חוזר לעבודה – למה החלטתי (שוב) להצביע לשלי יחימוביץ'

השבוע, באופן חריג ולרגל הבחירות, עדכון כפול בינשוף. בפעם הזאת, אני מגיע מיפן במיוחד על מנת להצביע, ולכן הבחירה מושכלת וחשובה במיוחד. אתמול הפסקתי להתלבט והחלטתי באופן סופי, ובעדכון המיוחד הזה אני מספר מדוע.

מאמר זה פורסם גם באתר קומפרס

—-

אפתח בוידוי אישי: מערכת הבחירות הזאת חשובה לי במיוחד. לא משום שיש הקובעים כי היא הגורלית בתולדות המדינה (כל מערכת בחירות היא תמיד הגורלית בתולדות המדינה), אלא בגלל נסיבות ספציפיות הקשורות אלי. כעת אני שוהה בטוקיו למחקר דוקטורט, ולפיכך נאלץ לשלם מחיר של כרטיס טיסה כדי להשתתף בחגיגה הדמוקרטית. ואם כבר משלמים מעל לאלף דולר, אז רצוי שהבחירה תהיה נכונה, נבונה ומושכלת.

את נתיב הקמפיין הפרטי שלי התחלתי בוודאות גמורה פחות או יותר: מפלגת העבודה. כאיש שמאל ציוני המתנגד נחרצות לבנימין נתניהו ומדיניותו בכל התחומים כמעט, חשבתי שראוי לחזק את האלטרנטיבה המהותית ביותר לימין ולדרכו. לאחר ההקצנה המטורפת כמעט בליכוד, שהעלה להנהגתו דמגוגים משולחים כמירי רגב, זאב אלקין ודני דנון, או אידיאולוגים מסוכנים כמשה פייגלין, הבחירה הזאת היתה כמעט ברורה. יתר על כן, הבאאז והאנרגיות ששלי יחימוביץ' הביאה למפלגת העבודה, כפי שכתבתי כבר במאמר קודם, מצאו חן בעיני עד מאד.

שלי יחימוביץ'2

יתר האלטרנטיבות בשמאל לא פיתו אותי. ציפי לבני כשלה בדרכה כראש אופוזיציה, ויש חשש כבד שה"תנועה" שלה תתפזר לכל רוח לאחר הבחירות. יאיר לפיד הוא שבשבת ריקה, ומעולם לא הציג תוכנית פוליטית ממשית. גרוע מכך: ישנו סיכוי סביר שייקח את קולות בוחריו ויעביר אותם הישר לקואליציה של נתניהו. מרצ היא מפלגה שאני מעריך מאד, ובמשך שנים ארוכות נמניתי על חבריה ופעיליה. אבל בשנים האחרונות היא נחלשה, הפכה למעין "גטו" סגור של השמאל הקשה, ואיבדה כל השפעה על המערכת הפוליטית. היא לא תוכל להוות אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו. הפריימריז במפלגת העבודה והרשימה המעולה, לדעתי, שנבחרה בו, בהחלט חיזקו את החלטתי.

אבל אז, ספקות החלו לכרסם. הקריצות של יחימוביץ' ימינה, סירובה להתבטא באופן עקבי ונחרץ בנושאים המדיניים וחיבתה המוזרה להתנחלויות מצאו חן בעיני פחות ופחות. גרוע מכך: דחיקתו של יריב אופנהיימר, נציג השמאל העקבי, לאחר ועידת המפלגה העלתה חששות כבדים שבכוונתה של יו"ר המפלגה לזחול לקואליציה של נתניהו מיד אחרי הבחירות. "שלי רוצה להיות שר התמ"ת," אמרה מירי רגב בנימת קול לעגנית במהלך נאום האימים שלה בתיכון בית ברל, ואני, באופן אישי, לא הייתי בטוח לחלוטין שהיא טועה. חשבתי שיהיה עצוב מאד אם אסע במיוחד מיפן לישראל, רק כדי לתרום את קולי לקואליציית הימין הקיצוני של בנימין נתניהו.

פרישתו של עמיר פרץ, פוליטיקאי שתמיד הערכתי מאד, ל"תנועה" של ציפי לבני, גרמה לי לחשוב לרגע להפנות את קולי לכיוון הזה. עם כל חסרונותיהם, אולי מצנע, פרץ ולבני יוכלו להציע אלטרנטיבה מדינית לדרכו של הימין הקיצוני. אולם הרהור שני בתפקודה של ציפי כיו"ר אופוזיציה והתבטאויותיה שיותר מרמזו שגם היא מתכוונת לזחול לממשלה, גרמו לי לפסול זאת לחלוטין. שוב מרצ עלתה כאופציה: שמאל לוחמני, אמיתי, טהור. אך אליה וקוץ בה – חסר כוח והשפעה.

ואז הגיעה מסיבת העיתונאים של שלי יחימוביץ' היום, וההצהרה הנחרצת שלא תשב בממשלה עם נתניהו. כולנו למדנו להיות חשדנים כלפי פוליטיקאים, אולם יחימוביץ', עד היום, לא נהגה לרמות באופן גס את בוחריה. כניסה לממשלת ימין היא בכל מקרה מהלך מסוכן מאד מבחינה פוליטית, שהמיט אסון על מפלגת העבודה לא פעם ולא פעמיים. כניסה לאחר הצהרה נחרצת כל כך היא כבר התאבדות פוליטית, ולא נראה לי ששלי יחימוביץ' מתאבדת. אולם דווקא החלק השני של דבריה נראה לי חשוב יותר מהתקפותיה השגרתיות על נתניהו. אם לא תרכיב את הממשלה, אמרה, והסיכויים נוטים למרבה הצער לכיוון זה, תנהיג את האופוזיציה.

לא עם בנט ולא עם ביבי - השמאל חייב להציב אלטרנטיבה

לא עם בנט ולא עם ביבי – השמאל חייב להציב אלטרנטיבה

להנהיג את האופוזיציה? מישהו שמע מנהיג מהשמאל או המרכז מדבר על כך כאפשרות ריאלית? הרי עד היום, הם תמיד זחלו לממשלות אחדות – אסון דמוקרטי בלי קשר לקונסטלציה פוליטית ספציפית. משה פייגלין כתב פעם, דווקא מכיוון ימין, שכפי שקרטל מסחרי רע לצרכנים, ממשלת אחדות היא קרטל רעיוני שפוגע בבוחרים. הפוליטיקאים מתעלמים מהאנשים שבחרו בהם כדי לייצג דרך כלשהי, וחוברים ליריביהם כדי לנהל מדיניות אחידה ללא אלטרנטיבה. ממשלת אחדות מייבשת את מאגר הרעיונות, מייאשת אנשים מהפוליטיקה ומייתרת למעשה, במובן עמוק, את הבחירות עצמן. לא משנה מה הקהל יצביע, הפוליטיקאים ממילא יסתדרו לאחר מכן בינם לבין עצמם.

לכן, כפי שכתב כבר אביעד קליינברג באתר קומפרס, בבחירות הבאות צריך לחשוב גם על הקמת אופוזיציה לוחמת למדיניות הממשלה. מרצ בוודאי תהיה אופוזיציה כזאת, אולם משקלה הסגולי נמוך וקולה חלש מדי מכדי ליצור אלטרנטיבה. בניגוד לציפי לבני, שלי יחימוביץ', אם לשפוט אותה לפי פעילותה עד כה, תהיה ראש אופוזיציה לוחמנית, רועשת ואנרגטית. חשוב מכך – אם מפלגת העבודה תגדל משמעותית, היא תוכל להוות אבן שואבת למערך כוחות חדש לאחר הבחירות. עם תבונה ורגישות פוליטית, אפשר לצרף למשל את ציפי לבני למערך כזה – וכך ליצור אופוזיציה בעלת משקל שתוכל להחליף את הממשלה בבחירות הבאות.

ואם יקרה נס, והתרסקותו של הליכוד בסקרים תהפוך למפולת, גם אז – מפלגת העבודה היא היחידה המסוגלת להנהיג גוש חוסם כנגד נתניהו ולהרכיב קואליציה חלופית.

מכל הסיבות הללו – ההתלבטות שלי נגמרה. בבחירות הקרובות אני חוזר לארץ, ומצביע לשלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ינואר 4, 2013, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 32 תגובות.

  1. לי היה די ברור מלשמוע את מה ששלי יחימוביץ' אמרה בראיונות שלא באמת היתה לה כוונה לשבת בממשלת נתניהו כ"עלה תאנה" לא קודם ולא עכשיו. אלא מה? הבוחרים שלה הבינו "סיכוי קלוש" כאילו שהיא מחפשת דרך לממשלה, אז היא עברה לדבר בצורה ברורה יותר. מצד שני היא עדיין עומדת בראש מפלגה שאיכזבה לא פעם ולא פעמיים וסובלת מחתרנות מרעילה. כך שלמרות הנתונים המבטיחים הפעם אני לא בטוח איך אצביע (מה גם שמבחינתי כל קול בתוך הגוש מועיל). מה יועיל לי להצביע ליחימוביץ' אם מייד אחרי הבחירות כל מני ממורמרים שרצו להיות שרים וסגני שרים יתחילו לעשות לה את המוות, ושנתיים אח"כ יחליף אותה מישהו רציני פחות ומי יודע מה יעולל עם הקול שלי?

    מצד שני גם החלופות לא משהו. חד"ש, שקרובים יותר לדעותי ואני סומך עליהם יותר, איכזבו אותי בבחירת הרשימה. באמת חשבתי שהפעם ישכילו לשים אישה במקום ראלי, אם לא בעמדת הנהגה – גם אם בלי שיריון. אבל מקום חמישי לא מספיק גם עם ההבטחה ששני המקומות הראשונים יפרשו באמצע הקדנציה (אני מאמין להם, אבל אם זו כוונתם למה לרוץ מלכתחילה). זו תנועה שאני מאוד אוהב (בעיקר כי זו תנועה יהודית-ערבית שדו-קיום הוא עבורה יותר מרק סיסמא ושמנסה לשלב כל מני תנועות שמאל במסגרת החזית) אבל היא צריכה לעבור איזושהי התחדשות וריענון.

    על מרצ אני לא לגמרי סומך ולא אוהב אותם. הם אומרים את כל הדברים הנכונים וגם מקדמים הצעות חוק יפות, אבל לפעמים יעלו הצעת חוק סתם כהצהרה כשהם יודעים שלא תעבור. כמו-כן אני מקבל מהם רושם שבטי, מתנשא ואליטיסטי, מן גישה של "שמאל זה אני" ואני לא בטוח כמה הם מוכנים לשתף קבוצות אוכלוסיה שונות. בנוסף, למרות שהפעם יש מתמודד ערבי על גבול הראלי זו עדיין תנועה שמחוייבת להגמוניה יהודית, מה שמכונה "ציונית" (או לפחות, כך אני מבין את הדברים אבל יתכן ואני טועה), שזה בעיני מינוס. הם גם נוטים לפעמים לחוסר רצינות ופופוליזם. יכול להיות שאני שופט אותם יותר בחומרה ממפלגות אחרות, אבל גם במקרה הטוב הם בערך כמו חד"ש רק עם המינוס שציינתי כך שהסיבה היחידה שאני בכלל שוקל להצביע להם היא אכזבה מחד"ש (להבדיל מהעבודה שאם אני מצביע להם או לא זה בגלל סט אחר של שיקולים).

    בסופו של דבר את ההחלטה הסופית אקבל סמוך לבחירות או שאבחר באקראי בין השלוש האלה (ואולי אתן סיכוי נמוך מאוד לדעם במקרה כזה (לא יותר מ- 5%) – מפלגה חביבה במצע שלה וברושם שעולה ממנה אבל שהיתה צריכה להיות חלק מחד"ש) ממילא כל קול שהולך לגוש מבחינתי מבורך.

    • אני חושב שהחשש (המוצדק) היה שהכותרות יהפכו למין מציאות מוגמרת שיכתיבו את הציפיות, ולפיכך את הכיוון של מפלגת העבודה אחרי הבחירות. וטוב עשתה שלי שהכחישה אותן באופן נחרץ. אם אני טס באופן אישי מיפן, אני באמת רוצה להיות בטוח שאני מצביע למפלגה הנכונה.

      ובבקשה, עמוס, רק לא דע"ם – אל תבזבז את הקול שלך למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה.

  2. מעניין. הניתוח הזה לא רק נשמע לי הגיוני מנקודת המבט שלך, אני חותמת כמעט על כל שורה בו גם עבור עצמי.

    אני מודה שלפני הפריימריס של העבודה בהחלט שקלתי גם אותה כאופציית הצבעה, לא מפני שאני מסכימה עם הדיעות שלה, אלא מפני שאני חושבת שצריך קול חזק יותר נגד המשיכה הנוראה של הליכוד ימינה. חשבתי שיחימוביץ יכולה להנהיג פעם, לשם שינוי, אופוזיציה אמיתית – ואני חושבת שגם לאופוזיציה טובה יש יכולת השפעה ממתנת על הממשלה (אפילו בלי להיות שר התמ"ת).

    הבעיה היא שאז הגיעו הפריימריס, וראיתי מי נבחרי העבודה. לא לגבי התחום המדיני. רק בעשיריה הראשונה ישנם שלושה, לפחות, שלא רק חושבים לגמרי אחרת ממני בתחום הכלכלי, אלא גם שוללים את עצם הלגיטימיות שלי. "לשם אין אני הולכת", אם כך.

    יש לך אולי רשימה טובה אחרת להציע?

    • ארזה,

      מי שולל את עצם הלגיטימיות שלך בעשירייה הראשונה? ובאופן כללי, אני חושב שכוחה של רשימת העבודה היא בגיוון ובהטרוגניות שלה, כמו גם בעובדה שנבחרה באופן דמוקרטי ולא על ידי ועדה מסדרת. אם את מסכימה עם הדיעות של יחימוביץ', לא נראה לי שיש לך מחלוקות תהומיות מדי גם עם האנשים שברשימה. אני לא יודע כמובן, אבל אני יכול לחשוד שלפחות בתחום מערכת הבריאות, שבוודאי מעניין אותך, העמדות שלכם מאד קרובות.

      אם לא העבודה, ואת עדיין מעוניינת לאזן את הכיוון הימני של הממשלה, אז האופציה היחידה שנותרה היא (אולי לצערי) ציפי לבני. אם לא, אז אפילו לפיד עדיף מנתניהו.

  3. יפה כתבת ויפה החלטתך דני – אבל סיפור קטן – נרשמתי כחבר במפלגת העבודה לפני שנה – עם הכרזת ביבי שהולכים לבחירות ציפיתי לשמוע את דעותיה של שלי כנציגה נמרצת של השמאל הדמוקרטי ומה ששמעתי במקום העציב אותי מאד – בעינין המתנחלים, החרדים והביטחוני מדיני בכלל. הודעתי על הסרת חברותי ממפלגת העבודה – את קולי אתן למרצ – שמאל ברור ציוני ושפוי. נכון, מפלגה קטנה (שהולכת וגדלה לדעתי) ותהווה חלק חשוב באופוזיציה אמיתית. שיהיה בהצלחה לשנינו – אין לנו מדינה אחרת.

    • מרצ היא מפלגה שאני מעריך ומכבד עד מאד – ואני מקווה שגם היא וגם מפלגת העבודה יגדלו בבחירות הבאות.

      • ושוב אני כמצביע מר"צ מתוסכל מניד בראשי ולא מבין. איך כולם מסכימים לגמרי עם מר"צ, מוחאים כפיים ואומרים 'כל הכבוד' ואז הולכים להצביע למישהו אחר.

      • עדו – בגלל שאתה לא מצליח להבין את זה. וברצינות – קודם כל יש למרצ נטיה לפופוליזם וחוסר רצינות, שנית יש בה סוג של אחידות רעיונית שלא מתאים למפלגה שרוצה להיות מפלגה גדולה. שלישית – אני לא יודע עד כמה המפלגה מחוברת לאנשים שהיא מתיימרת לייצג ולא רק לבסיס תומכים מצומצם שבא, לרוב, משכבה סוציו-אקונומית שונה לגמרי. רביעית – כי אצלי הם מתחרים על אותה המשבצת של חד"ש שמקדמת את אותם נושאים באותה יעילות (פלוס מינוס) כסיעה קטנה וחד"ש יותר מגוונת והיא יהודית-ערבית. כך יוצא שכדי שאצביע למרצ אני צריך קודם כל להחליט שאני מצביע למפלגה קטנה ולא למפלגה גדולה ושנית שחד"ש יעצבנו אותי מספיק.

        העבודה כמפלגה גדולה יכולה להשיג יותר ולכן השאלות העיקריות הן מי עומד בראשה ועל איזו אג'נדה היא רצה וכמה אני סומך עליה. ושאלה משנית היא מי נמצאים במקומות המתנדנדים.

        ולשאלת מליון הדולר – אז למה שלא יצביעו כולם למרצ והיא תהיה מפלגה גדולה? התשובה היא שאי אפשר להיות גם מפלגת נישה אידאולוגית וגם מפלגה גדולה, במיוחד אם לא פונים לקהלים מגוונים ומבטיחים להם ייצוג (ולא, "אנחנו נפעל עבורכם" זה לא ייצוג. זה פטרוני). וזה שוב ייתרון של חד"ש על מרצ – הם גם פונים לקהלים מגוונים יותר במסגרת החזית וגם מודעים להיותם מפלגת נישה ולא מתיימרים ליותר. הם מבטיחים הבטחות שאני יודע שהם יעמדו בהן ולכן יש סיכוי שאצביע להם למרות שעצבנו אותי. מרצ מוכרים לי ארמונות באוויר ויפים ככל שיהיו הארמונות אני לא סומך עליהם, חסר להם בסיס.

  4. השאלה הגדולה מלבד להחזיק תואר של יו"ר האופוזיציה…מה יעשו על מנת להוכיח לציבור שהשמאל הוא אלטרנטיבה ראויה, שגם יכולה לקדם דברים מלבד לצעוק מה לא?
    כאן עיקר כישלון האופוזיציה… לא נתנה אלטרנטיבה , לא הציגה אלטרנטיבה…

    • זהו, ובדיוק בנקודה הזאת אני דווקא סומך על יחימוביץ'. אחרי הכל, קשה לדמיין אותה לתרגית כמו ציפי לבני. היא יודעת לעבוד קשה, לעשות רעש ולהציע אלטרנטיבות מפורטות וממשיות למדיניות הממשלה.

      • דני, הבעיה שעד לאחרונה לא הציגה דרך מדינית ברורה.
        אם היא בחרה שלא להציג את הדרך המדינית שלה עד עכשיו, מי מבטיח שתציג בהמשך אלטרנטיבה כזו במעמד יו"ר האופוזיציה?

        האם בכלל אופוזיציה שהיא מפולגת כל כך, תוכל בכלל להשפיע על המדיניות של הממשלה או על סדר היום הציבורי?

      • קודם כל, אני לא מסכים איתך שהיא לא הציגה דרך מדינית ברורה. העבודה הציגה דווקא תוכנית מדינית, שלא זכתה להתייחסות רבה מצד התקשורת, שמבוססת על מתווה קלינטון (היינו, קוי 1967 עם חילופי שטחים שישאירו בריבונות ישראל את גושי ההתיישבות).

        העובדה שהאופוזיציה מפולגת, דווקא צריכה לעודד את כולנו לתת הקול למפלגת העבודה ולחזק אותה. רק עבודה חזקה תוכל למשוך את ליבני ולפיד למערך משותף איתה אחרי הבחירות. שים לב איך אפילו המהלך הנוכחי של שלי יחימוביץ' סינדל את לפיד, שכבר התחיל לומר בעצמו, בחצי פה, שלא יישב בממשלת נתניהו. ואולי – אם תמשיך התרסקות הליכוד בסקרים – שלוש המפלגות יוכלו להוות ביחד את הגרעין לגוש חוסם.

  5. דני, עד ה18.12.2012 לא היתה לה תוכנית מדינית שהוצגה לציבור, היא כתבה שהחזון שלה הוא הדרך ההיסטורית של המפלגה, או לפי החזון של קלינטון… אבל לא הציגה אותו כתוב.
    רק ב23.12.2012, היא פירסמה את המצע המדיני שנוסח ע"י פואד בן אליעזר…

    השאלה הגדולה היא כעת, האם לבני שיכלה לבחור לחבור לעבודה אבל בחרה להקים תנועה חדשה שלתוכה הכניסה גם את עמיר פרץ שמן הסתם רוב חברי הכנסת העתידיים בעבודה לא יאהבו על המעבר שעשה לאחר הפריימריז, יצליחו שתי המפלגות לשתף פעולה?
    לגבי שיתופי פעולה בין העבודה ליש עתיד : אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחזון הכלכלי חברתי של יחימוביץ' ולפיד, אינו זהה.

    • אני מודע לכל הבעיות הללו, ושיתוף כוחות לאחר הבחירות יצריך תבונה ורגישות פוליטית. עם זאת, נראה לי שיש לכך תקווה – כי הפער בין המפלגות הללו לבין עצמם קטן יותר מהפער בין שלושתן לבין הליכוד בגרסתו הקיצונית הנוכחית (שלא לדבר על בנט).

  6. דני, הבעיה היא שהאיחוד אולי יפול על ויכוחי אגו… דווקא כי חלק מהדעות כל כך קרובות, כל מפלגה תנסה בקמפיין הבחירות להציג את ההבדלים בינה לאחרות. דווקא בתחרות מול מי שקרוב לה אידיאולוגית, קשה יותר לפעמים לסגור את הפערים הללו וליצור בסיס לשיתוף פעולה, כי כל ויתור נראה יותר משמעותי.

    • צודק – וזה שוב מחזק את החשיבות של עבודה חזקה וגדולה.

      • דני, העבודה הכי חזקה או גדולה שבאה מהכנסת… עבודה עברית עבודה בעיניים:

        זה מה שהביא אנשים לא להאמין למפלגות ולפוליטיקאים .

      • אני מת על הגשש ואוהב אותם מאד. מה שאני אוהב הרבה פחות, זו את הגישה האופנתית של "כולם אותו דבר" ו"כולם מושחתים" שמביאה אנשים לאפאתיה. הגישה הזאת, בפועל, משתלבת טוב מאד עם דיקטטורה ורע מאד עם דמוקרטיה. בישראל היא מסוכנת במיוחד.

  7. http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1900609
    "יש פה שלוש מפלגות ששותפות לדבר אחד מרכזי. אנחנו מאמינים שהממשלה שתקום כאן, שמורכבת מימין קיצוני וחרדים, תגרום להידרדרות של מדינת ישראל. זו המטרה שלנו, להחליף את הממשלה. שהציבור ידע שהוא מצביע לקבוצה שהולכת ביחד". "הכוונה היא לא לאחד מפלגות" הדגישה יו"ר התנועה, "הכוונה היא לפעול במשותף. אנחנו באים ואומרים, זו לא גזירת גורל, אפשר לנצח את הבחירות האלה. זה אומר שאנחנו צריכים לקבל החלטות משותפות, מה כן ומה לא. נתניהו הוא לא ראש הממשלה הבא, ועם כל הכבוד, הוא גם לא יהיה".

  8. בגדול אני שותף ללבטיך. אני מבין מדבריך שאתה לא מתרשם מדיבורי הגוש החוסם שעכשיו בוקעים ממפלגות השמאל-מרכז.

  9. יפה. גם אני טסתי לארץ (ב 2003) במיוחד כדי להצביע. אחר כך, עם עוד ועוד תינוקות כבר לא הצלחתי להגיע. משמח לראות שיש אנשים שזה ממש חשוב להם עד כדי כך.

  10. יפה שאתה טס במיוחד בשביל זה. אני גם טסתי (ב 2003) במיוחד ממרילנד לישראל כדי להצביע. אחר כך כבר לא הצלחתי לחזור על המבצע היקר הזה (ועכשיו, אצביע, לראשונה מזה עשור, בארץ)

  11. אני אישית לא מבין את ההצהרה הזו של שלי.
    אני מתכוון להצביע לעבודה בכל מקרה, אבל אני ראליסטי.
    כל האינדיקציות מצביעות על כך שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, בודאות גדולה מאוד.
    הוא עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, בהפרש גדול, (כ פי 2 מהמפלגה הבאה בתור) וגוש הימין +חרדים כפי שניתן לראות בכל הסקרים יהיה עדיין גדול מ 61 מנדטים.

    לכן, לאחר הבחירות, קיימות 2 אופציות:

    נתניהו בראשות ממשלת ימין קיצונית עם חרדים : ליכוד, בית יהודי, ש"ס, אגודת התורה.

    או, נתניהו בראשות ממשלת ימין – מרכז : ליכוד, התנועה, לפיד, העבודה.

    בכל הכנות, אני מעדיף את האופציה השנייה.
    אני מסכים שזה לא אידיאלי – אני מעדיף לראות את שלי בראשות הממשלה – אבל זה לא יקרה.
    צריך להסתדר עם המציאות, ולעשות את המיטב.

    • יואב,

      קודם כל – מערכת בחירות זה מאבק. לא הולכים למאבק עם הלך רוח תבוסתני, אחרת לא מגיעים לשום הישגים. בוודאי שהסיכויים כעת לטובתו של נתניהו, אבל הליכוד נמצא עכשיו במגמת ירידה מהירה, וחשוב להשאיר פתח לאופטימיות ולהיאבק בכל הכוח בשבועיים הבאים.

      חשוב יותר: גם אם השמאל יפסיד, לפי תמונת המצב הנוכחית בסקרים, חשוב שתהיה אלטרנטיבה לפעם הבאה (ניחוש: תוך הרבה פחות מארבע שנים). בכל פעם שהשמאל הצטרף לממשלה, הוא גם לא השפיע באמת על המדיניות וגם חיסל את עצמו אלקטורלית. כי אם אתה בממשלה – אין סיבה לבחור בך. מי שתומך במדיניות יבחר ממילא במפלגת השלטון, ומי שמתנגד לה לא ירצה להצביע למי שהיה שותף לעברה.

      בכלל, מדהים בעיני איך בישראל פשוט לא מבינים את חשיבותה העליונה של אופוזיציה בדמוקרטיה- ולו לשם התוויית נתיב חלופי.

      • אתה מוכן להסביר איך לשבת באופוזיציה עוזר?

        כי בישראל יש ממשל פרלמנטרי, בו לממשלה, מעצם הגדרתה, יש רוב קבוע של לפחות 61 מנדטים.
        לכן הממשלה יכולה להעביר בכנסת כל דבר שהשותפות שלה מסכימות עליו, לא משנה מה האופוזיציה עושה.

        אני חושב ששלי ולבני יכולות לעשות יותר מתוך הממשלה, גם בראשות נתניהו, מאשר בחוץ. נתניהו יצטרך להתגמש בנושאים מסוימים, וגם שלי ולבני

        אני בנוסף חושב שממשלת ימים חרדים תהיה יציבה מאוד – למה שלא תהיה? כל עוד נתניהו ייתן לחרדים מה שהם רוצים, הממשלה לא תפול.

      • ראש ממשלה במדינה דמוקרטית אינו דיקטטור שנבחר מדי ארבע שנים. במדינה דמוקרטית מתוקנת, מדיניות הממשלה חייבת להיות מותקפת, נבדקת ונבחנת כל הזמן על ידי כוחות פוליטיים יריבים רבי עוצמה. רק כך, אם המדיניות לקויה, תוכל להיווצר אלטרנטיבה שתחליף את הממשלה בפעם הבאה.

        הבעיה של מפלגת העבודה שבדיוק את זה היא לא עשתה. היסטורית, כפי שראינו, הכוח שלה להשפיע בממשלה היה נמוך מאד מהטעמים הבאים. ראשית כל, ביבי תמיד היה יכול לקחת את הימין ולסלק אותה. התוצאה היתה אימפוטנציה מוחלטת ומלכוד 22: אם ילחצו יותר מדי על ביבי ויאיימו עליו לפרוש – יביאו לממשלה קיצונית יותר. כך, כדי למנוע את הפיכתה של הממשלה ל"קיצונית" יותר, הם היו צריכים לתת גיבוי לכל מה שביבי עושה. את המדיניות זה לא שינה באופן מהותי, ורק חיסל את האופציה לעלות לשלטון בפעם הבאה (כי לא התגבשה אלטרנטיבה). זו אחת הסיבות לנצחיות כביכול של שלטון הימין כאן.

  12. אז אתה מאמין שישיבה באופוזיציה במשך ממשלה אחת של ממשלת ימין קיצונית (בהנחה שלפיד ולבני לא יצטרפו לממשלה), תוביל לכך שבבחירות הבאות, כנראה עוד 4 שנים – כי מי יפיל את הממשלה? יש לה יותר מ61 מנדטים, גוש המרכז- שמאל יוכל להרכיב את הממשלה? אני חושב שאתה אופטימי, ושיש סחף דמוגרפי ימינה שהשמאל לא יכול לעצור. המחנות מחולקים פחות או יותר, ואני לא רואה איך מי שיצביע לבית היהודי, הליכוד או החרדים יציע ל"תנועה" בבחירות הבאות.

    אני מקווה שאני טועה.

  13. אהלן דני-
    עכשיו קיבלתי גם תשובה לשאלתי מהפוסט הקודם…
    להתראות בקרוב אמן!

  1. פינגבק: מעורב ירושלמי « הינשוּף

  2. פינגבק: החוט המשולש « הינשוּף

  3. פינגבק: שלי יחימוביץ', למרות הכל | חיים שרירותיים

  4. פינגבק: מפלטו האחרון של הבטלן: על ה"פטריוטיזם" של מפלגת העבודה | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: