פיל בטרמינל: מדוע ישראל מתעללת בתיירים בשדה התעופה?

הנרי ושירין (שמות בדויים), הם תיירים שבאו לישראל עם הרבה אהדה וסימפטיה, הוא מאירופה הקרירה והיא מארץ מוסלמית כלשהי. שניהם אזרחי מדינות מפותחות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ולפיכך פטורים מויזה. ובכל זאת – גם הנרי וגם שירין עברו השפלות ממושכות, ולכאורה חסרות היגיון, בשדה התעופה בלוד, לאו דווקא בכניסה לארץ אלא ביציאה ממנה. הסיפור שלהם חזר על עצמו בכל פעם שדיברתי עם תיירים ואורחים שהגיעו לארץ, מכל הגילאים, הדתות, המינים והצבעים. מה מנסות רשויות הביטחון להשיג בהשפלות החוזרות והנשנות הללו? האם המטרה היא רק למנוע טרור, או שיש כאן גם אג'נדה אחרת, סמויה מן העין? ינשוף פוליטי-מדיני על הפיל שבטרמינל.

images (1)

מסיבות שתבינו מיד, כל השמות בכתבה הזאת בדויים.

שירין היא סטודנטית באוניברסיטה אמריקאית מובילה, צעירה חילונית, מודרנית וליברלית. במקור היא מארץ מוסלמית, וכעת אזרחית במדינה ממדינות האיחוד האירופי. לפני כשנה, נרשמה לקבוצה אקדמית שתכננה טיול בישראל. ההחלטה לעלות על הטיסה לתל אביב לא היתה פשוטה, והיא הגיעה לכאן ברגשות מעורבים. מחד, היא שמעה דברים רעים מסביבתה הקרובה, ומאידך – היתה סקרנית להבין ולראות בעצמה. באופן כללי, הגישה שלה היתה אוהדת, בוודאי יחסית למקובל אצל מוסלמים. היא אפילו השתעשעה ברעיון להירשם ללימודים באוניברסיטה ישראלית. במהלך הטיול, נטתה שירין להזדהות, באופן חלקי וביקורתי אמנם, עם הצד הישראלי בסכסוך. במיוחד התרשמה משיחה עם קצין צה"ל בכיר, שנפגש עם הקבוצה וסיפר על הקשיים שעמדו בפניו ובפני חייליו במהלך מבצע עופרת יצוקה. כביכול – סיפור ניצחון מובהק של ההסברה הישראלית.

ואז הגיע הרגע לטוס חזרה לארצות הברית. בתור תיירת שנכנסה בקלות לישראל, שירין היתה בטוחה שהיציאה מהארץ תהיה חלקה ופשוטה. במקום זאת, כבר במחסום הכניסה לנתב"ג, הורידו אותה ועוד כמה הודים (לא מוסלמים, אבל, רחמנא לצלן, שחומים) מהאוטובוס ותשאלו אותם ארוכות, כשכל שאר הנוסעים ממתינים. בטרמינל, שאלו אותה במשך זמן ממושך שאלות מציקות וחודרניות (למה באת לישראל, מה חיפשת כאן, למה דווקא לישראל), ובדקו בקפדנות כל חפץ מחפציה וכל פריט במזוודה שלה. באותו הזמן, כל הנוסעים ה"לבנים" בקבוצה עברו בקלות ובאופן חלק. בסופו של דבר, האימפקט החיובי של הטיול נמחק כמעט לחלוטין. שירין סבורה כיום שישראל היא מדינה גזענית, ונשבעה שלכאן היא לעולם לא תחזור. בסופו של דבר, דעתה על ישראל לאחר שיצאה מכאן גרועה יותר מאשר לפני שנכנסה.

נוסעים ממתינים לבידוק בנתב"ג. קרדיט: הארץ. למצולמים אין קשר לכתבה.

נוסעים ממתינים לבידוק בנתב"ג. קרדיט: הארץ. למצולמים אין קשר לכתבה.

מישהו יכול להסביר למה תיירים שעברו את כל בדיקות הביטחון ונכנסו לארץ לחוק, מוטרדים באופן גס כל כך דווקא ביציאה? קחו, למשל, את הסיפור של הנרי, כלכלן שעוסק במזרח התיכון המודרני: אירופי בלונדיני ותכול עיניים. בעבר, ביקר במספר מדינות מזרח תיכוניות אחרות, ובאף אחת מהן לא עוכב בגבול כפי שעוכב בישראל, לפעמים בכניסה ובדרך כלל ביציאה. לפעמים הושיבו אותו שבע או שמונה שעות, במין חוויה קפקאית בירוקרטית ללא תכלית או מטרה. פקידים שאלו אותו סדרה של שאלות (בעיקר על הסיבות שהגיע לישראל, קשריו הפוליטיים וביקוריו במדינות מזרח תיכוניות אחרות). לאחר שענה על כל השאלות באופן מלא, הוכנס לחדר צדדי והתבקש לחכות שעתיים, לפעמים שלוש, עד שהגיע פקיד אחר ושאל את אותה סדרת שאלות בדיוק. לרוב, יש להדגיש, הסיוט הזה היה דווקא ביציאה מישראל, ולא בכניסה אליה. אם הנרי היה, חס וחלילה, מרגל או מחבל מסוכן, מדוע נתנו לו להסתובב בישראל באופן חופשי? ואם לא, למה מטרידים אותו ביציאה? המסקנה שלו היתה שישראל מעוניינת להפחיד ולהרחיק אנשים כמוהו. מיותר לומר שעמדותיו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מאוזנות ואף נוטות לצד הישראלי, והוא אינו פעיל, ומעולם לא היה, בשום ארגון פרו-פלסטיני שהוא.

אם אתם חושבים שהמקרה של הנרי ושירין הוא מבודד, תחשבו שוב. את אותו הסיפור, בגירסאות שונות, שמעתי מאינספור צעירים ומבוגרים, תרמילאים, סטודנטים, דוקטורנטים וסתם תיירים שעברו את סיוט חייהם בכניסה לארץ הקודש. לא מדובר רק במטיילים בודדים. גם חברים בקבוצות מאורגנות מוטרדים בגבול, בעיקר אם הם שחומים מדי, או שהמוצא שלהם ערבי או מוסלמי. הבדיקות הנ"ל גם לא פוסחות על מומחים שהוזמנו לכנסים. במקרה אחד מפורסם, חוקרת מוח אמריקאית ידועה הופשטה בגסות בשדה התעופה, ולבסוף הסתבר שמדובר בטעות: שמה היה זהה לשם של פעילה פרו-פלסטינית כלשהי. אתם מבינים? כדי למנוע כאב ראש לאיזה מח"ט בגדה, ישראל השפילה עד עפר מדענית אורחת. בדיוק כמו שהושפל הנרי, ובדיוק כפי שהושפלה שירין. במקרה אחר, לפטופ של תיירת מצריה (שהחליטה להגיע לישראל, בניגוד מוחלט למקובל בארצה) הוחרם ופוצץ על ידי רשויות הביטחון במעבר טאבה. בפרשה אחרת, שתי תיירות קתוליות מארה"ב נשאלו על ידי מאבטחת בשדה התעופה "האם הן ישנות באותה מיטה". וברוב המקרים הללו, אנשים שהיו אוהדים לישראל לפני הגעתם, הפכו לעוינים או לפחות ביקורתיים לאחר לכתם. נהלי הביטחון בשדה התעופה, שנועדו להגן על אזרחי המדינה, הם לא פחות ממכת גרזן לתדמיתה של ישראל לעולם, וגם לניסיון למשוך לכאן תיירים. ועל ההשפלות שעוברים ערבים אזרחי המדינה עוד לא התחלתי לדבר.

מעבר הגבול בטאבה

מעבר הגבול בטאבה

יש שיאמרו כי הצורך להגן על אזרחי ישראל גובר על הנזק המצטבר שאנחנו סופגים. אולי. במדינה כמו שלנו, ביטחון גבולות הוא נכס שאסור לזלזל בו. לפיכך, כדאי לתהות ולבדוק האם השפלתם של תיירים בשדה התעופה באופן המתואר לעיל אכן הכרחי לביטחון. ראשית כל, יש לתהות מהי בדיוק הגדרתו של "ביטחון". כלומר, מה משטרת הגבולות והשב"כ מנסים להשיג בשיטות החקירה והסינון הללו? מעדויות נסיבתיות, ניתן ללמוד שהתשובה משולשת: מניעת טרור, סיכול ריגול, ומניעת כניסתם של פעילים פרו-פלסטיניים שעלולים להביך את צה"ל בשטחים. בכוונה לא הזכרתי את בעית העובדים הזרים הלא חוקיים, כי הרי כל מי שמגיע לשדה התעופה קיבל ויזה ישראלית, או שהוא אזרח במדינה עשירה שישראל פטרה את תושביה מויזה. רק שלושת המטרות הללו, ובפרט האחרונה, יכולות להסביר מדוע כל כך הרבה אנשים, גם כאלו (כגון הנרי) שלא סביר בעליל שיעסקו בטרור, מעוכבים בגבול שעות רבות כל כך.

אז מה עושים? ראשית כל, מכירים בכך שיש כאן בעיה חמורה ביותר. מעבר לאי הצדק הבסיסי שבהתעמרות חוזרת ונשנית בתיירים ובאורחים של מדינת ישראל, הרי הנזק המצטבר לתדמיתה של המדינה בעולם קשה לכימות אך בסופו של דבר הרסני. יש משהו מוטרף במדינה שמשקיעה מיליונים רבים ב"הסברה", במלחמה בדה-לגיטימציה או במאבק ב-BDS, ואז מתעללת במי שבכל זאת מחליט להגיע לכאן. סיפורים כגון אלו שלעיל, במידות חומרה שונות, שמעתי מרוב החברים והמכרים הלא יהודים שביקרו בישראל, גם המערביים שבהם, בעיקר אם הם סטודנטים שמטיילים לבד, או שביקרו בעבר בארצות ערביות. אלו שממשיכים להגיע לישראל, עושים זאת למרות ההתעללות במעברי הגבול, שנתפסת (במקרה הטוב) כמעין שיגעון אקזוטי שיש להשלים עמו. בתקופה שבה ישראל נאבקת על כל טיפה של אהדה והכרה בדעת הקהל העולמית, ניכור אלו שתומכים בנו ובאים לבקר אותנו, ובפרט אם הם אנשי אקדמיה, כותבים, חוקרים, אומנים או מובילי דעת קהל אחרים, אינו אלא טירוף הדעת.

כנס מלחמה בדה-לגיטימציה. בינתיים, מתעללים בתיירים בגבול.

כנס מלחמה בדה-לגיטימציה. בינתיים, מתעללים בתיירים בגבול.

עצם ההכרה שאנחנו עומדים בפני בעיה, צריכה להוביל לדיון ציבורי ומחשבה מחודשת על כל תהליך הבידוק הבטחוני, מתחילתו ועד סופו; ואסור שדיון ציבורי כזה יושתק בטענות שווא של סודיות. ראשית, וזה כלל אצבע טוב לכל מלחמה עם תופעות לוואי קשות, יש להיפטר מכל המטרות שאינן הכרחיות לחלוטין. רבים מהתיירים המושפלים בשדה התעופה, בעיקר אלו ממדינות מערביות, עוברים את סיוט חייהם כי מישהו חושב שאולי הם פעילים פרו-פלסטיניים. אין לי שום התנגדות שיערכו רשימה שחורה של עושי צרות מקצועיים וימנעו את כניסתם לארץ, אבל באופן כללי, מניעת מבוכה לצה"ל בגדה המערבית לא צריכה להצדיק השפלה סיטונית של תיירים בגבולות. אפילו המטרה, הראויה כשלעצמה, של סיכול ריגול, אינה צריכה להוות תירוץ לתשאול ובידוק משפיל של כל תייר שלישי. כיום, עם כל אמצעי המאבק והריגול הלווייניים, קשה להאמין ששירותי מודיעין שולחים עדיין תיירים עם מצלמות. בכל מקרה, הנזק שנגרם לישראל מהליכי הבדיקה הנוכחיים משמעותי וגדול בהרבה.

נשארנו עם המטרה השלישית – סיכול טרור, אולי המטרה היחידה שראוי לבדוק בגינה תיירים בקפידה, ואם יש צורך אפילו להשפילם. אבל אפילו כאן, אין מנוס מבחינה מחדש של הליך הבידוק כולו. האם, בעשור השני של המאה ה-21, אין תחליף טכנולוגי לחיטוט משפיל בבגדים תחתונים של תיירים, ושפיכת תכולת מזוודותיהם על השולחן? כאמור, לא מדובר על תיירים שהבדיקה האלקטרונית מצאה אצלם חפץ מפוקפק או חשוד, אלא סתם כאלו שאיתרע מזלם להיות מהמוצא הלא נכון, או שלא מצאו חן בעיני הבודק. השאלה הזאת מקבלת משנה תוקף בכל הנוגע להליך התשאול בשדה התעופה. למה, למשל, צריך להשאיר תייר בחדר חקירות שמונה או תשע שעות, ולתת לו להמתין זמן ארוך בין סבבי שאלות קצרים שחוזרים, כמעט מילה במילה, על אותו נוסח שאלון בנאלי? האם המאבק בטרור מצדיק, למשל, שאלה לזוג תיירות קתוליות מארה"ב "האם הן ישנות ביחד באותה מיטה"? האם אין תחליף לשאלה הנצחית כמעט, העולה בכל העדויות, "למה בחרת לבוא לישראל? למה דווקא לכאן?" שמבטאת עוינות וחשדנות בסיסית. ובעיקר – הרשויות חייבות ללמד את המאבטחים שלצד הגנה על אזרחי המדינה, אדיבות, מהירות ויעילות בטיפול בתיירים היא משימה בעלת חשיבות לאומית עליונה.

download (1)

כל השאלות שהעליתי ראויות לדיון, ואפשר להעלות התנגדויות לא מעטות. אני יכול לחשוב על חלקן, ואשמח כמובן לשמוע מכם. רק דבר אחד, במחילה, אני לא רוצה לשמוע: את משפחת הטיעונים השחוקים לעייפה של "שקט, יורים" או "מערכת הביטחון יודעת מה היא עושה". לא, במדינה דמוקרטית אנחנו לא יכולים לסמוך באופן עיוור על החלטות שנקבעות בחדרים סגורים, או להניח שארגוני ביטחון צודקים כל עוד לא הוכח אחרת. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של החלטות הרות אסון שהתקבלו בחדרי חדרים, של ארגוני ביטחון וצבא שגילו עיוורון מדהים, או שפעלו מתוך עצלות מחשבתית ואינרציה בירוקרטית. הביטחון חשוב מדי כדי להשאיר אותו רק בידי המקצוענים. וכך גם היחס של ישראל לאורחיה.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-יולי 6, 2015, ב-הינשוף הנודד, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 52 תגובות.

  1. שאלה טובה דני .. ואני אומר מי צריך BDS אנחנו עושים את זה לבד בעצמנו

  2. אני משוכנע שארגוני ביון זרים משתדלים להכניס לכאן מרגלים אנושיים, כמו שאני בטוח שאנחנו עושים את זה.
    רמת האבטחה הלקוייה שיש בהרבה מן הבסיסים (גם בבסיסי מודיעין חשובים) היא סוד גלוי הידוע לכל מי ששירת שם (ואלו רבים וטובים במדינה עם גיוס חובה) ולכן, מן הסתם, יעד מפתה. לפיכך הדרך להתמודד עם העניין היא באופן מרוכז בנקודה בה כמעט כל מי שנכנס לארץ יעבור (לפחות, על פי ספרים ומאמרים אמינים, ככה נוהגים להכניס סוכנים זרים. ע"ע מבחוח או כל מבצע מוסדי אחר שנחשף). הסיבה לביצוע החקירה המקיפה ביציאה ולא בכניסה היא, להערכתי, שקל יותר יהיה למצוא חומרים מפלילים (תמונות, מסמכים).
    אין להתייחס למה שכתבתי כאל תירוץ אלא כאל הסבר, אם התיאור שלך מדוייק נראה לי שלא תהיה ברירה אלא למצוא דרך אחרת, מזיקה פחות לתדמית, כדי לטפל בבעייה.

    • אתה צוחק נכון?
      תמונות? מסמכים? אתה חי בשנות השבעים או משהו? הרי היום כל תמונה יכולה להגיע מקפה אינטרנט בתל אביב לאיראן בפחות מהזמן שלקח לי לכתוב את המשפט הזה.

    • תחשוב על זה: מה כבר הנזק שתייר מרגל יכול לעשות? לחדור לבסיס מודיעין? הדק את האבטחה על בסיסי המודיעין. זה הרבה יותר פשוט, והרבה פחות מזיק. אם מטרידים תיירים ביציאה כדי *להפליל* מרגלים ולא כדי למנוע ריגול, הרי מדובר בבעיה חמורה בהרבה. הפללה של מתי מעט בוודאי לא מצדיקה התעללות כזאת ברבים, שמחירה גבוה כל כך.

      מה גם שאם ארגון ביון זר רוצה לצלם מתקנים צבאיים, למשל (וקשה לי לחשוב על משהו אחר שתייר זר יכול לעשות), למה להכניס זרים בסיכון גבוה? עדיף להשתמש בסוכנים מקומיים עם תעודת זהות ישראלית.

  3. אני כל כך שמח (וכועס) על הפוסט שלך.
    זכורה לי סדרת כתבות מלפני כמה שנים על הנושא ב"הארץ" וכמה שזה הרתיח את דמי. היחס המטומטם לתיירים ודווקא ביציאה מהארץ. התרשמות שלי שאולי גם מדובר בבעיית קב"א של כח האדם שמועסק בתחום.
    אני זוכר מאמר שקראתי פעם שכאשר יוצאים לחופש כדאי לשמור ליום האחרון דווקא את הדבר הכי מהמם שמתכננים כדי להשפיע על האופן שבו נזכור את החופשה (אולי זה היה עצה של דן אריאלי או חוקר מוח כלשהו, אני לא זוכר).
    כלומר מה שהכי בעייתי פה זה שזה דווקא החוויה האחרונה של התייר, ולכן היא גם הכי משפיעה, שתיירים חווים על ישראל.
    אני אומר זאת בצער רב ולאחר מחשבה, אינני מסוג האנשים שנוטים להגזים בכל נושא אבל לדעתי מדובר בפגיעה אסטרטגית(!) וממושכת בצורה שבה אנשים רבים מאוד תופסים את ישראל. זה אחד הדברים הכי מתסכלים לדעתי במדינה (אפילו יותר מערסים, עד כדי כך). טוב לדעת שאני לא היחיד ששם לב לזה.
    אם למישהו יש קשרים בעולם העיתונות או עיתונאי שקורא את הבלוג בבקשה תרימו את הכפפה ותנסו להעלות את המודעות לנושא. זה לא קשור לסלברטאים או לתהליך המדיני או לכלכלה אבל זה תהליך מתמשך והרסני שנמשך שנים שמשפיע מאוד עלינו.
    לדני, תודה רבה רבה.

    • תיקון טעות: "חווים" ולא "חובים". דני, אם אפשר לתקן…

    • תודה על התמיכה, אוהד. ואני מצטרף לבקשה להפיץ ולהציף את העניין. בלי תשומת לב
      תקשורתית לא יקרה כלום.

    • אבל ביציאה ממינכן ואמסטרדם זכיתי ליחס דיי דומה. וכן, דווקא ביציאה. ועוד במינכן כל הטיסות לישראל יוצאות מאיזה טרמינל F בתחת של שדה התאופה, הלי חנויות, ללא מים אפילו. ושם זה נמשך שעות, אבל בשביל כולם ולא עם טיירים מובחרים. ובודקים לא רק מזוודות אלא גם עודים על כל אחד חיפוש אופני – וזה כבר מעבר לכל גבול… אני מוכנה להתפשט ולהראות שאין עליי כלום, בלי שאפגע, אבל כשמתחילים לשלוח ידיים, זה כבר יותר מדי.

  4. ההתנהגות בנתב"ג מפריעה לאורחים מחו"ל של חברות מקומיות. נהוג לתת לכל אורח דף המאשר את תפקידו בארץ, בצירוף מספרי קשר, כך שניתן יהיה להסביר לחוקר שהאורח הוא איש טוב ויקר, ולא חלילה איזה אוהב-ערבים. ונכון הדבר שאורחים שחומים מספרד סובלים יותר מאורחים ממרכז אירופה.

    הניחוש שלי שהתחקורים האלה נועדו לאיסוף מידע על התארגנויות של פלסטינים ועל שיתופי-פעולה שלהם עם תומכים מהעולם. זה קצת דומה לאפשרות הראשונה שלך, אבל הניסוח "מניעת מבוכה לצה"ל בגדה המערבית" יותר מדי פולמוסי. תומכים מחו"ל גרמו יותר נזק מ"מבוכה", ולא רק ב"גדה המערבית" (אלא אם אתה מתכוון לכל המרחב שבין הגדה המערבית של הירדן על לעומק הים התיכון). ע"ע המשטים לעזה, או הפיגוע במייק'ס פלייס

    • הפיגוע במייקס פלייס שייך לקטגוריה של מניעת טרור, ואני לא זוכר כמעט דוגמאות לפיגועים שבוצעו על ידי זרים שנכנסו בנתבג מאז קוזו אוקמוטו. יש הרי מספיק מחבלים מתוצרת עצמית במרחב. אז בהנחה שהם לא טרוריסטיים, מה זרים פרו פלסטינים יכולים לעשות חוץ מלגרום מבוכה לצהל בגדה המערבית? הרי המשטים לא הגיעו לנתבג.

    • רק הערה קטנה , החברה שביצעו את הפיגוע במייקס פלייס נכנסו דרך מעבר אלנבי..

    • אותו הדבר יאמרו לך אנשים באוניברסיטאות שמארגנים כנסים אקדמיים.

  5. תודה על המאמר.

    אגב אתה יכול לשלוח קישור למאמר לרשות שדות התעופה, ולקבל תגובה רשמית. לא שזה ישנה משהו – אבל יש מקום להציג אותה. אולי יש להם הסברים….

    זה בהחלט נשמע כמו טירטור מיותר – בעיקר כשזה ב*יציאה* מהארץ – מה התועלת לשאול אז? נראה כמו נסיון להרתיע מלחזור.
    אין לזה משמעות אחרת – למדינה אין עניין באבטחת ארצות אחרות, כך שתישאול בדרך החוצה הוא רק סוג של 'בעיטה' באחוריים, להבטיח שלא יחזרו.

    אני לא מאמין שזו יוזמה פרטית מלמטה. אין תבונה כזו בדרגי השטח – היא באה רק מלמעלה.

  6. אני מניח שלא מדובר בהתעמרות מכוונת, אלא בנוהל בירוקרטי עבש שאיש לא טרח לרענן שנים רבות.
    כמו צרות רבות אחרות בארצנו.

    • מסכים, גם לדעתי זאת הבעייה. ממחיש נקודה מאוד בסיסית וידועה – להכניס חוק חדש או נוהל חדש זה דבר שקל מאוד לעשות. להוציא נוהל קיים שכבר השתמש זה דבר הרבה יותר קשה, גם אם ברור לכולם שהדבר לא עובד ורק גורם לנזק.

      • והבעיה היא גם שבכל מקרה כזה, אנשים מתוך המערכת רצים להגן על הנוהל ולהסביר למה הוא הכרחי. אני אתייחס לנושא הזה במפורט בתגובות למטה.

  7. חבר טורקי, הומו ושונא ארדואן מוצהר שנעצר בשל הפגנות נגדו חווה חוויות שנעות בין התעמרות לסחב ביוקרטי לסתם חוסר נעימות בכל פעם שהוא מגיע על אף מכתבי המלצה מפה ועד הודעה חדשה ממני ואשתי.

    מה שהזוי שגם ביתה של נציגת הסגל הדיפלומטי של פאקינג צכיה(!!!), אחת מידידותינו הטובות ביותר ביבשת הארורה שבצפון גם נלקחה לתחקיר עמוק.

    לא מאמין שיש פה אגנדה נסתרת שגורמת לזה. מה שיש זה שילוב של :

    א. איום בטחוני אמיתי שרובו, אך לא כולו מהעבר. למרבה הצער חלק גדול מהאיומים הבטחוניים משנות ה-70 וה-80 הגיעו מפעילי שמאל קיצוני (שמאל מרקסיסטי, לא שמאל כפי שאנחנו חושבים עליו) שרווח, ועדיין רווח, בקמפוסים המערב אירופאים.

    ב. הסתננות בהווה של "פעילים" פרו פלסטינאים שמהווים כאב ראש ומעמסה בטחונית אמיתית.

    ג. מנטליות של "אפס סיכונים" שדי מתעלמת מהנזק שנגרם לישראל מהעיכובים הללו.

    ד.אינרציה מדיניותית.

    ה. תרבות "שירות" ישראלית ששונה מאוד ממה שקיים במרבית המדינות הרלוונטיות.

    ו. בודקים בגיל צעיר ו, במקרה של מבקריםזכרים ממדינות מוסלמיות, מהמין הלא נכון. אחת מהתלונות החוזרות ששמעתי מטורקים היא שמי שבודק אותם הם "ילדים" שלא מבינים מהחיים שלהם ושהם"חסרי כבוד" כלפיהם. נאהב את זה או לאו, במרבית המדינות שמהם מגיעים התיירים מה שמותר לאדם מבוגר (וזכר) אסור לאדם צעיר (ואישה). צריך להתחשב בזה.

    "ה" ו"ו" הם ברי שינוי ללא מחיר בטחוני. תגדיל את גיל הבודקים בעשור או שניים ותעביר להם קורס "תודעת שירות" עם מדריכים אמריקאים וכבר הקטנת בהרבה את הבעייה.

    "א-ג" דורשים הערכה מחדש. עבר מספיק זמן מאז עידן חטיפות המטוסים ופיגועי נמל התעופה כדי שנבדוק אם הנזק גדול מהתועלת במדיניות הנוכחית. אז כן, ראוי לקחת סיכון בטחוני כדי להפחית את הנזק ההסברתי לנו ועוגמת הנפש .

  8. כמה שאלות:
    א. ראשית, כדי לדעת מה היקף התופעה דרושה סטטיסטיקה. אנקדוטות או דיווחים בודדים אינם מספיקים. יש אכן מספר רב של דיווחים, וסביר להניח שיש בעייה, אך יש מחסור בנתונים. על הבעייה הזאת אפשר להתגבר באופן חלקי על ידי סקרים נרחבים.
    ב. האם הייתה הצדקה לעיכוב בכל אחד מהמקרים? זו אולי השאלה הקשה ביותר, כי עליה יש לכאורה למערכת צידוק אמיתי שלא להשיב: היא צריכה לחשוף הן את שיטת העבודה והן פרטים אישיים או מידע מודיעיני.
    ג. מדוע המנגנונים הדמוקרטיים בישראל אינם עובדים (ועדות הכנסת, מבקר המדינה)? לכאורה היו אמורים לחסל בעייה כזאת שיוצרת נזק לא רק לזכויות פרט אלא גם לאינטרס הציבורי.
    ד. מכיוון שזה בלוג עם אוריינטציה מדינית ראוי להעלות גם את השאלה האם יש כאן דעות קדומות, אמונות ורגשות לגבי ישראל אשר מזינים את עצמם ומקבלים אישור מדומה עם כל בדיקה מכבידה בשדה התעופה. גם לאנגליה ולארה"ב לא תמיד קל ונעים להיכנס (או לצאת); שם גם יסוד ההגירה חזק יותר. לעמוד מול שוטר אמריקאי לא נעים יותר או מאיים פחות מאשר מול שוטר ישראלי, להיפך. אז מדוע אנגליה או ארה"ב אינן מגונות כמדינות חשוכות בשל בדיקות קפדניות ועיכובים בכניסה (או ביציאה)?

    • הערה לסעיף ד': אני ימני והצבעתי ל"בית היהודי" בבחירות האחרונות ובכל מה שקשור לנושא שדני העלה בפוסט אני קיצוני אפילו יותר ביחס לנושא הנ"ל (ראה תגובתי למעלה). זה לא נושא שקשור לאוריינטציה מדינית. זה קשור לערך הכנסת אורחים בראש ובראשונה ולהיגיון והתנהלות אנושיים בסיסיים במעלה השניייה. בניגוד לדני שהעלה מספר סברות למה אולי נוהגים בצורה זו אני לא חושב שיש שום הצדקה ליחס שאורחים במדינה מקבלים מאיתנו. גם לחשודים בטרור/השתייכות לשמאל הקיצוני יש לנהוג בנימוס. כי: א) הם רק חשודים, אולי הם כמו אותה חוקרת מוח שדני הביא כדוגמא. ב) גם אם הם "אשמים" יחס מזופת לא ישפר את דעתם עלינו. ממליץ לקרוא את מה שכתב מקיאוולי (כן, שוב פעם הוא. מה לעשות הוא כתב הרבה דברים טובים) על החשיבות שבנימוסין טובים. גם ובמיוחד מול אויב.

      • אוהד, הרעיון המרכזי שניסיתי להביע אינו קשור לנימוסים והליכות. קודם כל וככלות הכל, הבידוק בשדה התעופה מבוסס על צורך ביטחוני. ודאי שהעובדים צריכים להיות מנומסים, נחמדים, שירותיים ויעילים, אך לא זה העיקר. הטענה הייתה שיש תפישות ותחושות שונות- מבוססות יותר או פחות- ביחס לישראל (אולי אפילו לנו הישראלים) שמקבלות אישור מדומה עם כל תלונה על בדיקה בנתב"ג או חוויה לא נעימה הנובעת ממפגש עם איש ממסד ישראלי.
        לא סתם העליתי את הדוגמה של מדינות מערביות אחרות, דמוקרטיות ליברליות ונאורות, שבהן הבידוק אינו בהכרח נעים או קצר יותר. אני עצמי עמדתי בתור לבידוק בהית'רו שעה וחצי או שעתיים לא פעם ולא פעמיים. באחת מהפעמים אף תוחקרתי בביקורת הגבולות, לרבות בקשה להציג מסמכים וחפצים שונים. במו עיני ראיתי גם אנשים שנלקחים לחקירה בחדר צדדי, למשל: חרדים שלא שלטו היטב בשפה האנגלית והתקשו להשיב לשאלות הבודקים. התורים הארוכים בהית'רו אמנם הגיעו לדיון בממשלה ובפרלמנט הבריטי, והתקבלו החלטות שונות לשיפור המצב. אבל אף אחד לא טען שצריך לבטל את הבדיקות או להקל בהן משמעותית רק בשל התורים. חשוב מכך, קשה לי להאמין שהמעוכבים יפתחו טענות שונות (קומות על קומות) של השפלה, פגיעה מכוונת בכבוד האדם וכדומה. על כן, חשוב לבדוק אם אין כאן יסוד משמעותי (גם אם אין זה הגורם היחיד) של דעות קדומות או תפישות עומק נסתרות.

    • נדב, ברשותך אני רוצה להתחיל את התגובה שלי בסיפור, שקשור גם הוא לתודעת שירות.

      בתקופה הנוכחית אני משוטט ברחבי יוון. לפני מספר ימים, בכפר טריקאלה, נכנסתי למסעדה כדי לאכול ארוחת צהריים. במסעדה הריקה היו שני מלצרים, גבר ואישה. האישה לא ידעה לדבר ממש אנגלית, וניסתה להפנות אלי במרץ הולך וגובר את העמית שלה. רק שהוא היה עסוק, ובכן, בספירת מפיות, אותן סידר באהבה בתוך תיבה. המלצרית סימנה לי במרץ שעוד מעט, ממש עוד שנייה – הוא יתפנה אלי. לאחר דקה הלכתי.

      מה מוסר ההשכל בסיפור? יכול להיות שלאותו מלצר היתה סיבה ממש טובה לספור מפיות בדחיפות. לא יודע. אולי הבוס שלו עמד להגיע לביקורת עוד מעט, ומפיות זה ממש הקטע שלו. אבל אותי כלקוח זה לא עניין, מה גם שלא הייתי מודע לשיקולים שלו. אותי עניין לקבל שירות מהיר בזמן. וברגע שלא קיבלתי, הלכתי. ואם הייתי למשל כותב בלונלי פלנט, או מבקר מסעדות, או סתם לקוח אובססיבי שכותב בטריפ אדוויזור, המסעדה התיירותית הזאת היתה עכשיו בצרות גדולות מאד.

      באותה מידה, תיירים זרים לא מתעניינים בשיקולי הביטחון המורכבים שלנו. הם רוצים טיול נוח, שקט ונקי מדאגות. אם אנחנו רוצים תיירות, ושיפור תדמית (ואנחנו הרי משקיעים מיליונים על מיליונים בקמפיינים בשני התחומים האלה), הרי שצריך למצוא את הדרך ליישב בין צרכי הביטחון (השיקולים הפנימיים שלנו) לבין הנוחות שלהם כאורחים ומטיילים. הדרך הזאת, לדעתי, מחייבת הגדרה מחדש של שיקולי הביטחון, ושבירה של אינרציה בירוקרטית ועצלנות מוסדית. ובעיקר – דיון ציבורי פתוח על הליך הבידוק, ובחינה מדוקדקת שלו מתחילתו ועד סופו. ולא, אסור שהבדיקה הזאת תתבצע במחשכים על ידי אנשים מכל המערכת. כל מה שאנחנו יודעים על מערכות בירוקרטיות מלמדת אותנו שהמערכת תמיד תמצא דרכים להצדיק את עצמה ולסכל כל שינוי מהותי, מעבר לשיפוצים קוסמטיים.

      באשר לאנגליה וארה"ב, אין שם פרופיילינג, וזה עניין מאד מרכזי. אחת הסיבות לזעם ותסכול של תיירים רבים, בעיקר כאלו עם עור שחור, היא שהם מרגישים שמסמנים אותם רק בגלל מוצא. זה מעליב תמיד – ובתרבות המערבית היום (כולל מיעוטים לא אירופיים שנמצאים במערב), זה מעליב כפליים. אפשר לצטט את כל השיקולים הבטחוניים שבעולם, אבל שוב – כמו בסיפור המפיות – הלקוחות עדיין מרגישים מושפלים. לכן, שוב, צריך להשקיע מחשבה ויצירתיות איך שומרים על שיקולי הביטחון וגם מתייחסים לתיירים יותר טוב. וכמובן, מה שמותר ליופיטר אסור לשור. אנחנו נמצאים במצב בינלאומי בעייתי, ולא יכולים להרשות לעצמנו להתנהג כאילו שאנחנו אנגליה וארה"ב. וגם: באף אחת מהארצות הללו לא מטרידים אנשים ביציאה. אם כבר בכניסה, ואנשים מבינים את זה הרבה יותר.

      למשל, הצעה: לצמצם את מטרות הבידוק אך ורק למניעת טרור, לא להדגיש סיכול ריגול, ולוותר בכלל על ניסיון למנוע כניסת פעילים פרו-פלסטיניים, אלא אם מדובר בכאלו שכבר הפרו את החוק לישראל, או דמויות של מנהיגים ידועים. אני מבין למה בודקים באופן מדוקדק מזוודות, כי זה הרי קשור למניעת טרור. קשה לי להבין איך שאלות שחוזרות על עצמן עוזרות לעניין הזה, הן קשורות לדעתי הרבה יותר למטרות האחרות שהזכרתי. תיפטר מזה, וכבר פתרת חלק גדול מהבעיה.

      ולבסוף מסכים איתך לחלוטין שצריך סטטיסטיקה.

      • לא הייתי מוותר על מניעת כניסה של פעילים פרו-פלסטינים אבל אין שום צורך בתשאול בנמל תעופה לשם כך.

        תכניסו אנשים לרשימה שחורה על סמך פעילות והשתייכות קודמת בישראל ובחו"ל ופשוט מנעו מהם עלייה למטוס. אנשים שמבקרים בישראל עדיין צריכים אשרת כניסה ואפשר פשוט לא לספק אותה. אין שום צורך ושם תועלת לתשאל מישהו שלא נמצא ספציפית ברשימה טרם כניסתו, בטח שלא בנתב"ג. שום מידע חדש ושימושי לא יעלה בתשאול כזה.

        מניעת ויזה ירתיח כל מיני אנשים שיש להם אגנדה פרו-פלסטינאית ואולי גם כמה שיש להם הסתייגות אידיאולוגית ממניעת כניסה אבל היות שמספר המושפעים יהיה נמוך האפקט יהיה מינורי.

      • גם בזה כמובן לא צריך להגזים, וחשוב להיזהר מנוהל זוחל שימנע כניסה של כל מי שהביע עמדה אנטי ישראלית או היה פעיל פעם באיזה ארגון. יש גם חשש שרשימה כזאת תוכל לשמש את הממשלה כדי לפגוע בארגונים שלא נוחים לה פוליטית, אבל אינם אנטי ישראלים במובן המקובל. אם יש רשימה כזאת, היא צריכה לכלול רק אנשים שהפרו חוק או התעמתו עם חיילים בגדה המערבית, פלוס, אולי, קבוצה קטנה מאד של מנהיגים ופעילים ידועים בתנועות הקיצוניות ביותר.

      • היית צריך להישאר ולחכות… יש מעלה גדולה בסבלנות – בסוף מגלים דברים.

        אין מה לצפות לשירות של 'מזון מהיר' בכפר יווני קטן (ובמיוחד מיוונים, שלא אוהבים להתאמץ – לכן מצבם הכלכלי כיום). צריך להיכנס לראש שלהם, ולתפישת הזמן השונה שלהם.

        ממליץ שתמשיך משם לקורפו, או כרתים. מכיר אנשים מהארץ שנסעו לקורפו בעקבות ספריו של דארל על שנותיו (הקסומות) באי. שווה.

  9. שוב, אחד מן הפוסטים האלה שאני מסכים עמם במאת האחוזים. כיום, בעידן הממוחשב, אין שום סיבה לעינויים הסיניים הללו, בעוד שברור שחלק הארי שלהם נובעים מביורוקרטיה אקראית ולקויה.
    כאשר ביקרתי לאחרונה באנגליה, פקידת הגבולות הראשונה שאליה ניגשתי פנתה לשגע אותי בפרטי הפרטים הזוטרים והזניחים ביותר באשר לסיבת הגעתי לאוקספורד. אחרי רבע שעה של חקירה נרגנת ("הצג אי-מיילים שמאשרים את הבלה-בלה-בלה"), כאשר בכל שלב היה עליי לזוז הצידה, בעודי תר בקדחתנות אחר המידע הדרוש בסמארטפון, ולאפשר לתיירים האחרים להתוודע למכשפה הצעירה, הועברתי לפקיד אחר, שהכניס אותי למדינה אחרי שאלה בודדת ותשובה שהוא כלל לא הקשיב לה. אני רק מסוגל לדמיין לעצמי את עוצמת הכעס של תיירים תמימים שמשגעים אותם ביציאה מהארץ.

  10. אישתי עבדה במערך הבטחון של נתב״ג המשך מספר שנים.

    היא מוסרת שאין דבר זה שמישהו מעוכב יותר משעתיים, וגם אז במקרים מאוד מאוד חריגים. בכל זמן עבודתה שם מעולם לא הפסיד נוסע טיסה בשל התשאול (ובהתחשב בכך שנוסעים מגיעים לנתבג לא יותר משלוש שעות לפני הטיסה, זה מצביע על משך העיכוב המקסימלי).

    היא פירטה עוד כמה נקודות בהן לדעתה אתה שוגה אבל ביקשה ממני לא לפרטן כאן מסיבות מובנות.

    • עם זאת, אני (והיא) מבינים את הבעייתיות שבבידוקים ושיש לעשות כל מאמץ כדי להקטין את המועקה לנוסעים.

    • "היא פירטה עוד כמה נקודות בהן לדעתה אתה שוגה אבל ביקשה ממני לא לפרטן כאן מסיבות מובנות."

      "כל השאלות שהעליתי ראויות לדיון, ואפשר להעלות התנגדויות לא מעטות. אני יכול לחשוב על חלקן, ואשמח כמובן לשמוע מכם. רק דבר אחד, במחילה, אני לא רוצה לשמוע: את משפחת הטיעונים השחוקים לעייפה של "שקט, יורים" או "מערכת הביטחון יודעת מה היא עושה"."

    • תמיר, הבעיה היא ששמעתי סיפורים כאלו מיותר מדי אנשים, שונים ומגוונים, ולא כולם עוינים לישראל (במקרה של הנרי ושירין, בדיוק להיפך). שמעתי אותם גם מחברים באקדמיה שמארגנים כנסים ומזמינים אורחים מחו"ל באופן קבוע, ואתה יכול לראות עדויות נוספות בתגובות לעיל (של יונתן ואחרים). לא יודע, אולי האנשים שאני נוטה להיות בקשר איתם (מטיילים צעירים יחידים, אנשי אקדמיה) סובלים יותר מאחרים. אם זה המצב, אז זה גרוע מאד, כי האנשים הללו נוטים להיות נוכחים כמובילי רשת ודעת קהל, ותלונות שלהם פוגעות בתדמית שלנו יותר מאשר תלונות של אנשים מקושרים פחות.

      אני מאד מכבד את העדות של אשתך, בלי ציניות. וחשוב לשמוע את הצד של המערכת, ועדויות של אנשים מתוכה. מה שאני טוען הוא שאסור להסתמך באופן בלעדי על עדויות של אנשים מתוך המערכת, משום שנטייה אנושית טבעית היא להצדיק את המערכת שאנחנו חלק ממנה (או היינו חלק ממנה). הרשימה היא אינסופית. האלוף בצה"ל שעומל ימים ולילות על בטחון ישראל, אבל מסביר לנו שהמדינה תיחרב אם חלילה יקוצץ תקציב הביטחון; הקיבוצניק הרפתן, מלח הארץ ממש, שטוען שהחקלאות תקרוס אם יקצצו בסובסידיות; מורים מסורים במערכת החינוך שמסבירים שתוכנית הלימודים ממש נפלאה ואי אפשר לשנות כלום כי אז הכל יתמוטט (מכיר אישית דוגמאות לכל השלושה). כדי לשנות מערכות בעייתיות, לפעמים צריך גם מבט ומבחינה מבחוץ.

      וחוץ מזה, ראה את הסיפור המפיות בתגובה לנדב לעיל.

  11. הי דני, נהניתי לקרוא הרבה פוסטים שלך בבלוג, לצערי הן הפוסט הזה והן התגובות לא התעלו לרמת הדיון והניתוח הנפוצות בבלוג אלא היוו לדעתי בליל של תיאוריות קונספירציה והאשמה עצמית חסרת מודעות. כאחד שעבד בביטחון שדה התעופה בתפקיד זה בדיוק לאורך מספר שנים, אנסה להבהיר עד כמה שאפשר כמה טעויות קשות. 1) אתה לא מבין מדוע הבדיקה ביציאה מישראל מחמירה הרבה יותר? הסיבה הפשוטה היא שבכניסה לישראל המפגע הפוטנציאלי יורד מהטיסה וביציאה מישראל הוא עולה לטיסה. לא אסגיר שום פרט בטחוני אם אסביר שהרבה יותר קל לפגע בטיסה באוויר (לעיתים לא מאובטחת כלל), מאשר בכניסה לשדה תעופה שורץ מאבטחים חמושים.2) עבר רק עשור מאז פיגוע תעופה שגבה את חייהם של אלפי אנשים וכבר אנשים שוכחים את שהסיבה האמיתית לבדיקות הביטחוניות בשדה התעופה היא להגן על חייהם של הנוסעים ולא לטרטר אנשים מסיבות פוליטיות. שיטת הבידוק הישראלית בצורות שונות הופצה לעשרות נמלי תעופה בארה"ב ומדינות אחרות. 3) הסכנה האמיתית בעבר לא היתה משמאל מרקסיסטי מהפכני, אלא, מה לעשות ממוסלמים (הפלשתינים, הסורים והאיראנים) ובעלי בריתם ביודעין (כמו קוזו אוקומוטו) או שלא ביודעין (כמו אן מארי-מרפי). במקרה האחרון הבידוק "המשפיל" הציל את חייהם של כ-400 נוסעים ואנשי צוות תמימים, ומנע ככל הנראה מלחמה עם סוריה. לא באמת צריך לציין, שהמוטיבציה לפיגוע בתעופה לא נעלמה ואף התגברה בשנים האחרונות. 4) בקשר לבידוק עצמו – חלק מהטענות מופרכות עד עפר – למרות מספר רב של פרסומים סנסציונים מעולם בשלוש שנות עבודתי בשדה, לא שמעתי מקרה אחד בו נאלצה אישה להתפשט, אלא לכל היותר להוריד מעיל או סוודר עליון. כמו כן כאחד שהיה מעורב בבידוק של עשרות חשודים, מעולם לא עלה משך הטיפול בהם על שעתיים במקרה הקשה ביותר. 8-9 שעות נשמע לי הזוי, אלא אם השב"כ לקח אותו באופן אישי "למרתפים" ואז חזר בו. 5) בקשר לטענות הטכנולוגיות – נעשה מאמץ אדיר לשלב טכנולוגיות כאלו, אלא שלמיטב ידיעתי הטכנולוגיה עוד לא הבשילה לידי פיתרון פרקטי שיאפשר לגלות את מגוון האיומים: מחומר נפץ ועד כלי נשק מפורקים. מכונת שיקוף פשוטה אינה מספיקרה, שימו לב שהמכונות לבדיקת מזוודות (לא תיקי יד) בשדה הן בגודל של קראוואן קטן. 6) למרות הכל, תמיד צריך לשאוף להעביר את התהליך בצורה המתחשבת והנעימה ביותר האפשרית לנבדקים. רוב העובדים הם צעירים אחרי צבא וסטודנטים, היות ומדובר בעבודה פיזית שוחקת, ולמרות רף קבלה גבוה יחסית וסדנאות אינספור מדובר בחבר'ה צעירים שהם לעיתים חסרי רגישות. מותר לציין שההליך עצמו אינו נעים לאנשים שאינו מבינים אותו, זכור לי מקרה שנאלצתי לתשאל ולבדוק טייל ברזילאי צעיר, ולמרות שגייסתי את כל הנימוס, החיוכים וההסברים האפשריים הוא נעלב עד עמקי נשמתו מעצם העובדה שחשדו בו. למרות זאת, בהכירי את המציאות הבטחונית והאיומים בעבר ובהווה איני חש חרטה לרגע, ואני מעדיף את בטחונם של הנוסעים על פני תחושות לא נעימות של מספר נוסעים. אני יכול להבטיח לכם שהרבה נוסעים דווקא הביעו את הערכתם על ההליך הבטחוני הקפדני מתוך הבנה כי הוא שומר על חייהם שלם, ביניהם במפתיע או שלא מספר לא קטן של טורקים ופלשתינאים.

    • יובל, אני מפנה אותך לדוגמת המפיות בתגובה לנדב לעיל, ולדברים שכתבתי לתמיר.

      אני חוזר ואומר: עדויות על בידוק משפיל, מטרטר וחסר רגישות בנתב"ג שמעתי מעשרות, כן עשרות אנשים שונים – ממדינות שונות ומרקעים שונים. חלקם אמרו לי שהם עוברים את החוויה הזאת בכל פעם שהם נכנסים, או יוצאים מהארץ. שמעתי את אותם הדברים מחברים שמארגנים או ארגנו באופן קבוע כנסים אקדמיים עם אורחים מחו"ל (ולכן נתקלים בבעיה הזאת על בסיס חודשי כמעט), וכמובן – כל הזמן מתפרסמות עדויות בעיתונות. וראה גם את התגובות של יונתן ואחרים למעלה. האם יכול להיות שכולם מסלפים? שכולם משקרים? אתה באמת חושב שאין כאן בעיה קשה?

      גם אני מעדיף את בטחונם של הנוסעים על תחושות לא נעימות, אבל לא מקבל את הגישה של "אין מה לעשות". יש הרבה מה לעשות. ראשית כל, למחוק כל מטרה שלא קשורה ישירות למניעת פיגועים (ע"ע המאמצים לסכל את 'מטס ההתרסה', כפי שנקרא במקומותנו, או המקרה של חוקרת המוח שעברה בידוק משפיל כי השם שלה היה דומה לשם של פעילה פרו-פלסטינית). שנית, אם אנחנו רוצים למנוע פיגועים, אולי יש צורך בבידוק מדוקדק של המטען וכבודת היד, אבל לא ברור לי למה מושיבים אנשים שעות ארוכות בחדרים צדדיים, שואלים אותם שאלות מוזרות (למה באת דווקא לישראל? מה עמדותיך הפוליטיות בנוגע לאיקס? האם אתן ישנות באותה מיטה?) – כל אלו מעדויות ששמעתי, לפעמים אישית. ולא סתם שואלים אותם שאלות מוזרות, אלא נותנים להם להתייבש ואז מגיע מישהו אחר ששואל את אותן שאלות בדיוק. שירין, למשל, הצליחה לצאת מהבדיקה רק כי המארגן הישראלי של הטיול האקדמי התקשר לבודקים. מה היה קורה אם היא היתה מטיילת בארץ לבד, בלי טיול מאורגן?

      אם, לדבריך, יש בעיות משום שרוב העובדים הם צעירים אחרי צבא וסטודנטים, אדרבא – בוא נעלה את הגיל שלהם בעשור או שניים.

      • דרך אגב, מעניין ששני המקרים שהזכרת (מרפי ואוקמוטו) שניהם מלפני עשורים רבים, ולא בכדי. אני מפנה אותך לתגובה של יונתן בוקסמן לעיל.

    • זה בדיוק מה שני הזכיר לעיל – העובד מגן על מקום עבודתו, ועוד יותר ככל שתפקידו שולי יותר….

      התיחקור ביציאה לא מגן על איש; מטרתו היא איסוף מידע על מעשיו של השוהה בזמן שהיה בארץ.

      אם צריך להיזהר ממפגעים (ואיכשהו נראה לי סביר פי כמה שהם יהיו חמושים *מחו"ל* מאשר אחרי שהיו בארץ), הרי שאמצעי שיקוף שונים (כלבי הרחה ועוד) אמורים למנוע סיכונים.

      שיטת 3 השאלות הוכחה כיעילה מאוד. פטנט מקומי. כל דבר מעבר לכך – מיותר.

      ה'חיבה' הגדולה לכהי עור מראה על הטיה גזענית. גדולי המחבלים היו בהירי עור…

  12. דני, אני מצטרף פה להערה של יובל.
    מספר התיירים הנכנסים לישראל הגיע בשנה-שנתיים האחרונות לשיא כל הזמנים וממשיך לעלות. לפי הפוסט שלך משתמע שכל יום מעוכבים עשרות תיירים. אם זה היה נכון אז באמת הייתה פה בעיה הסברתית לאומית.
    אני נפגש עם לא מעט תיירים במסגרת עבודתי שבאים לפה לתל אביב (אנשי מקצוע) ואף אחד מהם לא התלונן על הבידוק הביטחוני. ופעם אחת הגיע לפה מישהו ליומיים ובלילה היחיד שהוא היה פה הוא אפילו עשה גיחה קצרה לירדן וחזר לפה למחרת בצהריים ולא עשו לו שום בעיה ביטחונית בשדה התעופה.
    כל מי שהכרתי שהגיע לפה פשוט מת על תל אביב ועל ישראל וממליץ עליה לחבריו.

    אני בטוח שיש מקרים לא נעימים כמו שציינת בפוסט שלך וכמו שציין יובל, רוב העובדים בנתב"ג הינם חבר'ה צעירים ומודעות השירות בארץ באופן כללי אינה טובה כלל ולכן יש מקרים מאוד מצערים. אך אני כמעט בטוח שמבחינה סטטיסטית מדובר על יחס של 1 לאלף אם לא פחות מכך. אני בטוח שגם במדינות אחרות יש מקרים מצערים ולא נעימים.

    גם בארה"ב עברתי בידוק ביטחוני והוא היה די משפיל, חיטטו לי בכל התיק ואף הפשיטו אותי עד התחתונים בדרך לטיסה חזרה לארץ. ואני מבטיח לך שהפחד מהאמריקאים הרבה יותר גדול מזה של הישראלים. שם אין בכלל עם מי לדבר ברגע שהמערכת ננעלה עליך בניגוד לישראל. בארה"ב עדיף לך לדבר לקיר מאשר לנסות לשכנע את הרשויות שהם טועים.

    • מספר התיירים המוחלט אינו אומר דבר: אולי פוטנציאל התיירות שלנו גדול בהרבה? ומעבר לכך: אנשים רבים מספור חוזרים מכאן עם חוויות קשות. אני חוזר ואומר, כי חשוב להדגיש את זה: רוב האנשים שאני מכיר שהיו בישראל, ולא רק יוצאי מדינות מוסלמיות עם אזחרות מערבית, חוו את החוויה הזאת במידה כזאת או אחרת. הם מדברים עם אחרים, כותבים באינטרנט וברשתות החברתיות, והדבר גורם לנזק אמיתי. אישית אני מכיר כמה וכמה אנשים, כולל אנשי אקדמיה ומובילי דעת קהל בתחומם, שהחליטו לא להגיע לישראל בגלל ששמעו סיפורים כאלה.

      נכנסתי עשרות פעמים לארצות הברית. אף פעם לא היתה לי בעיה. למיטב הבנתי, שוב בהסתמך על עדויות, המערכת האמריקאית ננעלת עליך משורה של סיבות ידועות וגלויות, לא ע"י פרופיילינג ולא מסיבות עלומות שלא מובנות לאף אחד. ממגוון האנשים שתחקרתי, אחד הדברים המתסכלים ביותר בשיטה הישראלית היא שהם לא הבינו למה בדיוק מתחקרים אותם. הנרי, למשל, הגיע למסקנה שהמטרה היא להרחיק מישראל אנשים כמוהו. כאמור – מדובר על מומחה למזרח תיכון שכותב ויכתוב על האזור שלנו בבמות רחבות מאד. אם אנחנו מרחיקים אדם כזה מישראל, או נותנים לו להגיע למסקנה שהוא מורחק בכוונה, אז נכשלנו וצריך לחשוב על כל התהליך מחדש.

  13. ומעבר לזה, וזו מחשבה אחרי הדיון, אני חושב ששקיפות ממלאת תפקיד מרכזי כאן. אם נחזור לסיפור המפיות שלי, אם אותו מלצר היה מסביר לי למה מאד דחוף לו לסדר מפיות כרגע, יכול להיות שהייתי מתרצה. מה שמרתיח תיירים הוא בדיוק שהם "לא מבינים את הליך הבידוק הבטחוני", כפי שכתב יובל. ככל שההליך יהיה יותר שקוף וברור מראש, במידת האפשר כמובן, כך הוא יהיה מרגיז פחות. אנשים פוחדים ונמצאים בלחץ כשהם לא מבינים מול מה הם עומדים.

  14. דני, ראשית נכון – יש הרבה מה לעשות, כולל שיפור השירות, הסברה הרבה יותר טובה לגבי הליך הבידוק והסיבות לעריכת ההליך. שנית, לגבי הפרשות של אוקומוטו ומרפי, נכון שהפרשות היו מלפני הרבה זמן, אבל דבר לא באמת השתנה מבחינת המוטיבציה של ארגוני הטרור ואף מדינות שונות לבצע פיגוע, המוטיבציה אף עלתה. במקרה מסויים עלו על תא טרור מקומי (לפני כ-10 שנים) שהתכוון לבצע פיגוע תעופה וחזר בו כיוון עקב האבטחה הגבוהה בשדה. לכן, איני מבין את הרציונאל, האם היום אתה טוען שאין סיבה לבצע בידוק? האם פיגועי ה-11 בספטמבר (שההליך הזה היה מונע בוודאות) היו לפני 15 שנה ולכן כבר אין סכנה? אגב בכל המקרים שפצצות עלו (או במקרה מרפי כמעט עלו) על המטוסים והיו 3-4 מקרים כאלו (אכן לפני הרבה זמן) הנוסעים שנשאו את הפצצות היו תמיד נוצרים לא ערבים (בריטיות, גרמני, פרואנית…) תמימים או חצי תמימים(חשבו שהם מבריחים משהו מהמכס ולא פצצה). זו אגב הסכנה הגדולה בפעילים אירופאים פרו-פלשתינאים, ולא, לא עושים זאת לשם הטרטור, תאמין לי לאף אחד אין חשק לדבר איתם מילה. אגב, לגבי טרטור ומניעת כניסה היחידים שיכולים לעשות זאת זה משרד הפנים, למרות מה שאנשים חושבים, לא מדובר באותו גוף לחלוטין. בקשר לעדויות, קראתי הרבה פעמים בעיתונים דברים מופרכים שידעתי עליהם ממקור ראשון, ויותר מזה אף פגשתי בנסיבות פרטיות טיילים עם תלונות כאלו וכשביררתי איתם לעומק התברר שהכל היה מוגזם – לדוגמא בחורה צ'כית שהתלוננה שביקשו ממנה להתפשט והתברר שרק רצו שתוריד צעיף. במקרה של חדרים פרטיים זה פשוט לא מסתדר, אלא אם כן יש חשדות ברורים ומיידים, אני בספק אם מדובר ביותר ממקרים בודדים. תבין יצא לי לתשאל ולבדוק אנשים עויינים במיוחד שעלו לטיסה לאחר טיפול של פחות משעה כולל בדיקות מקיפות עם מאבטח, ומעולם לא שמעתי על מקרה של מישהו שעוכב ל-8 שעות ,תוך כדי שאלות חוזרות בחדר צדדי. אתה יכול להמשיך להסתמך על דברים ששמעת מאנשים או ברשתות חברתיות או לנסות לראות זאת מהכיוון של מיש שעבד זבזב מספר שנים. אין דרך באמת לבצע את מה שאתה דורש בלי התקדמות משמעותית בטכנולוגיה, לדעת מי ומה עושים מה ולכן להקל עליהם בהליך הבטחוני(ועוד בלי לתשאל אותם) לדעתי אתה גם עושה יותר מדי הנחות על ולעצם ההבדלים בין השיטה האמריקאית, נראה לי שאתה בעיקר עושה הנחות לעצמך. כאמור זה לא כיף ולעיתים מאוד לא נעים, אבל אנשים צריכים גם להיות מודעים לבעיות הבטחוניות בישראל, (וכאמור אנחנו צריכים להסביר להם הרבה יותר טוב מאשר היום), מצד שני אם בחור מלומד כמוך מבטל פרשה בטחונית מצמררת כמו אן-מארי מרפי כי היא היתה לפני הרבה שנים למרות שהסכנה קיימת בעליל גם היום, אז מה אפשר לדרוש מתייר תמים?

    • יובל, כאמור שמעתי סיפורים כאלה מיותר מדי אנשים, שונים מאד זה מזה, במקומות שונים. וגם מישראלים שארגנו באופן קבוע כנסים ושמעו תלונות מהאורחים שלהם על בסיס קבוע. מעניינות אותי עדויות של אנשים מתוך המערכת, אבל אתה מבין שאני לא יכול לסמוך עליהן במאה אחוז. אם נסמוך על עדויות של אנשים מתוך מערכות במאה אחוז, שום דבר לעולם לא ישתנה בשום מקום.

      העובדה שמשרד הפנים ומערכת הביטחון של נתב"ג אינם אותו גוף לא מעניינת תיירים, וראה דוגמת המפיות. מבחינתם זה גוף אחד. וצריך לדאוג שיהיה תיאום מספיק בין הגופים האלה כדי להפוך את החוויה של התייר לקלה ונעימה יותר.

      אין דרך לשנות את הנהלים בלי התקדמות בטכנולוגיה? אז שישקיעו מאמצים אמיתיים בכיוון. מדינה שפיתחה את החץ יכולה גם להשקיע קצת מאמצים בהקלה על תיירים.

      באשר למקרה של מרי-אן מרפי, מפת האיומים משתנה באופן תדיר. ועצם העובדה שהדוגמאות שלך כל כך עתיקות, מצביעה לדעתי על תפיסת ביטחון אנכרוניסטית. בשליפה – הסכנה של פעילים פרו-פלסטיניים או תיירים תמימים אחרים שמעבירים פצצות, התבססה על העובדה שארגוני הטרור של אותם ימים היו בעיקר חילוניים ו/או מרקסיסטיים. לפיכך, המגעים בינם לבין אנשי שמאל אירופי היו יותר עמוקים, אינטימיים ותכופים. כיום, הטרור מופעל בעיקר על ידי גורמים אסלאמיים. הסיכוי שאיש דאע"ש, למשל, יוכל לשכנע בחורה אירופית לסחוב פצצה בניגוד לידיעתה הוא קלוש ביותר.

  15. אני יכול לספר מיד שנייה שהבידוק הבטחוני בטיסה לארץ במיוחד, הוא די משפיל עבור אזרחים זרים.
    באופן חוזר על עצמו, מעכבים מישהי שאני מכיר בכל טיסה לארץ. (היא גרה כאן).

    פותחים מזוודות, מעכבים בשדה תעופה וכו'.

  16. טימטום ואין מילה אחרת.
    נניח, (אף שהדבר אינו סביר כלל) שאכן יש סיבות ענייניות ומוצדקות ביותר שאי אפשר כלל בלי הבדיקות והחקירות האלה, ועל בדיקות אלה ביטחון המדינה עומד, האם אי אפשר לתכנן את הבדיקות באופן כזה שהעוברים אותם לא יחושו מושפלים?
    גם אם יצורכו עבור זה לבנות חדרי בדיקות מרווחים, עם מארחות, אוכל ושתיה ומוסיקת רקע נעימה.
    הרי לא מדובר באיזה בדיקה אקראית שאיזה איש חשוד במיוחד עבר אותם פעם בשנה או שנתיים.
    מדובר באיזה שיגרה קבועה וכנראה יומיומית.
    אז תתארגנו באופן כזה שעבודם והרגשתם של הנבדקים יישמרו בצורה מכסימלית, כולל גם (אם צריך) התנצלות כלפי הנבדקים, ואולי איזה מתנה בתום הבדיקות שתינתן להם כדי לתת להם הרגשה טובה שתלווה אותם ברקע.
    ומכיוון שלא נראה סביר שיש באמת סיבה בטחונית אמיתית והכרחית, אז תפסיקו עם כל החרטא הזו ותתמקדו בעיקר באמת!

  17. סליחה על הטרחנות, אבל די נמאס לי מכל ההתממות הזאת, למה אי אפשר ככה ולמה אי אפשר ככה. אני כבר לא עובד ברשות שדות התעופה למעלה מעשור, יש לי ביקורת עליהם ויכול להיות שהדברים השתנו אבל אני בספק. מה שכן, אני שמעתי הרבה "סיפורים" כאילו והם התגלו כהגזמות פרועות. צריך יהיה לפתוח טרמינל נוסף רק כדי להעביר את האנשים בדיקות ברמה של "מועדוני גיישה" כמו שמבקשים פה. בקשר לטכנולוגיה, מאז שפיתחו פה את החץ יש לאנשים הרגשה שכל אתגר טכנולוגי אפשר לפתור פה תוך שנה גג, זה לא אותו תחום, (CT ו-הדמייה מול פיתוח טילים) ואני בספק אם יש את הכסף להשקיע בזה. חטיבת הביטחון ומשרד הפנים עובדים בלי הרבה תיאום, היות ויש פה אינטרסים שונים, למרות שאני מסכים ב-100 אחוז שצריך להתסכל בראייה כוללת ולשפר את השירות וכו… זה מגוחך לתקוף את חטיבת הביטחון על התנהלות של משרד הפנים. בקשר ל-"תפיסת הביטחון האנכרוניסטית" איך כתבת על דרשוביץ' ? תירוצים מביכים. ראשית, מאחורי פרשת אן-מארי מרפי עמד המודיעין הסורי, מאחורי פרשת האנגליות עמדו האיראנים, מדובר היה על ניצול על רקע רומנטי ולא אידאולוגי. אמנם לא מדובר בדאע"ש אבל איראן וחזבאללה כבר אחראים ל-3 פיגועי טרור גדולים בחו"ל (למרות שהם לא "מרקסיסטיים" או "חילוניים"). גם התיזה לפיה אין יותר קשר בין השמאל הקיצוני לא עומדת במבחן המציאות. אמנם לא יתכננו פיגועים ביחד, אך הסיכוי של ניצול אנשי שמאל קיצוני אירופאים ללא ידיעתם רק עולה בעשור האחרון. באותה נימה, אנשי אל-קעידה שביצעו את פיגועי ה-11 בספטמבר דווחו לאחר מכן ככאלו שנפגשו הרבה פעמים במועדוני חשפנות. השימוש בהסוואה, התחזות ועורמה להשלמת המטרה הם כלי מסורתי אצל המוסלמים כולל כל הפלגים. נראה לי שדווקא הגישה שלך היא קצת אנאכרוניסטית.

  18. אתמול זכיתי לחוויה המפוקפת כאשר אורח איטלקי שלי, איש עסקים שאחראי מתוקף תפקידו בחברה איטלקית על כל המזרח התיכון ומדינות ערב. עוכב במשך 4 שעות בכניסה לארץ.
    המסכן נחת ב 09:30 ויצא אלי החוצה רק בשעה 14:20.
    עבר חקירות ארוכות על ביקוריו במדינות ערב (מה לעשות זה התפקיד שלו) ואחר כך נאלץ להמתין כשעתיים עד שיחזרו אליו.
    בהחלט נראה שמי שאחראי על נהלי הבידוק של תיירים לארץ לא מבין מה המשמעות של ההתנהלות של המדינה.
    אין לי התנגדות שישאלו שאלות ויאספו מידע מהנכנס לארץ. אבל למה לייבש בהמתנה כל כך הרבה זמן? את כל הבירורים ניתן לעשות לאחר שהנחקר נכנס לארץ. אם יש צורך בחקריה נוספת אני מניח שאפשר למצוא את האיש ואת המארח שלו. חצי שעה עד שעה חקירה נשמע לי די והותר.
    אתמול היה סיוט.ככה החל הביקור. לא נראה לי שהאיש יבוא שוב לבקר בארצנו הקדושה ואניפנטילית.

  1. פינגבק: לפרוץ את הלוקר: מערכת הביטחון והמלכוד של ה"מקצוענים" | הינשוּף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: