קושרי 20 ביולי- האם הם היו אנטישמים?

האיש שכמעט הרג את היטלר ב-20 ביולי 1944, קולונל קלאוס פון שטאופנברג

קושרי 20 ביולי, אותם לוחמי מחתרת בצבא הגרמני ומחוצה לו שניסו להתנקש בהיטלר מספר פעמים במהלך המלחמה (הניסיון המפורסם ביותר היה ב-20 ביולי 1944)- הושמצו רבות בידי חוקרים מהשמאל הגרמני, שפשוט לא השלימו עם העובדה שגם ימנים שמרנים התנגדו למשטר הנאצי.

ב-1983 פרסם ההיסטוריון הגרמני כריסטוף דיפר מאמר מכונן על "תנועת ההתנגדות הגרמנית והיהודים", ובו טען כי הקושרים היו למעשה אנטישמים, שהסכימו עם הדרת היהודים ורדיפתם, אף על העובדה שהתנגדו לשואה. המאמר הופיע גם בשפה העברית, בקובץ על ההתנגדות לנאציזם בעריכתו של משה צימרמן, והשפיע עמוקות על התדמית השלילית של תנועת ההתנגדות בקרב חוקרים ישראלים רבים, ובמיוחד ביד ושם. גרסאות מרוככות או קיצוניות יותר של טענות דיפר, שלעיתים הקשר בינן לבין המאמר עצמו היה קלוש ביותר, נפוצו מאז באינספור ספרים כלליים על השואה ומלחמת העולם השנייה, ביניהם ספרו של דניאל גולדהאגן "תליינים מרצון בשירות היטלר". היסטוריון גרמני נוסף, האנס יואכים קוך, כתב כי דיפר "הוכיח באופן בלתי ניתן להפרכה" כי הקושרים, ובפרט מנהיגם האזרחי, ד"ר קארל פרידריך גרדלר, רצו לגרש את היהודים מגרמניה (למעשה, דיפר מעולם לא טען זאת, אבל למה לדקדק בקטנות).

במסע הצלב שלהם כנגד ההתנגדות הלאומית-שמרנית ברייך השלישי, "ההיסטוריונים החדשים" בגרמניה התעלמו בנוחות ממכלול שלם של ראיות, המצביעות על כך שהקושרים ראו ברדיפת היהודים ורציחתם מניע מרכזי להתנגדות למשטר הנאצי. גרדלר, למשל, כתב לאחר ליל הבדולח ש"עתה, גם למהססים שבינינו, אין עוד אפשרות פיוס עם המשטר העריץ". במהלך המלחמה התחנן בפני הגנרלים להפיל את המשטר, בין היתר, כדי לשים קץ לטבח המוני של מיליוני אזרחים חפים מפשע בחזית המזרח. גם המתנקש המפורסם, הרוזן קלאוס פון שטאופנברג, אמר לאחד ממקורביו בקיץ 1942 כי מעשי הרצח של היהודים מוכיחים כי "המלחמה הזאת היא מפלצתית", ויש לשים לכך קץ על ידי חיסולו של היטלר. כמו כן, התעלמו אותם היסטוריונים מתמיכתו הנלהבת של גרדלר בתנועה הציונית.

אולם הראיות לא הועילו. טענותיו של דיפר מצאו הד בספרות ההיסטורית הרחבה יותר, וכעת הן מצוטטות, באופן כזה או אחר, כמעט בכל ספר מרכזי על המלחמה. הנטייה של כותבים לא מעטים היא לראות את הקושרים כאופורטוניסטים, שהתנגדותם למשטר הנאצי נבעה בעיקר מהמלחמה האבודה ולא ממעשי הרצח בחזיתות ובשטחים הכבושים.

בספרי, "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר", ניסיתי לצאת כנגד התזה המקובלת הזאת, ולהראות שהיא אינה מתיישבת עם הראיות, ולו באופן בסיסי ביותר. מחקר נוסף העלה שהפער בין תיאוריה למציאות הינו דרמטי בהרבה. במאמר שפרסמתי לאחרונה בכתב העת האמריקאי להיסטוריה צבאית, "Criticism Reconsidered: The German Resistance to Hitler in Critical German Scholarship", Journal of Military History 75:2 (April, 2011)", הראתי שדיפר, וחוקרים אחרים מה"אסכולה" שלו, סילפו מסמכים, עיוותו ראיות וציטטו את הקושרים באופן חלקי, שקרי ומגמתי, כדי להציגם כאופורטוניסטים ואנטישמים. בין היתר, שינה דיפר תאריכים, וייחס לגרדלר אמירות שלא היו ולא נבראו. ספרו החדש של ההיסטוריון הגרמני-קנדי פטר הופמן תומך במסקנות אלו ומחזק אותן.  דיעה שונה במעט, וביקורת על המסקנות שלי, ניתן למצוא במאמרו של תום שגב. את התשובה שלי ניתן לקרוא כאן.

העובדה שחוקרים מכובדים רבים כל כך בחרו לצטט היסטוריון רשלן אחד, כריסטוף דיפר, במקום לבדוק את המקורות עצמם, מעלה מחשבות מדכאות ביותר על היקף העצלנות והפוליטיזציה בחלקים נכבדים מהמחקר ההיסטורי של ימינו.

כעת, למרבה העניין, הדיון בנושא נכנס גם לויקיפדיה באנגלית.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-נובמבר 8, 2011, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. דני-
    כמו תמיד: מרתק, בלתי צפוי, רענן ורלבנטי.
    מעיון בפסקה הרלבנטית בויקיפדיה הסתבר שתום שגב חולק על דעתך ומפרש באופן אחר את תמיכתו של גרדלר בציונות. טענתו של תום שגב אינה חדשה (כבר שמעתי אינספור פעמים בעבר שהציונות היתה פיתרון שהרבה נאצים או נאצים-בערך תמכו בו). מה שכן מפתה אותי לשאול- זה האם אפשר/מותר/צריך למתוח גבול בין מצדדי הציונות הפילושמיים למצדדיה האנטישמיים. בעיני מדובר בשאלה אולטרה-רלבנטית שממחישה פעם נוספת (עבור מי שעדיין צריכים "הוכחות" כאלה) עד כמה ההיסטוריה היא לא ערימה של ספרים-מעלי-עובש בקומה החמישית של ספריית סוראסקי, אלא בעצם שיח עדכני שמצייד אותנו בתובנות על עצמנו כיום ובעתיד.

    מובן שזו שאלה אחת מתוך אלפים שלא נועדה להיענות בתשובה חותכת. ובכל זאת, הסיבה שאני מוצא את השאלה הזו רלבנטית לכאן ועכשיו היא מדיניות החוץ של גרמניה (ובמידה כוללת יותר: אירופה) בנעשה במזרח התיכון. במהלך מגוריי בפאריס חשבתי הרבה- למה בעצם חשובה (גם בעינינו הישראלים) דעתם של האירופים יותר מדעתם של היפנים, נניח? ויותר מזה: מדוע האירופים אחוזים באובססיה לגבי הסכסוך הספציפי הזה? השאלות המציקות האלה תמיד מחזירות אותי למלחמה ההיא, ולמעורבותם הישירה והעקיפה של האירופים בשואת היהודים.

    אשמח לשמוע עוד על הדיון הזה (שאיכשהו הפך פנים-ישראלי /פנים-יהודי…. כמה צפוי…..)

  2. אכן, שגב מפרש את העובדות באופן אחר- אם תסתכל ברשומה עכשיו, תוכל לראות שנתתי קישור למאמר שלו, וגם לתגובה שלי.

    מקריאת מכלול הראיות בנוגע לגרדלר, הטענה שהיה "נאצי לערך" נראית לי בלתי מבוססת בלשון המעטה. לעומת זאת, הויכוח האם היה אנטישמי או לא הוא דיון רציני, למרות שהמאמר של דיפר מבוסס על דיסאינפורמציה. זה תלוי בהגדרה שלנו של אנטישמיות. האם מדובר בדיעות קדומות כלפי יהודים, או בשנאת יהודים? לגרדלר בוודאי היו דיעות קדומות כלפי העם היהודי, אולם שנאה לא היתה – במיוחד לא כאשר הוא, כמו אחרים בתנועת ההתנגדות הגרמנית, ניצבו לצד היהודים בשעתם הקשה ביותר. הוא נכשל, אבל זה לא מוריד מהערך המוסרי של המעשה שלו.

    נראה לי שההתעניינות הלא פרופורציונלית במזרח התיכון קשורה לחשיבות המקום הזה לנצרות ולאיסלאם, כמו גם לערך האסטרטגי ומשאבי הטבע שלו. העניין המוגבר שלנו באירופה נובע, לפי דעתי, בעיקר מהעובדה שישראל (למרות כל התסביכים) רואה את עצמה כחלק בלתי נפרד מהתרבות האירופית והמערבית, ולפיכך חשוב ורלוונטי לדעת "מה חושבים עלינו שם".

  1. פינגבק: חנה בישלה דייסה: משפט אייכמן, חנה ארנדט והבנאליות של הרוע « הינשוּף

  2. פינגבק: פיגוע התאבדות נגד השטן: סיפורו של אוולד היינריך פון קלייסט, האיש שכמעט הרג את היטלר | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: