"בחוקותי תלכו": מה הבעיה עם היומרה החרד"לית להנהגה?
הייתם מאמינים שחבר כנסת ממפלגת הציונות הדתית, שלמד בכל מיני ישיבות נחשבות, הודה שלא ידע למצוא את הולנד על המפה עד גיל 31? מדהים בדיוק כמו העובדה שבצלאל סמוטריץ' לא צפה את התגובות בעולם להתבטאות שלו על מחיקת חווארה. לאליטה החרדל"ית, שמתיימרת להנהיג את מדינת ישראל, יש בעיה קשה: שילוב קטלני של אינטליגנציה, עומק ובורות מובנית בכל מה שנמצא מחוץ למרחב היהודי. ינשוף פוליטי-מדיני מסביר מדוע חייבים להחזיר את "נהג הקטר" החדש לקרונות האחוריים.
לפני חודשים מספר, כאשר רק החל הויכוח על הרפורמה המשפטית, יצא לי לראות פוסט של יואב שורק, אינטלקטואל מוביל ממחנה הימין הדתי, שבו התהדר והתהלל על "חילופי האליטות" במדינת ישראל. שורק, רוח הדמוגרפיה בגבו, דיבר בהתנשאות על המחאה כהתנגדות אבודה של אליטה שוקעת, והציע אפילו, בנדיבות של מנצחים, לשלב בשלטון החדש נציגים של אותה אליטה ישנה. האליטה החדשה ששורק דיבר עליה היא – כמובן – אותה ברית של ליכודניקים "מסורתיים", חרדים ובעיקר חוד החנית הדתי-לאומי.
התביעה של חוגים מסויימים בציבור הדתי-לאומי, ובעיקר אלו שאפשר לקרוא להם "חרדל"יים", לעמדות ההנהגה הבכירות ביותר, אינה חדשה כמובן. מקורה בתסכולו של מיעוט אידיאולוגי, שחונך לראות את עצמו כאליטה שתנהיג את עם ישראל לעתיד גאולי, ותחת זאת מצא את עצמו שוב ושוב בתפקיד של שותף זוטר בקואליציה. הרעיון הבסיסי שקידמו במשך השנים אנשים כמו משה פייגלין, בין אם נקרא לו "מנהיגות יהודית" או "מנהיגות אמונית", נכשל אמנם פעם אחרי פעם, אך שמר על הפופולריות שלו בחוגים רחבים. לעיתים קרובות, הדוגלים בו עשו שימוש ב"משל הקטר". עד היום, טענו, הציונות הדתית היתה אחראית על הכשרות והיידישקייט ברכבת של מדינת ישראל, אולם מהקטר הדירו אותה. אחרי הסכמי אוסלו וההתנתקות המשל רכש לעצמו טון חריף ונואש יותר. מה לנו מרמת הכשרות במזנון הרכבת, אם הנהג מוביל אותה אל התהום? אם הציונות הדתית בגרסתה החרדל"ית רוצה להשפיע באמת על הכיוון שילך אליו עם ישראל, עליה לנהוג בקטר ולא למלא תפקיד שולי בקרונות. ודוק: החזון לא היה לבחור ראש ממשלה שהוא במקרה גם דתי, אלא מנהיג בעל תודעה שיוביל את האומה לפי החזון האמוני.
והנה, היום החוגים החרדל"יים אכן נוהגים בקטר. ראשית כל, הם השתלטו לחלוטין על האגף הפוליטי של הציונות הדתית ודחקו משם לחלוטין את החוגים הליברליים יותר. אלו הובסו ונעלמו בעקבות פרשת בנט, ומיעוטם מצאו מקלט במפלגות מרכז כגון המחנה הממלכתי. שנית, הם ניצלו את סחיטותו הפוליטית של נתניהו, עייף, חולה ומודאג ממשפטו, והקימו את ממשלת ה"ימין מלא מלא" הקיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל. איתמר בן גביר הכהניסט, בדוקאי שב"כ לשעבר, הוא שר לביטחון לאומי, בצלאל סמוטריץ' שולט על קופת המדינה וגם על חלקים ממשרד הביטחון, טיפוסים כמו אבי מעוז שבעבר היו שייכים לשוליים הסהרוריים מקבלים מנהלות בלשכת ראש הממשלה, וגם בליכוד עצמו – גורמים חרדל"יים מובהקים כמו שלמה קרעי חזקים מאי פעם.
ומאז, אנחנו נתקלים בסיטואציות שאין לתאר אותן אלא כמתמיהות, אפילו מביכות עד מאד. תמיד תהיתי, למשל, מדוע בצלאל סמוטריץ' היה שר תחבורה מצויין, והתבלט בדיונים מקצועיים מסויימים בכנסת (למשל על דיני חדלות פירעון) כאדם משכיל וחריף מחשבה, אבל מתנהל באופן כל כך מזעזע כשר אוצר וכשר במשרד הביטחון. בהקשר זה, בולטת במיוחד החלטתו ההרסנית להקפיא תקציבי פיתוח למגזר הערבי ולמכינות אקדמיות מול התנגדות כל גורמי המקצוע, לצד התבטאויותיו המשיחיות על מדיניות כלכלית (אם "בחוקותי תלכו" מדינת ישראל תשגשג) ומעל הכל, התדהמה שלו מהתגובה בעולם על קריאתו "למחוק את חווארה". סמוטריץ', ללא ספק אחד מהאנשים האינטליגנטיים ביותר במחנה החרד"לי, גילה בורות מוחלטת בנוגע להלכי הרוח במדינות החשובות ביותר למדיניות החוץ הישראלית, ואת הבורות הזאת הוא מלווה גם בזלזול מוחלט בעמדותיהם של גורמי המקצוע במשרד האוצר ומחוצה לו.
אצל אנשים פחות אינטליגנטיים מסמוטריץ' התופעה חריפה בהרבה. נדהמתי כאשר נחשפתי, דרך חיים לוינסון, לראיון של ח"כ אוהד טל ממפלגת הציונות הדתית. הלה, שהיה בכיר בבני עקיבא וקנה את תלמודו בכמה ישיבות, הודה בראיון שעד גיל 31 לא ידע בכלל היכן נמצאת הולנד, והאם יש שם יהודים. שימו לב: דתי אדוק, בכיר בבני עקיבא לשעבר, סיים מערכת חינוך שלמה בלי לפתוח אפילו פעם אחת מפה של אירופה. אוהד טל יודע אולי לקרוא דף גמרא ולהבין את כתבי הרב קוק, אבל ידיעותיו על העולם הרחב שמחוץ לישראל דומות פחות או יותר לאלו של הקיסרים הסינים במאה ה-18.
דוגמא מעניינת נוספת היא משה פייגלין, שאוהב לחזור עד זרא על הגיג שאני מכנה "אגדת הפיתה". פייגלין, בפשטות, טוען שאש"ף החליט לא להיכנע ולהמשיך להילחם בישראל, כי אחד מבכיריו ראה בכלא חייל יהודי אוכל פיתה בפסח. אם היהודים לא מאמינים בדתם, שהיא הבסיס לאחיזתם בארץ, הפלסטינים בוודאי יוכלו לגרש אותם מכאן. מכאן האמונה הנפוצה אצל הוגים חרדל"יים, שאם עם ישראל יאמין בלב שלם שהוא הריבון הלגיטימי ביהודה ושומרון, יקבלו זאת גם כל הגויים. פייגלין, שאוהב להסתמך על ציטוטים מפוקפקים ומוצאים מהקשר של אנשים אלמוניים, טען גם כי באקדמיה האנגלית שונאים את ישראל כי "חשבנו שתכתבו את ספר הספרים החדש לקראת גאולת העולם, ותראו מה עשיתם." אפילו בפינצטה, לא תוכלו למצוא אדם אמיתי באקדמיה האנגלית שידבר ככה, מלבד אותם גויים שנמצאים בתוך דמיונו של פייגלין. קשה להבין איך אנשים משכילים מחזיקים באמונה שאופיינית בדרך כלל לילדים קטנים: שאם הם יחשבו נכון, העולם מסביבם יסתדר בדרך פלא בצורה מיטבית. לאירופים, לאמריקאים, או לערבים אין אינטרסים, שאיפות או רצונות משלהם: הם בסך הכל ניצבים בדרמה המתחוללת, בסופו של יום, בתוך ליבם ונשמתם של היהודים.

בגלל העדיפות שהחרדל"ים מעניקים למה שמתחולל בנפש היהודית פנימה, ולאידיאולוגיה הדתית בכללה, על פני המציאות האובייקטיבית, ומכיוון שהם בכל זאת רוצים לפעול בעולם החיצוני ולהנהיג אותו, רבים מהם נוטים למצוא מומחים חיצוניים שמאששים את מה שהם חושבים ממילא. לכן – והיה קל מאד לראות זאת ב"סמינר" שערכה סיעת הציונות הדתית בזמנו בשאלת רע"מ – הם ייטו להסתמך על אנשים שמצד אחד מוגדרים כמומחים ובני סמכא, ומצד שני – מאששים את האידיאולוגיה החרדל"ית ונותנים לה חותם מקצועי. מסיבה זו, אנשים מהחוגים הנ"ל נוטים להסתמך על מיני שרלטנים יודעי-כל מסוגם של גיא בכור או קרוליין גליק, או על חוקרים משולי האקדמיה נוסח מרדכי קידר, ורק עליהם. דוגמא ביזארית במיוחד היא התאהבותו של משה פייגלין באותו קומץ מדענים שהכחיש את יעילות חיסוני הקורונה. כלומר, אנשים מסוג זה נוטים לרכוש את ידיעותיהם מהעולם החיצוני ממומחים שממילא נמצאים בשוליים הקיצוניים של השיח המקצועי, ועמדותיהם על העולם החיצוני דומות לאלו של החרד"לים. בויכוחי הרבים עם אנשים מהזרם הזה, נתקלתי באינספור ציטוטים של בכור או קידר, אבל כמעט אף פעם בני שיחי לא הסתמכו, לא קראו ואפילו לא היו מודעים לכתביהם של חוקרים מהמיינסטרים של לימודי המזרח התיכון (מי מהם קרא ספרים ומאמרים של מוסטפא כבהא, עמי איילון – ההיסטוריון, לא ראש השב"כ – הלל כהן או איתמר רדאי, שלא לדבר על חוקרים מהעולם?). התופעה הזאת, דרך אגב, לא מוגבלת רק לישראל, ובעבר כתבתי עליה בהקשר של חשיפתן של סין ויפן למערב. נוח מאד להסתמך על אנשים שמחברים אותך כביכול לעולם הגדול ועדיין מאששים את הדעות הקדומות שלך, מפתה – ומסוכן מאד.
חשוב לציין שהתופעה שאני מתאר אינה אופיינית לכל הציבור הדתי-לאומי, ויש בו חלקים שנקיים ממנה לחלוטין. בתקופה שאוהד טל לא ידע מה זה הולנד, למשל, נפתלי בנט כבר עשה עסקים בסינגפור. אין בהכרח גם קורלציה בינה לבין אדיקותו הדתית של אדם, כי הרי יש שומרי קלה כחמורה שמצויים עד מאד בעולם החיצוני ואף נמצאים בחזית המחקר המדעי בתחומים שונים. היא מאפיינת, באופן כללי מאד, את אותו ציבור שנמצא מסביב לבצלאל סמוטריץ'. סביר שאדם שעונה לתיאור זה הצביע למפלגת "הציונות הדתית", גדל והתחנך במוסדות מסויימים, ואולי אפילו התגורר ביישובים דתיים ולא בחברה מעורבת בשנים המעצבות של חייו. האנשים האלה אינם בורים בשום פנים ואופן. הרבה פעמים הם משכילים ומעמיקים, בעלי תארים וידע רב בתחומים מקצועיים שונים. הם יוכלו, למשל, להבין את כתבי הרב קוק שאינם פשוטים כלל ועיקר, לצלול לנבכי הפילוסופיה היהודית ואף להשתלט על תחומים מקצועיים-טכניים. אבל באותה מידה, השיח שלהם מתנהל כמעט רק בעברית, וחלק גדול ממנו הוא פנימי לציבור הדתי. הם כמעט ולא מכירים אנשים שאינם יהודים, לא הסתובבו בעולם (ואם כן, רק בבועות יהודיות) ולא קשובים לכתיבה ולהלכי רוח של ה"גויים". ואפילו בציבור הזה, יש אנשים שונים מהדפוס שתיארתי – אבל אני מדבר על הלך רוח רווח, לא על תופעה מוחלטת.
לצורך הדיון שלנו, קריטי להפריד את הבורות החרדל"ית מבורות רגילה, שקיימת במידה דומה בכל המגזרים. אחרי הכל, אוהד טל לא לבד: ישנם גם מספיק חילונים שלא יודעים כמעט כלום על הולנד (אולי מלבד חוויות אישיות בקופישופס של אמסטרדם), וישנם גם לא מעטים שעיוורים לחלוטין בנוגע לאופן שבו נתפסת ישראל בעולם, בדיוק כמו סמוטריץ' ואפילו יותר. אבל האנשים האלה נוטים להיות בורים בכל התחומים. אף אחד, למשל, לא חושב שדודי אמסלם או ניסים ואטורי משכילים, מעמיקים או מבינים משהו באיזשהו תחום שאינו קשור לעיסוקם המיידי, וגם זה לא תמיד. הבעיה באליטה החרדל"ית זה שהיא מטעה. היא משלבת השכלה מסויימת מאד ועומק שמקנה לה ביטחון עצמי, יומרות הנהגה ותדמית של רצינות, עם בורות עמוקה לא פחות בתחומים קריטיים. כל אלו משלבים עם נטייה להעדיף אידיאולוגיה על עובדות בכל פעם שאלו מתנגשים, ולבסוף – העדפה לסובייקטיביות, רעיונות, אמונות, מה שמתחולל בלב היהודי – על פני המציאות החיצונית בשטח. מסיבה זו ההשקפות הבטחוניות-מדיניות של החרדל"ים כל כך נאיביות, ולא ניתן לקיים איתם כל שיח אסטרטגי כשהם מציעים להפציץ, להרוג, להשמיד ולאבד בשמו של "מוסר לחימה יהודי", בלי מודעות להשלכות הפוליטיות והבינלאומיות של הצעותיהם. לכן סמוטריץ', למשל, יכול להבין בכלכלה ולתרום לדיוני חדלות פירעון, אבל בכל פעם שהצרכים המעשיים מתנגשים עם גישתו האידיאולוגית, למשל בכל הנוגע לסיוע למגזר הערבי, האידיאולוגיה תנצח את הנתונים הכלכליים ואת גורמי המקצוע. זו המשמעות האמיתית של דוקטרינת "בחוקותי תלכו".
למדינת ישראל לא תהיה תקומה אם האנשים האלה לא יחזרו מהקטר לשולי הקרונות האחוריים. בהנהגתם היא תהפוך במהירות מסחררת למדינת עולם שלישי, או שתבודד מהעולם המערבי ותשקע במלחמות הרסניות שעלולות להביא לקיצה.
פורסמה ב-אוגוסט 16, 2023, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-בצלאל סמוטריץ', הציונות הדתית, חרדלים, משה פייגלין, פוליטיקה ישראלית. סמן בסימניה את קישור ישיר. 50 תגובות.



תודה פרופ. למדתי אצלך באוניברסיטה הסטורייה , אתה משרידי דור דעה. ספר תורה מהלך.
תודה! ממש לא בטוח שאני עונה לתיאור אבל מעריך מאד!
תמצית המאמר אל תאמר סמוט ריץ אמור שמוק ריץ
ניסיתי לטעון טיעון מנומק, לא לקלל
אשמח לקבל פוסטים חדשים לכתובת המייל שלהלן.
אילן, יש בתפריט הצידי בבלוג חלון הרשמה. תכניס שם את המייל שלך ותקבל עדכון על כל פוסט חדש.
דני אני מעריך את הניסיון לברר את הסוגיה ולא רק להשמיץ. יחד עם זאת להערכתי לאחר שכר לימוד של ישיבה מאחורי הגה השלטון הם ילמדו לאזן בין האידאולוגיה למציאות האוביקטיבית. יש לציין שהתרגלנו כבר ליתר פרגמטיזם על חשבון אידאולוגיה שגם זו בעיה.
הלוואי שהייתי אופטימי כמוך. באמת.
סמוטריץ' לא היה 'שר תחבורה מצוין'. לתת את הטלפון שלך לתלונות ציבור זה גימיק מגוחך. כן אפשר לומר שהוא היה פחות גרוע מרגב.
באמת מוזר שידיעת מיקומה של הולנד במפה לא נזכר כתנאי הכרחי לנציג ציבור אצל הוגי הדמוקרטיה המודרנית והם הסתפקו באמון הציבור. אוי, שכחתי על פי הגדרת הדמוקרטיה המהותית החדשה גם לא צריך את אמון הציבור, רק תמיכה של כמה ביריונים במדים.
לא חושב שיש סיבה לענות לתגובה כזאת, שאינה ראויה לתשובה.
קצת מוזר, גדלתי בבית מאוד חרד"לי, כישראלי האנגלית שלי היא לא מהמשופרות ובכל זאת אני יודע היכן הולנד, למרות שמעודי לא ביקרתי בה, ואני גם מודע לצורות חשיבה אחרות. יש מספיק חומר מתורגם למי שמתעניין.
אני חושב שהנקודה המכריעה היא "מי שמתעניין". עבור הרבה אנשים שפגשתי, כמו גם עבור הפוליטיקאים שאני מדבר עליהם, העולם שמחוץ לתחום היהודי רלוונטי רק לצרכים פרקטיים ספציפיים, אבל לא מעבר.
רק אעיר שתופעות כאלו נמצאות גם בצד השני של המפה. אפשר לדבר על "הבורות הנאורה" של אנשים כמו אהרן ברק שמדברים בביטחון מלא על כך שהם יודעים לאזן בפסיקותיהם בין הצביון היהודי לבין הצביון הדמוקרטי וכו', כשיש להם בורות מוחלטת בענייני יהדות ודת בכללי.
בנוסף הניסוח "למדינת ישראל לא תהיה תקומה אם האנשים האלה לא יגורשו מהקטר לשולי הקרונות האחוריים" הוא חריף מדי לטעמי, היה אפשר לכתוב בצורה יותר מאוזנת על הצורך של נבחרי ציבור להיות מחוברים למחקר ולאקדמיה, במקום לעשות cherry picking לתיאוריות החביבות עליהם.
אכן, אני מסכים שתופעות כאלה נמצאות גם בצד השני של המפה, אבל אני לא חושב שפרופ' ברק הוא דוגמא טובה. ידע במקורות היהדות אינו הכרחי לאיזון בין הצביון היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, כי יהודי אין פירושו דתי, מלבד מנהגים מסורתיים כלליים הידועים לכל.
הבעיה היא שאהרון ברק מגדיר את היהודי בצורה שמסתדרת כמו כפפה ליד לדמוקרטי ("ואהבת לרעך כמוך זה יהודי" הוא אמר בראיון לרוני קובן) שזה אותו באג שתיארת אצל בצלאל, להתחבר ליהדות רק דרך מה שנוח לך
הבעיה הזאת נמצאת הרבה בצד השני שלא באמת מחוברים ליהדות אלא רק לדברים שמסתדרים עם האידאולוגיה שלהם ולכל השאר הם קוראים "הקצנה"
דני היקר, תודה על עוד פוסט מעורר מחשבה.
אני כלל לא בטוח שאני מסכים עם כל ההבחנות שלך, אל אין ספק שאחשוב עליהן עוד.
יש לי שתי נקודות שבהן אני מסתייג:
1. בורות מופגנת ובורות מוסווית – אתה טוען שיש הרבה ח"כים בורים, אבל הבעיה בחרד"לים היא שהם מתעתעים בנו לחשוב שהם אינם בורים. כאן אתה יוצר מדד מאוד מובחן, או סקאלה, שמגדירה "הנאורות, מהי?" ובורות מהי. ואני חושב שכולנו בורים – כל אחד בתחומים אחרים. ואמנם כתלמידי סוקראטס אנו שואפים לדעת שאנו לא יודעים, אבל זה לא פשוט. ולכן לדעתי צריך לבחון אנשים לאור המעשים שלהם. יכול להיות שר מצוין שלא יודע היכן הולנד. אז מה? ואני לא יודע איזה שחקן נבחר למלך ההטבעות בNBA. כל אחד ותחומי הדעת שלו.
2. מומחים לכאוה ומומחים על אמת – גם כאן אתה יוצר דיכוטומיה ברורה שקשה לי. אתה מסמן שני מזרחנים (קידר ובכור) בתור "שולי האקדמיה", בעוד שאתה מלין על כך שאקדמאים אחרים לא מחלחלים לתודעת הציבור ולא קונים נחלה בקרב החרד"לים.
המעניין הוא שלפני שקראתי את הטור הנוכחי, קראתי טור אחר בבלוג העוסק בירידת קרנה של דציפלינת ההיסטוריה היום ובו אתה טוען (או קליין?) שהאקדמיזציה שפשתה בישראל, סטייל ארה"ב, מביאה למומחיות של קוצווי יו"דים שאין בהם ראיה רחבה, ושל עומס מאמרים מיותרים תחת שיכתבו ספרים. החלל הזה מזמין אקדמאים כמו קידר ועיתונאים מומחים כמו בכור לרצון ולהנגיש ציבור הרחב את התמונה הגדולה. אולי יש באקדמיה דעות אחרות. אבל עד שאתה מלין על החרד"לים שהם אינם חשופים להם, תלין על האקדמיה שלא טורחת להנגיש אותם. והראיה: בכור וקידר יורדים אל העם ולכן מקשיבים להם.
ולא – אני לא חושב שכל אדם צריך להיות מזרחן מומחה ולקרוא ספרות אקדמית בתחום כדי לגבש דעה. אבל כדאי שהוא יקדיש זמן ללמוד על הנושא – וכאן צריך מנגישים.
אנא שים לב ל"סתירה" שיש בין שני הפוסטים.
ועוד הערה – במקום לקחת ציבור יקר (שאומנם אני רחוק ממנו מאוד, אבל אני מוקיר הרבה מעלות שיש בו) ולרצות להרחיק אותו מההגה, צריך לחשוב איך לשלב אותו גם בהנהגה וגם ב"השכלה" שאתה רוצה לחשוף אותם אליה. כי בסופו של דבר – כולנו באותה הרכבת ואני באמת רוצה שותפות של כלל הציבורים בארץ. לא פטרונים שמשתלטים על ההגה (ולצערי לשם הפוליטיקה הולכת היום)
ושוב – תודה
אני גם חושב שהשאלה הגדולה כיום היא איך לשלב חוגים נוספים ולא איך לשמר את המערך הפוליטי הישן. אי אפשר לעצור את ההיסטוריה. השאלה רק איך אנו מתאימים את עצמנו לשינויים ומפיקים את המירב האפשרי.
אני בכלל לא בטוח שההיסטוריה מתקדמת לכיוון אחד ויחיד. אין לי שום בעיה עם ראש ממשלה חובש כיפה, כפי שאמרתי. יש לי בעיה עם מפלגה שהיתה עד היום בשוליים של הפוליטיקה הישראלית והגיעה בגלל תאונה פוליטית לעמדות הנהגה. התאונה הזאת אסור שתחזור על עצמה.
ראשית כל, תודה רבה לך על התגובה הארוכה והמעניינת. אנסה להתייחס לנקודות אחת אחת:
1. בוודאי שכולנו בורים בתחומים שונים ומגוונים. אני, למשל, בור בפיזיקת חלקיקים, ובהרבה תחומים אחרים. למרות שאני מתעניין ביהדות, אני בוודאי בור מוחלט בגמרא יחסית לבצלאל סמוטריץ'. ואני מבין בניהול עסקים הרבה פחות מאביר קארה. השאלה היא אחרת: האם יש לך את המיומנויות, ההשכלה, הסקרנות והידע הכללי שיאפשרו לך להסתדר בעולם הפוליטיקה הגבוהה, ששלובה באופן אינטימי בפוליטיקה הבינלאומית? לשם כך, לא צריך לדעת פיזיקת חלקיקים. אבל מאד חשוב להכיר את העולם הרחב, הלכי הרוח שבו והמבנים הבסיסיים של היחסים הבינלאומיים. הבעיה של החרדלים היא שהם בטוחים שהם מבינים בתחומים קריטיים שהם בורים בהם, דבר מטעה, כי יש להם עומק ומומחיות בתחומי ידע אחרים.
2. אני האחרון שיתנגד ל"ירידה אל העם" ולכתיבת ספרים פופולריים. למעשה, אני עושה את זה בעצמי. ואני חושב שבתחום המזה"ת, גם הלל כהן כותב ספרים מרתקים (בעברית) שכל אחד יכול לקרוא, להנות וללמוד מהם. הבעיה של קידר ובכור היא לא עם פופולריזציה אלא עם שרלטנות. בכור הרבה יותר מקידר, כמובן (אצל קידר זה לרוב סטיגמות אוריינטליסטיות וקיצוניות שמביאה לסילופים, אצל בכור דמיונות והזיות). באשר ל"שולי האקדמיה", מי שלא מצליח לפרסם כמות נכבדת של ספרים ומאמרים שעוברים ביקורת עמיתים, מוכיח שאינו תורם למחקר ואינו מסוגל לעבור בקרת איכות. דרך אגב, רק מי שמצליח לפרסם מספיק מאמרי עומק למומחים, יוכל אחר כך גם לכתוב ספרים פופולריים טובים לציבור הרחב. אחרת לא יהיה לו את העומק לכתוב ספר פופולרי טוב, שזו דרך אגב מלאכה קשה מאד. מקווה שההסבר שלי על הסתירה כביכול בין הפוסטים מובן. קראתי לפופולריזציה, אבל לא לשרלטנות.
3. אין לי שום בעיה שראש הממשלה שלי יהיה חובש כיפה. תמכתי בהתלהבות בנפתלי בנט. אני רק לא רוצה שהוא יהיה חובש כיפה עם הלך הרוח *הזה*. דתיים לאומיים בהנהגה? בשמחה, תלוי כמובן באנשים הספציפיים. סמוטריץ' ודומיו – לא. אני עומד על דעתי שהם צריכים לחזור לשולי הפוליטיקה מהם באו.
3.
היי דני, כחרדלי-למחצה שמתעניין בעולם (אך לא קורא אנגלית יותר מדי…) הייתי רוצה להבין למה קידר ובכור שרלטנים בעיניך.
לגבי בכור, אכן בעבר החזקתי ממנו יותר, ואז ראיתי שכל הזמן כותב את אותו הדבר, המטא – נרטיב לפיו ישראל עולה וכל שאר המדינות יורדות. ויש גם רבנים בעולם החרדלי שנסמכים עליו ומאששים את דבריו, תוך התעלמות מחלקים אחרים. (ודרך אגב, מי שייכנס לאתרי התקשורת הדתית, תמיד הכותרות יהיו חוץ וביטחון, דתיים חילוניים או דברים מגזריים; לעולם לא כלכלה או חדשות חוץ, ואכן זה יוצר אנשים בורים. מי שגדל כך אכן לא נחשף לעולם, ויתכן שסמוטריץ כזה).
דווקא קידר נראה רציני על אף שלא עבר ביקורת עמיתים. מה גם שהאקדמיה נגועה בשיקולים פוליטים לא מעטים, ובחשש לדבר סרה ב"מוחלשים" כמו מדינות ערביות
בסופו של דבר, ביקורת עמיתים זה סוג של תו איכות. מי שלא עובר אותה, לא יכול לספק מחקר רציני די הצורך. ומחקר רציני הוא תמיד כזה שלא משועבד למטרה פוליטית כזו או אחרת, שיש בו משהו מעבר. חוסר ברצינות של קידר מתבטא בהצעה שלו להקים בשטחים ״אמירויות״, מבנה פוליטי זר לחלןטין לפוליטיקה הפלסטינית, או בהצעה לאנוס קרובות משפחה של מחבלים. בכור הרבה יותר גרוע. אי אפשר לסמוך על שום דבר שהוא כותב.
אז קדר אמר שטות לפני כעשור באשר לאינוס נשות מחבלים (לא האמנתי בהתחלה והלכתי לבדוק… מניח שלא חזר על כך שוב). הוא אמר המון דברים מאז. לא ניתן לקחת דבר אחד שאדם אמר ולשים איקס על כל דבריו בשל כך.
לגבי חלוקה לקנטונים, אכן זה עניין שהוא אומר במשך שנים רבות. וזה דווקא נשמע הגיוני, החלשת הממד הלאומי בזהות הפלסטינית (שאינה יציבה וותיקה, להפך). וחלוקה לאזורים שבטיים/משפחתיים/ אזוריים שהינה חלוקה טבעית ואינטואיטיבית יותר
אז קדר אמר שטות לפני כעשור באשר לאינוס נשות מחבלים (לא האמנתי בהתחלה והלכתי לבדוק… מניח שלא חזר על כך שוב). הוא אמר המון דברים מאז. לא ניתן לקחת דבר אחד שאדם אמר ולשים איקס על כל דבריו בשל כך.
לגבי חלוקה לקנטונים, אכן זה עניין שהוא אומר במשך שנים רבות. וזה דווקא נשמע הגיוני, החלשת הממד הלאומי בזהות הפלסטינית (שאינה יציבה וותיקה, להפך). וחלוקה לאזורים שבטיים/משפחתיים/ אזוריים שהינה חלוקה טבעית ואינטואיטיבית יותר
זה למשל דבר שאפשר לומר רק מי שלא יודע כלום על הלאומיות הפלסטינית או שעוצם את עיניו. אנחנו לא הכוח הקולוניאלי הראשון שמחזיק בפנטזיות כאלה, וגם כאן רקע היסטורי יועיל. האזנתי לדבריו של קידר מאז וממש, אבל ממש לא התרשמתי מהעומק המחקרי שלו. גם הישגים מחקריים של ממש לא ראיתי מאז הדוקטורט שלו.
אתה עושה חסד עם אנשים שתוצאת הבחירות עירבבה להם נוזלים עליונים ותחתונים בחלל הגולגולת… חסרה מאוד התייחסות לניסיון להשליט ׳שריעה׳ משיחית בהזדמנות שהם רוכבים על הגדר ולא רובצים למרגלותיה
תודה רבה. כרגיל מאמר מענין, רהוט, מנומק.
נראה לי, לצערי, שכל פעם שכתוב "חרד"לי" אפשר להחליף בקיצוניים מכל סוג, כן גם אצלנו בשמאל, וכל המסקנות עדין תקפות. "נטייה להעדיף אידיאולוגיה על עובדות" היא תכונה נפוצה אצל כולנו. רובנו מתמקדים בעובדות המאששות את אמונתנו ולא מחפשים עובדות המאתגרות אותה. לכולם "נוח מאד להסתמך על אנשים … [ש]מאששים את הדעות הקדומות שלך". אף מחנה פוליטי לא חסין מזה.
אליטה בעלת עומק, בטחון עצמי, יומרות הנהגה ובורות עמוקה בתחומים קריטיים? זה מה ששני הצדדים חושבים על עצמם ועל הצד השני. ממש תמונת מראה, גם בתכונות החיוביות וגם בתכונות השליליות.
אתה צודק במידה רבה. ובכל זאת, אני חושב שהבעיה הספציפית לחרדל"ים היא השילוב הקטלני בין עומק ובורות. במקרים רבים אחרים זה בורות ובורות, ואז זה מטעה פחות. כן, לשמאל העמוק יש הרבה מאד נקודות עיוורון משלו. במקרים רבים הוא אטום לחלוטין לחברה הישראלית שמסביבו, וההיכרות שלו של העולם הרחב מבוססת על דימויים אידיאליים או סטיגמות יותר מאשר על המציאות ממש. ובכל זאת, אנשיו מכירים את אירופה וארה"ב הרבה יותר מאשר סמוטריץ' ואוהד טל.
"שרלטנים יודעי-כל מסוגם של גיא בכור או קרוליין גליק, או … חוקרים משולי האקדמיה נוסח מרדכי קידר".
והיכן אדוני 'המורם מעם' ברצף? ובכלל, האם משום שדעתם הפוליטית שונה משלך אתה ראוי בעיניך לבזותם בעיני קוראיך? ובאשר לקוראיך, תגובתו של (1) נראית לי ממצה את דעתי על כתבתך ומניעיה.
אני, בניגוד לאחרים, לא הפכתי לפוסט מודרניסט. יש דרכים למדוד מצויינות אקדמית, ובעיקר – לפרסם מאמרים שפיטים שעוברים בקרת איכות של שיפוט עיוור. למרדכי קידר כמעט ואין תרומות כאלה למחקר, ולא סתם הוא לא קיבל פרופסורה. גיא בכור ממציא לעצמו עובדות משלו, הדיווחים שלו לא אמינים, ואף אחד בתחום לא מתייחס אליו ברצינות. האנשים האלה לא בזויים בגלל דעתם הפוליטית. הם ראויים לכל הבוז בגלל השרלטנות שלהם.
תמיד מפליא אותי איך זה השמאל ששולט באקדמיה ברפואה, בהייטק, בפרקליטות , במשפט, בתקשורת, בעסקים, בחיל האוויר ושדרת הפיקוד, וכן הלאה בחר לעצמו אדם ששירת במחנה , מתאגרף רחוב, יושב אולפנים . ללא שום הישג אישי או תרומה לכלל.
לשמאל יש באמת הרבה אנשים טובים הגונים וגאונים שהיו יכולים לשתף פעולה עם הימין בשביל לבנות עתיד נוח ושיוויני לכולם .
לא הצבעתי ליאיר לפיד מעודי, אבל אני חושב שעם השנים הוא רכש מיומנות פוליטית. אכן, ההשכלה שלו מאד מפוזרת, לא רשמית והוא הרבה פעמים "שולף" שטויות. אבל יש לו סקרנות כלפי העולם הרחב והיכרות איתו, ועם השנים גם המיומנות הפוליטית שלו השתפרה מאד.
דרך אגב, אני חושב שהוא רחוק מאד מלשלוט ברוב המקומות שהזכרת. הדומיננטיות ברובם, אולי מחוץ לאקדמיה, היא של אנשי מרכז. לפעמים מרכז שמאל, לפעמים מרכז ימין.
קצת אירוני שנורא חשוב לך שידעו איפה הולנד (מסכים שזה בסיסי) אבל ידע בסיסי בתרבות ובמורשת העם אותו אמורים להנהיג, לא נדרש לתפיסתך.
זו אולי תמצית הכשל של התרבות הישראלית, שמעריצה ומתבטלת כלפי כל גילוי תרבותי ממוצע מינוס מהמאה מאתיים האחרונות, ובורה בתרבותה ובמורשתה שלה.
לא שסמוטריץ הוא הפתרון לסיטואציה, אבל זו בהחלט קריאת כיוון לא רעה, בודאי שיחסית לדלות של שבעים ויותר השנים שקדמו לה.
הוא אכן הרבה פחות נדרש ליחסים בינלאומיים, לפוליטיקה גבוהה ובאופן כללי לניווט בעולם המודרני. הוא מרתק, עומק ומאתגר אינטלקטואלית וחשוב זהותית ותרבותית, אבל לא יותר מזה.
אני שב לנקודה של הפוזה האקדמית, כי הדברים בעייתיים בעיניי.
זה נכון שאנשים שיש להם הרבה פרסומים שפיטים הם לרוב רציניים
אבל מכאן לומר את ההפך זה בעייתי מאוד.
(ואולי כדאי להפנות כאן לסקירה המצויינת באתר זה של הספר "תיאוריות ציניות" של פלקרוז ולינדוי – המראה שלא כל "ביקרת עמיתים" שווה משהו; בטח בנושאים כמו מזרח תיכון שרוויי אופנות מחקריות, והיום, אם אתה לא פוסט קולוניאליסט סעידיאני (מממ…. גם על הספר שלו נכתבה בבלוג המצוין הזה ביקורת מאירת עיניים) או מיישר קו – לא יפרסמו אותך.
זו היתממות לחשוב שהאקדמיה מפרסמת כל דבר אם הוא רציני ומנומק.
אגב, אם הייתי רציני הייתי מוסיף כאן קישורים לשני הפוסטים החשובים הללו. והם באמת חשובים).
יש הרבה ידענים שלא מנסים לקבל פרופסורה
וזו תעודת עניות לחברה לבחון כל בעל דעה בפריזמה של התקן והדרגה.
ובמדעי הרוח זה נכון שבעתיים!
הפוסט הזה באמת מעורר מחשבה וחושב, אבל ההשתלחות בקידר צורמת ואולי כדאי להסיר אותה (ואעיר שהיא אינה הולמת את הרוח המתונה והשקולה של הבלוג הזה ואני מייחס אותה למצב הרוח הנסער של הכותב שחמת זעמו התעוררה על האיוולת שלדעתו נעשית על ידי נהגי הקטר)
סליחה אם גם אני יצאתי קצת חריף. זו ממש לא הכוונה ודני שלנו הוא עוף דורס לעילא ולעילא ואמשיך לקוראו במחשבה ושקיקה. סליחה דני.
מי כתב את הסקירה על הספר של לינדזי ופלאקרוז, לדעתך?
כתבתי במפורש שהסקירה על הספר הייתה "באתר זה", דהיינו "הינשוף".
סליחה אם לא הייתי ברור.
אז מה שלינדזי ופלאקרוז מציעים זה לא לבטל את הסטנדרטים אלא להיפך – להדק אותם.
ומצטער, אבל אני חייב להיות כנה. אני אומר מאחורי כל מילה שאמרתי על קידר. זה חוקר שתרומתו המחקרית זעומה, והרעיונות שהוא מביע לדעתי לא רק לקוחים מאוריינטליזם ישן שאבד עליו הכלח, אלא לדעתי הזויים ממש.
שלום דני.
תודה על איתגור החשיבה.
א. אני חושב שלוינסון עשה עוול לאוהד טל. הוא היה ראש בני עקיבא העולמית. האמירה "לא יודע איפה זה הולנד" בראיון בבשבע נאמרה בהומור, כלומר הוא מופתע מהמקום אליו נשלח.
ציטוט: "הגענו למשרדים של בני עקיבא העולמית. שאלו אותנו לאן אנחנו רוצים, אמרנו: לאן שצריך. התשובה הייתה הולנד. כשיצאנו מהפגישה שאלתי את תמר איפה זה בכלל והאם יש שם יהודים. בתוך זמן קצר עלינו על המטוס והגענו לקהילה היהודית באמסטרדם".
ב. החינוך התורני מחנך לסקרנות, אבל מטבע הדברים ידע העולם גם "מוטה" אידאולוגית. מלבד תחום הנאה, היסטוריה היא גם מקור לערכים שורשים ומסורת, לכן היא ממילא תבוא באופן מוטה. יש יתרונות (כמו תודעת השירות והשליחות בציבור הזה) ויש חסרונות שאותם תיארת יפה.
אני בוגר ישיבה שלומד בגילמן, אז המתח הזה נוגע בי מאוד.
ג. וצריך להוסיף בעניין הבורות: הגברת הכרת היהדות ודרך החשיבה הדתית קריטית לשיח הציבורי היום. אגדות "סיפורה של שפחה" או "קיש יכריח להניח תפילין" הן דיבה ודמוניזציה שלא ברור מהיכן הגיעו. הפגנת סיפורה של שפחה היא מהעלבונות היותר גדולים של המחאה הזאת. החילונים חושבים עלינו כטאליבנים?? (סיפורי הדרת נשים בישראל הם מינוריים ולכל הפחות מראים על חוסר טאקט, למעט מקרים קיצוניים מאוד. אין אף תשתית אידאולוגית או בית מדרש רציני בעל תפוצה גדולה שמדבר על ריאקציה של מעמד האישה).
ד. אני מהרהר עם עצמי: הרמב"ם הוא מצד אחד גדול החכמים היהודים ששילב חכמת גויים בהגות שלו, אבל מצד שני הוא כותב בהלכות עבודה זרה (פרק ב הלכה ג) את האזהרה המצורפת שלא להתעמק בספרות כפירה.
"וכל הלאוין האלו בענין אחד הן והוא שלא יפנה אחר עבודת כוכבים וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה הרי זה לוקה ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות"
(או כמו שאומר אלרונד: "It is perilous to study too deeply the arts of the Enemy' for good or for ill"")
אז אכן, ידע וסקרנות הן מתנה גדולה. אבל מידה מסוימת של תום היא גם חלק מאמונה.
תודה רבה על התגובה הארוכה והמפורטת. אם אני מעורר דיון כזה – יהיה זה שכרי. כהרגלי אנסה להתייחס לנקודות אחת אחת:
א. אני לא יכול לקבל את הטענה הזאת, כי אין לה תימוכין בטקסט. אפילו אם הדבר נאמר ב(חצי?) הומור, בכל הומור יש אמת עמוקה, והאמת העמוקה כאן היא בוז וזלזול לעולם הסובב, ובוודאי חוסר סקרנות כלפיו.
ב. אני מסכים, אבל לא יכול להתעלם מהעובדה שהסקרנות הזאת מתועלת לכיוונים מאד מסויימים. בעוונותי אני קורא כבר שנים רבות מאמרים תורניים ושות"ים של רבנים. לא יכולתי שלא להבחין במעין הנחת יסוד שידע שלא מגיע ממקורות תורניים ואינו "מעשי" ממש יכול להרעיל. למשל, הרב אבינר והרב טאו כתבו בזמנו מאמר משותף, ובו התריעו נגד שימוש במצבת מישע כדי להבין טוב יותר את התנ"ך, ועוד הגדילו לומר כי כשינתחו בעתיד את אירועי האינתיפאדה השנייה, אסור להשתמש במקורות של ערפאת. בעיני, הגישה הזאת היא בורות מרצון, ומבטאת אנטי-סקרנות ואטימות מכוונת כלפי העולם.
ג. מסכים איתך לגמרי. חייב לציין שגם אף פעם לא אהבתי את "סיפורה של שפחה" המקורי. אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שמעמד האישה בישראל באמת נמצא בסכנה, וצריך לעמוד על המשמר. ברור שהעולם של אבי מעוז לא יהיה עולם שזכויות הנשים בו דומות לאיזושהי מדינה ליברלית. בעיני ראיתי כותב חרדל"י משפיע מאד ברשת מקונן על מתן זכות הבחירה לנשים (ואז כמובן מוחק את הפוסט ברגע שהשיט-סטורם הגיע). תוסיף לזה את הדחיקה של חילונים מכל מקום שגרים בו חרדים, והטרדות של נשים ברחוב על ענייני צניעות, ואת הסכנה של המרחבים הנפרדים שלנשים יהיה אסור להיכנס אליהן (למשל באקדמיה) – ותבין שיש מקום לחשש. כן, מיצגי השפחה מוגזמים עד גיחוך, אבל יש מאחוריהם גרעין של אמת.
ד. כמי שלמד בזמנו מורה נבוכים עם פרופ' מנחם לוברברבוים (קורס מדהים), אני מעז להעלות השערה משלי: הרמב"ם ראה עיון בחוכמות הגויים כפריבילגיה ליחידי סגולה מסוגו, ולא רצה שהעם הרחב שאינו מוכן רוחנית לקראתה "יתקלקל" באמצעותה. כמובן זו גישה שאי אפשר לקבל היום, עם כל הכבוד העצום לרמב"ם.
ושוב תודה על הדיון!
תודה מורי ורבי פרופ' אורבך. יותר משאני מוטרד מבורות ההנהגה,אני מוטרד מהסגנון ,הברוטלי,אדנותי אני ואפסי עוד.מה שהיה קונסנסצוס במשך עשרות שנים הפך למרמס לרגלי הם.אם ח"כ אלמוג כהן אומר, בשידור חי, לאלוף עמוס מלכה שהוא חוצפן,אין לי מילים.
מסכים איתך. אובדן הכבוד לשדירה המקצועית של המדינה, ולמומחים בכלל, שראינו גם בקורונה, הוא תופעה בינלאומית ומדאיגה במיוחד. אלמוג כהן הוא רק מופע ישראלי קיצוני שלה.
סמוטריץ' היה שר תחבורה מצוין? מי אמר? מה המדדים?
בכל מקרה הוא היה מ"מ שר התחבורה בממשלת מעבר ולא העביר תקציב.
אלו ההדים ששמעתי מאנשים שמבינים בנושא.
תודה!
נגעת בנקודה חשובה. ירידה ברמת הידע הכללי בקרב מקבלי החלטות הינה תופעה מסוכנת. היא מפתיעה במיוחד אם ניזכר כי חלק ניכר מאוכלוסיית הארץ נולד בחו"ל וכי רב-גוניות הנובעת מכך מהווה יתרון תחרותי של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית.
תופעה מסוכנת נוספת: ההרגל להסתכל על העולם דרך המשקפת של ארה"ב תוך התעלמות מנקודות ראות של מרכזי כוח אחרים, כמו בריטניה והאיחוד האירופי. זה משאיר אותנו עיוורים למגמות מסוימות בעולם.
אם לדבר בכנות, כניסה של מדינה חדשה (כמו ישראל) לעולם המערבי הינה תופעה יחסית נדירה וקיימת סכנה ממשית שחברותנו ב"מועדון האדונים" עלולה להסתיים בקרוב. בעבר חששתי שנתדרדר לעולם השלישי בתסריט הדרום-אפריקאי וכי השמאל ייתן יד לכך. בעוד שעכשיו הסכנה נשקפת מהימין (תסריט איראני).
תודה. נקודת המפתח היא הביטחון העצמי, אפילו ההתנשאות. סיפור: כאדריכל צעיר תכננתי בית לאיש בא בימים. ב"חזוני" ראיתי בית בארבע מפלסים, כל אחד מביט אל הנוף, מכל מקום בבית. האיש אמר "רק שניים". נעלבתי, כעסתי ורק באיום של הפסקת עבודה שיניתי את ה"יצירה". היום 40 שנה אחרי אני מבין שכל מדרגה היא כאב בברכיים…..
יש דברים שלומדים רק עם הזמן…
פינגבק: מפלצות מעבר לחלון: האויב מבחוץ, האויב מבפנים | הינשוּף