ישחקו הנערים לפנינו: חלומות רדיקליים וניסויים בבני אדם

 

מה מניע באמת את השמאל הרדיקלי, האנטי-ישראלי במערב? מה המסר שהעביר פרופ' נורמן פינקלשטיין ללבנונים, ומי ישלם את המחיר?

 

מאמר זה פורסם גם באתר "במחשבה שנייה".

בדיחה סובייטית ישנה מספרת על מורה שנכנס לכיתה ושואל את הילדים שאלה. "אמרו לי, ילדים, האם המרקסיזם הוא מדע? כן, סאשה? בבקשה." "לא, המורה. המרקסיזם אינו מדע." "מה?!" נובח המורה, פניו מאדימות מזעם. "הסבר את עצמך!" "כי מדענים," עונה לו התלמיד, "מנסים קודם את הרעיונות שלהם על בעלי חיים".

לנין- הוא לא ניסה על בעלי חיים

נזכרתי בבדיחה הזאת לא מזמן, כאשר נכנסתי כדרך שגרה ליום עיון מסויים באוניברסיטת הרווארד. המרצה האורח, שתחום התמחותו בתרבות פופולרית יפנית, העביר הרצאה מייגעת למדי, עמוסה במיטב הז'ארגון של התיאוריות האופנתיות באנתרופולוגיה, מגדר ופילוסופיה קונטיננטלית. לאחר ההרצאה שאלו הנוכחים שאלות, וכאשר הדיון התקרב לסיומו, הרים את ידו פתאום קשיש תמהוני שישב בקצה הימני של הכיתה. "סליחה, פרופסור," הוא אמר, "ידוע שאתה תומך בתנועת ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות על ישראל). וזה מאד משמח אותי. תוכל להסביר לי מדוע הצטרפת?" הפרופסור האורח אמר כמה מילים על כך שלמד ערבית בקולג' ויש לו הרבה ידידים פלסטינים, אבל אז הגיע מבחינתו לעניין העיקרי. "אני תומך בתנועת החרם על ישראל," אמר, "כחלק מהעניין התיאורטי שלי בערעור יסודותיה האידיאולוגיים של מדינת הלאום." (הציטוט מהזיכרון).

נפלא ממש. בדיוק כמו המורה של סאשה מהבדיחה הסובייטית, מקדם המרצה הנכבד את הרעיונות התיאורטיים שלו על ידי ניסויים פוליטיים בבני אדם, רק שהפעם הם אינם חיים במדינתו, אלא בצד השני של האוקייאנוס. במילים אחרות, הוא תומך בתנועה השואפת לקטוע את מטה לחמם של מיליונים באמצעות חרם, להחרים אקדמאים ישראלים רק בשל זהותם הלאומית (ובכך לשבש משמעותית את חילופי הידע ההכרחיים להתקדמות המדע), ולפגוע באינספור חקלאים, תעשיינים, אומנים, מדענים ואנשי תרבות, "כחלק מהעניין התיאורטי שלו בערעור יסודותיה האידיאולוגיים של מדינת הלאום." הוא, ואינטלקטואלים אחרים מהשמאל הרדיקלי, משתמשים במזרח התיכון כשדה ניסויים להגשמת אוטופיות, בדיוק כמו הנוצרים הפונדמנליסטים בארצות הברית שתומכים בימין הקיצוני בישראל כדי להביא למלחמת גוג ומגוג.

מנהיגי תנועת BDS, שאותו פרופסור תומך בה בהתלהבות כה רבה, אינם מעוניינים לסיים רק את הכיבוש. הם לא מבקרים את ישראל כדי שתיסוג לגבולותיה המוכרים בינלאומית, ותיתן עצמאות, מוצדקת והוגנת לחלוטין, לעם הפלסטיני. הם לא תומכים בלחץ על שני הצדדים כדי שיסכימו לפשרה הגיונית. מנהיג ה-BDS, עומר ברגותי, אמר במפורש שהוא וחבריו ימשיכו במלחמת החורמה שלהם בישראל גם לאחר שתיסוג לקוי 1967. החרם ייפסק רק אם המדינה תחזיר את כל הפליטים, ותבטל את כל החוקים ה"גזעניים", כולל חוק השבות. בינתיים, מנסים אנשי ה-BDS לחבל בכל צורה של דיאלוג ישראלי פלסטיני, תוך ניסיון ללחוץ על פלסטינים מתונים שלא לדבר עם ישראלים. אלו שעושים זאת, כולל אנשי הרשות הפלסטינית, מוקעים על ידיהם כבוגדים ומשתפי פעולה. עלי אבו ניעמה, אחד ממנהיגי התנועה, האשים אפילו את החמאס במתינות יתר ובפתיחות מסוכנת כלפי הרעיון של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. ה-BDS דורש מישראל גם "להשוות" את מעמדו של המיעוט הערבי לזה של הרוב היהודי. מדובר כמובן בדרישה צודקת, שאני עצמי דוגל בה, אך אין לנתק זאת מהתוכנית הגדולה, המוצהרת, של אנשי BDS: פירוקה המוחלט של מדינת ישראל והחלפתה ההדרגתית במדינה אחת גדולה בין הירדן לים.

עומר ברגותי- מנהיג תנועת ה-BDS. מטיף לחרם על האקדמיה הישראלית, דבר שלא מפריע לו ללמוד באוניברסיטת תל אביב

איני נכנס כרגע ל"צדק" שבפרוייקט הזה. אבל כל בר דעת יודע, שהוא נושא בחובו סכנות איומות לתושבי האזור. במזרח התיכון, מדינות רב לאומיות נקרעות לרוב במלחמות אזרחים ממושכות ואכזריות, ומיעוטים דתיים נרדפים בו ללא רחם. מבט אחד על לבנון ועיראק וגם מצרים יספיק על מנת להבין זאת. במקרה שלנו, המצב עלול להיות גרוע יותר בגלל ההבדל בתרבות, בשפה ובדת, ומשקעי האיבה ארוכי השנים בין העמים. אתם מדמיינים את אביגדור ליברמן ומחמוד א-זהאר יושבים באותו פרלמנט? בקיצור, האינטלקטואלים המערביים התומכים ב-BDS, ואותו פרופסור בתוכם, מעוניינים לקדם פרוייקט מסוכן ביותר, שהם עצמם לא יסבלו מהשלכותיו, על מנת להגשים חלומות מוסריים ופנטזיות תיאורטיות. הם רוצים "לפרק את מבני ההגמוניה" שמעולם לא פורקו בשום מקום בעולם. הם רוצים ליצור חברה שוויונית אידיאלית, שמעולם לא היתה קיימת. הם דורשים מישראל לקיים פרשנות קיצונית ומחמירה לחוק הבינלאומי שמרחפת רק בחלומותיהם של משפטנים, ומעולם לא נלקחה ברצינות בידי אף מדינה שניהלה מלחמה. ואם החלום ייכשל, אז מה? נעבור לפנטזיה הבאה. הרי הם תמיד יישארו בקמפוסים ממוזגים, יהנדסו ויפתחו תיאוריות "רדיקליות", ורגליהם לעולם לא ידממו משברי הזכוכית של חלומותיהם המנותצים. לאחר שהתאכזבו מסטלין וממאו, תמכו רבים מאותם אינטלקטואלים, המשפטן ריצ'רד פאלק וחוקר הספרות אדוארד סעיד, למשל, בהתלהבות במהפכה האיראנית  והאשימו את כל מבקריה בגזענות ושנאת מוסלמים. כך, הם סייעו להמיט על ארץ זו את אסון הרפובליקה האיסלאמית. גם עכשיו, רבים מהם תומכים ב"ציר ההתנגדות" של חיזבאללה, חמאס ואיראן.

פרופ' ריצ'רד פאלק- תמך במהפכה האסלאמית באיראן

אבל גם בחבורה הזאת, ישנם "מצטיינים". ראש וראשון להם הוא ד"ר נורמן פינקלשטיין, מדען מדינה שכתב ספרים רבים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כולם בנימה אנטי-ישראלית קיצונית. ישראל, אומר פינקלשטיין, יהודי שמנפנף בלי הרף בהוריו ניצולי השואה, היא "מדינה שיצאה מאש הגהינום- מדינה שטנית". למלל הזה אנחנו כבר רגילים. כאן, הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם לראיון מסויים של האינטלקטואל הנ"ל בערוץ הטלוויזיה הלבנוני "אל מוסתקבל", שחושף תמונה מטרידה על הלך המחשבה של האיש הזה. לא מדובר בסתם הוגה, אלא באחד מהכוכבים של השמאל הרדיקלי בארצות הברית, מרצה בחסד שממלא אולמות של סטודנטים ומחשמל אותם בנאומים חוצבי להבות; איש שרואים בטלוויזיה לעיתים תכופות. בקיצור, פינקלשטיין הוא מעצב דעת קהל מרכזי בחוגים הרדיקליים בארצות הברית, ולפיכך דיעותיו משפיעות. אפילו משפיעות מאד. לפני שנעבור לראיון עצמו, חשוב להוסיף הערה בשם ההגינות. לאחרונה, הביע פינקלשטיין הסתייגות מהגורמים הקיצוניים יותר מתנועת ה-BDS. לא מפני שהוא עצמו אינו תומך בחרם על ישראל, אלא מפני שהוא סבור כי אנשי ה-BDS ילדותיים ובעלי "מנטליות של כת", וקריאתם להשמדת ישראל בפועל מזיקה לעניין הפלסטיני.

פרופ' נורמן פינקלשטיין

אני מביא כאן קטעים נרחבים מתמליל הראיון, כפי שהם מופיעים באתר הבית של פינקלשטיין. כזכור, פינקלשטיין נסע ללבנון ב-20 בינואר 2008 כדי לבקר את אנשי חיזבאללה ולתמוך בהם במאבקם כנגד ישראל. המראיינת הלבנונית מערוץ "אל-מוסתקבל", תהתה מדוע פינקלשטיין מעריץ דווקא את הגורמים האלימים והקיצוניים יותר בלבנון. המדען האמריקאי, מסתבר, לא הסתפק בתשובה על השאלה, אלא ניסה לחנך את המראיינת ולהסביר לה כיצד "ערבים בעלי כבוד" אמורים להתנהג. אני ממליץ לצפות בראיון הזה, ולא רק לקרוא את התמליל. במקרה הזה, הקול המתלהם, העיניים הבורקות והבריונות שבה קוטע פינקלשטיין את דברי המראיינת הלבנונית, הם חלק בלתי נפרד מהמסר שהוא מנסה להעביר.

נורמן פינקלשטיין: כמובן ששמחתי לפגוש את אנשי חיזבאללה, כי זו נקודת מבט ששומעים בארצות הברית רק לעיתים רחוקות. אין לי שום בעיה לומר שברצוני להביע סולידריות כלפיהם, ואני לא אתייחס לכך בפחדנות ובצביעות. לא אכפת לי מחיזבאללה כארגון פוליטי. אני לא יודע מה הפוליטיקה שלהם, וממילא זה לא משנה. אני לא חי בלבנון. זו בחירה שעל הלבנונים לעשות, מי הם רוצים שיהיו מנהיגיהם ונציגיהם. אבל יש עיקרון בסיסי. לאנשים יש זכות להגן על ארצם מכובשים זרים, ולאנשים יש זכות להגן על ארצם מפולשים שמחריבים אותה. עבורי זו שאלה בסיסית, יסודית ולא מסובכת. ההורים שלי עברו את מלחמת העולם השנייה. המשטר של סטלין לא היה בדיוק גן של שושנים. זה היה משטר חסר רחמים וברוטלי, ורבים נספו. אבל מי לא תמך בברית המועצות כשהם הביסו את הנאצים? מי לא תמך בצבא האדום? בכל הארצות של אירופה שנכבשו – מי קיבל את כל המדליות? ההתנגדות. ההתנגדות הקומונסיטית. היא היתה חסרת רחמים ואכזרית. הקומוניסטים לא היו… זה לא היה גן של שושנים, אבל אתה מכבד אותם. אתה מכבד אותם כי הם התנגדו לכובשים הזרים של ארצם. אם אני מכבד את הקומוניסטים במלחמת העולם השנייה, למרות שבוודאי לא הייתי מסתדר תחת המשטרים שלהם… אם אני הולך לכבד אותם, אני הולך לכבד גם את חיזבאללה. הם מפגינים אומץ ומשמעת. אני מכבד אותם.

מראיינת: זהו תיאור מדויק של המצב לפני שנת 2000. אבל לאחר שנת 2000, הישראלים נסוגו מדרום לבנון. היה בלבנון קרע בין השחקנים הפוליטיים בנושא עתיד כלי הנשק וההתנגדות. הקרע הזה, התרחש… אתה לוקח צד. אחרי הכל, אתה אומר שאתה רק מבקר בלבנון, אבל אתה לא רואה את השלכת מלחמת יולי [מלחמת לבנון השנייה] על האנשים.

פינקלשטיין: שמעי, אם את רוצה לעצום את עיניך ולהאמין שהכל נגמר במאי 2000, את יכולה לעשות את זה. את יכולה לשחק במשחק הזה. אבל המציאות היתה- וכולם הבינו אותה- הגישה הישראלית הבאה: אנחנו הולכים לכסח את חיזבאללה. הם התחילו לתכנן מלחמה חדשה מיד לאחר שנאלצו לעזוב בשנת 2000. הם מצאו את התירוץ שלהם, הצידוק שלהם, ביולי 2006… אבל אין שום שאלה בקרב אנשים רציונליים שישראל היתה משלימה עם נצחון חיזבאללה. הם היו נחושים ללמד לקח את….

מראיינת: היה ניתן למנוע את המלחמה.

פינקלשטיין: לא היה ניתן למנוע אותה. לא היה שום סיכוי שארצות הברית וישראל יסבלו התנגדות בעולם הערבי. אם את רוצה לדמיין שהיה ניתן למנוע [את המלחמה], את יכולה לשחק את המשחק הזה. אבל אנשים רציניים, אנשים שראשם צלול, ידעו שהולכת להיות מלחמה במוקדם או במאוחר […] האם את חושבת שלא הולכת להיות מלחמה נוספת? האם את חושבת שישראל תשלים עם התבוסה של יולי 2006? האם את רוצה להאמין שחיזבאללה הוא מקור הצרות? לא, תהיה מלחמה נוספת, וההרס יהיה גרוע פי עשרה – אולי יותר, מאשר ביולי 2006, כי ישראל נחושה, ביחד עם ארצות הברית, להעמיד את הערבים במקומם ולשמור אותם שם. כיצד אני יכול שלא לכבד את אלו שאומרים לכך "לא"? את יודעת, במהלך מלחמת האזרחים הספרדית היתה אישה מפורסמת, הם קראו לה "לה פאסיונאריה" – דולורס איברורי, מהרפובליקה הספרדית. היא טבעה אמרה מפורסמת: "עדיף למות על הרגליים מאשר לזחול על הברכיים."

מראיינת: אבל זו החלטה של העם הלבנוני כולו.

נורמן פינקלשטיין: אני מסכים לחלוטין. אני לא אומר לכם מה לעשות בחיים שלכם, ואם אתם מעדיפים לזחול, אני יכול לכבד את זה. אני יכול לכבד את זה. אנשים רוצים לחיות. איך אני יכול להכחיש את הזכות הזאת? אבל במקרה כזה, כיצד אני יכול שלא לכבד את אלו שמחליטים למות בקומה זקופה? איך אני יכול שלא לכבד זאת? ישראל וארצות הברית מתקיפות, כי לא יסבלו שום התנגדות צבאית לשליטה שלהם באזור. זו הבעיה. אם חיזבאללה יניח את נשקו ויאמר: "נעשה כל מה שהאמריקאים אומרים", לא תהיה מלחמה- זה נכון. אבל אז תהיו עבדים של האמריקאים. אני חייב לכבד את אלו שמסרבים להיות עבדים.

מראיינת: האם אין דרך מלבד התנגדות צבאית?

נורמן פינקלשטיין: אני לא מאמין שיש דרך אחרת. הייתי רוצה שתהיה דרך אחרת. מי רוצה מלחמה? מי רוצה הרס? אפילו היטלר לא רצה מלחמה. הוא היה מעדיף להשיג את מטרותיו בדרכי שלום, אם היה יכול. אז אני לא אומר שאני רוצה את זה, אבל בכנות אני לא רואה דרך אחרת, אלא אם תבחרו להיות העבדים שלהם- ורבים בחרו זאת. אני לא יכול לומר… אני יכול להבין זאת- אתם רוצים לחיות. אני לא יכול לומר שאני מכבד את זה. את יודעת, כל כך הרבה מתים, כל כך הרבה הרס… לפני שהגופות נקברות, לפני שהבניינים אפילו נבנים מחדש, האדם שאחראי לכל זה- אתם לא יכולים לחכות לפני שתקבלו אותו בברכה. אתם לא יכולים לחכות לפני שתפרשו לפניו שטיח אדום. אני לא יכול לכבד את זה. במובן זה, אני אוהב את היהודים יותר. אני אוהב את הגישה שלהם. את יודעת מה הגישה היהודית? לעולם לא לסלוח, לעולם לא לשכוח. אני מסכים עם זה. […]

מראיינת: נורמן…

פינקלשטיין: זה מגעיל! למי לעזאזל אכפת אם בוש מגיע?

מראיינת: אבל אתה אומר שתהיה מלחמה נוספת.

פינקלשטיין: הייתם צריכים להכריז עליו כאישיות לא רצויה. הוא אינו רצוי כאן. הוא הרס את המדינה שלכם. הוא היה אחראי למלחמה […] אין לכם שום כבוד עצמי. איך את יכולה לצפות מאנשים אחרים לכבד את הערבים, אם אתם לא מפגינים שום כבוד עצמי? […] ישראל חייבת לספוג תבוסה.

מלחמת לבנון השנייה, יולי 2006, בלבנון

מלחמת לבנון השנייה, בחיפה. פינקלשטיין לא ייסבול מההשלכות.

כמובן, פינקלשטיין אינו חי בלבנון, דבר שאינו מפריע לו להטיף למראיינת את מי היא צריכה לכבד ואת מי לא, ומה זה "כבוד ערבי". הוא משתמש בטיעון של "מלחמה בכל מקרה תהיה כי הם שונאים אותכם", תרגיל קבוע של מחרחרי המלחמה בכל הזמנים, ממלחמת העולם הראשונה ועד לימין הקיצוני בישראל של שנות האלפיים. את הלבנונים שרוצים לחיות בשקט, ללא מלחמות מיותרות עם השכנה מדרום, הוא מכנה בתיעוב "זוחלים על הברכיים" ו"חסרי כבוד עצמי", בעודו מכה שוב ושוב בתופי המלחמה. ולמה לא? תושבי צפון ישראל, ביירות ודרום לבנון יסבלו. בתיהם ייהרסו מטילים, הם ייאלצו לברוח כפליטים, רבים מהם ימותו. ופינקלשטיין? הוא יישב לו לבטח בארצות הברית וימשיך להטיף להם. לכל היותר יבוא לביקור חטוף בלבנון לאחר המלחמה כדי להריע ל"התנגדות".

עם זאת, בנקודה אחת אני חייב לתת קרדיט לפינקלשטיין. לו, דווקא, יש כבוד. הוא אוחז בחלום שלו, ונאבק עליו ללא הרף כמעט שלושים שנה. כמה חבל, שזה על חשבונם של אחרים.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-פברואר 18, 2012, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 39 תגובות.

  1. אחלה מאמר, אבל לא יפה לתת לאנשים כל כך הרבה משימות קריאה 🙂

  2. זה מעניין כמה נורמן פינקלשטיין נשמע כמו ליברמן

  3. אני חושב שזוהר תנועת BSD קצת הועם לאור הטבח שיש בסוריה ובמקומות אחרים במזרח התיכון.

  4. רשימה מעולה.
    כתבתי לפני כמעט שנה רשימה על התופעה שאותה אני מכנה "אוטואנטישמיות". אינני באמת מאמין שפינקלשטיין, או חומסקי, או רבים אחרים הם אנטישמים, במובן שהם שונאים את היהודים על בסיס גזעני – כוונתי היא שהקיצוניות מלווה בהמון רגש ובצורה כה שלילית – עד שהיא כבר, מבלי לשים לב, חוצה את הקווים של שנאה עיוורת כלפי העם שלך.

    http://shnizi.wordpress.com/2011/05/21/autoantisemitism/

    תודה רבה.

    • אני באופן אישי לא אוהב את הביטוי "אוטו-אנטישמיות", ולו כי התופעה שאתה מתאר מגיעה ממקום גדול בהרבה: שנאה של השמאל הרדיקלי, הפוסט-קולוניאליסטי, לכל מה שקשור לתרבות המערב ה"הגמונית" ולהיסטוריה שלה, אלא אם מדובר בהיסטוריה של מאבק והתנגדות. בקיצור- ישראל סופגת בראש ובראשונה כ"מוצב הקדמי" של תרבות המערב (איני אומר שזו המציאות, נהפוך הוא- אלא שכך נתפסת ישראל במידה רבה הן בעיני עצמה והן בעיני רבים אחרים).

  5. מאמר מאוד מעניין! קל מאוד להסתגר ב"מגדל השן" לבנות תיאוריות (לא מציאותיות?) על גבם של אחרים. אני יכולה להעיד על עצמי בתור מתמחה באו"ם, שאני מרגישה שקל הרבה יותר לבנות תיאוריות אוטופיות ממרומי בניין משרדים באפר איסד סייד של ניו יורק מאשר להיות בשטח ולנסות לפתור דברים באופן יותר מציאותי.
    ומלבד זאת- מעניין שהמראיינת הלבנונית היא יותר פרו ישראל (או ליתר דיוק אנטי- חזיבאללה) מהמרואיין…

    • אולי לא פרו ישראלית, אבל בהחלט אנטי-חיזבאללה. למען ההגינות, חשוב לציין שהיא עובדת ברשת אל-מוסתקבל ששייכת למשפחת חרירי, והיא אנטי-חיזבאללה בהגדרה. אבל מעבר לזה, היא, בניגוד לפינקלשטיין, צריכה לחיות בלבנון ולסבול מההשלכות.

      את יודעת, לא מזמן היתה אצלנו חוקרת מאוניברסיטת קולומביה, שביצעה מחקר מאד מעניין על הסיבה שבגינה מדינות כבר לא מכריזות מלחמה. אחת המסקנות שלה היא שריבוי חוקי המלחמה יצר מצב שלא ריאלי (או יקר בטירוף / לא משתלם) לקיים אותם, ולפיכך מדינות לא מודות שהן במלחמה ודווקא שומרות פחות על החוקים. כך שיותר תיאוריות ויותר פרשנות, פירושן בפועל פחות אכיפה.

      יהיה מעניין לשמוע חוויות מהעבודה שלך באו"ם.

  6. רשומה מרתקת, תודה דני!

    דעתי לא תחדש לך. אני חושדת פעמיים בכל אדם ששולף לי פתרון פשוט למצב מורכב, בעיקר אם בהשלכות לאוטופיה שהוא רוקם לא הוא ישא.

    ותמיד מחדש אני תוהה כיצד קהל אינטלגנטי תומך בדעות כאלו (משני צידי המתרס)

    בסופו של דבר השורה התחתונה היא – מדכא.

    • טוב לראות אותך בינשוף! כמו בשישים אחוז מהמקרים, אני מסכים עם כל מילה שלך. נראה שהמוטיבציה של קהל אינטליגנטי לתמוך בעמדות כאלו, היא שאנשים רואים שריאליזם, פשרנות ופשרות לעיתים קרובות לא מביאים לשיפור משמעותי בעוד המצב מידרדר והולך. הרבה יותר קל ללכת לפתרונות קיצוניים, במיוחד בגלל שהשילוב של חריפות אינטלקטואלית וטהרנות מוסרית (כפי שכתב פעם אסף שגיב ב"תכלת") קוסם להרבה מאד אנשים משכילים.

  7. מאמר מעניין מאוד(כרגיל).
    מעניין לראות שחלק מהאמרות של פינקלשטיין בראיון שהבאת הן פשיסטיות בצורה מובהקת. במיוחד החלק שבו הוא מדבר על "למות בקומה זקופה" ולא להיות "עבדים" של האמריקאים והישראלים. מדבריו נובע שבסולם הערכים שלו הערך של הכבוד הלאומי גבוה יותר מערך החיים. וזה מוזר מאוד כשזה בה ממישהו שמתנגד לרעיון הלאומיות.
    חוץ מזה, אני לא חושב שפינקלשטיין ודומיו ראויים להיקרא "אינטלקטואלים". הם מתעלמים מעובדות שלא מתאימות להשקפת העולם שלהם ומעוותים את המציאות. הם לא שונים מכל שאר הפנדמנטליסטים.

  8. הפתעת אותי, דני, אבל זו הפתעה מצוינת. טוב לראות שיש דברים פוליטיים שאנו מסכימים עליהם במאת האחוזים.

  9. אהבתי את השימוש היפה בבדיחה כמשל אבל הבעיה המרכזית עם האדיוט הזה הם דעתיו שבעדינות אומר שהן שנויות במחלוקת כי גם אם היה מדובר באזרח ישראל שגר כאן זה לא היה מוסיף לו אפילו נקודת זכות אחת.
    אני לא איש אקדמיה אבל הרושם שנוצר לי הוא שכל אקדמאי או איש תקשורת שרוצה פרסום וכבוד בעולם הדרך הפשוטה ביותר היא לתקוף את ישראל זה תמיד מצטלם יפה ונאור בעיני "החברים" שלנו בעולם, אני מתקשה להאמין שאנשים באמת מאמינים בשטויות שהם כותבים.

    • פינקלשטיין באמת מאמין במה שהוא אומר- אין שום ספק. שילוב של צדקנות עצמית וטהרנות מוסרית. הוא אינטליגנטי בלי ספק, אפילו מאד, אבל אינטליגנציה לצערי לא מחסנת בפני אידיאולוגיה. לא כל טענותיו שגויות, דרך אגב: ישראל באמת עשתה דברים נוראים במהלך ההיסטוריה שלה. הבעיה היא בקיצוניות ובחד צדדיות של הטענות שלו, ובחוסר הנכונות המוחלט להתחשב בזכויות ובאינטרסים של הצד הישראלי. עוד יותר מזה, מה שמרתיח אותי היא העובדה שהוא מחרחר מלחמות שמהשלכותיהן ייסבלו אחרים, בדיוק כמו הימין האוונגליסטי בארצות הברית.

  10. אני כמובן מזדהה עם הטענות אבל אני לא מוצא הבדל גדול בין החברה מהימין האוונגליסטי ופינקלשטיין לסתם יהודים אמריקאים שנניח תורמים למפעל ההתישבות מה שאני משער שלדעתך פוגע באינטרס של מדינת ישראל וכאלה שתורמים לארגוני "זכויות אדם" שלטעמי פוגעים בבטחון המדינה. גם שאלי ישי שמיצג קבוצת משתמטים שולח אותי למלחמה הבאה זה צורם ואין לזה כמובן סוף בעוד דוגמאות.

    אפרופו סיכון, אני מניח שלא תקבל את הטענה אבל שאני מסתכל על הפרופיל הממוצע של איש השמאל שזה אומר המצב הסוציו אקונמי ההשכלה, הזהות היהודית, יכולת תעסוקה, הרכב משפחתי אני לא יכול שלא לחשוב שלצד הזהות הישראלית שלהם הם יותר שיכים לעולם הגלובלי לכן הם מוכנים לנסות להגיע להסדר ולשגת מהשטחים בתקווה שזה יוביל לשלום אמת עם הפלסטנים אם נקבל פצמרים על כפר סבא והערבים ימשיכו למרר לנו את החיים הם פשוט יעברו לחול, לכן קל להם יותר לבצע וויתורים זה כמובן בלי לבצע הכללות.

    • אין שום רע בלהיות אדם קוסמופוליטי, ואנשים קוסמופוליטיים בוודאי מכירים את העולם ויכולים לקבל החלטות מושכלות יותר מאלו הסגורים אך ורק בתוך החברה והמדינה שלהם.

      ארגוני זכויות אדם, ברובם הגדול, אינם פוגעים בביטחון המדינה. אכן, אני לעיתים קרובות מוצא את עצמי חלוק עליהם נמרצות, ובעיני זכויות אדם מזמן הפכו כבר לדת קנאי. אבל לדעתי ביקורת, אפילו חריפה, לעולם אינה פגיעה בביטחון. אוי למדינה ולחברה שרוצה שכולם יילכו בתלם לפי אידיאולוגיה דומיננטית.

      • קצת פספסת את הכונה שלי אז אנסח את זה יותר בבוטות, אני לא נכנס בכלל לדיון בין ימין לשמאל, אני רק אומר שקשה לי לראות שמאלנים שיושבים בבית קפה בתל אביב או מנהלים דיונים פילוספים באוניברסיטה מתחילים לרקוד לפי חליל של איזה אחמד מראמללה וקופצים לשטח מוגן באמצע האספרסו, הם פשוט ירדו מהארץ וכפי שכתבתי להם זה מעבר יותר קל.
        הסכם שלום ונסיגה מהשטחים טומנים בתוכו סיכוי וסיכון, הסיכון הוא רק על מי שישאר בארץ ללא תנאי…..

        וזה מבלי להוריד מאמר החד והמדויק שלך על אלה שבוחשים בישראל מבחוץ

  11. זה בדיוק מה שאומר אדמונד ברק על האסיפה הלאומית הצרפתית ב"מחשבות על המהפיכה בצרפת" – אלה שרוצים למחוק הכל ולהתחיל מחדש בדרך כלל מצליחים במחיקה הרבה יותר מבהתחלה מחדש, כי כשמנסים את התאוריות שלהם פתאום מתגלות הבעיות. גם בשיטה הקודמת היו בעיות אבל הן התגלו לאיטן.

    אבל למחוק הכל זה רומנטי וזה סוחף את הלב הצעיר. תמיד יהיה מי שיקשיב לדברים האלה.

    • יוסף, אני מסכים איתך בעיקרון. ברק לדעתי אמנם הגזים בביקורתו על המהפכה הצרפתית, אך במובנים רבים הוא היה נביא, הניתוחים שלו היו מבריקים והרבה מאד מהדברים שאמר התגלו בדיעבד כנכונים, גם מבחינת האירועים בשטח וגם מבחינת מגמות כלליות.

  12. אמירה מפוכחת ונכונה להפליא על אינטלקטואלים רדיקליים, באופן כללי.

    מה שמעציב אותי הוא האגביות שבהתייחסות (גם שלך במאמר וגם של המגיבים מעלי) לרעיון "ערעור יסודותיה האידיאולוגיים של מדינת הלאום" – רעיון שאני לפחות מוצאת די מטריד.
    אם אנחנו אכן נמצאים בנקודת המעבר הרעיונית שבין תפיסת הלאום כבסיס המוסרי והחוקתי לכינון מדינה – התפיסה שהנחתה את הפוליטיקה הבינלאומית במאה חמישים או מאתיים השנה האחרונות – לבין תפיסה אחרת, הרי שמעבר לחוסר היציבות שבתקופת מעבר אני מוצאת כמה סיבות להיות מוטרדת.
    הראשונה היא פשוט שגדלתי על התפיסה של מדינת הלאום, וקשה להתרגל לתפיסות חדשות. מעבר לכך, אני חושבת שיש משמעות לתפיסות יסוד, או ערכי יסוד, כבסיס לכינון מסגרת חברתית כוללת (כמו מדינה, למשל), ואני חוששת שבאקלים הנוכחי התפיסה של מדינת לאום תוחלף לא בתפיסה ערכית מגובשת אחרת, אלא בתפיסה אמורפית כמיטב המחשבה הפוסט-מודרנית.
    הנקודה השלישית היא, בהסתכלות על הסכסוך הישראלי פלסטיני, שכרגע מדינות העולם דוחפות לכיוון של פתרון שנשען על עניין מדינת הלאום. אני חוששת שבסופו של דבר נהיה כמו המסכן מהסיפור – גם נאכל את הדגים המסריחים (נגיע להסכמה על משהו בסגנון שתי מדינות לשני עמים, כולל המחירים שנצטרך לשלם על כך), וגם נגורש מהעיר (כשפתאום נגלה שהממזרים שינו את החוקים, וכעת מדינת לאום לא רלבנטית או לא מספיקה).

    ובאופן כללי, תמיד מעניין לקרוא אצלך 🙂

    • ארזה,

      כרגיל מעניין לקרוא את התגובות שלך.

      אני לא חושב שהמגמה הבינלאומית הולכת כרגע לעבר ביטול מדינת הלאום, אף על פי שהרעיון אופנתי בקרב אינטלקטואלים רבים. במקומות מסויימים בעולם, כמו דרום מזרח אסיה או אירופה, ובמידה מסויימת גם העולם הערבי, יש מגמה של שילוב מדינת הלאום במסגרת אזוריות רחבות יותר. בכל המקומות הנ"ל, המגמות האלה נתקלות בהתנגדות חזקה של הזהויות הלאומיות השונות. דרום מזרח אסיה היא אולי המקום שבו המגמה הזאת היא המוצלחת ביותר, בדיוק מכיוון שאלו שמובילים את האינטגרציה עושים זאת אך ורק בתחום הכלכלי בלי גלישה לתחום הפוליטי.

      במקומות אחרים בעולם, והרשות הפלסטינית היא רק דוגמא אחת (דוגמאות טובות נוספות הן דרום סודאן, יגוסלביה לשעבר וכיוצא בזה) המגמה היא בדיוק הפוכה- חיזוק הלאומיות.

      הבעיה עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא שדווקא כאן, המציאות ה"דו לאומית" שנוצרה בשטח עם מפעל ההתנחלויות, נותנות תמריץ חשוב לאינטלקטואלים שממילא שונאים את מדינת הלאום ודוגלים ברעיון של מדינה אחת. פתאום, רעיונות שנראים כל כך הזויים במקומות אחרים, נראים הגיוניים להרבה אנשים במקרה של ישראל-פלסטין. זו הסכנה הגדולה ביותר לדעתי, שדווקא מדיניות הממשלה והמתנחלים מסייעת לאותם אינטלקטואלים רדיקלים ומקדמת בעוצמה את רעיון המדינה האחת. למה הרעיון הזה הוא אסון, הסברתי גם במאמר וגם במקומות אחרים. לצערי, יש סיכוי לא רע שנראה אותו מתממש בעתיד.

  13. די מגוחך לשמוע רעיונות של פילוספים על פירוק הלאום כשמסתכלים היום על אירופה.
    נתחיל מזה שגוש האירו עומד בפני סכנת פירוק שזה בכלל שברו של החלום ואם נרד לרזולציה נמוכה
    יותר נראה את האפשרות של פילוג בבלגיה ואני מבין שעכשיו גם בברטניה יש רצון של אחת ממדינות הלווין לעצמאות (סקוטלנד) והפחד שזה יוביל גם לרצון מצד הקטאלונים בספרד, בקיצור הכיון ברור…
    ושם מדובר לכאורה למי שלא ממש מתמצה (כמוני) בהבדלים מינורים בין הצדדים יש להם אותה שפה דת תרבות ועוד הרבה דברים משותפים

    • בלגיה אמנם לא מתפרקת מחר, בניגוד לדיעה הרווחת, אבל בהחלט האיחוד האירופי נמצא במשבר עמוק- מה שמראה שהלאומיות איתנו, ועדיין תהיה איתנו בעתיד הנראה לעין. בקיצור- שפינקלשטיין ושות' יעשו את הניסויים שלהם במקור אחר, לא על חשבונינו.

  14. "הם רוצים "לפרק את מבני ההגמוניה" שמעולם לא פורקו בשום מקום בעולם."

    דווקא פורקו לא מזמן במזרח אירופה ובמרכז אסיה…

  15. קיפוד רדיואקטיבי

    אני לא יודע אם לטעון שמלחמה תהיה תמיד בגלל ש"שונאים אותנו" היא בהכרח שיטה של מחרחרי מלחמה. האם צ'רצ'יל היה מחרחר מלחמה? אני מאמין שיש גורמים בימין הישראלי אשר ירצו לתקוע טריז ביחסים בין ישראל לפלשתינאים אבל הטענה כי הם תמיד ישנאו אותנו היא לא כ"כ מופרכת. למיטב ידיעתי ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם אשר אנשים בעלי כוונות רעות יכולים להתגודד (ואף מתגודדים) באולם מליאה או חדר כלשהו עם כל מיני יועצי תקשורת ואשכרה דנים באיך למוטט/לפרק אותה. הדיונים הללו לא נעשים במחשכים ,אלא ניתן לקרוא פרוטוקולים שלהם באינטרנט (הליגה הערבית או הBDS) ,וכל זה ,בלי קשר לשאלת השטחים ופירוזם מצה"ל ,די נותן תוקף לטענה ש"מלחמה (גם אם משפטית) להריסת ישראל תהיה כי שונאים אותנו". עם זאת יתכן שעם ההתדרדרות ביציבות ארצות ערב מסביבנו תזדמן לנו השעה ונוכל להגיע להסדר כלשהו עם הפלשתינים וארצות ערב. אני בספק רב אם הייתי יכול ,כמוך, לשמור על קור רוחי לנוכח בליל השטויות הללו שהמרצה שתיארת אמר…כל הכבוד על הסבלנות.

  16. קיפוד רדיואקטיבי

    דרך אגב, תמיד תהיתי מדוע אינטלקטואלים שעיקר מרצם הולך לפירוק הלאומיות המערבים כ"כ מעריצים את הלאומיות המזרח תיכונית (מלבד זו הישראלית כמובן)?

  1. פינגבק: שיטת הלקרדה « הינשוּף

  2. פינגבק: שיטת הלקרדה | דני אורבך

  3. פינגבק: » שיטת הלקרדה/דני אורבך » Mabat USA מבט

  4. פינגבק: חגיגה אוריינטלית: אדוארד סעיד ותרבות הפחד | הינשוּף

  5. פינגבק: הפרחים לפאולה: איך עיתונאית פרו-פלסטינית תורמת להסברה הישראלית | הינשוּף

  6. פינגבק: "כולם אותו דבר" – מי מגן על דאע"ש ומדוע? | הינשוּף

  7. פינגבק: חגיגה אוריינטלית: אדוארד סעיד ותרבות הפחד | הינשוּף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: