להעיר את המתים: המקדש שמרתיח את סין ויפן

חורבן סין, כיבוש קוריאה, אונס המוני של נשים: שכנותיה של יפן מתקשות לעבור בשתיקה על ההתכחשות היפנית לצללי העבר. בדיוק מסיבה זו, עורר ביקורו של ראש ממשלת יפן במקדש שנוי במחלוקת זעם רב כל כך במזרח אסיה. מה הוא בדיוק מקדש יסוקוני, מה תפקידו ואלו דפוסים עמוקים הוא מסתיר מאחוריו? ינשוף היסטורי על נשמות דהויות של גיבורים ושל פושעים, צער, גאווה וזעם.

מקדש יסוקוני טוקיו

מקדש יסוקוני טוקיו

מאמר זה פורסם, בגירסה שונה במעט, גם בווי-נט

לפני מספר שנים, כאשר גרתי ביפן לצורך לימודי באוניברסיטת טוקיו, הדרכתי תיירים מדי פעם בפעם. יום אחד, הגיעו אלי בני זוג מארצות הברית, והצעתי להם סיור מודרך במקדש יאסוקוּנִי ("הארץ השקטה"), על המתחם המקודש, שדירת האורנים, זירת הסומו והמוזיאון הצבאי שלו. הבעל, שלא ידע כמעט דבר על יפן, התחלחל כאשר שמע את השם. "אני לא הולך לשם!" מחה, "זה מקום נאצי!"

ותיקי מלחמה יפנים צועדים במקדש יסוקוני

ותיקי מלחמה יפנים צועדים במקדש יסוקוני

            נזכרתי בתגובה הזאת, כאשר קראתי לפני שבועות מספר את הכתבות בעיתונות הישראלית על ביקורו של ראש ממשלת יפן, אָבֶּה שינזו­­­ֹ, במקדש יסוקוני המושמץ, "מקדש פושעי המלחמה", כפי שכונה לאחרונה בעיתון ישראלי מרכזי. המתח העולה במזרח אסיה, כמו גם המחאות הקולניות של סין, דרום קוריאה וגורמים ליברליים ביפן עצמה, הביאו אפילו את מחלקת המדינה של ארצות הברית לגנות את הביקור. מזרח אסיה רוגשת וגועשת: המתיחות בין סין ליפן עולה מדי יום ביומו, ואבה אף אמר לאחרונה שהמצב באזור מזכיר את אירופה לפני 1914. לאור המתח הזה, ביקורו של אבה במקדש בוודאי שלא שיפר את המצב. מי שמכיר את ההיסטוריה הקרובה של יפן יודע כי ביקורים כאלו היו מושא לזעם במזרח אסיה מזה עשרות שנים, מאז ביקורו של ראש הממשלה נקסונה יסוהירו בשנות השמונים. לכן, נמנעו ראשי ממשלה יפניים מסויימים מלפקוד את המקדש, ואחרים דאגו להדגיש כי מדובר בביקור פרטי ולא רשמי. לאור החשיבות הבינלאומית של המקדש כגורם מתיחות, אכן ראוי להבהיר במה בדיוק מדובר, על מה הזעם ואלו דפוסים עמוקים הוא מסתיר מאחוריו.

ראש ממשלת יפן, אבה שינזו, מבקר במקדש יסוקוני

ראש ממשלת יפן, אבה שינזו, מבקר במקדש יסוקוני

            מקדש יאסוקוני הוקם בשנת 1869, זמן קצר לאחר המהפכה הידועה כ"רסטורציה של מייג'י" שהפכה את יפן ממדינה פיאודלית לאומה מודרנית. מטרתו של מקדש השינטו הזה, שפירוש שמו ביפנית הוא "ארץ שקטה", היה להנציח את רוחות הנופלים למען הקיסר במלחמת האזרחים שנלוותה לרסטורציה. ב-1878, כאשר דוכא מרד סמוראים גדול כנגד השלטון הקיסרי, הונצחו במקדש גם רוחות הנופלים במרד הזה, וכך הלאה, בכל מלחמותיה של יפן, עד מלחמת העולם השנייה. חשוב להדגיש כי לא מדובר במוסד הנצחה גרידא, כמו "יד לבנים" בישראל, אלא במוסד דתי. לפי האמונה העממית היפנית, רוחות הנופלים במלחמה הופכים לאלים המגנים על האומה. תהליך ההפיכה לאל מתבצע על ידי טקס במקדש, שמחזיק ברשימות מפורטות של האלים המונצחים בו. בתקופה הקיסרית שלפני המלחמה היה המקדש אחד מהמוסדות החשובים ביותר של "השינטו הממלכתי", דת המדינה של יפן. בשנות השלושים, תקופת הדיקטטורה הצבאית, ננקטו אף סנקציות כנגד דיסידנטים (בעיקר נוצרים) שסירבו להשתתף בפולחנות שנערכו בו.

שינטו ממלכתי - הקיסר הירוהיטו מבקר במקדש יסוקוני ב-1935

שינטו ממלכתי – הקיסר הירוהיטו מבקר במקדש יסוקוני ב-1935

            לאחר מלחמת העולם השנייה, ובהשפעת שלטון הכיבוש האמריקאי, נאסר השינטו הממלכתי והמדינה היפנית הופרדה מהדת. מקדש יסוקוני הפך למוסד פרטי, אולם בכל זאת, הקשרים בינו לבין המדינה לא נותקו לחלוטין. סוכנות ההגנה (מה שנותר ממשרד המלחמה היפני) הוסיפה להעביר לו שמות של חיילים שמתו בתאונות אימונים, צעד שנוי במחלוקת שעלה פעמים אחדות לבתי המשפט. ביקורי ראשי הממשלה בו הפכו לבעייתיים במיוחד, משום שפרנסי המקדש החליטו, בצעד פרובוקטיבי, להנציח בו כאלים לא רק את החיילים שמתו במלחמת העולם השנייה אלא גם את פושעי המלחמה שהוצאו להורג לאחריה. בראש הקבוצה הזאת, שכללה גם פושעי מלחמה דרגה א' (היינו, הפושעים הגרועים ביותר), עמד ראש ממשלת יפן בזמן המלחמה, גנרל טוג'ו הידקי, ששמו נקשר לרבים ממעשי הזוועה שהתבצעו נגד אזרחים ושבויי מלחמה. המונצחים הבעייתיים הללו, שקיבלו כאמור פולחן של אלים, לא הוצנעו בידי המקדש: ההיפך הוא הנכון. במוזיאון הצבאי הנלווה אליו, שמצדיק באופן כללי את התנהגותה של יפן במלחמת העולם השנייה, הם מובלטים ומוצגים כגיבורים וקדושים מעונים. ובכל זאת, מקדש יסוקוני אינו מקום המיועד אך ורק להלל ולפאר פושעי מלחמה, ולרוב המונצחים בו (חללי מלחמה מאז 1868) אין שום קשר לפשעים כאלה. ראשי המקדש סירבו בתוקף להפריד בין חללי המלחמה "הרגילים" לבין הפושעים המורשעים. לטענתם, ברגע שנשמה נספגה במקדש לא ניתן להפרידה מהשאר.

גם הוא מונצח במקדש יסוקוני- ראש ממשלת יפן במהלך מלחמת העולם השנייה, טוג'ו הידקי. הורשע כפושע מלחמה ונתלה לאחר משפטי טוקיו.

גם הוא מונצח במקדש יסוקוני- ראש ממשלת יפן במהלך מלחמת העולם השנייה, טוג'ו הידקי. הורשע כפושע מלחמה ונתלה לאחר משפטי טוקיו.

            בעיני יפנים רבים, כולל ראש הממשלה אבה, הביקורים במקדש יסוקוני אינם נתפסים כניסיון לפאר פושעי מלחמה, אלא אך ורק לבכות את החיילים שנפלו. באחד מביקורי במקדש, ראיתי קשישים במדי הצבא הקיסרי עם תרמילי גב ישנים בתפילה חרישית. מבחינתם, המקדש הוא מקום אישי: מקום להתייחד עם חברים שמתו. אבה אף אמר שחלק ממטרת ביקורו הוא להתפלל למען השלום ונגד מלחמה נוספת. בעיני הסינים והקוריאנים, לעומת זאת, מדובר בביטוי נוסף לנטייה של בכירים יפנים "לשנות את ההיסטוריה" ולהכחיש את פשעיה של יפן בזמן המלחמה, תוך מאמץ לשנות את החוקה הפציפיסטית של המדינה ולהקים את הצבא היפני מחדש. ההפגנות ההמוניות שליוו ביקורים כאלו בעבר מלמדות כי הזעם אינו מוגבל לקובעי מדיניות ומתפשט במהירות לציבור הרחב במדינות הללו, שסבלו בעבר מנחת זרועה של יפן. מבחינתם, המקדש מסמל את טבח ננג'ינג, חורבן סין, כיבוש קוריאה והאונס ההמוני של נשים, במיוחד "נשות הנחמה" שנחטפו לבתי הבושת של הצבא היפני.

זועמים על יפן - הפגנות אנטי-יפניות בסין

זועמים על יפן – הפגנות אנטי-יפניות בסין

            אולם כיום הצטרף לתסבוכת הזאת ממד קריטי נוסף: מדיניותה האגרסיבית של סין המסכנת את מזרח אסיה בפועל, ולא כזיכרון היסטורי. בשנים האחרונות מנהלת סין סכסוכי גבולות כנגד כל שכנותיה כמעט, כולל יפן. ההתנהגות הסינית באיי סנקאקו, השנויים במחלוקת בין המדינות, היא אלימה ובריונית ללא תקדים כמעט. באמצעות השיח האינסופי על הלאומנות היפנית, פשעי העבר והביקורים במקדש יסוקוני, מצדיקה סין את מדיניותה האנטי-יפנית. וגרוע מזה, החשש (המופרך בעליל) משובו של האימפריאליזם היפני למזרח אסיה, מסיט את תשומת הלב מהסכסוכים האמיתיים המתרחשים באזור – אלו הנגרמים בשל התנהגותה התוקפנית של סין. יש גם משהו בדברי השמרנים היפנים, כי ההתערבות של מדינות שכנות בענייניה הפנימיים של יפן הפכה כבר לבלתי נסבלת. לפיכך, גם אם ראש הממשלה אבה טעה בעיתוי ביקורו, במיוחד בהתחשב במתח באזור, אפשר להבין את הסיבות שהניעו אותו לעשות זאת.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-פברואר 1, 2014, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 18 תגובות.

  1. דני, תודה על מאמר מעניין שמעניק רקע כללי לאירועים האקטואליים.
    נדמה לי שהשורה האחרונה שלך מנוסחת בלשון המעטה. כאשר מתמודדים עם בריון אלים וחסר עכבות מוסריות כמו סין, וכאשר יפן מגלה שקשה לסמוך על חבריה- ובעיקר על ארה"ב שגם באמת סובלת כעת מחולשה יחסית וגם מנהלת מדיניות צ'מברלינית (וזוהי מחמאה גדולה מאוד למדיניות החוץ של אובמה), מצופה ממנהיגי המדינה המותקפת לעשות מעשים, הן בשטח והן ברמה הסמלית. מה גם שיפן אינה קוטלת קנים וגם לא בדיוק חלכאי הכפר… לא הגיוני לצפות ממנה להניח בהכנעה את צווארה לכורת.

    • נדב, אני נמצא כאן איפשהו באמצע בינך לבין אורי. אני מבין מאד את מדיניות ההתעצמות של יפן. היא נמצאת בשכונה קשוחה ומסוכנת, והיא חייבת לדעת להגן על עצמה, במיוחד בהתחשב בחולשה היחסית של ארצות הברית בתקופה הנוכחית (ולדעתי זה לא תלוי רק באובמה, אלא תוצאה בלתי נמנעת של המתיחה האימפריאלית, ה-overstretch בעיראק ובאפגניסטן, שרשומה בראש ובראשונה על שם בוש). מצד שני, סין היא ממש לא "כורת". אין כוונה לאף אחד בסין לכבוש את יפן או חלקים ממנה. אם כבר יש מדינה שצריכה לפחד מסין, זו טייוואן. גם הויכוח על איי סנקאקו, דרך אגב, קשור מאד לשאלת טייוואן. האיים הללו נלקחו ע"י יפן ביחד עם טייוואן לאחר מלחמת סין-יפן הראשונה ב-1895. משום מה, הם נשארו בשליטה אמריקאית אחרי המלחמה, והוחזרו ליפן ביחד עם אוקינאווה. כך שפורמלית, האיים הללו באמת צריכים להיות שייכים לטייוואן (ואם טייוואן היא חלק מסין, אז לסין). בכל זאת אני תומך בעמדה היפנית, כי אני באופן עקרוני נגד פתיחת הסדרים טריטוריאליים שנקבעו לאחר מלחמת העולם השנייה. ברגע שיתחיל תקדים כזה, עלולה להיפתח תיבת פנדורה שאחריתה מי ישורנו.

  2. נדב, לו ארה"ב או שם של מדינה אירופאית היה מופיע בכל מקום שמופיעה בכתבה המילה סין, גם אז היית משתמש בכנוי "בריון אלים חסר בושה?" ביקור ראש ממשלת יפן הוא צעד פוליטי. יתכן וסין תדחוף למלחמה נוסח פוקלנד נגד יפן, אבל רק כאזהרה לארה"ב. גם אנגליה עשתה זאת, כמדינה מערבית תרבותית כנגד מדינת עולם 3 לכן זה היה מקובל על ידנו.
    ארה"ב שולחת מטוסי ריגול מול חופי סין, מדוע היא דוחפת את אפה בענינים לא לה? סין מעולם לא הראתה נטיות קולאניאליות. אני גם לא בטוח שהחשש מאימפאיאליזם יפני אינו מוצדק, יפן משקיעה הרבה מאד לאחרונה בפתוח צבאה. גם ההערה של פוליטיקאים יפנים על התערבות בעניניהם היא רמז של איום, "עד כה סבלנו בשקט אבל לא עוד".להזכירכם כבר 30-40 שנה סין מנהלת שיחות איחוד עם פורמוזה, הרבה עשן – בלי אש.
    כל העולם מתכנס לתקופה שקדמה למלחמות העולם. בפועל התקופה שחיינו בה את הציויליזציה המערבית קצרה, תקופת חיי אדם. נולדנו לתקופה של אנומליה והעולם בתהליך התישרות למציאות קודמת בת אלפי שנים.

    • א. תיארתי את סין כבריון אלים וחסר ע כ ב ו ת מ ו ס ר י ו ת. אף על פי שאינני בקיא מיוחד בענייני סין, אני עומד מאחורי התיאור הזה. האם אתה במת יכול לחלוק עליו? ההנגדה של סין למדינות המערב בדיוק מחזקת את הנקודה שלי. אין אף מדינה מערבית גדולה שהיא בכלל בת השוואה לסין מבחינה מוסרית: לא מבחינה משטרית ופנימית ולא מבחינת מדיניות החוץ שלה. לו בצרפת דיכאו אזרחים וקצרו איברים כמו בסין הייתי מדבר עליה באופן דומה. שומה על אדם חושב להפעיל שיפוט מוסרי, אם כי ברבות ממדינות אירופה יש אופנה אחרת בשנים האחרונות (עם סטנדרטים כפולים ומשולשים כמובן), ונראה לי שבמקרה הזה די קשה לחלוק עליו. האם "הטובים" הם מושלמים וללא רבב? ודאי שלא. האם "הרעים" לעולם אינם צודקים באף מחלוקת ובשום טענה מטענותיהם? גם לשאלה זו התשובה כנראה שלילית.
      ב. תזכורת: התוקפן במלחמת פוקלנד הייתה ארגנטינה [בלי קשר לעמדתך במחלוקת על האיים; היא זו שתקפה]. שם בדיוק דובר על מעצמה בירידה, שהייתה במצב כלכלי וצבאי קשה באמת (וכל השוואה לארה"ב של היום מופרכת). היא ספגה שוב ושוב מהלומות כואבות מעל ומתחת לחגורה. אבל בנקודת זמן מסוימת, כשנשברו הכלים, הבינה הנהגתה שהיא חייבת לומר: מלאה הסאה; עד כאן ולא עוד. נראה לי שבדיעבד קשה לחלוק על כך שהנחישות הבריטית שירתה לא רק את הממלכה המאוחדת ואת תושבי האי, אלא גם את ארגנטינה ואת העולם. אנשים רבים כל כך חייבים את חייהם, שלמות גופם, חירותם וכבודם לעמדתה התקיפה של בריטניה בסכסוך ההוא…
      ג. אך יש מעט מאוד מן הדומה בין המלחמה ההיא לבין מה שעלול להתפתח במזרח הרחוק. אם כאן אכן יתפתח עימות צבאי הוא עלול להיות הרה אסון. החשש שלי הוא שאף אחד מן הצדדים לא יוכל להתקפל, אבל כאן לא מדובר במעצמה יורדת מול מדינה לא חזקה במיוחד, אלא בצבאות החזקים ביותר בעולם שמדינותיהן הן גם מעצמות גרעיניות, ואף אחת מהן לא תוכל להרשות לעצמה להפסיד במלחמה. אם זה יקרה, העולם עלול להיקלע לקטסטרופה שכמוה לא הייתה בעשורים האחרונים (ובתרחיש קיצון- מעולם).
      ד. אינני יודע אם קיימת היום מדינה אחת בעולם כולו שמנהלת מדיניות קולוניאליסטית במובן הקלאסי. אבל מהידע המוגבל שלי בנושא, נראה לי שאם יש מדינה הקרובה לכך, זוהי סין: דיכוי אתני, השתלטות על ארץ, ניצולה והעברה מסיבית של אוכלוסיה (שאל, למשל, את הדלאי למה). גם בעניין טאיוואן סין איימה לפלוש לא פעם; לא מדובר במשא ומתן שקט ומתוך תפישת עולם פציפיסטית. לפני כמה שנים ההכנות לפלישה נבלמו רק אחרי שארה"ב שלחה צי גדול לאזור והפגינה את רצינות כוונותיה.
      ה. כאמור, השאלה מה מסמלת ההתעצמות הצבאית של יפן: כוונות אימפריאליסטיות או צורך דחוף להגן על עצמה מתוך הבנת המציאות האכזרית.

      • נדב, אתה מתבונן על הארועים מתוך נקודת השקפה מערבית ומושפע מהעתונים שמחלק הפאלון גונג. הדברים אינם כפי שאתה מתאר אותם. גם לגבי טיבט הדברים שונים ביותר ממה שאנחנו במערב מכירים דרך העינים של העתונות האמריקאית. זה לא המקום לדון בזה ובמתקני הכליאה של הCIA בכל רחבי העולם ובאפגניסטן עירק, לוב, נוריאגה,ויאטנם. תקצר היריעה.
        במשפטי טוקיו היה שופט הודי Radhabinod Pal אחד מ11 שופטים שיצגו את המדינות המנצחות והוא פסק בדעת מעוט בזכות פושעי המלחמה היפנים. לטענתו המערב קבע את החוקים בדיעבד. מדוע פצצות האטום והפצצות האזרחים בטוקיו לא הוגדרו ע"י האמריקאים כפשעי מלחמה. (אישית אני חושב שהרוסים היו גרועים לא פחות מהיפנים והנאצים ואיש לא דרש להעמיד אותם לדין). בנות הברית לא התיחסו אליו ברצינות כי הוא היה אסייני, וזה נדב גם מה שאתה עושה.
        השופט ההודי גם הזכיר את נסיונות יפן להגיע להסכם עם ארה"ב ולמנוע את המלחמה. פומימרו קונואה ראש הממשלה של יפן ערב הצטרפות יפן למלחמה ניסה ונכשל להגיע להסכם. איך אפשר בצורה אוביקטיבית לקבוע את גודל חלקם של האמריקאים באחריות לפריצת המלחמה? לאחר ביקור בהירושימה הגעתי למסקנה שהסיבות להטלת פצצות האטום על יפן היו פוליטיות ולא צבאיות. מי שילם על כך?
        ראש ממשלת יפן אבה, הביע בעבר את שאט נפשו ממשפטי טוקיו וגם נפגש עם בנו של השופט בהודו, בשנת 2005 הוקם במקדש יסוקוני פסל לזכרו של השופט ההודי (השופט קיבל כבר ב1966 תואר כבוד מהירוהיטו) כך שאפשר למתוח קו בין אלו ולומר שהמגמה היא שממרחק אחרי המלחמה אפשר להתחיל להביע בגלוי דעות לאומיות. גם המשבר הכלכלי המתמשך מעיר רגשות רדומים. יפן מוציאה לאחרונה הרבה כספים על חיזוק צבאה והיא השיקה לאחרונה ספינת מלחמה מהיקרות בעולם.
        מלחמה על האיים, אם תהייה, תהיה מלחמה מקומית שמטרתה סימלית. לא תהיה הפצצה של אזרחים או כוחות מחוץ לאזור, כך היה בפוקלנד. זה חלק מהמדיניות החדשה ישנה של כל הצדדים באיזור. יש להניח שהצדדים יגיעו לפשרה מכובדת ולא יעשו מה שהאמריקאים עושים באפגניסטן ועירק. אם זה אפשרי אולי דני יוכל להעריך טוב יותר על פי הכרותו את ההסטוריה.

      • נדב, לדעתי אתה מתאר בצורה מוגזמת את המשטר בסין. שלטון המפלגה הקומוניסטית הוא ממש לא כוס התה שלי, וממש אי אפשר להאשים אותי באהדה לקומוניזם או מרקסיזם. אבל בכל זאת, צריך להעריך את העובדה שהמשטר הזה *מאד* התמתן. הייתי בסין פעמים רבות, וגם גרתי בבייג'ינג תקופה מסויימת. נדהמתי כשראיתי אנשים מדברים בגלוי ממש (ולא בקול שקט במיוחד) נגד המשטר בשיחות רחוב, או מחקים מנהיגי עבר של המפלגה הקומוניסטית ב"נאומים" בפארקים. כמובן, הגבול הוא פעילות פוליטית פומבית, וכאן הענישה עשויה להיות קשה, אבל גם הרבה פחות ממה שהיה בעבר. מבחינת היחס למיעוטים אתניים, מדובר, כפי שאמר פעם פרופ' יורי פינס מהאוניברסיטה העברית, בתמונת ראי ליחס לערבים בישראל. הערבים הישראלים מופלים מבחינה מעשית אבל מקבלים זכויות פוליטיות שוות. המיעוטים בסין, לעומת זאת, מופלים (מאד) מבחינת זכויות פוליטיות לעומת יתר הסינים, אבל מקבלים העדפת מתקנת בהרבה מאד תחומים מעשיים. כלומר – המצב בסין מורכב מאד, ואורות וצללים משמשים בו כערבוביה. בנוגע לקצירת האברים, אני לא יודע מה נכון ומה לא, אבל הייתי מתייחס בספקנות הן לגרסת המשטר הסיני והן לגרסת עיתונות הפאלון-גונג. דבר אחד בטוח: אין יד ורגל לטענה כאילו חברות בפאלון-גונג, אפילו בתפקיד בכיר, "מזכה" אותך בעונש מוות או בקצירת אבריך, כפי שהדבר מוצג במערב. עונש המוות צומצם מאד בסין לאחרונה, ובוודאי שהוא לא ניתן אך ורק בשל חברות בפאלון-גונג. שיהיה ברור: אני מגנה באופן חריף את רדיפת הפאלון-גונג בסין, ולא מכחיש את הסבל שעוברים חבריהם, אבל בין זה לבין "מחנות לקצירת אברים" הדרך עוד ארוכה.

        אתה לא מאמין באמת שסין תפלוש ליפן, נכון? זה מנוגד לחלוטין למדיניות הסינית הנוכחית, שדוגלת בהתפשטות כלכלית ולא צבאית. כמובן – אני מחריג מכאן את טייוואן, שסין רואה כחלק ממנה (וגם כאן היא מוכנה לחכות ומעדיפה איחוד בדרכי שלום). אף אחד בסין, למיטב ידיעתי, לא רואה ביפן חלק מהמדינה או קורא לכבוש אותה, אפילו לא גורמים קיצוניים.

    • אורי, אף אחד ביפן לא חושב לחדש את האימפריאליזם היפני, אפילו לא ברמז. אני לא מכיר אף אחד במפה הפוליטית היפנית, אפילו לא מהימין הקיצוני, שמדבר היום על עשיית סדר בקוריאה או "אינטרסים מיוחדים במנצ'וריה", שלא לדבר על תוכניות קיצוניות יותר. בקיצור, עמדות שאפיינו מתונים יפנים בתקופה שלפני המלחמה לא קיימות היום אפילו בימין הקיצוני, שהדרישה הטריטוריאלית היחידה שלו היא דווקא מרוסיה (האיים הקוריליים שנלקחו בחוזק יד ע"י סטלין לאחר מלחמת העולם השנייה).

  3. מי הם פרנסי המקדש? הם קצת מזכירים את פרנסי מקדש אצלנו.

  4. מעניין. אין ספק שגם במזרח הרחוק, העבר לא מת, הוא אפילו לא עבר, כמו שאומרים.

    לא התייחסת ממש לשיקול היפני. מה מניע ראש ממשלה יפני לבקר או לא לבקר שם? האם יש מחנה פוליטי כלשהו (הימין, מן הסתם), שמצפה מראשי ממשלה לבקר ביסוקוני, בעוד שהשמאל נמנע מכך? האם מדובר רק בתגובה להתעצמות הסינית, או באופן כללי לסוג של הרמת המורל הלאומי?

    ועד ודבר ששמתי לב אליו: הביקורים ביסוקוני תמיד נורא מטרידים את הסינים והדרום קוריאנים. משום מה לא זכורה לי תגובה כלשהי מצד צפון קוריאה. האם אני טועה ואם לא, האם יש לכך סיבה?

    • בהחלט! יסוקוני הוא מקום מאד חשוב לימין היפני, ובמיוחד לארגונים יעודיים כמו "ארגון המשפחות השכולות" שמדגיש מאד את זכר החיילים שנפלו במלחמות. יסוקוני, כמובן, הוא אתר זיכרון חשוב מאד בהקשר הזה, שבעיני יפנים רבים מקביל מאד ל"יד לבנים" אצלנו. הבעיה היא שראשי המקדש סיבכו את העניין כאשר ערכו את טקסי ההקדשה (או ההאלהה) הרשמיים לפושעי מלחמה דרגה A. אני משער שמדובר גם בתגובה למדיניות החוץ של סין, ובמיוחד להתערבות הבלתי פוסקת שלה בתרבות הזיכרון היפנית ובענייניה הפנימיים של יפן (כגון תוכן ספרי הלימוד היפניים).

      צפון קוריאה תוקפת את יפן *תמיד* מתוך התייחסות לאימפריאליזם היפני, ובוודאי שבזמן ביקורים ביסוקוני. אבל מה שהם אומרים פשוט לא מעניין אף אחד.

  5. בדיוק הייתי שם היום (רק במקדש למוזיאון לא היה זמן לדאבוני). המקום היה עמוס ביפנים שבאו לתפילות הקצרות שטיפוסיות למקדשי שינטו. יחד עם זאת היו שלטים ביפנית ובאנגלית שביקשו לשמור על הסדר, לא להניף דגלים וכו'. בנוסף היו הרבה מאוד שוטרים בתוך ומסביב למקדש, דבר מאוד לא אופייני. ההרגשה היתה קצת שונה ופחות נעימה מאשר במקדשים אחרים, אבל אולי זה רק אני.

    אני חושב שההנצחה של פושעי המלחמה נעשתה יחסית מאוחר, ולא רק ראשי ממשלה שונים אלא גם הקיסר הירוהיטו החרים במופגן את המקדש ונמנע מלהגיע.

    אני מסכים לחלוטין (כפי שאתה בוודאי זוכר) עם ההזהרות נגד מדיניות החוץ הסינית שהיא הגורם האמיתי לחוסר היציבות במזרח הרחוק כיום. אבל זה לא אומר שהיפנים הם שה תמים, הרי כפי שציינת לא רק במקדש אלא גם במוזיאון הם מראים נסיון להתנער מעברם ולהצביע על עצמם כקורבן ולא כיוזמים של מלחמה אימפריאלית אכזרית. אז בנושא הזה הם ראויים לכל הביקורת.

    • מסכים איתך שגורמים מסויימים ביפן (לא "היפנים" – כי יש דעות רבות ושונות בנושא הזה) מנסים להתכחש לפשעי המלחמה של הצבא הקיסרי. גם לדעתי זו טפשות, לעיתים גם טפשות מרושעת. תמיד חבל לי שהמוזיאון הצבאי ביסוקוני, שהוא יפיפייה דרך אגב, נוקט גישה כל כך מעוותת וילדותית בהצגה ההיסטורית שלו (החלקים העתיקים שלו דווקא בסדר, אבל ככל שהתערוכה מתקרבת לתקופת מלחמת העולם השנייה כך היא הופכת ליותר ביזארית. יש שם גם שלט שמצדיק בעקיפין את האירועים ננג'ינג, שהמוזיאון כמובן לא מכנה "טבח"). עם זאת, ביפן יש הרבה מאד גורמים, בפרט באקדמיה ובעיתונות, שהשקיעו מאמצים רבים בחשיפת פשעי ארצם שלהם והנצחת הקורבנות. חבל שבסין נוטים להתעלם מזה.

    • מסכים איתך דרך אגב שההרגשה פחות נעימה. בעיני זה קשור בעיקר לטורי (שער קדוש) הענקי מברזל יצוק בכניסה, דבר כל כך לא אופייני למקדשי שינטו (שנוטים לבנות שערים מחומרים רכים ונעימים יותר שמסמלים חיים, כמו עץ כהה או צבוע באדום).

  6. לא יכולתי שלא לחשוב על המקבילה היהודית: בדורות האחרונים מקובל בציונות הדתית שמי שמת על הגנת עם ישראל נחשב צדיק בלי קשר למה שעשה בחייו (למזלנו אין התייחסות לפשעי מלחמה אלא רק לחטאים פרטיים). אין לי הרבה זמן לכן אביא מראי מקום בזמן אחר

    • נדמה לי שגם כאן וגם פה השאלה מה היא בדיוק ההגדרה של "הגנת העם והמולדת". אם נשתמש במונחים הלכתיים, האם מדובר רק במלחמת הגנה שאליה מוציאים אף "חתן מחופתו" או שגם במלחמה תוקפנית שנועדה לכך שהמלך "יאדיר גדולתו ושמעו"?

  7. קטע מכתבה מעניינת הדנה בהגדרת פשעי מלחמה bit.ly/1fqgJ5q
    באופן אירוני, דרך אגב, הוצאו רבים ממנהיגי יפן וגרמניה להורג לאחר מלחמת העולם השנייה, בין היתר בשל הפרת חוזה קלוג־בריאן, שכאמור – הוציא את המלחמה אל מחוץ לחוק…
    …אולם, כך טוענת פזאל, קברניטי החוק הבינלאומי ההומינטרי ירו לעצמם ברגל. כמו כל אליטה בירוקרטית שנוטה להאדיר את התחום עליו היא אמונה, משפטני האו"ם ובעלי בריתם באקדמיה המציאו עוד ועוד חוקים במשך השנים, שחלקם מנותקים לחלוטין מהמציאות. פרופ' ריצ'רד פאלק, שליח זכויות האדם של האו"ם, למשל, אמר שאם ברור שייהרגו במלחמה אזרחים רבים כנזק היקפי (מה שנכון לכמעט כל מלחמה, בימינו), אזי עצם היציאה למלחמה היא פשע. משפטנים אחרים מוסיפים על דבריו ואומרים שב"מלחמה תוקפנית" אפילו הרג חיילים הוא רצח ופשע מלחמה.

    ואני שואל, האם התקדמנו לבלי חזור לנקודה בה חיי אדם יקרים, כך שרוב חילוקי הדעות הטריטוריאלים יפתרו על שולחן הדיונים, או שמספיק לגרד את הקליפה ונחזור 100 שנה אחורה.
    האם יפן ורוסיה יהפכו מסיבות כלכליות לבנות ברית כנגד סין? נושאת המטוסים הסינית ונושאת המסוקים היפנית איזומו הן אולי הוכחה שהצדדים מוכנים גם לאופציה אחרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: