שורשי התסכול הפולני: מאחורי החוק השנוי במחלוקת

על שורשי התסכול מאחורי החוק הפולני השנוי במחלוקת. האם הישראלים מפספסים משהו?

Image result for Polish prime minister Munich

ראש ממשלת פולין מתיאוש מורביצקי בועידת הביטחון במינכן, השבוע

ב-5 באוגוסט 1944, יומו החמישי של המרד הפולני הגדול נגד הכיבוש הנאצי, התנהל אחד ממבצעי הצלת היהודים הנועזים והנשכחים של מלחמת העולם השנייה. יחידה של המחתרת הפולנית פרצה למחנה הריכוז גיישובקה, ולוחמיה ירו בשומרים הנאצים ושילחו 384 אסירים יהודים לחופשי. מעטים בישראל שמעו על המבצע הזה, או על כך שהמחתרת הפולנית הפעילה את אחד מארגוני ההצלה היעילים ביותר באירופה הכבושה. במקום זאת, ישראלים רבים רואים את הפולנים כבעלי ברית של הנאצים ושותפים מלאים להשמדת היהודים, כאלו ש"יונקים את האנטישמיות עם חלב אמם", כדברי ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הפער הזה בין התדמית למציאות, בישראל ובמדינות המערב, עומד בשורשי התסכול הפולני, שהוליד את החוק השנוי במחלוקת להגנת כבוד המדינה.

אסירות יהודיות ומשחררים פולנים – גיישובקה, אוגוסט 1944

החוק שעבר בפרלמנט הפולני עורר סערה מוצדקת של זעם בישראל, ארצות הברית והעולם היהודי. אכן, מדובר בחוק רע ומזיק, שלשונו העמומה עלולה להוביל להשתקה ולסילוף ההיסטוריה. ממשלת פולין רוצה לספר לנו סיפור אמיתי על גבורתם של אזרחיה בתקופת השואה, אך גם היתה מעדיפה שנשכח הרבה מאד אמיתות לא נוחות. פולנים רבים סייעו למכונת ההשמדה הנאצית, בין אם כמלשינים מקצועיים או כחברי קבוצות משתפי פעולה כמשטרה הכחולה או מכבי האש. יהודים רבים שהסתתרו ב"צד הארי" של הגטו הוסגרו למוות על ידי פולנים, ואפילו יחידות מסויימות של פרטיזנים ולוחמי מחתרת השתתפו ברצח יהודים. במקומות מסויימים, כמו העיירה ידוובנה, מקומיים רצחו את שכניהם היהודים ללא כפייה נאצית, ולכך יש להוסיף את היחס המחפיר (ולעיתים גם האלים והרצחני) שזכו לו פליטי השואה אחרי תום הקרבות.

Image result for ‫יצחק שמיר שואה‬‎

טען שהפולנים "יונקים את האנטישמיות עם חלב אמם" – ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר

אך בניגוד לכותרות שהתפרסמו בחלק מהעיתונים, התקנות החדשות אינן אוסרות לדבר על חלקם של פולנים בשואה או על שיתוף פעולה של אזרחים פולנים עם שלטון הכיבוש הנאצי, וממילא אינן חלות על אמנים ואנשי אקדמיה. הן כן אוסרות להשתמש בביטוי המופרך "מחנות השמדה פולניים" שקנה לו אחיזה במקומותינו. מישהו צריך לספר לח"כ יאיר לפיד, שמחנות ההשמדה שהוקמו על אדמת פולין לא היו פולניים בשום צורה. הגרמנים לא ביקשו את רשותם של הפולנים כדי להקים תעשיית מוות על אדמתם. הפולנים גם לא סיפקו שומרים חמושים למחנות. אלו היו בדרך כלל גרמנים, אוקראינים או אזרחי המדינות הבלטיות. החוק החדש גם אוסר להאשים את העם, האומה או המדינה הפולנית בפשעי הנאצים. אבל האם באמת ניתן להאשים את "הפולנים" באופן קולקטיבי?

המדינה הפולנית לא היתה קיימת בתקופת הכיבוש הנאצי. בניגוד למדינות אחרות כהולנד וצרפת, בפולין לא היתה ממשלת משתפי פעולה. העם הפולני לא "עמד מן הצד", אלא היה נתון לרדיפות קשות, מעשי טבח המוניים, הרעבה מכוונת ופעולות השמדה. הנאצים רצחו באופן מאורגן את בני המעמד העליון בפולין עוד בשלבים הראשונים של הכיבוש, ותכננו להשמיד עוד רבים. שלושה מיליון פולנים נרצחו במהלך המלחמה, או מתו כתוצאה ממדיניות הכיבוש הנאצי. ובכל זאת, המחתרת הפולנית, מהגדולות, החזקות והמשמעותיות ביותר באירופה, הוסיפה להילחם בנאצים עד למרד וורשה של אוגוסט 1944. הפולנים עמדו מול מכונת המלחמה הגרמנית במשך חודשיים תמימים, עד שקרסו בהיעדר עזרה ותמיכה מבחוץ.

Image result for AK soldiers Warsaw uprising

קרסו בהיעדר תמיכה מבחוץ – לוחמות AK במרד וורשה

אם היה מישהו שייצג את העם הפולני והמדינה הפולנית בזמן המלחמה, הרי זו הממשלה הגולה בלונדון והמחתרת הפולנית המאורגנת, ארמיה קראיובה. חברי ממשלה זו היו מבין הראשונים שחשפו את תוכנית ההשמדה הנאצית וזעקו להתערבות בינלאומית. ז'גוטה, ארגון הצלת היהודים שהיה כפוף לממשלה הגולה, חילץ מאות רבות של יהודים מהגטאות והמחנות, והפעיל רשת של בתי מסתור במנזרים ודירות פרטיות. יש לזכור שבפולין, העונש על הצלת יהודים היה מוות אכזרי למציל ולכל משפחתו, ואילו מלשינים תוגמלו ביד רחבה. ובכל זאת, פולנים רבים השתתפו וסייעו במאמצי הצלת יהודים. כדי להסגיר משפחה יהודית היה די במלשין אחד. לעומת זאת, כדי להציל אפילו יהודי אחד, היה צורך בשיתוף פעולה של פולנים רבים. פעולות ההצלה עירבו מאות ואלפי פולנים מן השורה כמצילים, שליחים, נותני מחסה, זייפני מסמכים, מומחים שעבדו על סיפורי כיסוי ועדים שהעידו שקר תוך סיכון חייהם. רבים עוד יותר ידעו ולא הסגירו.

היסטוריונים וחוקרים סבורים שהמחתרת הפולנית לא עשתה די על מנת להציל יהודים או לעזור להתנגדות היהודית בגטאות. יש משהו בטענות הללו. אנטישמיות היתה נפוצה גם בארמיה קראיובה, ופעולות ההצלה לא היו תמיד בראש מעייניה. במשך זמן רב, סירבו מפקדי המחתרת לסייע למרד היהודי בגטו וורשה, בטענה שהיהודים לא יודעים להילחם והנשק שיינתן להם ייפול מיד בידי הגרמנים. בכל זאת, ארמיה קראיובה העניקה סיוע קרבי למורדי גטו וורשה. במהלך המרד, ניסו חוליות של המחתרת הפולנית, בפיקודו של סרן יוזף פצ'ני, סגנו של מפקד AK ורשה, לפרוץ את חומות הגטו כדי לסייע ליהודים להימלט. הניסיונות הללו נכשלו. משמעותי יותר היה מבצע החילוץ בגיישובקה, שהוזכר לעיל. המחתרת סייעה ליהודים גם בדרך אחרת, לא פחות חשובה: גזרי דין מוות למלשינים ומסגירי יהודים מהציבור הפולני, אם כי אלו בוצעו רק בשלב מאוחר יחסית, החל מקיץ 1943.

File:Gesiowka.jpg

אסירים יהודים מגיישובקה ומשחרריהם מארמיה קראיובה

החוק הפולני נולד מתוך תסכול על תדמית היסטורית שגויה ומסולפת, לפיה הפולנים היו אומה של רוצחים ששיתפה פעולה עם הנאצים. בצדק אמרו נציגי שגרירות וורשה, כי יש לחנך פוליטיקאים בורים כיאיר לפיד, שסבורים כי אושוויץ היה "מחנה השמדה פולני". עם זאת, תיקון העוול ההיסטורי לא יכול להתבצע על ידי חוקי השתקה. יש לחשוף את האמת על הרקורד המורכב של העם הפולני בתקופת השואה, על חלקיו המפוארים והמחפירים, האורות והצללים שבו.

ועוד הערה על האירועים האחרונים:

העימות האחרון בין ישראל לפולין הגיע לעוד אחד משיאיו המיותרים בועידת הביטחון במינכן, כאשר העיתונאי וההיסטוריון ד"ר רונן ברגמן התעמת עם ראש ממשלת פולין מתיאוש מורביצקי. בתשובה לשאלתו של ברגמן, האם החוק הפולני החדש אוסר עליו לספר על רצח משפחתו בידי משתפי פעולה פולנים, ענה מורביצקי שהוא לא אוסר זאת. מבין הפולנים היו אכן משתפי פעולה, אך היו כאלו גם מבין היהודים, הרוסים והאוקראינים. מבחינה היסטורית, ראש ממשלת פולין צדק: אכן יהודים רבים שיתפו פעולה ברצח אחיהם, בין אם מכורח ובין אם מאופורטוניזם, חמדנות או רמייה עצמית. למעשה, חלק ממשתפי הפעולה היהודים היו כה אכזריים, עד שהענשתם היתה עניין חשוב בסדר היום הישראלי בשנים שאחרי השואה. בביוגרפיה החדשה שכתב על צייד הנאצים שמעון ויזנטל, טוען ההיסטוריון תום שגב ש"החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" נחקק ב-1950 בדיוק כדי לטפל במשתפי פעולה יהודים כאלה. אף אחד בישראל לא חלם באותה תקופה על לכידת אייכמן, ו"עוזרים" לא יהודים של הנאצים היו רחוקים אז מהישג ידה של מערכת המשפט הישראלית. ראש ממשלת פולין טעה כמובן בהקשר הרחב יותר: מצבם של היהודים, כעם שנידון כולו לכלייה, היה גרוע בהרבה משל הפולנים, ומרחב התמרון שלהם קטן לאין ערוך, אולם בעובדות הפשוטות – צדק.

דבר זה כמובן לא הפריע לפוליטיקאים ישראלים לשחרר הצהרות שבינן לבין האמת ההיסטורית יש מרחק גדול מאד. ח"כ ציפי לבני, אישה משכילה ואינטליגנטית, כשלה בלשונה כאשר אמרה שהפולנים לא היו קורבנות אלא "שותפים פעילים ברצח". אם כי אכן היו פולנים רבים שהשתתפו באופן פעיל ברצח, ההכחשה של הקורבן העצום שהקריבה פולין במאבק בהיטלר אינה ראוייה – בוודאי לא לשרת חוץ ישראלית לשעבר שאמורה להכיר את ההיסטוריה טוב יותר. קולות שפויים ומאוזנים יותר, כמו זה של שר הביטחון לשעבר משה ארנס שחקר בעצמו את תולדות השואה בפולין, נדחקים למרבה הצער הצידה. ובמקביל, האווירה הציבורית האנטי-פולנית בישראל מעודדת כל פוליטיקאי להצטרף למהומה, ולעזאזל העובדות.

 

 

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-פברואר 17, 2018, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 52 תגובות.

  1. עדו סוקולובסקי

    תסכול פולני.
    אני ממש מתאפק עכשיו

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ברוך הבא למועדון פוקחי העיניים.
    והנה עוד חבר במועדון שכתב על כך:

    "הפולנים מרימים ראש" בקישור הבא:
    http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7425681

  3. תודה רבה על זה (ואולי כדאי להוסיף תיאור קצר בכל האמור למה שעשה סטאלין לפולנים בשטח שסופח לברית המועצות לפי ההסכם, כדי לתת תמונה שלמה של המצב שבפניו עמדה האומה הזו).

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאמר מופרך , חבל שהעובדות לא מהוות בסיס חשוב למחבר.

  5. למרות שאני מעריך שאוכל להביא נימוקים טובים שינגדו כל טענה שהובאה (למשל שהפולנים ששיחררו את מחנה גיישבקה לא ציפו למצוא בו יהודים – לפי ספרו של צימרמן The Polish Underground and the Jews, 1939-1945), נשארת השאלה האחת ללא מענה – מדוע צריך חוק?

    הכל טוב ויפה, אבל החוק משנה. מראה שהרצון *לשלוט* על מה שנאמר, מרכזי יותר מהרצון להבין.

    • צימרמן לא כותב שום דבר כזה למיטב זכרוני. קראתי את ספרו. מספר עמוד?

      • יש לי קובץ אלקט' עם מספר פרק ופיסקה: 28.37.

        הציטוט-
        One of the Jewish inmates liberated, however, had the opposite impression. “On August 5,” Bronisław Anlen recalled, “soldiers of the Zośka Battalion in a struggle over the street, and who wanted to connect Okopowa Street with the Old City, attacked the eastern part of the Gęsiówka camp, liberating the imprisoned Jews. The Zośka Battalion soldiers did not expect to find prisoners there because they were informed that the inmates had been earlier evacuated from Gęsiówka.”

        Regardless of which account is true, no one disputes the outcome of the Zośka Battalion’s action on August 5: the liberation of 348 Jews from a Nazi concentration camp slated for extermination.

        האסיר מציין שהמבצע היה חלק ממהלך טקטי, לטובת ההתקוממות, ולא לטובת היהודים. לא צויינה הפתעה על מציאת יהודים אלא *אסירים*. כך שהמניע הפרו-יהודי מוטל בספק, ולא ספק קל.

        צימרמן לא בוחר באחד מהצדדים ומביא את כל הדעות. אגב המס' לעיל (384) צריך תיקון.

      • אתה הצגת את המידע באופן מניפולטיבי, חלקי ואנטי-פולני, כדרכך. ראשית כל, אמרת שזוהי טענתו של צימרמן, ולא כך היא. זו עדות אחת שהוא מצטט, שנוגדת את כל שאר העדויות (של פולנים קתולים ויהודים כאחד). כאן מדובר בטעות גסה. שנית, האסיר היהודי הנ"ל לא היה יכול לדעת מה היו כוונותיהם המוקדמות של הפולנים, כי הרי לא היה נוכח בדיונים המקדימים. אם תקרא את תיאורו של צימרמן כמה עמודים לפני כן, תראה שההסתערות על גיישובקה היתה חלק מתוכנית אסטרטגית, וכל תושב וורשה ידע בדיוק מה יש שם.

      • אגב בדוק את מאמרה של פלדהי על זופיה קוסאק, ב'קובץ מחקרים' 45 מס' 2 האחרון. מרתק ומקיף.

    • הסתכלתי עכשיו שוב על צימרמן: נו באמת. ההפנייה שלך מניפולטיבית ולא הגונה. בעמ׳ 392 הוא מצטט עדות אחת של אסיר יהודי, שהתרשם שהחיילים הפולנים הופתעו למצוא שם יהודים – דבר שסותר את כל יתר העדויות שצימרמן מביא הן מפולנים והן מיהודים (איך אסיר יהודי היה יכןל לדעת בכלל את כוונות הפולנים?) צימרמן גם לא מאמץ את הגירסה הזאת, ואף מצטט את שחרור גיישובקה כחלק ממטרות המבצע. ואנשי AK הכירו היטב את העיר וכל ורשאי ידע מה יש בגיישובקה.

      כשאתה מצטט חוקרים , צטט אותם נכון ובהקשר. אחרת האמינות הכללית שלך תיפגע.

      • אגב מניפולציות – נפוצות מאוד בתחום שלנו… אני חטאתי רק בכך שלא ציטטתי. גדולים ממני חוטאים בהרבה יותר.

      • עכשיו תורך לצטט את הקטע שמדגים 'שההסתערות על גיישובקה היתה חלק מתוכנית אסטרטגית, וכל תושב וורשה ידע בדיוק מה יש שם.'

        בפיסקה 27.27 נאמר שגדוד Zośka לקח בשבי גרמני ב-1.8.44 (יום תחילת ההתקוממות), והלה סיפר למפקד הגדוד,
        that the concentration camp was holding more than 300 Jewish inmates drawn from all over Europe.
        כלומר, בלעדי אותו מידע פנימי, אנשי הא.ק. לא ידעו על האסירים.

        על כן 2 מטרות איסטרטגיות נוצרו עכשיו:
        to free the Jewish inmates and advance to the Old City via the camp

        כך שיש מקום להניח ש*לפני* שהתקבל המידע, המטרה היתה *אחת* – התקדמות לעיר הישנה דרך המחנה,כמו שהאסיר שצוטט לעיל העיד.

        אני אגב לא נולדתי 'אנטי פולני' (ולו כי שני הורי נולדו שם); רק אחרי קריאת מאמריהם (וספריהם) של גראבובסקי, ליובינקה, צימרמן, אנגלקינג, ישראל גוטמן, חוי דרייפוס, שמואל קאסוב (על רינגלבלום ועוד) ואחרים, הגעתי למסקנה הזו.

        ניתן כמובן להגיע למסקנות אחרות, אבל רצוי לציין אם הדעה שאתה מחזיק בה נתמכת ע"י הרוב או שלא (כמובן אין בעיה עם דעת מיעוט). מן הסתם דעת מיעוט דורשת הוכחה מאומצת יותר (ומי כמוני יודע).

      • אפשר להגיע לכל מסקנה מבוססת, אבל ראוי שלא לסלף היסטוריונים שאתה מצטט. לפי שני המקורות שציטטת, הדבר נודע ביום תחילת ההתקוממות – כלומר חמישה ימים לפני המבצע הפולנים ידעו שיש שם יהודים והתכוונו לשחרר אותם. גם לא נאמר כאן שהדבר לא היה ידוע לפני אלא רק כי אושש על ידי המידע.

      • אני מבין מזה שלא היה ידוע על האסירים, ואפילו אם היה ידוע, הרי שלא היתה מטרה *מההתחלה* לשחרר אותם. זה הגיע כהמשך למטרה הראשית שהיא לחבר את הרבעים בעיר.

        אגב ללא תפיסת שני הטנקים, יש גם ספק אם ההסתערות היתה נערכת.

      • אתה מתפתל כדי לא להודות שהטעית. הרי כתוב במפורש, בקטע שאתה ציטטת, ששחרור האסירים היה מטרה אסטרטגית, אמנם לא היחידה (ולמה שתהיה היחידה). בהודעה הראשונה שלך, כתבת שלפי דעתו של צימרמן הלוחמים בכלל לא ידעו שיש שם יהודים ושחררו את המחנה במקרה . עכשיו אתה כותב שהם ידעו חמישה ימים לפני, ששחרור יהודים היה מטרה אסטרטגית, ובכל זאת אתה מנסה לעקם את העובדות. זה מאד לא משכנע, ופוגע באמינות שלך. מעתה, אם תאמר שהיסטוריון פלוני אומר דבר מה אשמח לראות את הציטוט.

      • דני, נסה עם יותר מאמץ לתפוס אותי במילה…

        לא אמרתי שצימרמן אמר, אלא שבספרו נאמר. לא אותו הדבר (אחרת כל דבר שהיסטוריון מצטט, ייוחס לו).

        ציטטתי בהתחלה את האסיר (כי זכרתי את הקטע שלו, ולא את הקטע שלפני כן). זה אגב היה מספיק לצורך העניין – זכותי לקבל את דעתו ולא את דעת 2 המפקדים הפולנים ששרדו. צימרמן עצמו, כמו שציינתי, לא פוסק לצד זה או אחר, אלא רק מביא את העדויות (ניתן לומר שזה נבון; ניתן גם לומר שזה *קל*…)

        אבל בבדיקה נוספת, מצאתי את עדות סגן מפקד הגדוד, שציין שהמידע שהתקבל הוסיף משימה *נוספת*, דבר שמצביע על האפשרות שהגדוד לא ידע על קיומם של האסירים במחנה.

        מטרת הגדוד היתה לחבור לרובע השני, שהופרד על ידי המחנה. כשהסתבר שיש עדיין אסירים, המטרה הורחבה. נכנס גם עניין הטנקים שנלכדו, שבלעדיהם אולי ההתקפה לא היתה נערכת. מי יודע.

        אבל אם נחזור לנושא שבו פתחנו, האם המטרה היתה *מעל לכל* שיחרור היהודים – זה דבר שאני מסופק אם ניתן להבין מהעדויות. מעריך שקורא ממוצע גם יחוש כך. לכן – נסה שוב.

      • אני לא חושב שההתפתלויות האלה משכנעות.

    • ואל תשכח את 'כל וארשה ידעה'.

      • ואתה באמת לא מבין את ההבדל בין ידיעה כללית לבין מודיעין מבצעי? שים לב איך משתנים הטיעונים שלך. בהתחלה לא ידעו, ואז ידעו חמישה ימים לפני.

  6. כל הדיון הזה הוא די דבילי… כל דיבור על "עם" שאחראי למעשה כזה או אחר הוא הכללה. אפילו הטענה שלפיה "העם הגרמני" אשם בשואה רחוקה מלהיות מדויקת, בדיוק כמו הטענה שלפיה "העם ההולנדי" עזר ליהודים להימלט. הסיבה היחידה לסערה הפוליטית הזו היא ניסיונות של פוליטיקאים פולנים וישראלים לצבור אהדה על ידי ניפוח אויב חיצוני כלשהו.

    • ולצערנו זה יצר משבר פוליטי מיותר לגמרי. אבל כהיסטוריון מעניין אותי מה היה.

    • ברור שיש משמעות למושג 'עם', אחרת אתה מעקר את רוב ההסטוריה.
      העם היהודי טוען לבעלות על ארץ ישראל. העם הפלסתינאי מתנגד לכך.
      היטלר נבחר על ידי הגרמנים להנהיג את העם הגרמני.
      הצרפתים, כעם, נלחמו בגרמנים.
      הגרמנים ניסו להשמיד את העם היהודי.
      האם את היכול להוציא את המלה 'עם' מכל אחד מההיגדים האלה – וכמובן מרבים אחרים – בלי לעקר את מהותם?
      ברור שהם הגרמני אשם בשואה ובמלחמת העולם השניה. זו לא בהכרח אשמה פלילית (מבחינה פלילית יחידים הועמדו לדין) אלא מבחינה הסטורית ומוסרית.
      הפולנים כעם סבלו מאד ממלחמת העולם השניה. מתוכ היו יחידים ששיתפו פעולה עם הנאצים, כפי שהיו יחידים שהיו חסידי אומות העולם.
      ההתייחסות של העמים הסקנדינביים (הולנד, דנמרק, נורבגיה) ליהודים היתה שונה מההתייחסות של העמים הסלביים (ליטאים, אוקראינים). ושוב, היו יחידים מנוולים, והיו יחידים צדיקים. אבל יש מושג כזה שהוא 'עם' ולהתעלם ממנו זה מגוחך.

    • יפה אמרת וחשוב! אנטישמיות, שהיא תופעה כלל-אירופית, לא זהה לתוכנית ההשמדה הגרמנית-הנאצית.

  7. תודה רבה דני על המאמר החשוב. המשפט הזה: "כדי להסגיר משפחה יהודית היה די במלשין אחד. לעומת זאת, כדי להציל אפילו יהודי אחד, היה צורך בשיתוף פעולה של פולנים רבים." פשוט האיר את עיני.

  8. תודה רבה על הטקסט הזה!
    ברשותך אני משתפת בפייסבוק. ההיסטוריה כמו המציאות, (ולהיפך כמובן), תמיד מורכבת. תודה!

  9. דני, אני חוטא בהיצמדות לטקסט (https://www.timesofisrael.com/full-text-of-polands-controversial-holocaust-legislation/), מה שגורע מהספונטניות המקודשת אצלנו, ולא מצאתי שם שום דבר שלא הייתי חותם עליו – אם הייתי תומך בקיום חוקי ההשתקה. אני מעדיף את עיקרון חופש הדיבור, ולכן מתנגד גם לחוקים נגד הכחשת השואה. אבל חופש הדיבור אינו חופש העלבה. המונח "מחנות השמדה פולניים" הוא שקר ועלבון, ומותר לפולנים להתקומם נגדו – אפילו באמצעות חוק, אם אינם טובים בדרכים אחרות. מוצדק גם להגן על "רפובליקת פולין", כי הרי לממשלתה שבלונדון לא הייתה שליטה על השטח שהנאצי והסובייטים כבשו.
    הצרה היא שראש ממשלת פולין לא ידע להגביל את תשובתו לרונן ברגמן ב"לא, מותר לך לספר על מה שקרא לסבתא שלך". אין כמו תשובה קצרה ומדויקת, כדי להוציא אוויר מהשואל המתנפח מחשיבות עצמית. וראש הממשלה המשיך להעמיד בשורה אחת את הפושעים הפולנים, האוקראינים ו…היהודים. טיפש הוא, ואיני חושש מהעמדתי לדין על העלבת עובד ציבור.

    • מישה, אני תמיד מאמין שעדיף ללבן עלבונות בדיון ולא בחוקי השתקה פליליים. הבעיה בלשון החוק היא בעיקר המושג העמום ״האומה הפולנית״. כמו כן – האם מותר להאשים את המדינה הפולנית לאחר המלחמה במכירת רכוש שהנאצים בזזו? לא ברור.

      • החוק הפולני המדובר דן רק ב-
        Nazi crimes committed by the Third Reich, as specified in Article 6 of the Charter of the International Military Tribunal enclosed to the International agreement for the prosecution and punishment of the major war criminals of the European Axis, signed in London on 8 August 1945

    • אני קורא לזה 'חוק להגנת האגו הפולני השביר'…

      אגו שביר הוא בעיה מוכרת אצל אנשים. אצל מדינות – פחות.

  10. נדמה לי שמי שמעלה טענה צריך לנמק אותה.

  11. מאמר טוב, נכון ובזמן.

  12. מילים מדויקות.
    מאמר מפוקח, נדיר ובעיקר מישיר מבט אמת(!) לעובדות ולמציאות ההסטורית המורכבת.
    דווקא בימים סוערים וקשים אלו (לידידיי יחסי ישראל-פולין) דעת מיעוט ומבט מנוסה ומלומד כשלך למציאות בעניים, חשובה עשרות מונים(!!)

    חובה(!) להאמר ולהישמע דווקא אל מול ים ההתלהמות היצרית והרדידות השטחית והחד ערכית שמתפשטת בארצינו בכל מדיה אפשרית בחודש האחרון.
    טלוויזיה ומגישים בכירים, עיתונאים (להוציא אורן נהרי אחד..), מובילי דעה ופוליטיקאים בורים מימין ומשמאל ובראשם לפיד הדיוט אחד שבהבל פיו, שקר פופליסטי וזילות שואה פגע ונזק תדמיתית יותר אלף חכמים.

    לצערי, באומת ההטפות הקטנה שלנו, כיום זוהי שעתם של הפופוליסטים וכולם הפכו לחורצי דעות, יודעי כל, חוקרי תרבות פולין מטעם, מטיפים בשער ושונאי פולנים (בדיוק אגב כמו ״שונאי היהודים״ בצד השני).
    אלופים בלצעוק מהמקלדות וללבות את תרבות ההטפה, הבורות וחוסר הצניעות.
    ולכן מוצא את דבריך מהחשובים ביותר שקראתי לאחרונה בין כל בליל השנאה והשצף.

    כנשוי לפולניה ואב לשני ילדים שיגדלו על שורשי התרבות הישראלית והפולנית ויחלקו את היסטורית שתי האומות (הישראלית והפולנית) לצד מסורת הלאום היהודית, אני מכיר וחשוף גם ״לצד השני״ לצד האחר ויודע דבר אחד או שניים.
    מעבר לעובדה שכתיבתך יפה, רגישה וניכרת בה חוכמתך.
    דבריך אמת! אמת צרופה.
    מורכבת, לא פשוטה, לא נוחה, לעיתים מכעיסה אבל בעיקר נכונה!

    מחובתינו כאומה להיות חשופים גם לצד האחר, להטיף פחות ולטפח יותר למידה, פתיחות, צניעות וספק.

    ישר כח
    *שתפתי

  13. זהו אחד הדיונים השפויים המעטים בנושא החוק הפולני בעברית. תודה!
    תסכולם של הפולנים מובן. סטיגמות הן דבר מעצבן, וחוקי מדינה המכתיבים נרטיב היסטורי מסוים הם מטרד בדיוק מפני שהם מקבעים סטיגמות מסוימות, בין אם מדובר בסטיגמה על הפולנים האנטישמים שסייעו לנאצים ובין אם בפולנים גיבורים שנלחמו נגדם. ואם כבר מדברים על השתקת עובדות היסטוריות, ההעדר המוחלט כמעט, בדימוי הרווח בעולם של מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה, של התייחסות כלשהי לגירוש אוכלוסיה אזרחית גרמנית ממזרח אירופה הוא לא פחות ממדהים. לא צריך להיות ניאו-נאצי כדי להכיר בכך שמדובר במהלך שהחריב את חייהם, פשוטו כמשמעו, של מיליוני אנשים שלא ירו כדור אחד במהלך המלחמה.
    הבעיה היא שגם כאשר אוכלוסיה מסוימת נאבקת נגד סטיגמות הנוגעות אליה — כמו ישראל עם אובססיית ההסברה שלה — היא מתמסרת בששון לקיבוע סטיגמות על אוכלוסיות אחרות, בארצות הרחוקות ממנה אלפי קילומטרים. הגישה הזאת אינה ייחודית לישראל, כמובן. דימויים משעשעים שלה ניתן למצוא אם מחפשים בגוגל "american map of the world".

    • ומלחמות מהסוג הזה נוטות כמובן לקבע את הסטיגמות בכל הצדדים עד שהדיון מתרחק לחלוטין מהעובדות ההיסטוריות. מצד אחד, לכתבה שלי בג׳יי פוסט הגיבו פולנים לאומנים (וחלקם גם אנטישמים) עם מקסימום קורבנות וצדקנות ועובדות מסולפות לחלוטין. במקביל, כשהייתי ליד השגרירות הפולנית בראיון לכלי תקשורת פולני, עוברת אורח צרחה לעברינו: ״עלק לא היתה שואה, לכו הביתה חלאות״. כמובן שאף אחד בפולין לא טוען שלא היתה שואה, אבל עוברת האורח שניזונה מהדיון בתקשורת בישראל לא מבינה את זה.

    • "גירוש אוכלוסיה אזרחית גרמנית ממזרח אירופה… מיליוני אנשים שלא ירו כדור אחד במהלך המלחמה".
      טוב, הגזמת קלות. האוכלוסיה האזרחית הגרמנית חיתה ברובה במזרח פרוסיה, אותו חבל ארץ שהיה תואנה להיטלר להתנפל על פולין בטענה שהוא צריך 'רצף טריטוריאלי' עם אחיו במזרח פרוסיה. אין צורך לומר שאחים אלה הזדהו עם הדרישה הזו ותמכו בה, הם שנאו את הפולנים ושמחו שחבל הארץ שלהם מתחבר עם גרמניה (גם אם בדרך נדרסה פולין).
      פרוסים אלה שירתו כמובן בצבא הגרמני והשתתפו בכל מעלליו, כך שזה לא נכון שהם "לא ירו כדור אחד במהלך המלחמה". חלק מהם השתתפו במשטר הכיבוש הרצחני שגרמניה השליטה על פולין.
      בתום המלחמה נעשה ארגון מחדש של אירופה, ואין צורך לומר שגרמניה היא שהיתה המפסידה מארגון מחדש זה – ובצדק. סוף סוף, העונשים הטריטוריאלים שהיא קיבלה היו קטנים ביחס לאשמת המלחמה שלה – ויתרה על מזרח פרוסיה ועל אלזס לוריין. עדיין נשארה ארץ גדולה.
      בחלוקה מחדש הזו רוסיה קיבלה חלק מפולין המזרחית, ופולין קיבלה חלק מגרמניה המזרחית. חלקם של הרוסים במעללים האלה הוא פרשה נפרדת, אבל זה שגרמניה חויבה לוותר לפולין על אזורי המריבה שביניהם היווה עונש מאד קטן על מה שגרמניה עוללה לפולין.
      הגרמניים שחיו באותם שטחים עבור לגרמניה ונקלטו בה, ושנים מועטות אחרי המלחמה מצבם היה טוב בהרבה משל הפולנים שנשארו בארצם.

      • מספר הגרמנים שגורשו מצ'כוסלובקיה (בעיקר מבוהמיה ומורביה) היה כנראה גבוה ממספר הגרמנים שנמלטו או גורשו משטחי מזרח פרוסיה ופולין (בגבולות שלפני המלחמה) גם יחד, ובנוסף לכך היה גם גירוש בהיקף גדול מהונגריה, רומניה ויוגוסלביה…
        רוב האוכלוסיה המגורשת הייתה אזרחית, כדרכן של אוכלוסיות אנושיות: גברים בגיל לחימה הם מיעוט בכל אוכלוסייה בעלת פרמטרים "טבעיים". וגם הגברים שגויסו לוורמאכט גויסו לרוב בכפייה, בלי אפשרות ממשית להימנע מהגיוס.
        כמובן, אני לא מדבר על שאלת ההצדקה המדינית לגירוש. זו סוגיה כבדת משקל שאין בה, ולא היו בה, פתרונות טובים. אבל גם אם מדובר בעוול הכרחי, עדיין אפשר להכיר בכך שהעוול הזה נגרם למיליוני בני אדם בשל מוצאם האתני. ולא, רווחה כלכלית, עם כל מעלותיה, אינה מפצה בהכרח על טראומת גירוש כפוי.

  14. Warsaw after Uprising

  15. לטעמי כל עונש שהיה מוטל על הגרמנים אחרי המלחמה לא היה מוגזם. יחסית למה שגרמניה עוללה לעולם, העונשים שהיא קיבלה היו קלים.
    כאשר מודדים את זה לפי פרטים, ברור שהיו פרטים שנעשה להם עוול, כי הם באופן אישי לא עוללו דבר לאיש. אבל העונש היה על גרמניה כמדינה וכעם, וככזה לא היה חמור במיוחד.
    התפוצה הגרמנית בארצות אירופה – פרוסיה, צ'כיה וכו', היתה חלק מהרקע של היטלר להשתלט על אירופה. הוא טען שהגרמנים הם העם הגדול ביותר, שמגיע להם השטח הגדול ביותר, שהתרבות הגרמנית היא הדומיננטית, וכו'.
    גירוש הגרמנים אחרי המלחמה היה backlash של העמים האירופים לרוח הזו. הם אמרו בפירוש: אנחנו לא רוצים עוד גרמנים בתוכנו. אנחנו לא רוצים גרמנים שירצו להתאחד עם גרמניה, לא רוצים גרמנים שידרשו זכויות לאומיות, לא רוצים גרמנים שיתנו תואנה לגרמניה להתערב בעניינינו. שהגרמנים יאכלו זה את זה בתוך גרמניה, ולא יפיצו את הרעל שלהם לארצות אחרות.
    בפועל הגרמנים בנו מדינה די טובה בתוך גרמניה המוקטנת שלהם, ואילו רעלים יש גם שלא מתוצרת גרמנית.
    אני חושב שלא קשה להבין את השנאה של עמי אירופה לגרמנים, וגירוש הגרמנים היה ביטוי הולם לשנאה המוצדקת הזו. קשה לצפות שגרמנים, שעד למאי 1945 שלטו בכמעט כל אירופה באכזריות כזו, ימשיכו לגור באותם מקומות, ועוד יצפו לזכויות אזרחיות כמו לכל אזרח מקומי אחר.

    • אני מסכים בגדול, אבל:
      1) ההחלטה על גירוש הגרמנים התקבלה ע"י ברית המועצות, בריטניה וארה"ב. הממשלות הגולות של צ'כוסלובקיה ופולין תמכו בה, ובהונגריה בכלל לא היית ממשלה שיכלה להחליט על העניין (הגירוש שם בוצע ביוזמת הפיקוד הסובייטי). אי-אפשר להטיל את כל האחריות לגירוש, או אפילו את רובה, על ממשלות מזרח אירופה.
      2) לא רק שנעשה עוול לאנשים פרטיים, אלא מדובר במיליוני אנשים כאלה, וזה נעשה לרוב אחרי שהמלחמה הסתיימה.
      3) מה שמדהים הוא המודעות המזערית שקיימת כיום לכל העניין, במיוחד על רקע ההתכתשות על מעשי הפולנים במהלך השואה שבעים שנה אחרי שזו נגמרה.

  16. אבל למה המודעות לעניין הזה כה חשובה, ודוקא על רקע ההתכתשות על מעשי הפולנים?

    • כי מדובר בהעברת האוכלוסיה הכפויה הגדולה ביותר בתולדות אירופה? כי על מה עשו או לא עשו הפולנים במהלך השואה מדברים כל הזמן, גם לפני החוק המדובר, ואת גירוש הגרמנים מכל מזרח אירופה בקושי מזכירים?

      • אם כי היעדר המניע האידיאולוגי, מאוד מרכזי.

        לא בדיוק כמו, אבל עדיין קרוב לפער שבין להרג ללא כוונה, לבין הרג בכוונה.

        הגירוש של מדינות מז' אירופה נעשה כדי לסלק סיכונים לעתיד, שהוכחו ככאלה במלחמה השניה. אלמלא הגרמנים שהחלו בגירושים, סביר שהם לא היו קורים.

  17. בעניין החוק הפולני על השואה חברי כנסת פופוליסטים מנסים לרמות את כולנו, כדי לגרוף קולות, ומשחקים לידיהם של אנטישמים או פלסטינים או "הומניסטים" של BDS וכד'
    |
    אין נגוד בין הצעת החק הפולנית, שכבר קבלה הסכמה של משלת ישראל (!) במסגרת הסכם שתוף פעולה עם פולין, להצעת החק שהציעו 61 ח"כים בכנסת כדי "להגן עלינו" מהחק הפולני.
    ההצעה הפולנית מדברת על "כל אדם, …, שייחס בפומבי לאומה הפולנית [כלומר, לכלל האומה] או למדינת פולין אשמה או אחריות משותפת באשמה"
    והצעת הח"כים: "הכחשה או הקטנה של האחריות המשותפת של עוזרי וסייעני הנאצים … ייחשבו אף הן לעבירה…בנוסף … ליווי והגנה משפטיים … כדי שיוכלו להמשיך ולספר את האמת ['אמת'- משמע לא הכללות]".
    הצעת החק הישראלית אינה מתנגשת עם הצעת החק הפולנית כי אין לח"כים אין עילה כשרה, לא גזענית, שתצדיק הכללה על עם שלם, והרי ההכללה היא הדבר שהחק הפולני מנסה למנוע.
    "לעם הפולני הייתה מעורבות מוכחת ברצח יהודים בשואה", כדבריו של נפתלי בנט, אינו משפט נכון יותר מאשר "הדתיים הלאומיים ששו על רצח רבין".
    צדקו, איפא, הן בני בגין שאמר כי "אין טעם להאשים באופן גורף את פולין. ההחלטה לא תגביל את הדיון ואת חקר השואה", והן הרב הראשי של פולין הרב מיכאל שודריך שאמר "החוק לא מגביל את האמת אלא רק את האפשרות לשקר".
    הח"כים מסתכנים בכך שאנטישמים או פלסטינים או "הומניסטים" של BDS וכד' יציגו את נבחרי הצבור של היהודים כמנסים לסכל מאבק פולני צודק בתעמולת שקר על השואה, ויטענו שהיהודים רוצים להמשיך את התעמולה הציונית השקרית האנטי-פולנית כי מטרתה "לנפח" את העוינות האנטישמית, כדי להצדיק את הציונות ותוצאותיה: גזלת קרקעות הפליטים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: