כמה מחשבות על ערסים

לאחרונה, יצא השד העדתי מהבקבוק פעם נוספת, עם עלייתה של הסדרה "ערסים ופריחות – האליטות החדשות" לאקרנים. האם השימוש בביטוי "ערס" הוא באמת גזעני? מהי הטעות החמורה של פעילי המאבק המזרחי? ינשוף פוליטי-מדיני על גזענות, נזק חיצוני, והקושי להתערב בשוק החופשי של הרעיונות.

cig2408

כשהגעתי בפעם הראשונה להודו נתקלתי בתופעה מקוממת. שוב ושוב אמרו לי הודים – נוסעים ברכבת, בעלי מלונות והוסטלים, מוכרים בחנויות, סטודנטים וסתם אנשים – ש"אתה לא נראה כמו ישראלי". כששאלתי מדוע, היו כאלה שבחרו לענות בתיאור גרפי, ואמרו לי שאני לא ענק, שרירי ומקועקע. אחרים דיברו על הרגלים, והדגישו את העובדה (המצערת) שאין לי גיטרה או את העובדה (המשמחת) שאני לא מעשן סיגריות וסמים. אולם לרוב, כשהתמשכה השיחה, התחילו ההודים לדבר יותר ויותר על התנהגות. אני לא נראה כמו ישראלי, שמעתי שוב ושוב, מפני שאני מתנהג באופן מנומס ואדיב. בעלי מלונות התחילו לספר לי על השחתת חדרים וציוד, רעש עז ומוזיקה רועשת בכל שעות היום והלילה, וגם תלונות על יחס קולוניאלי, אדנותי ומזלזל לנותני השירות ההודים.

בתדמית הזאת, כמובן, יש גרעין גדול למדי של אמת. ביקור קצר בבית חב"ד בפושקר, למשל, הפגיש אותי עם לא מעט מהטיפוסים שמכרי ההודים תיארו. אבל מניסיון גם ראיתי, שרוב הישראלים בהודו כלל לא מתאימים לסטריאוטיפ. רבים מהתרמילאים והתיירים הישראלים בתת היבשת הם אנשים ידידותיים, שמתעניינים בנופים ותרבות ולא רובצים, מלכלכים ומרעישים בגסטהאוסים. הבעיה היא, שההתנהגות של מיעוט בריוני בולטת כל  כך, עד שעצם המילה "ישראלי" מזוהה איתה. באופן טבעי, סובלים מכך רוב המטיילים הישראלים בהודו, שאין כל פגם חריג בהתנהגותם.

תלונות על ישראלים - העיר העתיקה בפושקר

תלונות על ישראלים – העיר העתיקה בפושקר

הויכוח על יחסי אשכנזים-מזרחיים, שקפץ פעם נוספת לקדמת הבמה עקב הסדרה של רון כחלילי על ה"ערסים" וה"פרחות", הזכיר לי מאד את החוויות הללו. האם המילה "ערס", שמשמעותה המיידית היא בריון, מכתימה את כל האוכלוסיה המזרחית במדינת ישראל, או למצער את אלו שיש להם חזות מזרחית בולטת? בפיד הפייסבוק שלי, כמו גם באלו של חברים קרובים, התחיל (ולא בפעם הראשונה) ויכוח על "ערסים". האם מדובר בכינוי לגיטימי לבריונים או שמא, כפי שטוענים פעילי המאבק המזרחי, בסטיגמה גזענית שמכתימה ומדירה ציבור שלם? צד אחד טוען, בצדק, שגם אשכנזים או רוסים מכונים לעיתים "ערסים", והצד השני מדגיש מנגד שמדובר במקרים חריגים ולא מייצגים. מעניין במיוחד הוא מאמר שכתבה המשפטנית ליהי יונה – אולי הקייס החזק, הרהוט והמעמיק ביותר של פעילי המאבק המזרחי בויכוח הזה; חזק ורהוט, אבל בעייתי במידה עמוקה. ומהבעייתיות שלו ניתן להסיק מסקנות מעניינות מאד, מעל ומעבר לויכוח האזוטרי על משמעותה של מילה אחת בעלת שלוש אותיות.

תוך כדי ניתוח, סלקטיבי למדי, של דיונים של בני נוער באינטרנט וכתבות שונות, מעלה ליהי יונה רעיון תיאורטי מעניין: "ערס" הוא מאין אוסף של מאפיינים, חלקם קשורים להתנהגות שלילית וחלקם – למזרחיות. כדי להיחשב כערס, אדם צריך שיהיו לו כמה מהמאפיינים הללו. "ערס אשכנזי" הוא כזה שיש לו אך ורק את המאפיינים ה"שליליים", ואילו מזרחיים עשויים להיחשב ל"ערסים" (ולהיות מופלים בהתאם) אפילו אם התנהגותם נורמלית:

מה שאני רוצה לטעון זה שהערס זו קטגוריה שבריכת המאפיינים שלה כוללת שילוב של מאפיינים התנהגותיים שליליים (קללות, אלימות וכו'), מאפיינים התנהגותיים נייטרליים שבד"כ סוציולוגית מקושרים למזרחים (שמיעת מוזיקה מזרחית, מסורתיות ואמונה באלוהים, גיוס לגולני, חיבור למשפחה, התבטאות בע' מודגשת) ומאפיינים חיצוניים 'מזרחיים' (שעירות, עור שחום, שיער שחור שמאפשר 'חימצון', שם משפחה מזרחי ועוד).

 

כדי להמחיש את הדברים, ליהי יונה שרטטה את הטבלה הבאה:

 

התנהגות שלילית * אם כשאתם נוסעים באוטו שלכם, אתם מגבירים לפול ווליום, ככה שכל הרחוב שומע את השיר, חוץ ממכם כי התפוצץ לכם עור התוף
* אם זה לא מפריע לכם לעשות את זה עם מישהי בת 15
* אם אתם משקיעים באוטו שלכם יותר מבחברה שלכם
* אם אתם שונאים רוסים, סתם בגלל שהם רוסים
* אם אי פעם אמרת למפקד בצבא: "חכה חכה, אני תופס אותך באזרחות"
* אם אי פעם אמרת למורה שלך ביסודי: "חכי חכי, אני אתפוס אותך באזרחות"
* אם ברגע שאומרים את השם של אימא שלך אתה דוקר
* אם אמרת פעם למישהו: אם לא היה יום כיפור היום הייתי מזיין אותך במכות!
התנהגות מזרחית* אם בתיכון למדת מכונאות רכב, חשמל או צילום (על הסללה חינוכית של מזרחים לחינוך מקצועי אפשר לקרוא כאן)
* אם ההורים שלך יודעים צרפתית, אבל הם לא צרפתים…
* אם השיער שלכם מחומצן, ואתם מעיזים לצאת מהבית בלי ג'ל
* אם ניחנתם ביכולת להבדיל בין מוזיקה מזרחית לים-תיכונית
* אם אי פעם אמרת לסלקטור בחממה: "חכה חכה, אני תופס אותך באזרחות"
* אם לאמא שלך קוראים ז'קלין, ג'ורג'ט, סימה או מזל
* אם אתם גרים בחולון, בת-ים, ראשון, פ"ת, נתניה, ירוחם, שדרות, נתיבות, דימונה או אופקים
* אם אתה יוצא למסיבה ביום שישי, ובבוקר שבת לאפטר פארטי בבית כנסת
* אם יש לך גופיה לבנה חלקה
* אם ביום כיפור אתה ניזכר לשים כיפה על הראש, ואתה מפנה לה שקע בין הקוצים
*אם אתה חושב ששראל מוסיף לסאבלימינל והצל
* בעצם, מספיק שאתה שומע את סאבלימינל והצל, או לחילופין, אתה יודע מי מביניהם זה סאבלימינל ומי זה הצל

 

חלק מההבחנות בין "התנהגות שלילית" ל"התנהגות מזרחית" הן תמוהות (גופייה לבנה חלקה, תספורת קוצים עם כיפה, איומים לסלקטור). טעות קשה יותר, לדעתי, היא התעלמות מכך שמרכיבים מסויימים ב"בריכת המאפיינים" משמעותיים יותר מאחרים. המאפיינים החשובים ביותר בדימוי העממי של ה"ערס" הם אלימות, גסות רוח ובוז ללימודים והשכלה. מי שאין לו את המאפיינים הללו עשוי אולי להיחשב כ"ערס" לטווח קצר מפאת מראה או מבטא, אבל התדמית הזאת תיעלם במהירות גבוהה יחסית. איש, למיטב ידיעתי, לא כינה את פרופ' שלמה בן עמי "ערס", למרות שמוצאו מטנג'יר, וקשה לי לראות כיצד אדם בעל התנהגות עדינה יכונה כך לאורך זמן. אבל קטלוג שלילי של בני אדם על סמך מראה חיצוני עלול להיות הרסני גם בטווח הקצר, וגרוע מזה: ה"ערס" כגיבור תרבות מנמיך ופוגע בתדמית של המזרחיים כציבור. זו ללא ספק תופעה שלילית. אולם בנקודה זו, הייתי זורק לדיון פרוטה שעד היום נעדרה ממנו.

 

קשה מאד לשנות את השוק החופשי באמצעות התערבות כפוייה, שכנוע או הטפה

 

רק רגע, אולי תשאלו את עצמכם, מה לשוק חופשי ולויכוח על ערסים? הרבה מאד, ובמובנים לא מעטים, אבל כאן אני משתמש בביטוי באופן מטפורי. כפי שלייצור תעשייתי יש ערך כלכלי וגם נזק חיצוני (למשל זיהום אוויר), כך גם בשיח הציבורי. כל כינוי שלילי שאנחנו מצמידים לתופעה מסויימת, או לקבוצה מסויימת של אנשים, מורכב משני אלמנטים: ערך הסברי ונזק חיצוני. ערך הסברי הוא תרומה מסויימת להבנת המציאות, היינו – הצבעה על תופעה שראוי לאבחן ולגנות. נזק חיצוני שקול לזיהום של השיח הציבורי: הכינוי שאנחנו משתמשים בו עלול לזלוג לקבוצה גדולה יותר של אנשים, ממוצא אתני או תרבותי מסויים, ולקשור אותם לדימויים שליליים על לא עוול בכפם. כינויי גנאי שראוי להיפטר מהם הם ראשית כל אלו שהערך ההסברי שלהם מועט עד אפסי (היינו – הם לא מצביעים על תופעה שלילית שקיימת במציאות), ושנית, הנזק החיצוני שלהם משמעותי. כינויים כמו "פרענק", "ניגר", "צהוב", gook או "יהודון", למשל, אינם מצביעים על תופעות שליליות אמיתיות, אלא עבור אלו שמאמינים בתורת הגזע. לעומת זאת, הם משייכים שורה ארוכה של מאפיינים שליליים לקבוצות אתניות שלמות, מעודדים גזענות ובמקרים מסויימים אפילו אלימות. לפיכך, אין זה מקרה שהחלפת הכינויים "ניגר" ו"נגרו" ב-African American עברה יחסית בשלום בארה"ב. לכינויים הללו לא היה שום ערך הסברי, מלבד הפניית אצבע לצבע עורם הכהה של בני אדם, והם פגעו באנשים רבים. אם נשתמש במטפורה הכלכלית שלנו, הכינויים הללו דומים למפעל שמזהם קשות את הסביבה אך לא מייצר דבר זולת אשפה.

factory-smoke-polluting-air-in-pictures13

למילה "ערס", לעומת זאת, יש ערך הסברי. בישראל יש תופעה קשה של בריונות, וצריך לכנות אותה בשם כדי להילחם בה. יש לא מעט אנשים בארץ שמרעישים, מלכלכים ומתנהגים באלימות, שלעיתים קרובות מגיעה עד לסיכון חיי אדם. בתי המלון בחו"ל, במיוחד באזורים מסויימים, גדושים בתיירים ישראלים שמוציאים שם רע לכולנו. וההתעלמות של ישראלים רבים מהסביבה ידועה לכל. בפרט, התופעות השליליות שליהי יונה תיארה בפוסט שלה שרירות וקיימות. ברגע שקיימת קבוצה של אנשים שמאמצת חלק ניכר מדפוסי ההתנהגות השליליים הללו, אך טבעי שהחברה תכנה אותם בכינוי לא מחמיא. לכינוי "ערסים", לפיכך, יש ערך הסברי: הוא מצביע על תופעות שליליות שקיימות במציאות.

לעומת זאת, לכינוי "ערסים" יש גם נזק חיצוני. כולנו שמענו על המקרה של מישל מלכה, שלא התקבל לעבודה בשל שמו המזרחי, משום שהממונים חשבו שהוא "ערס". זה כמובן, לא המקרה היחיד, וליהי יונה טוענת שלעקירת הביטוי עשוי להיות פוטנציאל חיובי:

אז זאת רק מילה, ומה עושות עניין, אבל כמי שבילתה את רוב חייה הבוגרים בחרדה – חרדה מלהיות פרחה, מלקנות בגדים שהיא אוהבת כי בשילוב שלהם עם עור הגוף שלה עלולים לשדר מסר לא נכון לסביבה, אני באמת חושבת שבריסוק המוחלט של הקטגוריה החברתית של הערס והפרחה יש פוטנציאל שחרור, לא פחות, ללא מעט מזרחים שיוכלו להפסיק להתנכר לחצי מהמאפיינים המשפחתיים שלהם מחשש שיקשרו אותם לאלימות.

אבל האם באמת למלחמה במילה "ערס" יש פוטנציאל שחרור, או שמדובר באשלייה בלבד? הביטוי "ערסים" נקשר עם מזרחיות, משום שיש מספר לא מבוטל של אנשים בעלי חזות מזרחית שמתנהגים בבריונות, לצד בריונים מעדות וקבוצות אחרות. לא קל לומר את זה, אבל כל עוד יש למילה "ערס" ערך הסברי, כל עוד היא מצביעה על תופעה שקיימת במציאות, החלפתה במילה אחרת לא תעלה ולא תוריד. נניח שבדרך פלא, יצליחו ליהי יונה וחבריה לשכנע את רוב הישראלים שאסור להשתמש במילה "ערס". במקרה כזה, מכיוון שעדיין יש קבוצה של בריונים שצריך לתאר, נכנה אותם בשם אחר שאין לו מאפיינים מזרחיים: למשל בביטוי האנגלי-אירי "חוליגנים". במקרים כאלו, המאפיינים השליליים "נודדים" בדרך כלל מהביטוי הישן לביטוי החדש. כלומר, אותם המאפיינים המזרחיים שנקשרו למילה "ערס" ייקשרו גם למילה חוליגן, והנזק החיצוני לא ישתנה.

ביטוי אנגלי-אירי: חוליגנים אירופיים

ביטוי אנגלי-אירי: חוליגנים אירופיים

ביפן, למשל, החליטה הממשלה לשנות את הכינוי Eta (קבוצת untouchables ביפן המסורתית. משמעות מילולית: "יותר זיהום") לכינוי הנייטרלי "בוראקומין" (בני הכפר). כוח הכפייה של הממשלה היפנית היה מספיק כדי להכרית את הכינוי "אטה", אבל הדבר לא עזר לבני אותה קבוצה. במהירות גבוהה יחסית, כל המאפיינים השליליים של האטה (בעיקר טומאה דתית, שנבעה מעיסוקם בעבודות קצבות ופשיטת עורות) נדדו לכינוי החדש "בוראקומין", שהפך לשלילי ושנוא על האוכלוסיה באותה המידה. מאמצים לשנות מילה, בסופו של דבר, הם כמו מאמצים לתכנן את הכלכלה, לקבוע מחירים או להתערב בשוק החופשי. השוק תמיד יגיב בדרך משלו לעקוף את ההגבלות, והמאמצים, ברוב המקרים, יגרמו נזק יותר מאשר תועלת. ואין זה מקרה, דרך אגב, שפעילי המאבק המזרחי שייכים בדרך כלל לצד השמאלי, הסוציאליסטי, של הויכוח הכלכלי-חברתי בישראל. הם פשוט מאמינים יותר בהתערבות מלמעלה, או ביכולת של הטפה אידיאולוגית לשנות את התנהגותם של בני אדם.

הדרך היחידה לחסל את המילה "ערס", או למצער לנתק את הקשר בינה לבין מזרחיות, אינו טמון בייבוא של הפוליטיקלי קורקט, אותה רעה חולה מארצות הברית, אלא בשינוי של המציאות. ככל שיהיו פחות בריונים בעלי חזות מזרחית, כך יתרופף הקשר בין מזרחיות לאותן תופעות שליליות שהמילה "ערס" מתארת. זה קשה. זה בעייתי. סביר להניח שזה לא צודק, כי למה שאנשים שבמקרה שייכים לאותה קבוצה אתנית יוכתמו בשל בריונות של אחרים או יאלצו לקחת עליה אחריות? אבל למרבה הצער, המציאות לא מכירה דרכי קיצור אחרות.

נ.ב. בראיון שנערך איתו לאחר יציאת הסדרה, אמר הבמאי רון כחלילי שהוא מבין ערסים שקוראים "מוות לשמאלנים" ו"מוות לערבים", ומגלה סלחנות כלפי מושחתים כמו אלון חסן ואנסים כמו משה קצב, רק מפני שהם מזרחיים. נראה לי שאין דבר גזעני יותר כלפי הציבור המזרחי בישראל מאשר הסלחנות הזאת.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-נובמבר 2, 2014, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 36 תגובות.

  1. אבל יש מילים אחרות שמתארות את אותו הדבר ואין להן קונוטציה גזענית. בעצמך השתמשת ב"בריון". יש גם את הכינוי "הישראלי המכוער". להתנהגויות האלה. האם שימוש במילה שגם יש לה "זיהום" אכן תורם תיאורית?

    • הבעיה היא שכאשר יש למושג ערך הסברי, החלפתו לא תועיל במאומה. אם נשתמש ב"בריון" במקום ב"ערס", הקונוטציות המזרחיות יעברו במהירות למילה החדשה.

      • השאלה שלי היא האם הקונוטציות המזרחיות הן בעלות ערך הסברי או נצמדו בתאונה/ עקב גזענות. לדעתי הביטוי "הישראלי המכוער" גם מתאר את התופעה טוב יותר וגם אין לו מטען מזרחי בהכרח, זה תיאור של התנהגות גסה נטו שיכולה להעשות על ידי אשכנזים ומזרחים כאחד.

        אני חושב שבמקרה שלהלן דווקא הביטוי הלא-טעון-גזענית מתאר את התופעה טוב יותר, ומי שידביק לו קונוטציות עדתיות רק מעיד על גזענותו ועל היותו של הביטוי המקורי גזעני. ראיה לכך שאין לביטוי הגזעני יתרון תיאורי היא התרחבותו לקבוצות אוכלוסיה נוספות. אז אם כבר רוצים לתאר תופעה רחבה יותר הייתי עושה עוד צעד ומשתמש בביטוי עם פחות "זיהום".

  2. תודה על הפוסט . טוב , ברור שהנושא סבוך בטירוף , ותקצר היריעה כמובן . יחד עם זאת , יש לשים לב :

    1) הרי אין טעם לנתח סינכרונית את הדיסטריבוציה הסמנטית של התיבה : ערס ….מבלי לעסוק בהתפתחות הדיאכרונית ( היסטורית ) שלה . פעם , המילה ערס , הייתה משוייכת רק למזרחיים ( כמו צ'ח צ'ח בזמנו , והשווה דודו טופז בזמנו ) , עם הזמן , הדיסטריבוציה של המילה וערכי או סמלי היחוס שלה , התרחבו ( בין היתר בגלל נישואי תערובת ומה שאני מכנה : סינדרום פוסט אוסלו ) וקיבלו צביון יותר אוניברסאלי . אחד מרוחבי הפס , או הספקטרומים החשובים שהתפתחו הוא זה של : אדם אשר אורחותיו והבעותיו שטוחים . משמע : הפרספציה וההבעות שלו את המציאות נוהות אחרי המיידי והשטוח והרגשי והסטיגמטי : הערבים מבינים רק כוח , אתה לא יכול להיות שמאלן ופטריוט , התקשורת והאליטה האשכנזית ממילא שולטת במדינה , חלאס לזיין לי השכל עם אקדמיה ואקדמאים הם לא יותר טובים ממני ומאיתנו , ראינו אתכם באוסלו ובעזה מה הבאתם על המדינה , אין הבדל בין : כפרה נשמה מלכה כ- שיר אהבה , לבין : יש לך פה ענין עם פועלי בנין , שאוהבים אותך עד ראש הגג , השני לא יותר טוב מן הראשון , אז חלאס !!

    2) הסטרוקטורה שאתה מציע ( הסבר או תיאור המציאות אל מול יצירת גזענות סתמית ) לא יכול להחזיק מים לאור עובדה פשוטה : שחורים הרי קוראים לשחורים : ניגר …… ויהודים הרי קוראים ליהודים : יהודון …… אז מה הועילו חכמים בתקנותיהם ? גם לכך יש ערך מציאותי / הסברי , שהרי חזקה שאין בכך גזענות פרופר , אלא הפניה או יחוס לתיאורים אוניברסאליים ( כגון , יהודון : כמתרפס אל מול הפריץ , אופי גלותי , פרזיטי וכו…. ….. נפסד בעליל !! ) .

    תודה

  3. הדברים של כחלילי הם ברובם הבלים, בורות היסטורית, אנכרוניזם וזבל גזעני, אבל מילא. מה שיפה הוא שכמו עוד כמה ממובילי המאבק המזרחי, גם הוא כבר נאלץ להודות (בלי לשנות כהוא זה מהקו שלו) שמזרחיות היום היא קטגוריה פוליטית שהקו המארגן שלה הוא התנגדות לתפישה של זהות ישראלת לא-עדתית (כלומר לתפישה הציונית) ולא קטגוריה תלויית מוצא. הדבר היחיד החשוב אולי בדבריו בנוגע למאבק המזרחי הוא זה:
    "[המזרחייפ] הם רוצים להוכיח שהם יותר ישראלים מישראלים ושהם פטריוטים. רוב המזרחים לדאבוני הרב לא מזדהים עם המאבק שלי. […] אני מיעוט מבוטל במחנה המזרחי. מצד אחד זה נורא מחמיא לי, אבל מצד שני, כל הזמן אני שואל — מי אני, מי המחנה שלי, איפה אני, למה אני אומר 'אחרי!' ואף אחד לא בא. המזרחים לא באים כי אני שמאל ולכן רוב המזרחים חושבים שאני משתכנז ומתנשא עליהם."

    • ברור. זו קטגוריה מדומיינת. ודרך אגב, מרתק איך כחלילי יכול לסתור את עצמו כמה פעמים אפילו באותו משפט. "רוב המזרחים לדאבוני הרב לא מזדהים עם המאבק שלי." ואז: "מצד אחד זה נורא מחמיא לי."

      • הוא אמר שאי ההזדהות של רוב המזרחים עם המאבק שלו היא מצד אחד מחמיא, כנראה כי הוא מרגיש מקורי וחלוצי, אבל מצד שני (ונראה שזה הרגש הדומיננטי, ובוודאי היותר רציונלי) שקשה לו לחוש שאין מי שהולך עכשיו. לכולנו יש סתירות פנימיות כאלו.

      • אכן, לכולנו יש סתירות פנימיות, אבל שאנחנו בונים טיעון אנחנו צריכים לנסות להפוך אותו לקוהרנטי. זה לא כל כך קורה אצל כחלילי.

      • דני, הוא אכן סותר את עצמו, אבל דווקא כאן אני חושב שזו לא בדיוק סתירה (לפחות לא בעומק הדברים). תחושת הבדידות (שלא לומר הנרדפות) של הצודק היא אחד מיסודות הניאו-נאורות-הפוסט-מודרנית. אם הוא היה מוביל של קבוצת רוב ולא של מיעוט נרדף, הוא היה צריך להיפרד מהזוהר של דמות המהפכן הנרדף, ולהתחיל לעסוק בתחום האפור והמייגע של תשובות רציניות ומציאותיות לבעיות האמיתיות. מעמד המיעוט הצודק מאפשר לך גם להיות צודק, גם להיות פעיל פוליטי, וכל זה מבלי להידרש לוותר על מנעמי האינדיבידואליזם (להפך, אתה לא כמו כולם. אתה לא משתייך להמון המדוכא, אתה יחיד ומיוחד).

      • העליתי קישור בפורום ספרות לדיון על הסידרה ב'תיק תקשורת' –

        כדאי לשים לב להמשכו (דקה 16:45), כאשר ד"ר אבי שילון (הביוגרף של בגין), מציין שהמיליטנטים המזרחים בעצם מנציחים את הסטריאוטיפים שבהם הוגדרו ע"י האשכנזים.

  4. סליחה, יצא לי חידוש לשוני לא מדוייק. אני חושב שזה צריך להיות "פסבדו-נאורות-פוסט-מודרנית", ולא "ניאו-נאורות-פוסט-מודרנית."

  5. דני, מזלך שאתה לא חי כאן.

    אני אומר את זה בכנות, כי אני גם בדרך לזוז. חשבתי לחכות שנתיים עד שאשלים תואר, אבל אני מסופק אם אצליח: הקיצוניות שאני רואה כאן *בכל מקום* מקשה עלי לעיתים לתפקד.

    זה לא רק עניין של ערסים ופרחות (מונחים מהעבר – ה'פרחות' כבר לא בשימוש), אלא קיצוניות כללית, של אחוז משמעותי מהאוכלוסיה.

    היא מתבטאת באינספור צורות, והיא בעיקר ניכרת אצל הדור הצעיר – בני העשרים ומשהו, שנראים אטומים מאי-פעם ודבילים מתמיד (ועם רמה מנטאלית של בני 11-12), וכן בני העשרה (13-18), שמטפחים סממנים של עבריינים (בעיקבות סדרות 'חינוכיות' כמו 'הבורר' ו'עספור') וקיצונית התנהגותית שמקשה עליך לשמוע אותם או לעמוד *פיזית* בקירבתם (והרגשתי את זה כמה פעמים).

    הקיצוניות ההתנהגותית בארץ לדעתי שוברת שיאים שלא נראו כמוהם. יש פשעים קיצוניים בין נוער ובין מבוגרים (2 מקרים של מבתרי-גופות בשנים האחרונות), ויש סכנות שלא היו כאן מעולם, בעיקר בהיתקלות בלילות באלמנטים לא רצויים (מקרים של מעשי רצח אקראיים).

    מהבחינה הזו אנחנו על דרך-המלך לעבר רפובליקת בננות, או מדינה דרום-אמריקאית אופיינית (או בכלל עולם שלישי), שבה החוק הוא הצעה, הפשע מושל בכל מקום, והסכנות רבות ופתאומיות. זו הדרך אם ההקצנה הזו תמשיך, ואם הממשלה והעיתונות ימשיכו להתעלם ממנה – כמו שעשו עד כה בדבקות מרשימה.

    מבחינתי זה די סוגר את עתיד המדינה, יותר מכל איום בטחוני או לחץ כלכלי. זה גרוע יותר משניהם.

    • יובל, אני דווקא מתכנן לחזור לארץ. לא צריך להתרגש מבעיות כאלה. לכל מדינה יש בעיות קשות – כשאתה חי בחו"ל אתה רואה את זה טוב יותר.

      • מסופק אם תחזיק כאן מעמד. בשביל מה לך? לא תמצא כאן דבר עם ערך – לא כסף, לא שלווה, לא תחושה של שינוי (אלא אם אתה מתכנן להיכנס לפוליטיקה).

        אם אין לך (כמוני) אופי של ישראלי, לא תחזיק כאן מעמד. המדינה כבר לא סובלנית כמו פעם.

        לדעתי היא עברה שינוי מעמיק מאז 04'-05', מן הסתם כטראומה מהאינתיפאדה השניה. הרבה מסורות נעלמו ואפילו תחושת הזמן השתנתה (הערב מתחיל מאוחר יותר והלילה נמשך עד השעות הקטנות; אין יותר שקט).

        מה שנלמד במהלך אותה אינתיפאדה – היכולת להדחיק את המציאות עד כדי התעלמות מוחלטת – הביא לכך שאחוז גדול מהתושבים חיים במציאות וירטואלית, דמיונית. במציאות כזו אין מקום לתגובה לדברים קיצוניים, כי הם לא קיימים: ההדחקה מעלימה אותם מיד.

        זה מצב נהדר לקיצוניים, כי זה מבטיח שלא תהיה תגובה אמיתית למעשיהם. לכן הקיצוניות פורחת, ותמשיך לפרוח עד שנגיע למצב של מדינת עולם שלישי (או אולי מזרח-תיכוני – השילוב האמיתי באיזור…).

      • חיית פעם במדינות אחרות?

      • בקרוב אעבור. אין לי ספק שאהנה שם יותר מהסביבה, הנוף, האנשים ועוד.

        באחת הכתבות בערוץ 10 על היורדים לגרמניה, רואיין גרמני שחי עם בת זוג ישראלית בארץ, ומשתדל להנות… אבל ציין שבגרמניה בסאבוויי יש שקט כמעט מוחלט… here I come.

  6. כמובן שקשה להתווכח עם המסקנה לפיה רצוי שיהיו פחות בריונים בעלי חזות מזרחית, ומן הסתם רצוי שגם יהיו פחות בריונים בעלי חזות כלשהי. אבל זה חלק מהבעיה. אשכנזי יכול להיות "ערס" רק אם הוא באמת מאמץ את המאפיינים ההתנהגותיים השליליים של הבריונות והופך ל"ישראלי המכוער". לעומת זאת, מזרחי עלול להיחשב לערס גם אם הוא אדם תרבותי ונעים הליכות, כפי שהראה מקרה מישל מלכה. לכן, חלק מהפתרון טמון גם בכך שהאוכלוסייה תימנע מזיהוי התכונות ההתנהגותיות עם מאפיינים חיצוניים מזרחיים (או אפילו לא חיצוניים, כמו שם משפחה).

  7. שלום דני!

    מגיב כאן לראשונה, אך קורא בשקיקה כבר מזה כשנה..
    תודה.

    ולדברים גופם:
    אני ודאי מסכים שיש 'צורך שוק' בכינוי לתופעת ה"ערס", כיוון שיש בו זיהוי של מציאות קיימת.
    עם זאת,
    נדמה שהעמקת דיון זו שאתה מציע חושפת בור עמוק בהרבה,
    שהידע שלנו עליו ספקולטיבי במקרה הטוב, וע"כ תוכנו המעורפל חשוף עוד יותר לסיטיגמות
    ותיאוריות לא מוצלחות.

    אני מתכוון כמובן לשאלה מדוע גילויי הבריונות\רעשנות\פמיליאריות ייתר שכיחים דווקא יותר
    אצל בני המזרח מאשר אצל רעיהם.
    האם אפשר לקרוא לזה "תרבות", ואם כן מהי בדיוק?
    האם זוהי "גנטיקה" – ואם כן הלא זו גזענות עקיפה אולי או דטרמיניזם לא קל (כנראה שלא)
    האם הקשר הוא למדינות המוצא ולנורמות המשפחתיות-חברתיות שהיו נהוגות שם (כנראה שכן..)?
    וכהנה.

    אני משוכנע כי ישנן תשובות טובות לשאלות אלו, גם אם הן לוטות באפלה חלקית כרגע,
    ברם העברת דיון לרמה זו פותחת פתח לא פשוט לאסנציאליזם במקרה הטוב,
    ולגזענות או "תרבותנות" במקרה הטוב פחות.

    אני כמובן בעד הדיון וחושב שהוא נכון (ואולי אף הפתח היחיד לשינוי אמיתי בטווח הארוך)
    אך שאלתי אליך כאן היא האם אתה סבור כי דיון מסוג זה הוא השלב הבא והבלתי נמנע
    לדבריך, והאם אתה חושב שהציבור בכללו בשל לדיון מעין זה,
    שה"תשובות" בו כשלעצמן אינן ברורות.

    תודה

    אריאל

    • אריאל,

      לתרבויות שונות יש קודים שונים בנוגע למה מנומס ומה לא מנומס: הווליום של הקול, הביטויים שמשתמשים בהם, מידת הקרבה הפיזית. זה בסדר גמור. אפשר להעדיף מנהג מסויים על מנהגים אחרים, אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

      בשום תרבות שאני מכיר, לעומת זאת, חוסר התחשבות באחרים ובריונות אינם מעלות. מה זה בדיוק חוסר התחשבות, על כך יש אי הסכמות מסויימות.

      מעבר לכך, חשוב לומר שכל תרבות מגוונת מאד בפני עצמה, יש בה סטנדרטים רבים ושונים, ולא כל מי שמשוייך לקבוצה בהכרח מקבל את כל המנהגים התרבותיים שלה.

      • הנה הבעיה העיקרית מבחינתי – התרבות הישראלית לא היתה כה קיצונית בעבר. היא נעשתה כזו, ועל כן הקיצוניות אינו דבר שאופייני לארץ.

        הקיצוניות היא *דבר חדש*. בשנות השמונים היא לא היתה (והייתי אז הרבה יותר רגיש לדברים כאלה מאשר היום, אני חייב לומר). בשנות התשעים התחילה התדרדרות, אבל עדיין ברמות סבילות.

        השינוי הגדול בא אחרי האינתיפאדה השניה. אז נפרצו הסכרים. לכן אני מוצא קשר ישיר בין השתיים

        זוכר את המפגש שלכם בפארק בקיץ 2005 (פלוס מינוס), כאשר רן איים בשליפת אקדחו על חבורת צעירים שאיימו עליכם?

        זה דבר שהחל אז. זה לא היה לפני כן. אני זוכר שינויים במקומות רבים בארץ באותו הזמן (2004-5), שנעשו פחות נעימים.
        אפשר גם לעבור על סטטיסטיקות משטרתיות ולהיווכח בעליה המתמדת.

      • כן, אני זוכר את דאגור ערסלאת. אבל אם תבדוק, תגלה שבארצות הברית למשל,
        אירועים כאלה מתרחשים בתדירות הרבה יותר גבוהה. לכל מקום יש בעיות משלו.

      • אני יודע שיש מקומות שבהם השקט מובטח, כי יש חוק ויש אכיפה. כאן אין לא זה ולא זה.

        כך שאם הבחירה בידי, אבחר במקום שבו יש מודעות ואכיפה (שאני ממילא משלם עליהם דרך המיסים).

    • אריאל , לשאלתך או תהייתך בדבר הקשר בין מזרחים לערסים וכאילו , אבאר הקשר כך :

      1) אין קשר בין גנים לבין מזרחיות וערסים ( ערסים של פעם ) , חסר אחיזה במציאות .

      2) ישנם כמה הסברים טובים מאוד , סוציופסיכולוגים , ואביא את חלקם .

      3) ראשית , המזרחיים סבלו מתסמונות ברורות וידועות של מהגרים . הם באו למדינה אותה הקימה באופן בלעדי כמעט , קבוצה אתנית שלטת קיימת ( או מעין ) משמע – מוצא אשכנזי . וכך הרגישו : חסרי שליטה , חסרי אונים , חסרי היכרות עם … , נחותים , מופלים , מבוזים וכו….. במצב דנן , התנהגות אלימה , הנובעת מחוסר שליטה , וחוסר אונים , מאוד אופיינית .

      4) התוצאה , הינה שמקורות השראה וסמכות של המזרחיים התערערו , הואיל , והתרבות , המורשת המזרחיים , לא יכלו הרי לסגל לסביבה החדשה . ואם כך , אלמנטים חיצוניים למשפחה ולקהילה , הם אילו המכריעים . נניח ילדים : ההורים לא יכולים לעזור הרבה בהסתגלות לסביבה או לנורמות החיצוניות , מכאן שחשיבותה של קבוצת הגיל ( אלמנט חיצוני למשפחה ) עולה . בהתאמה , הריספקט למורשת ( המזרחית במקרה זה ) מתכרסם . זה גורם לדימוי עצמי נמוך , איבוד הדיגניטי , ואימוץ האלימות כפיצוי .

      5) עוד הסבר חשוב מאוד : המזרחיים באו ממדינות ערביות ככלל . על מנת לבדל עצמם מהתרבות הערבית , או מהזהות איתה ( שהרי : השפה , השירה , המאכלים , מנהגים וכו….מאוד סמוכים וקרובים ) הכל כריאקציה לסכסוך הערבי ישראלי , הם אימצו ( עד היום למעשה ) עמדות מיליטנטיות ימניות כלפי הסכסוך הערבי ישראלי . זה גורם חשוב מאוד ב- סו קולד החוליגניות המזרחית . בבחינת : אנחנו אמנם נראים כמותם , מדברים כמותם , מתנהגים תרבותית כמותם , אבל : אנו לא !! העצמת היריבות בינם לבין הערבים , נותנת תחושת היבדלות !!

      6) חשוב כמובן להדגיש , שבמציאות של נישואי תערובת מועצמים , כפי המצב האקטואלי , יש פייד אאוט כמובן ( fade out ) ווקטורים אחרים , מספיק סבוכים תופסים מקום .

      תודה

      • מסכים מאד שפגיעה בהיררכיות המסורת הישנות היתה גורם מרכזי לתופעה, בוודאי שבשלבים הראשונים.

      • אין קשר בין אימוץ עמדות ימניות לבין הקירבה לתרבות הערבית. אני מדבר בתור מישהו שהוא בן לאם ילידת טוניסיה. זה לא נובע מבידול כי הבידול היה קיים עוד בגלות. תמיד היינו יהודים ולא ערבים. אוכל, שפה וכו' זה משהו שיטחי ומעולם לא שימש כמגדיר תרבותי או אתני. הזהות היהודית תמיד באה קודם. אם אתם רוצים (בתור אשכנזים) להבין זאת טוב יותר תנסו לחשוב על האהבה הרבה שנוצרים, שיעים, דרוזים וסונים חולקים זה לזה, או אפילו בין שבטים שונים בעלי אותה דת.
        נסו להכיר באופן אישי מזרחיים בבקשה. אני כותב זאת לאל רום ולכל שאר האנשים (שקלתי לרגע לכתוב אשכנזים) שחושבים שאנחנו מנסים להוכיח את הפטריוטיות שלנו או משהו. הציונות תמיד הייתה לנו טבעית יותר ואפילו ברורה מאליה.

      • אוהד, היכרות אישית זה תמיד חשוב, אבל צריך להיזהר ממסקנות כלליות על סמך אנשים ספורים במעגל החברתי שלך.

  8. "במהירות גבוהה יחסית כל המאפיינים השליליים של האטה נדדו לכינוי החדש "בוראקומין", שהפך לשלילי ושנוא על האוכלוסיה באותה המידה".

    זה מזכיר לי את המשפט המפורסם של שייקספיר מתוך רומיאו וג'ולייט: "מה יש בשם? מה שנקרא לו שושנה ריחו יהיה מתוק תחת כל שם".

    שם הוא בסך הכל המציין של התוכן. תשנה את התוכן – וגם השם ישתנה. לא ממש עובד הפוך. זה מזכיר לי עוד משפט (אני באר של אסוציאציות!) שאמר איזה אינדיאני (באיזה ספר שקראתי פעם) כאשר נשאל למה בני עמו משנים את שמותיהם במהלך חייהם: "השם הולך לפני האדם. האדם משתנה, השם משתנה".

  9. ולא מיותר להזכיר שמדובר בסדרה פשוט גרועה-מבחינת תוכן כמו גם צורה- ונטולת כל תיחוכום ו\או יצירתיות (ראיתי רק את שני הפרקים הראשונים, הבנתי שהשלישי מוצלח יותר)

    • בתגובה לאינדיאני של אנה
      לי זה הזכיר אינדיאני אחר שאמר
      .Pale face does not know when to eat until looks at his watch

      כן, זאת כנראה אותה בעייה ישנה של לקחת את המוסכמות יותר מידי ברצינות ולשכוח שהמצביע אינו המוצבע,
      המפה אינה הטרטוריה וזאת כמובן אינה מקטרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: