כל אשר מתחת לשמיים – סין בתקופת המדינות הלוחמות

 האם סוס לבן הוא סוס, ואם לא– מדוע יש לשלם עליו מס? כל אשר מתחת לשמיים, הכרך הראשון בסדרה החדשה של יורי פינס וגדעון שלח, פותח לקורא העברי צוהר לעולמה המרתק של סין העתיקה, במילניום שלפני האיחוד הקיסרי. השבוע, ינשוף-צבאי אסטרטגי מתמקד בתקופת המדינות הלוחמות, עולם שידע מערכות של מאות אלפי חיילים, דיפלומטיה סבוכה וסכינים הנשלפות באפלה. על כללים שחוצים אלפי שנות היסטוריה, הישרדותם של הכשירים ועוצמת השוליים.

Kol ashe mi tahah le shamayim 11

אנקדוטה סינית עתיקה מספרו של חאן פיי-דזה, אחד ההוגים הנודעים של "אסכולת החוק" בתקופת המדינות הלוחמות (475-221 לפנה"ס), מספרת על לוגיקן סיני שהצליח לשכנע סגל של אקדמיה שלמה כי סוס לבן אינו למעשה סוס. זאת מכיוון ש"סוסיות" ו"לובן" הן שתי תכונות שונות, וברגע שמצרפים אותן זו לזו, התצריף אינו יכול להיקרא "סוס" במובן המדויק של המילה. לאחר שניצח, עזב הלוגיקן את ממלכת צ'י, שבה התרחש הויכוח, רכוב על גבי סוסו הלבן. בהגיעו לגבול, נתקל במוכס שדרש ממנו לשלם "דמי רכיבה על סוס". הפילוסוף ניסה להסביר למוכס שסוס אינו למעשה סוס, אולם זה חזר ודרש ממנו את הכסף, וכדי לעבור נאלץ הלוגיקן לשלוף את ארנקו. "בעורמו מילים ריקות הוא גבר על מדינה שלמה, אך בבחינת הממשי על פי צורתו לא היה יכול לבלבל אדם בודד," כתב חאן פיי-דזה בציניות אופיינית. מעבר לעקיצה האישית ללוגיקן גוֹנְג-סוּן לוֹנְג (פעל בסביבות 270 לפנה"ס), אבי משל הסוס, הציטוט מצביע על היבט קבוע בהגות הסינית לדורותיה: העניין בשאלות מעשיות ("מה לעשות"? "כיצד לשפר את העולם"?) על חשבון שאלות ספקולטיביות ומטפיזיות לשמן. היבט זה מציב את הפילוסופיה הסינית העתיקה בניגוד חריף למקבילתה ההודית, למשל, ששאלות לוגיות ומטפיזיות היו מנושאי עניינה העיקריים.

White Horse Wallpapers 13

            האנקדוטה שהובאה לעיל היא מעט מזער מהפנינים שיוכל הקורא העברי למצוא בכרך הראשון של כל אשר מתחת לשמיים – תולדות הקיסרות הסינית, סידרת הספרים החדשה על סין הקיסרית מאת יורי פינס וגדעון שלח, בעריכתו של יצחק שיחור (אפשר להזמין כאן). הכותבים והעורך, כולם סינולוגים נודעים מהאוניברסיטה העברית, מביאים לקורא העברי, בפעם הראשונה כמעט, סקירה מקיפה, מתומצתת ומרתקת בעת ובעונה אחת, של אחת הציביליזציות החשובות, המורכבות והמרתקות בתולדות המין האנושי, תרבות ששורשיה נטועים בעומק המילניום השני לפני הספירה. עם התעוררותה של סין כמעצמה עולמית בימינו אלה, הספר מקבל כמובן משנה חשיבות. יתרונו המרכזי על פני ספרים מקבילים הוא בשילוב הנדיר להפליא בין בהירות לבין מורכבות אנליטית. זאת ועוד: בניגוד מוחלט למקובל בספרי מבוא, כל אשר מתחת לשמיים מבוסס על מחקרם המקורי של הכותבים, ולפיכך הוא לא מהווה אך ורק סיכום של ספרות קיימת. גדעון שלח, ארכיאולוג של סין העתיקה, מפליא לתאר את הבסיס החומרי של הציביליזציה הסינית בשפה המובנת לכל נפש, כמו גם את שפתה וקווי מתארה של הארץ היפה הזאת, בעוד יורי פינס – מומחה לתולדות הרעיונות בסין העתיקה – מתאר באופן מקורי במיוחד את הפוליטיקה הסבוכה, המלחמה, האסטרטגיה ואסכולות המחשבה הסיניות שחלקן עיצבו את תולדות הקיסרות במשך אלפי שנים, ובמידה רבה עד ימינו אלה. השילוב הזה יוצר תמונה מסעירה במיוחד של תרבות, רוח וחומר, מלחמה ופוליטיקה, תככים ושירה, אידיאליזם וציניות, שהופך מה שהיה יכול להיות סקירה יבשה גרידא ליצירה מרשימה בפני עצמה. כמי שחוייב לקרוא מספר עצום של ספרים ומאמרים על סין העתיקה והמודרנית במהלך הלימודים בישראל ובארצות הברית, אני יכול להעיד שכל אשר מתחת לשמיים, עולה בהרבה על כל רוב הספרים האחרים בתחום, גם בשפות אחרות כמו אנגלית ויפנית.

אחד מגיבוריו העיקריים של הספר - ג'נג מלך צ'ין, שאיחד את סין כולה ביד ברזל והפך לקיסר הראשון

אחד מגיבוריו העיקריים של הספר – ג'נג מלך צ'ין, שאיחד את סין כולה ביד ברזל והפך לקיסר הראשון

            בהקשר הזה, כדאי להזכיר תחום שבו תרומתו של הספר חשובה במיוחד: העולם הצבאי-פוליטי. תקופת המדינות הלוחמות בסין, התקופה שהתחילה עם שקיעתה הסופית של מלכות שושלת ג'וֹאוּ, ידעה "מלחמת הכל בכל" של ישויות פוליטיות חזקות יותר ופחות, מאבק שמזכיר עד מאד מלחמות דומות בין אצילים, ברונים, מלכים קטנים וערי מדינה במדינות אחרות כמו יפן ואיטליה. העולם של תקופת המדינות הלוחמות, עם זאת, היה חריג לתקופה (האלף הראשון לפנה"ס) במורכבותו הצבאית, החברתית והפוליטית. כדי להשיג יתרונות על יריביהן, החילו שרי המדינות השונות רפורמות מרחיקות לכת בצבא, בחברה ובכלכלה, שהפכו אותן ל"מפלצות" ריכוזיות, מכונות מלחמה וייצור שמעטות כמותן נודעו בעולם העתיק. הפוליטיקה בין המדינות השונות לא היתה מביישת את איטליה של הרנסנס בזוהמה, באכזריות ובתחכום שלה: בריתות נכרתו והופרו חדשות לבקרים, מצביאים הטעו את יריביהם בתמרונים מבריקים, שחלקם נלמדים עד היום בבתי ספר לאסטרטגיה בעולם כולו, מתנקשים ארבו למלכים ושרים עם סכינים שלופות, ושרים בוגדניים הזליפו טיפות תרעלה לכוסות המשקה של אדוניהם (למי שרוצה לקרוא עוד בנושא, כאן תוכלו למצוא תרגום של אחד מסיפורי המתנקשים של ההיסטוריון הגדול של התקופה, סי-מה צ'יאן). לא לחינם כתב חאן פיי-דזה, ההוגה הלגליסטי הציני, כי "אם השר לא רצח את שליטו, הרי זה רק משום שטרם השלים את הכנותיו" (עמ' 272). אין פלא שבתקופה הזאת נכתב ספר האסטרטגיה של סון-דזה (נקרא בתרגום העברי "חכמת המלחמה") שנלמד ומעורר ויכוחים סוערים אפילו היום, אלפי שנים לאחר כתיבתו.

כל דאלים גבר - תמונה מהסרט הסיני "המדינות הלוחמות"

כל דאלים גבר – תמונה מהסרט הסיני "המדינות הלוחמות"

            תקופת המדינות הלוחמות, לפיכך, מספקת לנו הצצה מרתקת ונדירה לעולם אסטרטגי רב קוטבי, דינמי וסוער, נטול מגבלות מוסריות שבו "כל דאלים גבר". ומכיוון שלאור שקיעתה האיטית של ארצות הברית, העולם שלנו הופך אף הוא למערכת רב קוטבית, עולם המדינות הלוחמות עשוי לשמש אותנו כדוגמא מרתקת, אם כי קיצונית, לאופן בו עולם כזה פועל ולחוקים הנסתרים המנחים אותו. דוגמא לחוק כזה, שלא מוזכר במפורש בספר אולם עולה מהדיון בו, הוא העוצמה הכמוסה במדינות לוחמות שנמצאות בגבולותיה ובקצותיה של המערכת, תופעה שניתן לכנות "עוצמת השוליים". הביטו, למשל, במפה הבאה של המדינות הלוחמות:

 EN-WarringStatesAll260BCE

האם זה מקרה שכמה מהמעצמות החזקות ביותר של התקופה, אלו שהצליחו להגיע ל"קו הגמר" של התחרות לאיחוד סין, היו דווקא המדינות שנמצאות בפריפריה – צ'וּ בדרום, צ'ין במערב, יֵאן וגָ'או בצפון? המעצמה הדרומית צ'וּ,  במיוחד, נחשבה לכמעט בלתי מנוצחת. בסופו של דבר, הכריעה צ'ין, הממלכה שבקצה מערב, את כל האחרות ויצרה את השושלת הקיסרית הראשונה של סין, באחדה את "כל אשר מתחת לשמיים" תחת שלטונה הבלעדי. בספר עצמו כותב יורי פינס, מחבר הפרק על תקופת המדינות הלוחמות, כי לצ'וּ היה יתרון גיאוגרפי: משום שהתמקמה בקצה התחתון של "העולם", היה קשה לאגף אותה מבחינה אסטרטגית, ויתר על כן- בגבולותיה היו די מדינות חלשות כדי להעניק לה מרחב לכיבושים והתפשטות. בסופו של דבר, הובסה צ'וּ בעיקר בשל סיבות הקשורות לפוליטיקה הפנימית שלה. במקרה של צ'ין, כתב החוקר החשוב אואן לאטימור, היתה חשיבות נוספת למיקום הפריפריאלי: מדינה זו מוקמה בגבול בין הציביליזציה הסינית ל"שבטי הברברים", וכך הצליחה לשכור מצביאים מקרבם ולאמץ חלק ניכר מהדינמיות הצבאית שלהם. אם כי צ'ין ראתה את עצמה כחלק בלתי נפרד מהציביליזציה הסינית, בוודאי יותר מאשר חשב לאטימור, אין ספק שמיקומה הפריפריאלי תרם לגמישות מחשבתית. גמישות זו סייעה לצ'ין ליישם רפורמות מרחיקות לכת בצבא ובכלכלה שהפכו אותה למכונת מלחמה אדירה שדרסה את כל יתר המדינות תחת רגליה.

מכונת מלחמה בלתי מנוצחת - צבא חיילי הטרקוטה שנועד לשמור לנצח על קברו של הקיסר הראשון

המעצמה הצבאית שבקצה מערב – צבא חיילי הטרקוטה שנועד לשמור לנצח על קברו של הקיסר הראשון

            החשיבות העליונה של מיקום פריפריאלי במערכת רב קוטבית, כמסתבר, אינה היבט המוגבל לתקופה העתיקה – ובמלחמות של סין במאה העשרים חזר יתרון זה למלא תפקיד מכריע. בשנות העשרים של המאה, שבה ממלכת המרכז לתקופה אפלה של מלחמת הכל בכל. הקואליציה המהפכנית שפירקה את קיסרות צ'ינג במהפכת 1911 לא הצליחה לייצב את המדינה. ניסיון של נשיא סין, יואן שי-קאי, להכריז על עצמו כקיסר, נחל כישלון מהדהד, מחוזות התחילו לפרוש, ובשנות העשרים הממלכה היתה קרועה בין עשרות משטרים מקומיים שהונהגו רובם בידי גנרלים שנודעו בשם "אילי מלחמה" (התרגום העברי של המונח Warlord. בסינית המונח מעט שונה – ג'וּן פָה, מילולית: קליקות צבאיות). בדיוק כמו בתקופת המדינות הלוחמות, אילי המלחמה נאבקו זה בזה במערכה שכוח גס, ערמומיות דיפלומטית ובוגדנות שימשו בו בערבוביה. קו דמיון משמעותי נוסף הוא הסכמה כללית שהפילוג הוא רע, גורם סבל לעם ומדרדר את המדינה, וכדי לרפא את המצב יש לאחד את "כל אשר מתחת לשמיים" תחת ממשלה אחת. הויכוח היה, בדיוק כמו בימי המדינות הלוחמות, על זהות המאחד ואופי משטרו. אין להסיק מכך, כמובן, שהמערכות, שרחוקות זו מזו מרחק של יותר מאלפיים שנה, היו זהות זו לזו. הבדל קריטי, למשל, הוא מעורבותם העמוקה של הכוחות הזרים, במיוחד הרוסים והיפנים, והסיוע שנתנו לאילי המלחמה הניצים שנאבקו אלו באלו. עם זאת, מעורבות הכוחות הזרים במערכת לא היתה עמוקה במיוחד במשך רוב עשור אילי המלחמה, וממילא הם נטו לתמוך בכוחות שהוכיחו את עצמם כחזקים ביותר.

china-26

שימו לב לשולי המפה: המעצמה המנצ'ורית של ג'אנג זואו-לין בצפון מזרח, ושטחי השלטון של מפלגת האומה (Kuomintang) בדרום

            אבל מי היו הכוחות הללו? כמו בתקופת אילי המלחמה, ניתן לראות דפוס לפיו אילי המלחמה הפריפריאליים, אלו ששכנו בקצוות, הגיעו בסופו של דבר על רגליהם לקו הגמר. במנצ'וריה, ארץ הערבות שבצפון מזרח סין ממנה הגיעה גם השושלת הקיסרית האחרונה, ישב איל המלחמה מזרה האימים ג'אנג זוּאוֹ-לין, "המרשל הזקן", פושע ומנהיג כנופיה לשעבר, ומשל בכוח הזרוע על שטח נרחב. ג'אנג נהנה מיתרון חשוב על יריביו מקרב אילי המלחמה, ששלטו על נתחים גדולים יותר ופחות בשאר חלקיה של סין. בדיוק כמו ממלכות הקצה בתקופת המדינות הלוחמות, היה קשה מאד לאגף אותו. לעומת זאת, אילי מלחמה שמשלו על שטחים קרובים יותר למרכז המדינה, היו יכולים לספוג מהלומות מכל העברים ולפיכך נאלצו לפזר את כוחותיהם ואת תשומת ליבם.

קשה לאגף אותו - "המרשל הזקן" ג'אנג זואו-לין. אחת מבעיותיו העיקריות: הוא היה מכור לאופיום.

קשה לאגף אותו – "המרשל הזקן" ג'אנג זואו-לין. אחת מבעיותיו העיקריות: הוא היה מכור לאופיום.

זאת ועוד: כפי שכותב ההיסטוריון הצבאי ארתור וולדרון, נהנה "המרשל הזקן" מיתרון אסטרטגי חשוב. מנצ'וריה, כמסתבר, היתה "מבצר טבעי", והדרך הנוחה ביותר לפלוש אליה מצדה המזרחי היה מעבר בשם שאן חאי גואן, בין הים להרים. וכמובן, כפי שיודע כל תלמיד מתחיל באסטרטגיה צבאית, כאשר יודע האויב מהיכן בדיוק תגיע הוא יכול להכין לך הפתעה שלא תשכח כל חייך. לפי וולדרון, כך בדיוק הביסו הקומוניסטים את הלאומנים במלחמת האזרחים הסינית: הם "מצצו" את כוחותיהם לתוך מנצ'וריה דרך שאן חאי גואן, פיתו אותם להזרים עוד ועוד יחידות למלכודת וכך חיסלו את מיטב צבאם. בסופו של דבר, הובס המרשל הזקן בידי היפנים דווקא: ב-1928 הטמינו קצינים מצבא גוואנדונג, הכוח היפני שחנה במנצ'וריה, פצצה במסילת הרכבת שבה נסע ג'אנג וחיסלוהו. שלוש שנים לאחר מכן, כבשו את החבל כולו. היתרונות האסטרטגיים של מגני מנצ'וריה לא הפריעו ליפנים משום שהם הגיעו בדרך הים באמצעות החפה, מהלך צבאי מסובך להפליא שאילי מלחמה סינים לא הצליחו לבצע היטב באותה התקופה.

ההרים על רקע החומה הגדולה- מנצ'וריה כמבצר טבעי

ההרים על רקע החומה הגדולה- מנצ'וריה כמבצר טבעי

מעבר בין הים להרים - שער שאן חאי גואן

מעבר בין הים להרים – שער שאן חאי גואן

אולם הפלא האמיתי, ככל הנראה, התרחש בקצה הדרום מזרחי של סין. מפלגת האומה, הגואומינדאנג, בהנהגתו של הגנרל ג'יאנג קאי שק, הצליחה לפרוץ ממאחז קטן ליד העיר קנטון במערכת מלחמה אפית שנודעה בכינוי "המסע צפונה". בין 1926 ל-1928 שטפו כוחות ג'יאנג את סין, והצליחו, למשך עשור שלם, לאחד חלקים גדולים מהמדינה תחת השלטון של מפלגת האומה. היו שהסבירו את הצלחתו הפנומינלית של ג'יאנג בסיוע רוסי שקיבל, ובמיוחד במדריכים סובייטים שאימנו את צבאו, והסבר זה ללא ספק נכון. אבל הגואומינדאנג הצליחה לשרוד במשך שנים בדרום לפני עלייתו של גי'אנג, למרות מנהיגות בעייתית וכושלת למדי של היו"ר הראשון שלה, סוּן יאט-סן, שהוכתר לימים (לא בצדק לדעתי) כ"אבי המהפכה הסינית". אחת הסיבות העיקריות שמפלגת האומה, שצבאה היה חלש יחסית במשך שנים רבות, הצליחה לשרוד את שנות המשבר, היה פעם נוספת מיקומה הפריפריאלי בקצה הדרומי של סין. סביר להניח שאם היו ממוקמים במרכז המדינה, היו נבלעים ומחוסלים בידי אילי מלחמה אחרים זמן רב לפני המהפך של 1926. וכמובן שכאן יש להזהיר ולסייג: מיקום גיאוגרפי בשוליים עוזר ומסייע, ולעולם לא הבטיח ניצחון לאף ממלכה: לא בעולם המדינות הלוחמות במילניום הראשון לפנה"ס, ולא בעולמן של אילי המלחמה במאה העשרים. היו גם סיבות אחרות, חשובות לא פחות, לניצחון של מפלגת האומה ב"מסע צפונה", כמו סיוע רוסי, או העובדה שיריבותיה העיקריות התישו זו את זו במלחמה קשה ביניהן שנתיים קודם לכן. אולם מיקום בשוליים, כמסתבר, מתפקד כגורם עוצמה, לפחות במידת מה, במערכות רב קוטביות בעת העתיקה ובעידן המודרני כאחד. יהיה מעניין לבדוק אם הדבר נכון גם במערכות רב קוטביות אחרות, כמו עולם ערי המדינה ביוון הקלאסית או איטליה של הרנסנס.

פרץ צפונה - מנהיג מפלגת האומה, גנרל ג'יאנג קאי-שק

פרץ צפונה – מנהיג מפלגת האומה, גנרל ג'יאנג קאי-שק

            באחד השבועות הבאים, נכתוב על היבט שני, מרתק לא פחות בספר כל אשר מתחת לשמיים הויכוח הסוער בין האסכולות השונות בסין של תקופת המדינות הלוחמות: מאנשי המוסר הקונפוציאנים, עבור בתועלתנים המוהיסטים, אנשי ה"זרימה הטבעית" של הדאואיזם וההוגים הציניים של "אסכולת החוק". הייחוד בספר הוא בכך שהוא קושר בין הרעיונות הללו לצמיחתו המהירה של מעמד חדש של אצולה זוטרה בסין העתיקה – ועל כך, כאמור, באחד הינשופים הבאים.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-אוקטובר 5, 2013, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. תודה דני על פוסט מרתק …….

    טוב ככה בקטנה , לגבי אותו לוגיקן סיני , תאמין לי דני , מניסיון חיים , עצום ואכזרי , המציאות הקשוחה המחוספסת , מציבה אבסורדים פי כמה יותר מדהימים ממה שאדם עשוי לדמיין או לתפוס כפילוסופיה סוסית חסרת תוחלת .
    באשר , אפשר היה לשכנע את אותו המוכס / גובה , בשקט כך :

    מוטב לכלכלת המדינה , שיקבל בקשיש , הכסף ילך בתורו לצריכה , יעצים צמיחה ותעסוקה , ויכניס בסוף יותר כסף לקופת המדינה , מאשר , ישירות לקופה , שם שר האוצר יקיים הסכמים קואליציונים ויתן נניח – לחרדים אלק פרזיטים , כסף חינם !! אבל , זה ככה בקטנה ……..

    לגבי שקיעתה האיטית של ארה"ב , לאור אותה תובנה דו קוטבית / פריפרית , טוב , יש לשים לב לוקטור חשוב –

    הטכנולוגיה , מעניקה עוצמה , עוצמה צבאית . בעת העתיקה , הטכנולוגיה באה בפאזה קצרה וקשה . אבן , ברונזה , ברזל , פלדה וכו…… כל פאזה כזו , הייתה תלויה באיזה טכנולוגיה או גילוי רזה שהעניק עוצמה ויתרון אסטרטגי לאימפריה עולה ( פלישתים ישראל , מצרים הפרעונית , יונים רומים פלדה נ' ברזל וכו….. )

    ואילו בעת המודרנית , טכנולוגיה , הינו ענין צובר וסבוך מאוד . מזקיק שנים של מחקר , פיתוח ,טלאים על טלאים , הכשרה , חינוך , תשתית וכו….. ראה את איראן , לאמריקאים יש כבר מ – 1945 נניח , יכולת גרעינית צבאית , ואילו האיראנים , מתקסחים בטירוף ב – 2013 עם דרך מפותלת ומסובכת . לא פשוט כלל וכלל !!

    השקיעה האיטית של ארה"ב , היא עדיין מנטרה שאין לה על מה לסמוך . ולא רק מן האזכור כאמור הטכנולוגי . אלא שבקטנה אומר לך , גילויים של מרבצי גז עצומים בדרום ארה"ב , וגם של נפט , הולכים להיות גיים צ'נז'ר באסטרטגיה העולמית , ותקצר כאן היריעה .

    אגב , אותו לוגיקן , אם היית צריך להיכנס למוחו , עד כמה אלוהים / אלוהות / ישות עליונה משגיחה , משפיעים על הלוגיקה שלו , אתה יכול לשער , להניח , להסביר ………. ( לא מדבר עליו דווקנית אישית , אלא חכם מן התקופה , ארכיטיפ נניח ) .

    תודה ………

    • מעניינת מאד, הדוגמא שהבאת, קיינסיאניות במעברי הגבול בתקופת המדינות הלוחמות בסין. דרך אגב, בדיונים בתקופה עלו דווקא רעיונות כלכליים מתוחכמים מאד.

      השחיקה של ארצות הברית, ככה נראה לי, לא קשורה לכמות אוצרות הטבע שלה אלא לחוסר תפקוד הולך וגובר של המוסדות הפוליטיות, כמו גם לחוב הלאומי.

      • תודה על התגובה דני …….

        אכן , החוב הלאומי עצום , ומשתווה בקירוב לתל"ג ( 15 טריליון דולר ) סיפור סבוך . אבל : אסור לשכוח , שלא כמו באירופה , בארה"ב העיוותים אינם מבניים ומשקיים , אלא יותר רגולטוריים , ומעבר לזאת :

        5 טריליון דולר , בהוצאות עקיפות וישירות , הלכו עד היום ( בקירוב ) על המלחמה בטרור ( משמע – עיראק , אפגניסטן , הום לנד סקיוריטי וכו….), פרשנים לא מודעים לסיבוך העצום של המצב ולהשפעה האסטרטגית שלו .

        את מרבצי הגז אכן הגדרתי כ – גיים צ'נז'ר , הואיל , ומרבצי גז ונפט , יש להן השלכות רוחב ואורך אסטרטגיות , לא רק הקטע הכלכלי הטהור , אלא – שהראיה האסטרטגית של ארה"ב , את עצמה כ− סופר פאואר , עומד להשתנות או להשפיע באופן מערכתי על מדיניותה , בכך החשיבות , נפט וגז , הם לא זהב או נחושת .

        אני לא יודע למה אתה מתכוון בדיוק בתיבות – התפקוד של המימסד הפוליטי . האם אתה מתכוון למשחקי החתול ועכבר של הרפובליקנים והדמוקרטים ? ההצבעות על תקרות התקציב ? מענין למה אתה מתכוון …..

        הרבה מיחסים דווקא את השקיעה האמרקנית לכאורה , לשחיקה בחוסן הלאומי של האמריקנים אחרי הפלישה לעיראק ואפגניסטן , לכאורה , כבר לא אותו נמר טורף נחוש וקטלני . מענין מאוד ……

        תודה ……..

  2. פשוט נהדר
    אני רץ לקנות שני עותקים
    אחד לי ואחד ליוסי
    דבר נוסף – אהבתי מאוד את ההקבלה למערכת העולמית דהיום.
    החיבור להווה מיישמת את מסקנות הדיון הארוך שלנו על הרלוונטיות של ההיסטוריה ומדעי הרוח.
    פוסט מצוין
    תודה

  3. מהנה ביותר. מדוע לא הצליח יואן שי-קאי להיות קיסר? האם הסיבה היא אישית נקודתית או תלויה בשינויים החברתיים שסין עברה?

    • אני רחוק מלהיות מומחה בתקופה הזאת, אבל בדרך כלל הטיעון הוא שהניסיון של יואן לבנות דיקטטורה ריכוזית, שבו הוא עצמו ישלוט בכל דבר ועניין, חזר אליו כריקושט. ברגע שהניסיון הזה נכשל, המדינה כולה התפרקה לגורמים כי אף אחד כבר לא בטח בסמכות המרכזית ולא כיבד אותה.

      בנוגע להכרזה עצמה, היו לכך מספר סיבות שאפשר למנות:

      1. בריאותו הרופפת של יואן עצמו, גנרל חשוב אמנם בעבר, אך ב-1916 כבר איש חולה וכבד משקל. אדם כזה לא עורר מספיק כבוד בחבורה של מושלים וגנרלים קשוחים, בעוד בקרב המהפכנים הוא נחשב לאיש של המשטר הישן ולהמוני העם לא היה שום קשר אליו. כדי להוסיף ביזיון על קצף, הוא גם נתפס כמי שנכנע לדרישות המשפילות של היפנים, אם כי לזכותו יאמר שהוא עשה כמיטב יכולתו על מנת להדוף אותן.

      2. השושלת האחרונה היתה שושלת מנצ'ורית, ולפיכך – זרה במונחים של הלאומנות הסינית החדשה. הקיסרות נתפסה, לפיכך, כמשהו שמנוגד מעצם טבעו ללאומיות ולמודרניזציה, ומכאן הזעם העצום שעוררה הכרזתו של יואן בעולם שהתחיל להתנהל לפי אידיאלים לאומיים, במקום האידיאל הישן של "כל אשר מתחת לשמיים".

      3. המדינה כבר היתה מפורקת מדי, והמושלים הצבאיים (שאח"כ הפכו לאילי מלחמה) היו חזקים מדי, כדי שיוכל להיכפות עליהם משטר ריכוזי, מה גם שלממשל בבייג'ינג לא היו די כוחות צבאיים עצמאיים כדי לכפות משטר כזה בניגוד לרצונם של הגנרלים.

      4. העובדה שהיפנים תמכו בהצהרה של יואן לא הפכה אותה לאקטרקטיבית בעיני הלאומנים הסינים, בלשון המעטה. מזה שנים הקיסרות נתפסה כמשטר שהכניע את סין לזרים, וההכרזה העלתה מחדש את כל הריקושטים הללו.

  4. באמת נשמע מעניין מאוד.

    לפני כשנה יצא ספר די מדובר של רוברט קפלן, "נקמת הגאוגרפיה". לא קראתי אותו, אבל ממה שהבנתי הוא כנראה מקדם תזה דומה, על כך שסכסוכים לכאורה שונים היסטורית נהיים דומים בגלל חפיפה גאוגרפית.

    http://www.amazon.com/The-Revenge-Geography-Conflicts-ebook/dp/B007MDJY5K/ref=wl_it_dp_o_pC_nS_nC?ie=UTF8&colid=2Z52RGAQNW4FY&coliid=I2XAHXFRCHDID6

    • מעניין מאד! אני באמת צריך לקרוא. מי שהוביל במשך שנים רבות מאד את הגישה הזאת הוא אואן לאטימור, שמוזכר בפוסט. למעשה, הוא ניתח את מהלך האירועים של סין העתיקה, ברמת המאקרו, תוך הענקת חשיבות עליונה למאפיינים הגיאוגרפיים, בראש ובראשונה הניגוד בין הערבה הנוודית לעולם החקלאי הסיני. ספר קצת מיושן היום, אבל מורכב ומעניין מאד. עוד תיאוריה גיאוגרפיה שחינה סר במעט היום, היא התיאוריה המרקסיסיטת של קארל ויצפוגל. ויצפוגל טען, בעקבות מרקס, שסין נבנתה כ"עריצות מזרחית" אבסולוטית בגלל השליטה של המרכז הקיסרי במנגנוני ההשקייה המורכבים, מה שהוא מכנה "דיקטטורה הידראולית". כמו ששלח ופינס כותבים בספר, התיאוריה הזאת קצת לא תואמת לעובדות, משום שהמבנה הבסיסי של הקיסרות הסינית נוצר עוד בטרם היות מפעלי ההשקיה המורכבים. למעשה, המפעלים הללו הם התוצאה של יצירת הקיסרות הרבה יותר מאשר הגורם לה.

  5. אפשר להוסיף את יוון ורומי בתור פריפריה שהשתלטה על המכרז, לא?
    ובעצם גם את אירופה (שבימי הביניים היתה שולית).

    • אירופה בימי הביניים זו לדעתי כבר דוגמא קצת בעייתית, משום שהיא בוודאי לא ראתה את עצמה כשולית (אחרים ראו אותה), ובמערכות בינלאומיות כל כך מורכבות קשה קצת להגדיר מה זה מרכז ומה זה שוליים. הקלות היחסית של הגדרות כאלו במערכת הסינית של תקופת המדינות הלוחמות היא שמדובר בעולם מבודד יחסית מתרבויות יושבות קבע אחרות. בקצוות שלו יושבים בעיקר נוודים, שנבדלים ממנו תרבותית באופן משמעותי ביותר, ולפיכך קל יותר להגדיר מי נמצא ב"קצה" ומי נמצא ב"מרכז". בתקופת אילי המלחמה זה כבר המאה ה-20, ודברים הרבה יותר מסובכים, אבל גם שם אפשר לדבר על הקצה והמרכז של העולם דובר הסינית, לעומת העולם שנמצא בחוץ.

  6. תודה.
    וותרפורד, בספרו על ג'ינג'ס חאן, טוען שהמונגולים לא המשיכו לתוך אירופה (מעבר למסע מלחמה בהונגריה) בעיקר משום שהיא היתה עניה מכדי לעניין אותם.

    • הייתי מוסיף לכך את העובדה שהיא היתה מרוחקת מאד. אם היא היתה ענייה אבל קרובה, אין ספק שהם היו כובשים אותה. יפן למשל ממש לא היתה מדינה עשירה במאה ה-13, אבל זה לא הפריע לקובלאי-חאן לשלוח אליה שני ציי פלישה גרנדיוזיים. אירופה, לדעתי, היתה גם ענייה וגם בקצה קווי האספקה. השילוב הזה הפך את הכיבוש ללא כדאי עד בלתי אפשרי.

  7. מה שאף פעם לא הבנתי הוא איך האירופאים היו אלו שהשתלטו על רוב העולם ולא הסינים שהיו טכנולוגים ומתקדמים לא פחות

    • עידו – זו הערה שקראתי אצל אנדרסון:
      פיליפ היפה, מלך צרפת, העביר חוק שמטיל עונש מוות על הדפסת ספרים ללא אישור הצנזור המלכותי. התוצאה: כל המדפיסים עברו לגבול (הפתוח) עם שוייצריה. החוק נשאר אות מתה.
      באותה תקופה העבירו חוקים דומים בכל העולם. העותומנים והסינים הצליחו לאכוף אותם.

    • עידו, זו שאלה מרתקת שעסקו בה המון בעשורים האחרונים. למה סין לא הצליחה להדביק את המערב? כולם מסכימים שבתקופה כלשהי נפער פער טכנולוגי ומדעי עצום בין הצדדים, הויכוח הוא מתי זה היה. קנת פומרנץ, שכתב ספר חשוב מאד בשם "הסטייה הגדולה" חושב שהמערב הדביק את סין מאד מאוחר, רק בתחילת המאה ה-19, ובעיקר בגלל שתי סיבות: למערב היו קולוניות לשגר אליהן עודפי אוכלוסיה וסחורות, ומרבצי פחם זמינים לניסויים מדעיים וטכנולוגיים בזבזניים (בעיקר במנועי קיטור). נראה לי שפומרנץ מגזים ומתעלם מהרבה מאד עובדות – וגם חלק מהמבקרים שלו טרחו לציין את זה. קשה לי גם להאמין שסטייה כל כך דרמטית נגרמה בטווח זמן כל כך קצר.

      ישנם, כמובן, הסברים נוספים. יש הסבורים שסין נפלה ל"מלכודת האיזון הגבוה". דווקא משום שההכנסה לנפש בסין היתה גבוהה יחסית לעולם עד העת החדשה, משום שהיא היתה בדרך כלל מעצמה חזקה ואוטרקית מבחינת מזון, השליטים שלה לא ראו צורך לחדש ולהמציא יותר מדי. הבעיה בתזה הזאת היא שהיא אינה נכונה לכל התקופות. סין בתקופת הטאנג והסונג (מאות ה-7 עד ה-12) היתה דווקא מאד חדשנית בתחום המדעי והטכנולוגי. השמרנות הקפואה אפיינה תקופות מאוחרות יותר. הסבר פופולרי אחר, שיש בו לדעתי הרבה טעם, תולה את שורש הרע בריכוזיות הסינית – ועומר רמז על זה בתגובה שלו למטה. מכיוון שבאירופה היו הרבה מאד שליטים, אם אחד מהם עשה שטות, אחרים היו יכולים להתחרות בו ולנצל את זה. בסין, אם השליט המרכזי החליט החלטה הרסנית, היה קשה מאד לתקן את השפעתו.

  1. פינגבק: מלך מנצ'וריה: מי רצח את את המרשל הזקן | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: