מחדלו של הזקן: איך הוחמצה ההזדמנות הראשונה לשוויון בנטל

מסמכים היסטוריים מסקרנים שהגיעו לינשוף מספרים כיצד פספסה מדינת ישראל את ההזדמנות הראשונה לכונן שוויון בנטל: לידיעת הקורא יאיר לפיד.

(ותודה לסופר דוד מלמד ששלח אלי את המסמכים)

תלמידי ישיבה

לפני מספר חודשים הגיעו אלי, ברשימת תפוצה כלשהי, שני מסמכים היסטוריים מעניינים מראשית ימי המדינה (1958): מכתב של הרב הראשי דאז, יצחק הלוי הרצוג, לראש הממשלה דוד בן גוריון, ותשובתו של "הזקן". שני המכתבים עסקו בשאלת גיוס בחורי הישיבות, ובאופן כללי השתלבות הציבור החרדי בחברה הכללית, באופן שייראה אקטואלי להדהים גם בימינו. מהמכתבים עולה ריח חריף של החמצה. בן גוריון התבטא בבהירות ובתבונה, אמר את כל הדברים הנכונים, אפילו גילה נחישות מנומסת מול תביעותיו של הרב – אולם בשורה האחרונה כשל. טעותו, כפי שנראה, לא היתה בקו המדיניות שבחר לנקוט בפועל, אלא דווקא בכשלונו להבטיח את קו המדיניות הזה באמצעות חקיקה מסודרת.

באופן לא מפתיע, מטרתו של הרב הרצוג, ששם עצמו כשומר החומה, היתה למנוע כל גיוס של בחורי ישיבה לצה"ל. הטיעונים מוכרים: היטלר השמיד לא רק את הגוף היהודי, אלא גם את הנפש; לימוד התורה הוא בית היוצר למהותה הרוחנית של האומה, ומעניק לה חומת מגן מיסטית לא פחות מאשר הלוחמים המחרפים את נפשם בחזית. בניגוד אולי לרוב המנהיגים הדתיים היום, הרצוג ראה בבן גוריון ("מכובדי היקר והנעלה") לא רק מנהיג חילוני אלא אישיות רוחנית, המגלמת בדמותה את גאולת ישראל המתחדשת. לפיכך, עליו להגן על העם לא רק במישור החומרי אלא גם במישור הרוחני:

הרב יצחק הלוי הרצוג

הרב יצחק הלוי הרצוג

נחרדתי עמוקות ולבי נשבר בקרבי לנוכח השמועה כי נתעוררה כוונה להכניס שינויים במעמד הקיים של תלמידי הישיבות, שגיוסם נדחה כל עוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה […] זכויות היסטוריות, שגודלן עד שמי רום, נפל בחבלו של כב' להחזיר תפארת החירות והפדות לישראל ולכונן ממלכתו העצמאית במכורתו. נתקיים בכבודו "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל" […]  חובה מוטלת על העם היושב בציון תחת שמי חיי עצמאות להעניק לבני הישיבות אשר הופקדו לשמור על נכסי הרוח של האומה (והם עושים את זה במסירות נפש ובהקרבה לא ישוערו במצב כלכלי כבד מנשוא שלא יתואר בדברים) – שחרור מכל חובת גיוס כל דהו, כל עוד הם יושבים באוהלה של תורה. כי אף הם מגוייסים ועומדים הם על בטחונה של תורת ישראל ומורשתו, אשר בהן תפארתן ובגללן הגענו עד הלום.  […] אני בא איפה לפני כב' בלב רועד, אבל בביטחון, כי כב', אשר התרומם לספירות כלל ישראליות בהעניקו לתלמידי הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס יוסיף להראות את חיבתו והוקרתו לבני התורה, ולא יחול שום שינוי במעמדם זה, אף כמלוא נימה.

בן גוריון 

בתשובתו, אמר בן גוריון את הדברים הבאים:

אשר לבחורי הישיבה, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משירות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבא נשארו לומדי תורה לשמה, אם כי עלי לציין בשמחה שבחורי הישיבה לקחו חלק במלחמה על הגנת ירושלים כמו כל צעירי ירושלים. המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבה רבו. איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. […]וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה, אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית יהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות. ולכן הצעתי (לא הוריתי, אלא הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללמוד התורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל. אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים […] אנו עומדים ברשות עצמנו. ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים, וזכות זו מחייבת לדעתי כל צעיר בישראל.

יצליח לתקן את מחדלו של בן גוריון? ספק רב. ח"כ החדש יאיר לפיד

יצליח לתקן את מחדלו של בן גוריון? ספק רב. ח"כ החדש יאיר לפיד

אבל תהיה זו טעות להתבונן על מכתב זה בעיניים נוסטלגיות, ולהתבשם מנחישותם של מנהיגי העבר אל מול ההשתמטות החרדית. בן גוריון אומר אמנם את הדברים הנכונים: הוא מצביע על הפגיעה בעיקרון השוויון, ועל החשיבות שבהגבלת מספר הפטורים מגיוס למעט מזער של עילויים לומדי תורה. אולם, במעין קדימון להתבטלות החילונית הרגילה כלפי החרדים, הוא לא העז לעמוד על דעתו ("לא הוריתי, הצעתי"), לא הצליח לעגן את המגבלה על מספר הלומדים בחוקים ותקנות או ליצור מוסדות שייפקחו על כך. למעשה, ההסדר לא היה מבוסס על חוק, אלא על הוראות שעה חלושות למיניהן, שהליכוד ביטל בנקל כאשר עלה לשלטון ב-1977. זו דוגמא נוספת לגישתו הכאוטית של בן גוריון לממשל, שהתבססה על הסדרים זמניים, קואליציות רגעיות ותקנות שעה, ולא על מוסדות ברי קיימא ומאריכי ימים.

מעבר לכך, אם רק אנשים מעטים, אותם עילויים המוכנים להקדיש את כל חייהם לתורה, יוכלו שלא לשרת, היכן מנגנון הבחינות הממשלתי שייקבע מי הם אותם "עילויים"? הותרת הדבר בידי ראשי הישיבות, כפי שקרה בפועל, היתה פרצה הקוראת לגנב: הרי ברגע שפרץ בגין את כל גדירות המכסה ב-1977, רבים מהם העניקו פטורים לכל צעיר חרדי שפנה אליהם, בלי שום קשר למידת יכולתו ללמוד תורה, רק כדי שלא יתגייס לצה"ל ויתפקר שם. כך נוצרה "חברת הלומדים" של ימינו, המנותקת מהצבא ומהחיים המודרניים, ומהווה נטל שאין כמוהו על הכלכלה הישראלית.

נזק זה קשה לתיקון כיום, מפני שגיוס חרדים כיום לצה"ל מצריך משאבים ניכרים, ומעמיד את הצבא בפני סכנה ממשית של הקצנה דתית (נוספת על זו שקיימת ממילא). אולם ניתן לשער שאם הממשלה היתה מקפידה על שילוב החרדים בצבא, ובכל יתר תחומי החיים של המדינה, כבר משלב מוקדם, החברה החרדית היתה, בהדרגה, נפתחת יותר לעולם הסובב ולחברה הכללית. כמו רבים מחוליי החברה הישראלית, הכישלון של בן גוריון נבע לפיכך מהתנהלותו הכאוטית: לא מכשל רעיוני, אלא מחוסר יכולתו לגבות את רעיונותיו בעוגנים חקיקתיים ומוסדיים שיעמדו במבחן הזמן.

ועוד משהו לסיום:

גישתו הכאוטית של בן גוריון התבטאה לא רק בפרשת תלמידי הישיבה, אלא גם בפרשה אחרת, אפלה וכואבת יותר, עליה כתבתי בזמנו כאן, בינשוף.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-פברואר 8, 2013, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. תודה על המאמר דני ………ממש מרתק שהבאת מובאות ממקורות ראשוניים לגבי נושא כה אקטואלי . לגופו של ענין −

    את הסיפא ניסחת בצורה יוצאת מן הכלל , כשל שיסודו בהתנהלות כאוטית ולא כשל רעיוני למעשה . אבל לבן גוריון לא היו הרבה ברירות , במשימה העיקרית הוא עמד הרי ( שהרי הבוקה והמבולקה המשפטית והמעשית הייתה עצומה ממש ותקצר כאן היריעה פשוט ……. ) מעבר לכך , בנוגע לחרדים , לטעמי , עלינו להרגיע קצת –

    הכלכלה , הינה תחום או דיספלינה , הרבה יותר כאוטית ,מוזרה , וסבוכה מהנדמה או מהנחזה לעין ……… לא ברור כלל , שחרדים הנושאים בצורה שיוויונית בנטל , יועילו לכלכלה באמת ובתמים , אותו כנ"ל גם לגבי השירות הצבאי . אף אחד לא הוכיח עד היום , בנתונים ודוקטרינות של ממש , שבריר טיעון כזה ……זה רק נשמע על פניו כך ……. לא ברור ובטוח שהצבא צריך אותם בכלל , לא ברור במה יעבדו ……..ואם לא יעבדו , ולא ירבצו על תורתם , בכמה תעלה רמת הפשיעה , כמה זה יעלה למדינה ….איפה יעבדו ?? ….חסרים פה מהנדסים ?? מתכנתים ?? בעלי מקצוע ? יעבדו בעבודות כפיים ? צריך להירגע ממנטרות ולחשוב בצורה ריאלית …….. לא ברור כלל וכלל שזה כך …….. לא הוכח כך כלל וכלל עדיין . הם הרי גוזרים על עצמם מראש חיי עוני , מרצון ובאהבה , יש לכך יתרונות לא מבוטלים לכלכלת המדינה ……….

    מנגד , הם לוקחים את שלהם , במשחק הדמוקרטי , ובדרך דמוקרטית …… המדינה הזו קמה על אתוס דתי , אין עוררין על כך , עד יאיר לפיד , לא היה מינימום של עוררין על כך ……כל עקרונות היסוד המשפטיים והחוקתיים מקבלים השראתם מהדת היהודית , הקמת המדינה הינה צמיחה מהשואה והשמד עם ………. יהודים באשר הם יהודים הושמדו ….האין כך הדבר ? אם אמן יקבל סיבסוד מהעירייה , לא ייצאו חוצץ כי –" פי סי " הדבר ( פוליטיקלי קורקט ) וחרדים , מראש מוקצה הדבר ……… אין בזה הרבה מוסר אובייקטיבי ומושגי …..

    לא הוכח , שרצון העם , באמת ובתמים ( עד כה לפחות ) סותר מצב דברים בסיסי זה ……. הנפש הישראלית חצויה כמו תמיד בין משיחיות הזויה לבין רציונליזציה מערבית ( ראה את לפיד , הסדר מדיני מחד , וירושליים לנצח מאוחדת מאידך , איזה היגיון מושגי יש בדבר ? ) …..

    הענין האמיתי , הוא − שאת החרדים קל להאשים …..אצבע קלה על ההדק ……כמו שקל להאשים טייקונים , קל להאשים נוער גבעות , אבל , הכי קשה להסתכל למציאות בעיניים ….המחאה של הקיץ הוכיחה בעליל זאת …….זהו טרנד מובהק שנובע מההתפתחות העצומה של המדיות המבוזרות ………… המדיות המבוזרות , מעוררות ההמונים לא להשלים עם שום גזירת גורל , אלא מעניקות תחושה שיש לאל ידם של ההמונים לשנות דברים ( המדיות המבוזרות הינן רק הביטוי או האמצעי , האינתיפאדה הראשונה קיבעה העיקרון והתקדים רסמי , ברמה גלובלית ממש ) …….והתנאי הבסיסי או הדחף הבסיסי הוא קודם כל הפניית אצבע מאשימה במקום להתמודד עם גזירות גורל ומציאות ………

    שוב תודה

    • אלרום, איך הגעת למסקנה שאם יותר חרדים יעבדו תעלה רמת הפשיעה (!) דווקא?

      • לא ברור לך הקשר דני בין המצב האקונומי של האדם לבין פשיעה ?? שכבות סוציואקונומיות נמוכות , פושעות יותר מאשר גבוהות …..זוהי עובדת חיים , סטטיסטית מוחלטת …..בכל חברה ותרבות ……..

        החרדים , למרות עוניים הטבוע , הינם מכללא אנשים שומרי חוק …..ברורה לך הסטטיסטיקה ( לפחות בכל הנוגע לפשיעה ברוטלית ) ……….. אתה הרי לא מאמין או גורס , שבני ישיבות , אברכים , כל אילו שתורתם אומנותם , חוזרי בתשובה בעיקר ( ומספרם עצום ) לא באים לרוב בעיקרון משכבות סוציואקונומיות גבוהות ……… לא תאמין לסיפור כזה ……..

        יש לך מושג , כמה המדינה צריכה להשקיע בשביל להתמודד עם עוני שגורר לפשע ?? כמה עובדים סוציאלים ? כמה סמים ? כמה שוטרים ? כמה אבחנות ? כמה אשפוזים ? כמה חקירות ? כמה חינוך פריפרי ……….

        כל זה , כסף …..משאבים …….החרדים חיים בעוני , לא מזקיקים משאבים לא מבוטלים לטיפול בהם ובבעיות נגררות …….. מקבלים בעיקרון באהבה את חיי הדלות …….. וגם תתפלא – תורמים לחוסן הלאומי ………. הרי טרנד של משיחיות , חזרה לשורשים ולמסורת , הינו טרנד חזק בקרב צעירים או דורות אחרונים ……… ( גם גלובלית אגב , ראה מדונה והקבלה , תקצר היריעה כאן לעמוד על הסיבות ……… ) הטרנד הזה , משליך באור חיובי על התפיסות הלאומיות ומעצים החוסן הלאומי , להיות חרדי גלותי , פעם היה פקינג בושה , היום כבר לא …………

        פשוטים הדברים אם כי לא ברורים כלל וכלל לכל בר ביי רב ……….

      • ברור לי בהחלט הקשר בין עוני לפשיעה, לא ברור לי הקשר שעשית בין עבודה לפשיעה דווקא.

  2. המסמכים פורסמו בקיץ בבלוג של ארכיון המדינה (שווה לעקוב, ויש גם בלוג באנגלית).

    http://israelidocuments.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_09.html

    בגדול, אני חושב שההתמקדות בגיוס כסוגיה נפרדת מפספס את העיקר. החרדים מתחנכים מגיל ינקות להיבדל מהחברה החילונית ולסלוד מהרעיון הציוני, אז ברור שבגיל 18 הם לא ימהרו לארוז תיק לבקו"ם. גם אם יגויסו, הם יהיו חיילים שנזקם יעלה על תועלתם: המוטיבציה שלהם תהיה נמוכה, הדרישות שלהם יהיו מופרזות, הרבנים יכנסו לצה"ל (מה שכבר קורה בציונות הדתית) וכו'.

    הטעות הגורלית הייתה (ועודנה) הכניעה בשאלת החינוך הנפרד. ואת זה יהיה הרבה יותר קשה לשנות.

    • מסכים איתך. באופן אישי, נושא החינוך הרבה יותר חשוב לי מהגיוס. אבל אני חושב, שחוק חכם לשוויון בנטל ישחרר חרדים רבים מלפיתתם של ראשי הישיבות, וגם אם לא יגוייסו בסופו של דבר לפחות יוכלו לצאת בחופשיות לשוק העבודה. וגם זה משהו.

  3. התובנה בפסקה האחרונה מעניינת מאוד. עניין נוסף שיכול להסביר את קוצר הראות דאז הוא, שגם החברה החרדית היתה עדיין שונה (כפי שאמרת יפה לגבי התייחסות הרב לב"ג). אולי היה קצת מוגזם לצפות לרוחק ראות לגבי השינויים שיעברו על היחסים בין החרדים והחילונים בעוד כמה עשורים.

    לגבי פטור משירות לעילויים לומדי תורה בודדים – אני למשל חושבת שכך צריך להיות, ויש חשיבות לשימור לימוד התורה כפי שיש חשיבות לחוגים מסויימים באוניברסיטאות. סביר בעיניי שקבוצה מצומצמת של צעירים מוכשרים בכמה תחומים שונים (אקדמיה "חילונית", לומדי תורה, מוזיקאים, ספורטאים) תקבל פטור מלא משירות.
    מי יקבע את הזכאות לפטור – מי קובע היום סטטוס "מוזיקאי מצטיין" או "ספורטאי מצטיין", או מי מאשר עתודה? המדינה יכולה לקבוע מכסה מסויימת ולתת לבקיאים בתחום הספציפי למלא אותה.

    • מסכים איתך בנוגע לחשיבות הכללית של לימוד התורה, למרות שיש לי ספקות עזים בנוגע לדרך שבה החרדים עושים זאת. בהחלט אני בעד קביעת מכסה, ואפילו לא אתנגד אם היא תהיה יותר גדולה במידת מה מ-400. אבל המכסה חשובה, כי רק אם העניין יהיה תחרותי יהיה תמריץ ל"עילויים" להתחרות זה בזה ולכן להשקיע באמת ובתמים. במקרה הזה, יש גם בעיה לתת ל"בקיאים" לשמור על השמנת, כי ראשי הישיבות הרי ירצו לתת לכל בר בי רב לחסות תחת כנפיהם, זה האינטרס המובנה של רבים מהם. לכן חשוב שיהיה איזשהו מערך סלקציה ובחינות ממשלתי.

  4. אני דווקא הבנתי שבן גוריון התכוון שכל בחור שמקדיש את כל חייו ללימוד תורה יהיה פטור מגיוס מלא כפי
    שנראה לי מדבריו הוא לא כותב הגבלה מספרית "שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללמוד התורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל" מה ש- לפחות על הנייר – קיים היום, לא?
    דרך אגב הבלוג שלך מאוד מעניין

    • דא עקא, שבן גוריון דווקא הגביל את המספר ל-400, הוא רק לא קיבע את זה בסלע כמו שהיה צריך. רק בגין, לאחר מכן, פרץ את כל הסכרים. ותודה על המחמאות על הבלוג.

      • אתה בטוח שהייתה הגבלה של 400 זה לא כ"כ נשמע מהדו שיח של הרב וב"ג. הרב: "כי נתעוררה כוונה להכניס שינויים במעמד הקיים של תלמידי הישיבות, שגיוסם נדחה כל עוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה" וב"ג עונה לו "שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללמוד התורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל"
        דווקא נראה שב"ג מתכוון להעלות את רמת הסף של הפטור, ללימוד של כל החיים ולא על מכסות. השאלה שלי מה היה המעמד של ההחלטה על ה400 ומתי היא התרחשה לפני המכתב או אחרי

      • הסבר על המכסה יש בויקיפדיה, בקישור המצורף להלן. נראה לי שהכתוב תומך בהשערה שלי: היתה מכסה, אבל היא מעולם לא נאכפה – וזה משל על התנהלותו של ב"ג באופן כללי, לא רק בנושא הזה אלא גם בנושאים אחרים. הכל נסגר בחדרי חדרים ובאופן לא רשמי, בלי עיגון חוקי של ממש.

  5. דני , אני מגיב בתגובה חדשה , הואיל ואין לי כניסה בגוף הטקסט על התגובה שלך ……ראה לעי"ל , פשוט השרשור נגמר ……..תברר למה אי אפשר להמשיך בכניסות ……….

    לגופו של ענין ……

    מה שאני גורס , זה לא שעבודה תביא פשיעה ……אלא שלא בטוח כלל שהם יעבדו , ואז כי מה , לא יעבדו ולא ילמדו ? נו……אם אתה מסכים שהם משכבות סוציואקונומיות נמוכות מכללא , הרי חבית אבק שריפה זאת ……… לא הוכח כלל שיש מקום להנחה שהם יהיו קונסטרוקטיבים למשק ….ואם אין עבודה , אין תורה , אין התמכרות ספיריטואלית , הפרופיל של טיפוסים כאילו ….יכול להביא לסטיות ועבריינות ……לימוד תורה ממכר אותם ומתעל אותם לפעילות חיובית בעיקרון ו, לא עבריינית וסטייתית ………

    תחשוב על אנשים מן היישוב , אצל רוב האנשים , הזהות העצמית מושתתת לרוב על עבודה ועל קריירה …..קח זאת ממנו , עירערת אותו נפשית , ברור הדבר . תאר לך חוזר בתשובה ?

    אף אחד פשוט לא עשה מחקר או חשבון כלל וכלל בנדון …..שיוויון בנטל כעיקרון ערכי הינו חשוב , אבל מכאן ועד חשבון קונסטרוקטיבי ופרקטי , הדרך ארוכה ………

  6. דני
    אני קורא את מאמריך בשקיקה רבה אבל במאמר זה עשית טעות קשה.
    אתה מגדיר את הרב הרצוג, תלמידו של הרב קוק ורב ראשי במדינה הציונית כ"חרדי" (רק כעבור שנים הציבור החרדי השתלט על המוסד הזה).
    אתה מייחס משמעות רבה מאוד למכתב עם רב ראשי שהוא גורם לא מייצג וחסר סמכות לעניין גיוס בחורי הישיבות.
    הרב הרצוג היה יכול לטעון טיעונים לכאן ולכאן- אך בסופו של יום, בטוח שלא הייתה כאן "החמצה הסטורית" כפי שכתבת.
    יתרה מכך- נפלת לפח עתיק היומין של הכללת כל "הדתיים" כקבוצה אחת ומשם הגעת למסקנה האבסורדית לגבי כוחו של הרב הראשי לגבי גיוס בחורי ישיבות חרדים.

    • אליעזר,

      אולי לא הסברתי את עצמי נכון, אבל יש לי הרגשה שאתה תוקף טיעון שכלל לא העליתי. המאמר לא עוסק ברב הרצוג, אלא בבן גוריון. אין לי מחלוקת איתך בכל הנוגע לטענות הנוגעות לרב. אכן, באותה תקופה ההבדל בין חרדים לדתיים לאומיים כלל לא היה חד כמו היום (בוודאי לא אצל בני הדור הישן כמו הרב הרצוג). במיוחד לא טענתי שלרב הרצוג היתה סמכות בעניין בני הישיבות. מעניינת אותי יותר התגובה של בן גוריון לפניית הרב כדרך להבין את עמדותיו והשקפתו הפוליטית של ה"זקן", ומכאן, לדון בכשלונו לייצר חוקים ברי-קיימא ומוסדות ארוכי טווח שיעגנו את השקפותיו במציאות לדורות.

  1. פינגבק: דרשת הגיוס של הרב שמואל אוירבך - פוליטיקורקט

  2. פינגבק: אנחנו והם | הוזה מִלִים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: