החורף מגיע: על סף מלחמת עולם חדשה?

החורף מגיע

ג'ורג' מרטין, שיר של אש ושל קרח

המלחמה באוקראינה, והעננים המתקדרים בשמי המיצרים של טייוואן, עלולים לבשר על שינויים דרמטיים במערכת הבינלאומית. האם יתכן שהעולם היציב והבטוח יחסית שהתרגלנו אליו מתקרב לקצו, כמו "העולם של אתמול" שקדם למלחמת העולם הראשונה? אסון כזה יכול להתרחש אם וכאשר העימותים הנפרדים במזרח התיכון, מזרח אירופה ומזרח אסיה יתאחדו בדרך כלשהי לתבערה עולמית אחת. בינתיים, סימני האזהרה שמבשרים את הקץ מתחילים להתרבות. הוולס הוינאי עדיין מתנגן באולם הנשפים, אבל מחוץ לו העננים מתקדרים. הקיץ הארוך עודו נמשך, אבל קריאת העורבים והרוחות הצוננות כבר מתחילים לבשר את החורף.

מלחמת העולם הראשונה היתה אירוע ששינה את העולם. "הקסטרופה המבשרת של המאה העשרים", כפי שכונתה בידי רבים, היתה מעין מסך, שכל מה שאחריו לא דמה למה שלפניו. "האורות כבים מעל אירופה", אמר סר אדוארד גריי, שר החוץ העגמומי של בריטניה, עם תחילת המלחמה. "הם לא ידלקו שוב בימי חיינו." המלחמה הזאת, מעבר להרס העצום שחוללה בפני עצמה, סיימה את המאה ה-19 הארוכה והתחילה תהליך מהיר של הידרדרות, שיסתיים באימי הנאציזם, הפשיזם והקומוניזם, מלחמת עולם חדשה, שואה ושתי פצצות אטום. "העולם של אתמול", אם נצטט את סטפן צוויג, אבד לבלי שוב. לא רק הפאר וההדר של הקיסרות הגרמנית והאוסטרית נמוג לערפילי הזמן, לא רק האימפריה העוסמאנית וממלכתו של הצאר ניקולאי התמוטטו, אלא דברים עמוקים בהרבה. כל האימפריות המערביות, במידה מסויימת, התחילו לאבד את הביטחון בעצמן, בקדמה וב"משימת הציביליזציה שלהן", תהליך שיסתיים עשרות שנים מאוחר יותר בדה-קולוניזציה.

לפני מלחמה העולם הראשונה היו, כמובן, סימני אזהרה. אנליסטים מעטים, שראו את הנולד, הצליחו להבחין בתהליכים ארוכי הטווח. החשוב מביניהם היה כנראה איוון בלוך, בנקאי יהודי-פולני שכתב את הספר "מלחמת העתיד". באמצעות ניתוח טכנולוגי, צבאי וכלכלי, הסיק בלוך כי ההתקדמות בקטלניות כלי אש הנשק ובכוח האש, העוצמה הכלכלית של המדינות השונות והבריתות ביניהן, יובילו למלחמת התשה ארוכה שתחריב את העולם האירופי הישן מהיסוד. באופן כללי, החובבן בלוך נתקל בעיקר בהתעלמות, חוץ מאשר מצד הצאר ניקולאי השני, שדווקא קיבל אותו בכבוד רב לשיחה ארוכה. בלוך הצליח לשכנע את הצאר, ככל הנראה, לכנס את ועידת השלום בהאג ב-1899 שכללה את אחד מהנסיונות הרציניים הראשונים להעלות על הכתב את חוקי המלחמה. הצאר, שחשש לפגר מאחורי ההתפתחויות בטכנולוגייה הצבאית של מערב אירופה, בעיקר קיווה לעצור את מירוץ החימוש, אם כי מאמץ זה נכשל בסופו של דבר, כידוע.

עוד לפני בלוך, הרמטכ"ל הגרמני פון מולטקה נחרד כאשר הבין, לפתע, כי הסדר האירופי של המאה התשע עשרה עומד על חביות אבק שריפה. "ואוי למי שיבעיר את אבק השריפה הזה של אירופה", אמר בהתבטאות מפורסמת. לקראת סוף המאה, אירועים מסוכנים חלפו במהירות, מפנים את מקומם למשברים קטלניים חדשים. ההתקפה האיטלקית על האימפריה העוסמאנית והמלחמות בבלקן, למשל, איימו שוב ושוב להצית את חביות אבק השריפה באירופה, ושוב ושוב כובה הגפרור בטרם ליחכה האש את הפתיל. היו שהבינו ברגע האחרון לאן אירופה הולכת. שר החוץ הבריטי, סר אדוארד גריי, חש הוא וחבריו המדינאים צועדים מכוסי עיניים לתהום, בתהליך כלייה שהם אינם מסוגלים לשלוט בו. אלברט באלין, היועץ הכלכלי היהודי של הקייזר וילהלם השני, התריע כי הקיסרות הגרמנית הולכת להתאבדות ידועה מראש והתחנן לקיסר שלו שלא לצאת למלחמה. בתגובה, הגנרלים שהקיפו את הקייזר דחקו אותו הצידה. "הייתי צריך להקשיב לבאלין", אמר הקייזר המוכה והמובס בדרכו להולנד, כשהכל היה כבר אבוד. באלין עצמו, מלוכני עד עמקי נשמתו, לא היה יכול לסבול את גורלו המר של הקיסר שלו, ושם קץ לחייו בבליעת רעל.

הזהיר ברגע האחרון – אלברט באלין

למה אני מטריח אתכם בסיפור ההיסטורי הזה? מפני שאפשר להעריך – בזהירות המתבקשת – שאנחנו עומדים בפני קצו של סדר עולמי ישן, יציב ובטוח יחסית, ועל ספו של סדר חדש, אלים, בוגדני ומסוכן בהרבה. למרות כל הצרות, המלחמות והבעיות, אנשים בדורינו לא מבינים עד כמה התמזל מזלם. שני הדורות האחרונים, פחות או יותר, זכו לחיות בעולם משגשג, עשיר ובטוח באופן חסר תקדים. כמובן לא בכל מקום על פני הגלובוס, ובוודאי לא באותה מידה, אבל בממוצע – כך היה. רק בסין, מאות מיליונים יצאו מהעוני. מאזן האימה בין ארצות הברית וברית המועצות, ולאחר מכן כוחה הא-סימטרי של ארצות הברית, אפשרו למדינות רבות פטור מבעיות ביטחון, עד שהזניחו לחלוטין את הצבא שלהן והתמקדו בהתפתחות כלכלית. האו"ם נתן למדינות זירה לא אלימה להתקוטט בה, ומשטר זכויות האדם והמשפט הבינלאומי העניק לכל אלו הילה של פרוגרס ואנושיות הולכת וגוברת. מבחינה תרבותית, התרגלנו שבדרך כלל, ברוב המקומות בעולם המפותח, אנחנו לא צריכים לפחד כבר מאלימות פוליטית; שאפשר לנסוע ולטייל בקלות כמעט בכל העולם, ולמצוא בכל מקום את אותם האייפונים, אותה המוזיקה, אותם רחובות מוכרים ואותן רשתות מזון, ולרכוש בכל אלו באמצעות אותם כרטיסי אשראי. אולם כמו בדמדומי "העולם של אתמול", היציב והבטוח של סטפן צוויג, סימני האזהרה שמבשרים את הקץ מתחילים להתרבות. הוולס הוינאי עדיין מתנגן באולם הנשפים, אבל מחוץ לו העננים מתקדרים. הקיץ הארוך עודו נמשך, אבל קריאת העורבים והרוחות הצוננות כבר מתחילים לבשר את החורף.

בטור הקצר הזה, אתייחס אך ורק לסימני האזהרה הפוליטיים, ואתעלם מהתפתחויות מערערות חשובות לא פחות (ואולי אפילו יותר) כמו מהפכת הבינה המלאכותית ושינויי האקלים. סימן האזהרה המשמעותי הראשון, לדעתי, הוא המלחמה באוקראינה. בפעם הראשונה אנחנו רואים שמלחמה הרסנית, קונבנציואנלית, כמו אלו של פעם, יכולה להתרחש לא רק "שם", בעולם השלישי, אלא גם כאן, בלב אירופה והעולם המפותח. מי שהיה באוקראינה לפני המלחמה, כמוני, יודע שחיי העיר במדינה הזאת נראו בדיוק כמו החיים בתל אביב. אותם ההמונים שוקקי החיים, אותם הגברים והנשים בבגדים מודרניים ואופנתיים, אותם הברים והמסעדות. הרבה מאלו הפכו עכשיו למאכולת אש וחורבות עשנות, ומי יודע מתי יגיע סופה של המלחמה. אותו הדבר יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, ומהר יותר מכפי שאנחנו חושבים. התוקפנות הבוטה של פוטין, לא רק מלחמות גבול, טרור או פעולות א-סימטריות, אלא פלישה ללא פרובוקציה למדינה שכנה כדי לספח משטחיה, היא הפרה חמורה של הסדר שנקבע אחרי מלחמת העולם השנייה. ומה יקרה אם רודנים אחרים, במקומות שמושכים קצת פחות תשומת לב, ינסו לחקות אותו? טורי טנקים עשויים להילחם זה בזה במדינות מפותחות נוספות.

הוולס הוינאי עוד מתנגן באולם הנשפים. ובחוץ?

במקביל, המהומות בפריז והסימנים הפוליטיים בגרמניה מבשרים על עלייה ממשמשת ובאה של הימין הקיצוני במדינות מפתח ביבשת, כתוצאה מכישלון מתמשך להתמודד עם בעיית ההגירה ומהומות המהגרים. זה יהיה סימן נוסף לקריסת משטר זכויות האדם והסדר של אחרי מלחמת העולם השנייה. ההתערערות הפנימית בישראל והסכנה של מלחמה עם חיזבאללה ואיראן, קטלנית יותר מכל מה שהכרנו, מבשרת אף היא על שינויים יסודיים והתמודדות עם קשיים שעדיין לא הכרנו.

אולם המלחמה באוקראינה, חרף משבר החיטה והמשבר הכלכלי העולמי שיצרה, תהיה כאין וכאפס לעומת מלחמת עולם בין סין לארצות הברית, במידה ועימות כזה יפרוץ במיצרי טייוואן. בשנים האחרונות, סין הולכת ומתנתקת מהעולם הגלובלי היציב והנוח שהכרנו, ומהסדר הבינלאומי הקיים, בתהליך שנקרא The great decoupling. לפני כשבוע הייתי שוב בבייג'ינג, ונדהמתי מהשינוי שממלכתו של שי ג'ינפינג עברה. די לומר שזרים לא יכולים להיכנס כמעט לאף אתר תיירות בבייג'ינג בלי תיאומים מראש, שחלקם דורשים אפליקציות שרק תושבי סין יכולים להוריד, ואפליקציות QR שרק טלפונים סיניים יכולים לקרוא. משיחות עם זרים שמתגוררים בבייג'ינג, עולה כי רשויות מקומיות התחילו להוריד שילוט באנגלית, ותנועתם של אזרחים לא סינים ברחבי המדינה הולכת ונעשית מוגבלת יותר ויותר. חוקרים אקדמיים סיפרו לי כי סין – בניגוד מוחלט למנהגה בעבר – סגרה באופן הרמטי את כל הארכיונים שלה, והתחילה להטריד ולעצור חוקרים זרים (בעיקר יפנים וסינים-אמריקאים), כולל כאלו שמוסדות סיניים הזמינו למחקר או לכנסים. ישנן אפילו תלונות על פגיעה בדיפלומטים באמצעות גלי קול (סינדרום הוואנה).

סין, כך נראה, הולכת ומתכוננת להתנתקות מהמערב לקראת מלחמה אפשרית במיצרי טייוואן. גם פוליטית, ההצהרות של בכירי הרפובליקה העממית אינן מבשרות טובות. הבדלנות והרצון לעצמאות גדלים במקביל גם בטייוואן עצמה, ולארצות הברית יהיה קשה להפקיר את טייוואן לגורלה בגלל תעשיית השבבים הקריטית שלה. אף נשיא אמריקאי לא יוכל להניח לסין להשתלט על זו.

מלחמה בין ארצות הברית לסין עשויה להיות "מלחמת העולם הראשונה" של הדור שלנו, האירוע שיוביל להתמוטטות סופית של הסדר העולמי הנוכחי. שימו לב שלא די בעימות בין סין ובין ארצות הברית, הרסני ככל שיהיה. גם מלחמת העולם השנייה, יש לזכור, לא התחילה כמלחמת עולם אלא רק כעימות אירופי בין גרמניה ופולין, ומאוחר יותר בין גרמניה לבריטניה וצרפת. המלחמה הפכה לעולמית רק ב-1941, כאשר שני עימותים שהיו עד כה נפרדים, האירופי והמזרח אסייאתי, הפכו למלחמה אחת לאחר ההתקפה על פרל הרבור והכרזת המלחמה של היטלר על ארצות הברית. בתקופה שלנו, התלקחות עולמית אמיתית תתפרץ רק אם שלושת העימותים הגדולים הנפרדים בעולם, ישראל-איראן-מזה"ת, מזרח אירופה ומזרח אסיה, יתחברו בדרך כלשהי זה לזה למלחמה גלובלית אחת גדולה.

מה יהיה אחריה, קשה מאד לדעת, אבל בבירור יהיה יותר מעניין במובן הזדוני של המילה, יותר רע ויותר כאוטי. "הלוואי שזה לא היה צריך לקרות בזמני", אומר פרודו לגנדלף ב"שר הטבעות", יצירתו של ג'.ר.ר. טולקין שנכתבה אף היא בצל שתי מלחמות העולם הקודמות. "גם אני", ענה גנדלף, "וכך גם כל מי שחי לראות זמנים כאלה. אבל לא להם נתונה ההחלטה. כל שעלינו להחליט הוא מה לעשות עם הזמן שניתן לנו."

***

ותודה לאשתי עדי שהפצירה בי לחזור ולכתוב את הינשוף ונתנה לי כמה רעיונות מפתח לפוסט שלעיל.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-יולי 9, 2023, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף צבאי-אסטרטגי ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 62 תגובות.

  1. התחזית של הינשוף הנוכחי פסימית ומצמררת דווקא בשל המבנה הלוגי של הטיעון. למציאות בהווה ובעתיד הוספת את הצללים הקודרים של "שיר של אש ושל קרח" ו"שר הטבעות". איזכור הסכסוכים במזרח התיכון השמיע הדהוד מבשר רעות לאקטואליה שלנו. מפחיד ועצוב

  2. מעניין מה יש בסדר הליברלי שמכשיל את קץ ההיסטוריה והאדם האחרון? צודקת עדי. יותר טוב מרשתות חברתיות למינהן.

  3. לכאורה, המחצית השניה של המאה ה-20 התאפיינה בריאליזם ופיכחון יחסי, שגרם לכולם להימנע מאימת המלחמה.
    רוסיה, בפלישתה לאוקראינה לקתה בבירור בקריאה לא ריאלית של המציאות ביותר ממימד אחד.
    בינתיים הצעדים ההדדיים של ארה"ב-סין לא מצביעים על חוסר יכולת לקרוא את התמונה הכוללת, כך גם מה שנוגע לישראל-איראן.
    כמובן, תמיד קיימת האפשרות של מיס-קלקולציה, אבל אפשרות זו היתה קיימת בכל התקופות.
    האם יש סיבה לחשוב שגורמים נוספים מלבד רוסיה ירצו לפתוח במלחמה שתגבה מהם מחיר כבד מאוד במקרה היותר טוב?

  4. להערכתי המלומדת למחצה, אני חושב שדווקא המלחמה באוקראינה הייתה קריאת השכמה למערב שהעירה אותו מהתרדמת שנפל אליה עם סיום המלחמה הקרה. לפני המלחמה באוקראינה הייתי די פסימי וחשבתי שעידן של הגמוניה סינית כבר הגיע. אולי אתה אפילו זוכר איך באיזושהי הרצאת זום על סין, זמן לא רב לפני פרוץ המלחמה, שאלתי האם יש תקווה שמתישהו לקראת סוף המאה אפריקה תוכל לתת מענה הולם להגמוניה המתגבשת של סין, אבל כנראה הן בעקבות התעוררות המערב והן בעקבות שלל כשלים מבניים במשטר הסיני שפיטר זייהאן דיבר עליהם רבות בספריו והרצאותיו, כנראה שהשמועות על הגמוניה סינית עולמית היו מוקדמות ומוגזמות. למרות כל בעיותיה המבניות הרבות, אני מאמין שסין עדיין תמשיך להיות כוח ואתגר רציני למערב לשאר המאה הזאת, אבל כנראה לא מעבר לה. בלי קשר לסין, אני סבור שעלייתה של אפריקה בלתי נמנעת בטווח הארוך והמאה ה-22 להערכתי תהיה מאה אפריקאית, אבל אם אפריקה תצטרך להתחרות באיזושהי מעצמה במאה הבאה, זאת כנראה עדיין תהיה צפון אמריקה ולא שום סין.
    לגבי האפשרות של התפתחות המלחמה באוקראינה למלחמה עולמית כוללת מול סין, לא מופרך לשער שסין תנסה להמר על כך שבמערב לא יהיה רצון הפוליטי לתמוך בבעלי ברית בשתי חזיתות בו זמנית, ואם תתארך המלחמה באוקראינה, תנסה לנצל את אותה כדי לכבוש את טייואן. מבחינת המשאבים הזמינים אין לי ספק שבהינתן רצון המערב יוכל לתמוך בבעלי בריתו במלחמה גם בעשר חזיתות, אבל ספק אם יהיה לו את הרצון, כי למרות שהמערב כבר עבר כברת דרך מתחילת המלחמה באוקראינה, לצערי טרם אפשר לומר שהמערב התעורר עד הסוף מתרדמתו.
    כמובן שגם אין לדעת אם בכלל סין תנסה מלכתחילה לכבוש את טייואן באמצעים צבאיים. אני מאוד אוהב לומר לכל חובבי פוטין במערב שמאמינים באמת ובתמים בעליונות המוסרית של העריצות על פני החירות לשכוח מפוטין, כי הוא יחד עם רוסיה כבר גוויה גיאופוליטית ותקוותם היחידה והאחרונה לעולם ללא חירות היא סין בהנהגת שי ג'ינפינג. אבל בו זמנית אני לא שוכח להמליץ להם להתפלל בכל כוחם ומאודם לכל האלים והשדים להתפלל שיברכו את החבר שי בחוכמה ובתבונה לא לנסות לכבוש צבאית את טייואן, כי כישלון שיביא לנפילת משטרו יהפוך את עולמנו למאוד לא נעים עבור כל אדם אשר חפץ לראות את ניצחון העריצות על החירות. אם מישהו מהם שמע בעצתי והתפלל לברך את החבר שי בחוכמה ובתבונה, בינתיים לא נראה שהאלים או השדים נענו לתפילותיהם.
    בשורה התחתונה, גם אם אנחנו עומדים בפתחו של חורף קשה, תמיד כדאי לזכור שאחרי כל חורף מגיע אביב, ואם יובסו כל העריצויות אני חושב שנזכה לראות בפעם השניה את "קץ ההיסטוריה", והפעם, על אמת.

  5. אז מה עליי לעשות ואחרים?האזרח הקטן והפשוט,אם SHIT HITS THE FAN? לחיות באיזה בונקר? מה אם מישהו יעז להשתמש ב-WMD ?

    • אין לי פתרון ל-WMD, אבל הייתי אומר שהכי מסוכן יהיה לחיות במדינות התפר ששני הגושים יילחמו עליהן. מקווה שישראל לא תהיה אחת מהן.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אין סיבה שנהיה מדינת תפר. אם לא נתערב במלחמה באוקראינה ולא במלחמה בטוייאן ולא נאפשר מליוני פליטים להטביע אותנו. נצא יבשים מהסיפור הזה.

      • אני חולק עליך. ישראל היא מדינה שמאד תלויה בבעלות ברית וכולן במערב. אתה לא יכול לצפות לתמיכה ולא לעשות דבר עבור אחרים.

  6. הלנה מגר-טלמור

    בתחילת דבריי אגע דווקא במה שנראה כשולי הרשומה.
    הצטערתי לקרוא כי אשתך הייתה צריכה להפציר בך לכתוב. אני רוצה שתדע שהבלוג שלך זוכה להוקרה. איני זוכרת את ההקשר המדויק, אך אני הגעתי לבלוג שלך דרך כתבה ב"הארץ" שאזכרה את דבריך. מאז נתקלתי לא אחת בחיבורים לרשומות שלך בפוסטים אחרים. כשעולה עדכון בבלוג שלך אני משתפת חברים שגם הם ניגשים לקרוא את דבריך, וכך הלאה. בבקשה, אל תוותר על הבלוג מרחיב הדעת שלך.
    *
    אצלי, התקופה האחרונה, שבה ומהדהדת את "ימי פומפיי האחרונים" כמשל, אם כי "הוולס האחרון בווינה" גם הוא מטפורה נפלאה. על אף הנסיבות השונות, אני משוכנעת שאנחנו ניצבים לספה של לבה רותחת שתינתך על ראשנו ותכסה את מורשת תרבותנו בעפר לוהט.
    זה מכבר אמר לי חבר טוב, עורך דין ידוע ופילוסוף, עת הבעתי בפניו ייאוש רווי בדאגה, כי הוא לא מודאג. אף שהאנושות נראה שפוסעת לעבר תקופה חשוכה, הרי הנאורות, במבט היסטורי, תמיד נצחה. זה ארך זמן, זה גבה קורבנות, אך הנאורות מעולם שבה ופקדה אותנו. זו אולי ראייה מנחמת תחת עול ההווה המדכדך.
    *
    רבו הנבואות בתקופה האחרונה. בייחוד לאחר "התפרצות" הבינה המלאכותית. אולם דבריך מדויקים להפליא, והכתיבה – מעוררת השתאות.
    *
    תודה.
    אנא אל תפסיק לכתוב.

    • תודה, הלנה! צריך לומר שפשוט יצאתי לחופשה של שנה לריענון, בעיקר כי אני כותב ספר חדש וחוץ מזה רציתי להתמלא ברעיונות. אבל הגיע הזמן לחזור ולכתוב את הבלוג. ושוב תודה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      להלנה,
      כדאי שתפני את החבר ה"פילוסוף" שלך לבעיית האינדוקציה של דיוויד יום, "תרנגול ההודו" של נסים טאלב ו"דלות ההיסטוריציזם" של קרל פופר.
      מצד שני, למה כבר אפשר לצפות מעורך דין…

      לאישתו של דני,
      תמשיכי כך. כולנו מודים לך מקרב לב.

  7. מפחיד… לגבי ישראל מצד אחד מפחידים אותנו עם "איראן חמאס חיזבאללה" ומצד שני אומרים שיש לנו בעיות יותר גדולות… כבר לא יודע מה לחשוב 😦

  8. לצערי אני חושב שאתה צודק ,מה שקרה באוקראינה יכול לקרות בכל מקום ובפרט כאן בארץ ,אנשים חיים בסוג של ללהלנד שהתרגלנו אליו בדורות האחרונים ומאז מלחמת יום כיפור ,אבל יותר נוח ונעים לעצום את העיניים

  9. אתה כותב: "אתייחס אך ורק לסימני האזהרה הפוליטיים, ואתעלם מהתפתחויות מערערות חשובות לא פחות (ואולי אפילו יותר) כמו מהפכת הבינה המלאכותית ושינויי האקלים…"
    בתור קורא ותיק שלך, המאמר הזה הוא חוויה מערערת מאוד. אני תוהה מה ההיסטוריה תחליט עבורנו כשהתקבצות כזו של גורמים מסוכנים מתרחשת בזמן של קיטוב החברתי ארסי וחולשת המשטרים בעולם כולו ובאופן בולט אצלנו. נראה שהעולם וישראל אתו דוהרים בעיניים עצומות לרווחה אל האסון. מעניין גם הפן המעט מיסטי של התרחשות כזו שהיא בלתי נמנעת לכאורה. האם זו מעין פסיכוזה כללית שהיא תגובה לצפיפות המעריכית שנקלענו אליה? יש דוגמאות כאלה בדיוק כאשר מתבוננים בהתנהגות אוכלוסיות של בעלי חיים

    • אני חושב (בעקבות נאסים טאלב) שאנחנו לא יכולים לחסן את עצמנו ממשברים וגם לא לדעת איזה משבר יבוא. החכמה היא לבנות את עצמו בצורה כזאת שנהיה "בלתי שבירים"" כלומר גמישים ומסוגלים להתמודד במהירות עם שינויים. כרגע נראה שאנחנו הולכים לצערי לכיוון ההפוך.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    זה אבסורד אבל העולם שואף את היציבות שלו דווקא מתוך הדינמיות והכאוס.
    ללא סערות, ללא רעידות אדמה וללא מלחמות העולם היה פשוט נרקב לתוך עצמוי6ני ומת בדיוק כפי שכוכב מאדים הסטטי מת.

  11. זה אבסורד אבל העולם שואף את היציבות שלו דווקא מתוך הדינמיות והכאוס.
    ללא סערות, ללא רעידות אדמה וללא מלחמות העולם היה פשוט נרקב לתוך עצמוי6ני ומת בדיוק כפי שכוכב מאדים הסטטי מת.

  12. כמה עצוב. בדיוק מה שאני מרגישה. שהתחלנו תנועה כלפי מטה אחרי שנים של אילוזיה שתמיד תהיה עוד התפתחות

  13. יוסי אבולעפיה

    השאלה מה יגיע קודם … הכרעה טכנולוגית שתשנה את התמונה ותוציא את האויר החם מהבלון, או פיצוץ הבלון.

  14. איזה יופי של כתבה,
    וסיום נפלא משר הטבעות…

  15. המון תודה שחזרת. אוסיף כמה הערות.

    1. הפרשה של בלוך מאפשרת הצצה לעולם הפוליטיקה של המאה ה-19.
    – בראש ובראשונה, מר בלוך היה נתין של ניקולאי ה-II: חלק של פולין בו התגורר היה שייך לרוסיה ערב מלחמת העולם הראשונה.
    – סרגיי ויטה (שר האוצר של רוסיה) טוען בספר הזיכרונות שלו כי בלוך לא כתב אפילו שורה אחת בספר שנחתם בשמו.
    – בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19, כשאר בלוך היה פעיל בזירה הציבורית, נידונה בגרמניה (השכנה המסוכנת ביותר של רוסיה) השאלה של אקספנסיה ימית ושל בניית חיל ים מודרני.
    ברור, כי רוסיה הייתה מעוניינת בכך שגרמניה תשקיע בספינות מלחמה ולא בחיל היבשה. כנראה, הספר של בלוך נועד להבהיר לגרמנים את חוסר הפרספקטיבה במלחמת יבשה.

    2. לגבי מה שכתבת על אוקראינה… קיימת בדיחה עגמומית בנושא:
    – מתי רוסיה ואוקראינה הבינו שהן שייכות לעולם המפותח?
    – כאשר התחילו להילחם אחת בשנייה ופוליטיקאים במערב סיפרו להן שאין זה מקובל ששתי מדינות מפותחות ילחמו זו בזו.
    אף גורם רציני לא רואה במזרח אירופה מדינות מפותחות. לפי עמנואל ולרשטיין הן שייכות לחצי פריפריה. עובדה זאת באה לידי ביטוי באין ספור גורמים שונים לרבות הכנסה לנפש.
    גם אני הייתי באוקראינה ערב המלחמה. ההבדל ביננו שבקייב אני לא רק רואה אלא גם מסוגל לשמוע. עומד לו זוג צעיר עם ילד בפארק ליד דלפק מזון. הילד מבקש מנת בשר שעולה 6 שקלים בכסף שלנו (לפי שער החליפין). "אין לנו כסף, חמוד" – עונה האימא.

    3. ההבדל בין התקופה שלנו לבין מלחמת העולם הראשונה הוא בכך שאז מדינות ליבה (שוב מינוח של ולרשטיין) היו לוחמות אחת בשנייה. גרמניה אכן הייתה לוחמת בבריטניה או בצרפת. היום אין זה אפשרי יותר. המעצמות המערביות לא לוחמות זו בזו במישרין.
    המקסימום שמאיים על העולם, זה המלחמה בין מדינות ליבה מסוימות לבין מדינות גדולות של חצי פריפריה. את העימות המזויין בין סין וארה"ב כבר הזכרת. אוסיף כי קיימת סבירות לא מועטה שגרמניה שוב תפלוש לרוסיה (לבד או בראש קואליציה של מדינות קטנות יותר).

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      לק"י
      גרמניה שוב תפלוש לרוסיה? איבדת אמינות אצלי. למה לה לעשות את זה?
      אליצור

      • אני לא מדבר על מבצע "ברברוסה" החדש. טנקים מתוצרת גרמניה כבר לוחמים באוקראינה – זאת המציאות שאנו רואים בשטח. אין לשלול את האפשרות כי בשלב מסוים גם כוח גרמני סדיר יופיע בשדה הקרב.

        ד"ר אורבך הנכבד מטיל ספק ביכולת של רוסיה להגיע לשנת 2032. ברור כי מדינה כלשהיא תצטרך להכניס כוחות לשטח הרוסי לשעבר כדי לעשות סדר (כמו שכוחות של מדינות שונות נכנסו לסוריה). בהינתן שמזרח אירופה – זה אזור ההשפעה המסורתי של גרמניה, קיים סיכוי לא מבוטל שכוחות גרמנים ייכנסו לרוסיה.

        אדגיש כי ברוסיה (בקרב אינטליגנציה, כמובן) דיבורים על פירוק המדינה – זה לא נראטיב פסול. חלק ממנהלים, בעלי רכוש ופוליטיקאים ישמחו לגור במדינה קטנה (סגנון ליטא) הנמצאת בחסות של מעצמה מערבית – הכול בתנאי שהמועמד שלהם יהיה מובטח.

    • אין סיבה להאמין לויטה. האנקדוטה על אוקראינה לא אומרת לי כלום ולא רלוונטית לדיון, ומומחים רבים שמדברים אוקראינית שוטפת ומכירים כל מטר במדינה כמו את כף ידם חושבים כמוני. לעמשה אני מתבסס עליהם. ולרשטיין זה מחקר מרקסיסטי מיושן, ולא רואה שום סיכוי שגרמניה תפלוש לרוסיה

      • 1. לא הבנתי, מה בדיוק חושבים המומחים בנושא של אוקראינה. יש סטטיסטיקה על רמות הכנסה לנפש. בשנת 2020 זה היה 4.000 דולר לאדם. בפולין – 18.000 לצורך ההשוואה. כמה מיליונים של אוקראינים היו נוסעים לחו"ל כל שנה (לאירופה או לערים גדולות ברוסיה) לחפש עבודה – על תקן של תאילנדים בארץ. וגם על זה יש סטטיסטיקה – קל למצוא אותה ברשת.

        2. העובדה שולרשטיין הוא "מיושן" לא הופכת אותו לשגוי. ברוב המדינות של מזרח אירופה חסרות תשתיות טכנולוגיות וחברתיות שקיימות במערב. רוסיה, למשל, לא מסוגלת לייצר מכוניות נושאים אפילו ברמה של דרום קוראה. חברות היי-טק רוסיות (כמו Yandex המפורסמת) מעדיפות להירשם במערב אירופה מרוב היעדר אימון במערכת משפת רוסית.

        3. מזרח אירופה – זה כיוון האקספנסיה המסורתי של גרמניה. כל מי שמתעניין באוקראינה שמע כי קליצ'קו (ראש עירית קייב) מייצג את הסיעה הפרו-גרמנית. ברור כי הקונפליקט בין גרמניה לרוסיה לא ילבש את הצורה של מבצע "ברברוסה". גרמניה תילחם באמצעות שליחים – כמו שהיא כבר התחילה לעשות באוקראינה. אך בשלב מסוים אין לשלול את האפשרות כי כוח גרמני סדיר יופיע בשטח.

        אזכיר, כי בהמשך אתה מטיל ספק ביכולת של רוסיה להגיע לשנת 2032. אז מי ינהל את השטח הרוסי לשעבר? מי יארגן בו מדינות חסות? אם ארה"ב תישאר תקועה בסין, גרמניה היא המועמדת המועדפת.

      • אני לא חושב שיש לי מה להגיב על זה. יקראו הקוראים וישפטו.
        Danny Orbach, PhD
        Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

      • אבהיר למה התכוונתי.

        בשטחי ברה"ם לשעבר אכן נוצרת אשליה של שפע ובעיקר בערים הגדולות. אך השפע הזה משרת את 20-15 אחוז מהאוכלוסייה. באוקראינה לפני המלחמה היו 8-5 מיליון תושבים (מתוך 40-35 מיליון) שנהנו מהכנסות ברמה ישראלית. לשאר האזרחים ללכת לבית קפה – זה כבר הוצאה מיותרת. מסיבות היסטוריות מזרח אירופה יותר סובלני כלפי פערים חברתיים מאשר המערב, לכן המצב עדיין לא התפתח לפיצוץ חברתי.

        להדגמה: כמה מבחינתך היה מרוויח מהנדס צעיר אוקראיני בתעשייה אווירית אחרי 5 שנות לימוד באוניברסיטה? התשובה היא 6.000 גריבנות או קצת יותר מ-220 דולר לפי שער החליפין.

        הציניות של המצב היא שהמערב לא שולח גרמנים, צרפתים או אמריקאים למות "למען החרות", אלא דווקא את האוכלוסיות הכי עניות באירופה.

        היסטוריונים מתאפיינים ביכול לנתח אירועים מנקודות ראות שונות. אתה בחרת לראות במתרחש את מלחמת העמים החופשיים מהארץ התיכונה נגד פוטין-סאורון. אני רואה כאן מלחמה קולוניאלית קלאסית שבה אבוריג'ינים יורים אחד בשיני למען אינטרסים של המערב. דוגמאות היסטוריות קיימות בשפע: הודו שנכבשה באמצעות הודים, אפריקה שנכבשה בעזרת חיילי אסקרי…

  16. ברוך מרגלית

    לא מאמין שתהיה מלחמה בין ארה"ב לסין..הם עדיין קשורות זו לזו בעבותות כלכליות בסדרי גודל של מאות מיליארדים. וכל הישג מדיני-פוליטי מתגמד ליד הנזק הכלכלי והסכנות ליציבות השלטון בסין. ולא בכדי אין התחייבות מפורשת של ארה"ב להבטיח את עתמאותה של טייואן. ארה"ב מחוייבות, כמו באוקראינה, רק לחמש אותה בכדי שתוכל להגן על עצמה. אבל בלי חיילים אמריקאים. גורלה של טייואן נחרץ, בדיוק כמו הונג קונג. ארה"ב תילחם רק במקרה וסין תפריע לשייט החופשי בים הסיני הדרומי. זה יהיה casus belli, לא עצמאותה של טייואן.

    • ראשית כל, ביידן הסלים את המחוייבות בנושא הזה. שנית זכור את תעשיית השבבים.

      • ראשית, מצטרף למבקשים להודות לך על החזרה לכתיבה

        ביחס לתעשיית השבבים, בניגוד לנדמה, זו תעשיה הרבה יותר גלובלית, שתלויה בשיתופי פעולה גלובליים. גם המפעלים בטייוואןת גם בסין, גם בארה"ב וגם בישראל תלויים בהרבה חומרי גלם שמגיעים מכל רחבי העולם. פלישה סינית לטייוואן תיצור לתעשיה הזו בעיות הרבה יותר גדולות משליטה סינית במפעל שבבים.

      • קודם כל תודה! זה נכון כמובן, אבל שליטה סינית תאפשר לה להחזיק את ארצות הברית בגרון וקשה לי להאמין שאיזשהו ממשל ישלים עם זה. תזכור שמלחמה פורצת אם יש מיסקלקולציה או ההרתעה נכשלת. ארה״ב מקווה להרתיע את סין מפלישה לטייוואן – אבל אם תהיה פלישה יהיה קשה לקחת צעד אחורה.

    • ועוד הערה: גם לפני מלחמת העולם הראשונה מדינות אירופה היו קשורות זו לזו כלכלים בקשרים הדוקים ביותר.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        מדינות אירופה היו קדשרות גם בבריתות פוליטיות של הגנה הדדיות – מה שכונה "הבנות" (entente), ושגררו אותן למלחמה נגד רצונן. זו הסיבה שארה"ב לא חתמה על הסכם כזה עם טייואן, שגם לא מיוצגת ומוכרת כמדינה באו"ם. היא יישות מדינית תלויה על בלימה.

      • ישות מדינית שתלויה על בלימה אולי, אבל גם מחזיקה אצלה את תעשיית השבבים העולמית.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        גם תחת שלטון קומוניסטי טייואן תמשיך לייצר ולייצא שבבים. ובנתיים ארה"ב שוקדת על הגדלת כושר הייצור העצמי שלה.

      • כן, אבל ארה״ב לא תיתן לסין לשלוט בשוק השבבים העולמי ולהחזיק את הכלכלה שלה בגרון. ארה״ב עדיין תהיה תלויה בטייוואן גם אם תגדיל במעט את ייצור השבבים. זה תהליך ארוך וקשה מאד.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        מדינות אירופה לפני מלחמת העולם ה-I היו קשרות זו לזו בבריתות פוליטיות של הגנה הדדית. והן נגררו למלחמה, בחלקן, בניגוד לרצונן ולכול הגיון. לארה"ב אין מחוייבות כזאת כלפי איראן. הצהרותיו של ביידן הן הבל פה… טייואן גם לא מוכרת כמדינה על ידי האו"ם ואין לה קשרים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם. היא מופקרת לנפשה…

  17. אריה טייטלר

    מלחמת העולם השלישית התחילה כבר לפני שנה לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה, זו תהייה מלחמה בין הציביליזציה המערבית (,,מדינות הדמוקרטיה ) לבין המדינות האוטוקרטיות, רוסיה, סין ואיראן….והציביליזציה המערבית תנצח הודות לצהל שישמיד את מתקני האטום האיראנים…

  18. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שלום,
    לצבא רוסיה לקח 3 שנים לכבוש ולשלוט בסוריה בקרבות מול ארגונים קטנים.
    המלחמה מול אוקראינה
    כניראה תימשך 7-8 שנים.כמה זמן למנוחה.## השלב הבא יהיה כניראה
    אחרי שנת 2,032

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני לא הייתי קרבי בצבא , אנחנו נמשיך לעבוד

  20. מרתק, נשמח למאמרים נוספים.חבל שאין אופציית שיתוף ב whatsup

  21. אורנה בן חמו

    קראתי, מעניין, והאבסורד, שאכן יקרה, כל הסימנים בעולם מעידים שאנו לפני מלחמת עולם, בתקווה שלא מחר, אבל תגיע. נתחיל מארצנו שכל מגזר הערבי טוען לכיבוש, אם בערים, ואם בגדה או ביהודה ושומרון, אף על פי שלדעתי אילמלא נסיונות הרצח שלהם, לא היו מאחורי גדרות, מאחר והם מקבלים מאיתנו סיוע רפואי הומני ועבודה. לאחר מכן, מלחמת האדמות והשליטה של מדינות אחת על השניה באירופה… רוסיה/ אוקריינה, סין, קוריאה ועוד ועוד תהיה מלחמה בניהם בטוח, יהיו פליטים, יהיו שבויים, הכלכלה תקרוס, ויהיה תוהו וכאוס עולמי, אירן סין יפן יתפסו את מעמד ארצות הברית, אלא אם יקרה נס….. מה יהיה עם ישראל? ישראל תהפוך למדינה ערבית ישראלית, לא תהיה בררה אם נרצה קצת שקט מצידם, מקווה שהתחזית שלי לא תממש…… הלוואי. אולם העולם קורס.

  22. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    פשוט תודה רבה על הפוסט, אני ממש שמח שחזרת לפרסם.

  23. קשה לדמיין שרק לפני 5 שנים ההיסריון המפורסם יובל הררי הכריז בספרו " הסטוריה של המחר" כי אנושית כבר התגברה על שלוש צרות העתיקות שלה: מגפות , מלחמות גלובליות ורעב .איזו אשליה!

  24. ארחיב על אי-שוויון בין מערב ומזרח אירופה, אם כבר הגענו לזה.

    בקשר לארה"ב הציבור הרחב מודע למעמדן הנחות של אוכלוסיות שחורות ולטיניות ולעוני היחסי של דרום אמריקה. תופעה דומה מסתמנת גם באירופה אך נוצרת הרגשה כי היא נשמטה מתשומת ליבם של חלק מהחוקרים. מכיוון שגדלתי באווירה, בה היא נתפסת כמובנת מאליו, אפרט במה מדובר – במלוא הצניעות, כמובן.

    העוני של מזרח אירופה היא תופעה היסטוריות בעלת השלכות מרחיקות לכת. במהלך מאות שנים אימא פולניה (רוסיה, רומניה) הייתה אמורה להסביר לילדיה מדוע יש להם פחות אמצעים ביחס לילדים במערב. קיים סיפור בספרות רוסית קלאסית מהמאה ה-19 "ילד רוסי וילד גרמני" וכמעט כל איש שגדל באזור יכול לשתף אותך בחוויות בלתי נעימות מילדותו.

    הנחשלות של מזרח אירופה תרמה להתפתחות יחס מזלזל כלפיה במערב. זה היחס שעמד מאחורי "תורת הגזע העליון" בתקופה הנאצית, אם כי הספר הראשון שהגדיר את אוכלוסיות של מזרח אירופה כנחותות יצא לאור בשנת 1851 – אני מדבר על "אי-שוויון בין הגזעים" של ארתור דה גובינו.
    מחקר בתחום בלשנות מאפשר לחשוף מציאות חשוכה יותר: בשפות מערביות רבות המילים "סלאבי" ו"עבד" הינן בעלות אותו שורש.

    העוני והיחס המזלזל של המערב – שמעצם היותו מקור ידע מדעי נתפס גם כמקור האמת – תרמו להתפתחות תסביך נחיתות בקרב אינטליגנציה מקומית. וזה עד היום מפקיד בידי גורמים מערביים מנוף השפעה עוצמתי: תעשו כמו שאנו אומרים ותוכלו להתקרב אלינו.
    להדגמה: בעשור האחרון תקשורת באוקראינה הייתה טוענת כי למדינה יש סיכוי להיכנס לאיחוד האירופי ואז שכר המינימום תעלה לרמה של אלף אירו (בזמן שסרן בצבא היה בקושי עושה 500 אירו בחודש) – צריך רק להקשיב להוראות מבריסל ולא להיכנס לאיחוד כלכלי עם רוסיה.
    תחושת תסכול עמדה בזמנו גם מאחורי הקמת המשטר הקומוניסטי: אם מזרח אירופה הינו פרפריה עניה של העולם הקפיטליסטי ואם קרל מרקס הוכיח כי המערב באפן טבעי יגיע לכלכלה מתוכננת, אז באו נקים כלכלה מתוכננת כבר עכשיו ומזנב נהיה לראש – כך הייתה אומרת התעמולה הרשמית בברה"ם.

    אינטליגנציה מקומית פיתחה מתודות פסיכולוגיות כדי להתמודד עם המצב. לחלק מהן יש השפעה מרחיקת לכת על מהלך ההיסטוריה.

    1. קודם כל, מדובר בהתנתקות. שכבות משכילות היו מתנתקות מהעם באופן מוחלט. בהונגריה ובפולין אצילים דיברו לטינית בינם ולבין עצמם מהמאה ה-16. ברוסיה אצילים עברו לצרפתית מהמאה ה-18. די גם בכך שבירת רוסיה (סנקט פטרבורג) נשאה שם גרמני.
    אוקראינה של היום – זה מקרה קלאסי של התנתקות. לא ברמה של שכבות חברתיות, אלא ברמה של העם כולו. באו נעזוב את הפרויקט הלאומי הרוסי שהמערב מגנה!
    מעניין, כי במערב מבינים את המצב היטב: רשת גורמי תקשורת שמשדרים ברוסית במימון ממשלת ארה"ב פתחה בקמפיין "זה בושה להיות רוסי!"

    2. דבר מעניין נוסף – דוקטרינה של קורבן לאומי. היא גוזרת כי בעבר הרחוק פולין (סרביה, רוסיה) הייתה מדינה מערבית מפותחת, אך עקב פלישת כוחות זרים מהמזרח התדרדרה למצב הנוכחי העגום. אי לכך המערב אמור להיות אסיר תודה למזרח אירופה – הרי הוא הקריב את עצמו והציל בכך את הציוויליזציה המערבית. באפן הבולט ביותר הדוקטרינה הזאת נותנת את אותותיה בפולין. הוגי דעות מסוימים קוראים לארצם "ישו של אירופה" שסבל למען האחרים.
    בתפקידו של "הפולש מהמזרח" מככבים מונגולים, טורקים אך מדי פעם גם רוסים. זה מסביר מדוע סיפוריו של טולקין – שגם הם מדברים על פלישת כוחות הרשע מהמזרח – זוכים להכרה כה חזקה באזור, כך שהנראטיב של "שר הטבעות" הופך לתעמולת מלחמה.

    3. רעיון אימפריאלי: אם המערב רואה בנו יצורים נחותים, אז נקים מעצמה חזקה ונדבר אתו מעמדת הכוח! להבדיל ממדינות קולוניאליסטיות הרעיון הוא הגנתי במהותו. קיימים שנים וחצי פרויקטים אימפריאליים באזור: הרוסי, הפולני והיוגוסלבי לשעבר. ארה"ב כעת תומכת בפרויקט הפולני שכולל, כנראה, סיפוח של מערב אוקראינה.

    4. גמישות וציניות – זה הכי בולט את צ'כים. הם מקבלים בהתלהבות ילדותית לכאורה את כל אג'דנה שנכפית על ידי גורמים זרים אך לא עושים דבר על מנת לקדם אותה. הספר "החייל האמיץ שוויק" מדגים היטב את דבריי. כנראה, מדובר באסטרטגיה היעילה ביותר, הרי רפובליקה צ'כית הינה המדינה הכי עשירה במזרח אירופה, אם כי היא עניה מגרמניה.

    היום באיחוד האירופי אין אפליה של "המזרחים" ברמת הפרט, אך היא מסתמנת ברמה המדינית. בנראטיב הצרפתי, למשל, קיים מונח "תלמידים טובים" שמתייחס לאותן המדינות של המזרח שמבצעות בהקפדה את ההוראות מבריסל – להבדיל מ"תלמידים גרועים" שלא ממהרות לעשות זאת. במערכת "מורה-תלמיד" מובן מאליו מי הוא הקובע ומי הוא המבצע.

    • מעניין אך נראה שאתה באה מגישה גיאו – פוליטית מעמדית -מרקסיסטיט.

      • תודה.

        אני לא נותן העדפה לגישה כלשהיא ואם מרבה בדיבורים על הכלכלה – זה לא הופך אותי למקרסיסט. קיים מכלול של גישות, ויעילותן בתיאור המצב יכולה להשתנות בהתאם לתקופה היסטורית.

        השיטה של "ליבה-פריפריה" מתארת את המתרחש באופן יחסית יעיל החל מסיומה של מלחמת העולם הראשונה וגם – איזו הפתעה! – בימי הביניים המאוחרים כאשר ערי מדינה איטלקיות (כמו ונציה או פירנצה) שיחקו את תפקידה של הליבה בעוד שהאזורים המפותחים של היום (אנגליה, צרפת, גרמניה) השתייכו ברובם לפריפריה.

        ביחס למאות ה-18 וה-19 עדיף, לדעתי, לנתח את המצב באמצעות התאוריה של "קונצרט המעצמות".

        פרט לגאואסטרטגיה וכלכלה יש חשיבות להבנת רקע תרבותי בכל חברה ועידן. ביחס לכל תרבות שאיננה מערבית חשוב לדעת באיזו תקופה בדיוק היא נפתחה למערב ואילו השקפות ותאוריות היו השולטות באותה תקופה.

      • מעניין, מאיפה הידע שלך בנושא ? איזה ספרים קראת? או טרמינולוגיה? יש לך דיסקורד?

      • לא יודע אם זה מקובל לספר על עצמי בבלוג שאינו שלי…

        אין לי השכלה רשמית בהיסטוריה, אך בשלב מסוים למדתי מספר שפות אירופאיות. על מנת לא לשכוח אותן התחלתי לקרוא ספרות קלאסית במקור ועבודות שעסקו בפוליטיקה ובפילוסופיה. האזנתי להרצאות של פרופסורים להיסטוריה מארצות שונות. בהדרגה זה התפתח לתחביב שמעסיק אותי כבר יותר מעשור.

        אי לכך חלק מהידע שלי, נגיד, על איטליה של המאה ה-16 בא מקריאת ספרים באיטלקית שנכתבו במאה ה-16. אותו הדבר מתייחס לצרפת של המאה ה-18 וכדומה.

        הסתכלות מזוויות שונות (כל שפה זה זווית שונה) מאפשרת לזהות פרטים שאחד הצדדים לאירוע היסטורי כלשהו היה מעדיף להשתיק. כך מלחמת העולם השנייה בעיני צרפתי שונה מהנראטיב האמריקני שמקובל אצלנו. חלק מהדברים שנתפסים בפריז כמובנים מאליו יתפרשו בניו-יורק כתאוריות קונספירציה.

        תופעה דומה מסתמנת כשעוברים מתקופה לתקופה. לואי ה-14 הינו דמות שונה לחלוטין בעיני הסופרים של המאה ה-18 ביחס למה שאנו רואים בו היום.

        התעניינות בהיסטוריה גררה אותי להתכתבות עם מספר חוקרים בכל רחבי העולם. ד"ר אורבך הוא אחד מהם.

      • יש לך דיסקורד?

  1. פינגבק: האינפלציה של הג'נוסייד: מחשבות על פסק הדין בהאג | הינשוּף

כתיבת תגובה