You may Kissu the Bride

 

האם הייתם פעם ב"חתונה לבנה"? אני גיליתי את התופעה היפנית המוזרה הזאת לפני הרבה שנים, בערב אחד, כאשר ראיתי סטודנט לבוש טוקסידו חומק לחדרים באין רואה. כיצד מתפרנסים סטודנטים זרים רבים ככמרים מזויפים, במה אסור לפשל ומי המציא את החתונה היפנית ה"מסורתית"? הינשוף הנודד על מה שבין דרכו של ישו, דרך האלים ותעתועי "המסורת היפנית".

 Wedding-1

פוסט זה הוא גירסה מורחבת של מאמר שפרסמתי ב-YNET.

פעם, לפני חמש שנים, כאשר גרתי במעונות סטודנטים באזור שקט ונחמד בטוקיו, יצא לי להכיר סטודנט אוסטרלי שקט ונחמד בשם גרג. בניגוד לזרים רבים אחרים, הוא היה מעריץ אמיתי של יפן: הוא אהב את התרבות, האוכל, קצב החיים, אפילו את ה"רוח היפנית". בכל פעם שנתקל ביפנים שמותחים ביקורת על ארצם שלהם, ויש כאלו בשפע, הגיב בזלזול. היפנים, נהג לומר, אינם יודעים עד כמה טובה מדינתם. בעתיד, הבטיח, יכתוב ספר תהילה על יפן כדי להבהיר להם בדיוק את הנקודה הזאת.

            רק על דבר אחד לא אהב גרג לדבר – על העבודה שלו. סטודנטים זרים רבים ביפן נאלצים לעבוד כדי לממן את שהותם במדינה היקרה, בין אם בחנויות כלבו ומסעדות, חברות ומוסדות, או, במקרה הנפוץ יותר, כמורים לאנגלית. ישנן גם בנות, רוסיות, ישראליות ואחרות, שעובדות כמארחות במועדונים המוצללים של אזור הבילויים רוֹפּוֹנְגי. תמיד תהינו במה גרג עובד, עד שתפסנו אותו על חם. יום אחד, חזר למעונות בחליפה רשמית ושחורה שמזכירה כומר קתולי. כששאלו אותו על מה ולמה- הודה שהעבודה האמיתית שלו מוזרה יותר מכל מה שחשבנו. גרג עבד ככומר מזוייף בתעשיית "החתונות הלבנות" של יפן.

japanese-wedding

            דתות יפן, למעט הנצרות, אינן דורשות בלעדיות משום סוג שהוא, וכל מי שחפץ יכול להשתייך לכמה מהן בעת ובעונה אחת. רוב היפנים מצהירים שאינם מאמינים בדת כלשהי, אולם רבים מהם מקיימים מנהגים פולחניים של דתות שונות. האימרה הרווחת הוא שאדם נולד שינטואיסטי ומת בודהיסט, היינו – טקסי לידה מתקיימים במקדשי שינטו והלוויות במקדשים הבודהיסטיים. למרות שמספר הנוצרים ביפן זעום ולא עולה על חצי אחוז מהאוכלוסיה, ישנם שני מנהגים נוצריים החביבים מאד על חלקים נרחבים מהציבור. אחד מהם הוא חג המולד, והשני- החתונה.

            כן, זוגות יפניים רבים שהידע שלהם על הנצרות מסתכם בחיבה לסנטה קלאוס, מתים על החתונה הנוצרית כפי שהיא מוצגת בסרטים ההוליוודיים: השמלה הלבנה של הכלה, הטבעות, מארש החתונה המהודר של מנדלסון, הכומר עטוי השחורים, שבועת הנאמנות ההדדית, וכמובן השיא: You may kiss the bride. אם זה היה הכל, התופעה לא היתה מוזרה במיוחד. אחרי הכל, נוצרים חילונים רבים מעדיפים גם הם את ההוד וההדר של חתונה דתית. אבל לקהל המתחתנים היפנים, מסתבר, זה לא מספיק. במקום לבחור כומר יפני לחתונה, רובם רוצים כומר "ממש כמו בסרטים": היינו, צעיר מערבי בהיר עור, תמיר וגבוה. ואם הוא גם בעל מראה "ארי", הרי זה משובח.

היה יכול למצוא עבודה ככומר ביפן - טום קרוז

היה יכול למצוא עבודה ככומר ביפן – טום קרוז

            לפעמים מוצאים כומר אמיתי שעונה לקריטריונים. מיסיונר מערבי אחד, למשל, סיפר לעיתון ג'פן טיימס כי הוא מנצל את ההזדמנות להעביר בכל זאת כמה שיוכל מעקרונות הנצרות לזוגות. הם לא יודעים אפילו מי זה ישו, הוא אומר, ומספר כי הוא מראה להם סרט בסיסי על עקרונות התיאולוגיה הנוצרית, משמעותו של הצלב והשלכותיה של החתונה. יש להניח שהם מתייחסים לכך, בערך כמו זוגות ישראליים להסבריו המלומדים של הפקיד ברבנות הראשית. אולם הדרישה ל"חתונות לבנות", כפי שהן נקראות בז'רגון, עולה בהרבה על כמות הכמרים ביפן. בעצם – למה חייבים כומר? הזוגות היפנים רוצים, בסך הכל, פנטזיה מערבית כדי להמתיק את הרגע המאושר בחייהם. אף אחד כמובן לא משלה את עצמו שמדובר בחתונה נוצרית אמיתית, אבל למי אכפת? ואם כבר פנטזיה, אז עד הסוף. מסתבר שכל צעיר מערבי מהודר מספיק, שלובש גלימה שחורה, מספיק כדי למלא את המשימה. כך מצא גרג את העבודה שלו.

            לאחרונה, סיפר "טום" (שם בדוי), סטודנט מערבי, לכתב העיתון "ג'פאן טיימס" על סודותיה של התעשייה. את שמו האמיתי סירב לגלות, מחשש שאי מי יתבע אותו על מרמה. אולם האירועים שהוא עובד בו, כמובן, אינו כנסייה אמיתית- סתם היכל חתונות שהדביקו לו צלב, או קישוטים קיטשיים נוסח דיסנילנד. כל חתונה נפתחת בקוורטט כינור של מוזיקה קלאסית. טום עולה לבמה, נושא נאום על חשיבות הנישואין בפני האל, שואל האם למישהו יש התנגדות, ואם לא אז שישתוק לנצח ומשביע את הזוג. הוא עצמו, דרך אגב, כלל לא דתי, לא מתעניין בנצרות ולא מבין את משמעות הטקסטים שהוא קורא. לאחר מכן הוא חומק מה"כנסייה" בדלת האחורית, לאחר שמישהו מגניב לאמתחתו מעטפה ובה מאתיים דולר. בכל זאת, הוא טוען, ישנם כמה דברים שאסור לפשל בהם: את שמם של החתן והכלה חשוב להגות נכון, למשל. את הנאום צריך לשאת באנגלית "ראויה", למרות שרוב הקהל ככל הנראה לא מבין את השפה הזאת. ולבסוף- כאשר מבקשים מהחתן לנשק את הכלה, יש להקפיד להגות את המילה Kiss במבטא יפני (קיסוּ) כדי שהחתן ידע מה עליו לעשות: You may kissu the bride. לבסוף, כולם הולכים הביתה מאושרים, ובמקרה של טום גם עשירים.

            מה אפשר ללמוד מכל הסיפור? משהו על התסבוכת התרבותית במדינה, שמאז המאה התשע עשרה נעה במעין מעגל בין רצון עז לחקות כל דבר מערבי, כי המערב הצליח להשיג מעמד דומיננטי בעולם כולו, ובין נהי על "יפן האבודה" וכמיהה לחזור לשורשים. ואכן, יש במדינה גם כאלו שאין חלקם בחתונות מערביות מזויפות ורוצים חתונה יפנית "מסורתית". אחדים מהם מתחתנים בטקס שינטואיסטי רב רושם באחד המקדשים הגדולים, כמו מקדש מייג'י בטוקיו, כולל תפילה לאלים. אחרים מגיעים לחופה לבושים בקימונו, ונותנים לחתן לחתוך את העוגה עם חרב סמוראית. מיותר לומר- שאפילו החזרה הזאת לשורשים נובעת מהשפעה מערבית: לא רק במובן של "שורשים", כמשהו נפרד ממך שעליך לשוב אליו, אלא אפילו במבנה הטקס עצמו. ביפן המסורתית, אחרי הכל, לא היו טקסי חתונה כלל. הכלה הגיעה לביתו של החתן, מי עם תהלוכה מפוארת ומי עם חבילה מרופטת, בהתאם למצב ולמעמד הכלכלי. טקסי החתונה השינטואיסטיים המלווים בתפילה מיוחדת לאלים (נוֹרִיטוֹ) אינם אלא תוצאה נוספת של המפגש היפני עם המערב.

חוזרים לשורשים - חתונה שינטואיסטית "מסורתית" במקדש מייג'י, טוקיו

חוזרים לשורשים – חתונה שינטואיסטית "מסורתית" במקדש מייג'י, טוקיו

אתר לאומי חשוב - המקדש של אלת השמש באיסֶה

אתר לאומי חשוב – המקדש של אלת השמש באיסֶה

 

למעשה, אפילו השינטו עצמו הוא במידה מסויימת תוצאה של המפגש הזה. לפני המאה התשע עשרה, ה"דת" היפנית הנייטיביסטית, להבדהיל מהבודהיזם, לא היתה מערכת אמונות מאורגנת אלא אוסף של פולחנות לאלים שונים (קאמי). לא היה פנתיאון מוסכם על הכל, מיתולוגיה אחידה ובוודאי שלא כנסייה מסודרת – רק אוסף של משפחות אריסטוקרטיות ששלטו במידה כזו או אחרת על כמה מהפולחנות החשובים יותר. היו אתרים דתיים מרכזיים שעלו אליהם לרגל מכל יפן, כמו למשל המקדש של אלת השמש באיסֶה (עליות לרגל מסוג זה, דרך אגב, היו אחת העילות שבגינן התירה ממשלת השוגון לפשוטי עם לנוע ברחבי המדינה), אבל רוב המקומות הקדושים היו קשורים לפולחנות מקומיים בלבד. מעל הכל, ה"שינטו" היה מעורבב עד לבלי היכר עם הפולחן הבודהיסטי, עד שבמקומות רבים היה בלתי אפשרי להבדיל ביניהם. רק אחרי הרסטורציה של מייג'י, כאשר יפן התחילה ללמוד באופן אינטנסיבי מהמערב, נוצרה השאיפה להקים גם בממלכת השמש העולה "דת לאומית". כך, אורגנה מערכת אמונות רשמית תחת קורת הגג "שינטו" (יפנית: דרך האלים). החתונות השינטואיסטיות, כביכול, היו חלק מאותו תהליך של יצירת דת לאומית. ולמרבה האירוניה, אותו השינטו הממלכתי, יצירה מערבית לעילא ולעילא, הפך מאוחר יותר לסמל השמרנות, השחצנות הלאומית וההסתגרות היפנית. כך, נעים בני אדם במעגל מכושף, כשהקשר בין מנהגים מסורתיים באמת, מנהגים מיובאים וכאלו שקיבלו משמעות חדשה קלוש ומטושטש מאי פעם.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מאי 25, 2013, ב-הינשוף הנודד ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 18 תגובות.

  1. מעניין. כשאני שומע את המושג 'חתונה לבנה' הדבר הראשון שעולה בראשי הוא שירו של בילי איידול משנות השמונים.
    אפרופו חתונות, אני מחבב את המושג האמריקאי, בעיקר, 'חתונת רובה-ציד'. שוט-גאן וודינג. כלומר, חתונה מאולצת. הכוונה לאבי הכלה, שמחמת הבושה (בעיקר מפני שהכלה נכנסה להיריון לפני הנישואין) מאלץ את בן הזוג להתחתן עם בתו באמצעות כיוון רובה לראשו. "או שאתה מתחתן עם בתי, או ש.."

    למושג חתונה לבנה בצרפתית, Mariage blanc (יכול להיות גם 'חתונה ריקה') – יש משמעות שונה. הכוונה לנישואים מתוך נוחות, נישואים פיקטיביים, ללא יחסי מין או 'התייחדות'. אם אין התייחדות, אין דם על המיטה לאחר הלילה הראשון, ולכן BLANC. או ריק, כלומר חתונה ריקה מתוכן.

  2. מעניין. אין ספק שהיפנים מוזרים בדרכם שלהם. אני מניח שאפשר להתייחס לזה כאל מקרה של "המצאת מסורת", או של משבר הזהות היפני (אינטואיטיבית, אני הייתי מייחס את זה להתמודדות עם התבוסה במלחמת העולם השנייה ולא לרסטורציה, לא?)

    אבל אני חושב שאנחנו כאן במזרח התיכון יכולים ללמוד משהו מהליברליזם היפני בענייני דת. חתונה לבנה וחג המולד זה נחמד? אז למה לא לאמץ. אצלנו, ישר מתחילים עם "התבוללות", "התייוונות" ומשם זה מידרדר…

  3. אני חושב שמשבר הזהות שאתה מדבר עליו התחיל, באופן מובהק, בשנים שלפני הרסטורציה ולאחריה. אם כי התבוסה במלחמת העולם השנייה היתה בהחלט משבר זהות שני, שהשפעתו היתה עמוקה לא פחות מאשר הראשון. ובכל זאת, אפשר לומר ששינויי התרבות לאחר התבוסה עסקו יותר באופן שבו יפן צריכה להתמודד עם תרבות המערב. אבל עצם ההתמודדות הזאת התחילה בשנות השישים של המאה התשע עשרה, ובמיוחד בשני העשורים הראשון אחרי הרסטורציה.

    אני בדיוק קורא, דרך אגב, עבודת דוקטורט מרתקת משנות החמישים שעוסקת בקבוצה של גנרלים, פוליטיקאים ועיתונאים שמרנים שהתנגדו בחריפות לממשלת מייג'י מתוך חשדנות (מסויימת) כלפי ההתמערבות שהיא הובילה. ובכל זאת, רובם התנגדו גם לאימפריאליזם ולהתפשטות טריטוריאלית, והגנרלים שבהם יצאו בחריפות נגד הגדלת תקציב הצבא וכוח האדם שלו. למעשה, הם רצו להמשיך במין בידוד חלקי של יפן תוך כדי יחסים קורקטיים בלבד עם המעצמות האירופיות – בלי להסתבך בפוליטיקה המסוכנת שלהן.

  4. ובאשר לזעקות השבר של התבוללות והתייונות אצלנו – אין מילים. בנושא הזה היה אולי כדאי ללמוד משהו מהיפנים.

    • נראה שהם מרגישים יותר בטחון לשאול מתרבויות אחרות אם הם רואים משהו מועיל. כמובן, החוויה היפנית והחוויה היהודית הן כמעט הפוכות זו לזו. היהודים חיו כמיעוט בארצות אחרות, ואפילו בתקופת התנ"ך ובית שני הם היו משוקעים בתוך תרבויות אחרות. היפנים, גם כשהושפעו מתרבוייות אחרות, נהנו מרמה מסויימת של בדידות. התרבויות האחרות באו אליהם, ורק בכמה מקרים התפרצו בכח.

      "כאשר יפן התחילה ללמוד באופן אינטנסיבי מהמערב, נוצרה השאיפה להקים גם בממלכת השמש העולה "דת לאומית"."

      זה מעניין בהקשר של אותם ישראלים שחושבים שההיסטוריה היא מין משוואה מדוייקת שבה יש מקום קבוע לדת ומקום קבוע ללאום ומקום קבוע לאתניות (ואיכשהו היהודים עושים את זה לא נכון), בפועל הדרך שבה הדברים האלה מוגדרים היא תוצאה של תהליכים היסטוריים משתנים. האמונות העממיות הפכו "לדת לאומית" בהתאם לאיזו הבניה מערבית שהייתה מקובלת בתקופה מסויימת. ובתקופה אחרת יש הבניה שדת ולאומיות הם שני דברים מנותקים לחלוטין. לא זה ולא זה הן אמת קבועה ונחרצת.

  5. מרתק.

    ואגב, האם הריבוי של "פולחן" הוא "פולחנות"? אני הייתי אומרת "פולחנים".

  6. השאלה אם זה "תופס" והזוג נחשב נשוי או שזה כמו חתונה רפורמית אצלנו או כשאברי גלעד מחתן למשל, שדורש גם חתונה נוספת , משהו שהמדינה מכירה בו (במקרה האומלל הישראלי – חתונה בחו"ל אם לא רוצים את הרבנות).

    • שוש, בוודאי שזה תופס. החתונה היחידה המוכרת רשמית ביפן היא חתונה אזרחית, היינו – רישום אצל הממשלה. כל היתר זה טקס לפי ראות עיניו של הזוג.

  7. סיפור חביב.

    משהו קטן שמשך את תשומת הלב שלי הוא העובדה שזרים רבים שמתגוררים לא מתחברים לתרבות המקומית. אולי תוכל להרחיב בפוסט בעתיד על התהליך שהם עוברים? נשמע מרתק.

  8. מעניין מה שעלה כאן על הפתיחות היפנית, כי דווקא חוגי הימין בישראל מדברים נכבדות ביפן כמקור השראה לאומה הגאה בתרבותה ומשמרת מסורותיה ללא בושה. הנה דוגמא מהשבוע האחרון, מאמר קצר ויפה (אין לי כמובן יכולת לשפוט לגבי העובדות) של המזרחן הימני מרדכי קידר על שנאת היפנים לאיסלם ולערבים ועל כך שהמערב צריך ללמוד מהם.
    http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?itemId=27&katavaId=3711&levelId=65518&archLev=1

    אז עם כבר מדובר על פוסטים עתידיים…

    • אהרן,

      בדרך כלל אני נזהר בכבודם של חוקרים, גם אם דעתם שונה מדעתי – אבל הפעם צריך לומר דברים ברורים. המאמר של קידר הוא גיבוב של שטויות שנובע משנאה בלתי מרוסנת. אין שום קשר בינו לבין המציאות. בטוקיו יש כמה וכמה מסגדים (אחד מהם גדול ומפואר מאד, יצירת מופת ארכיטקטונית בסגנון טורקי), ביפן קהילות מוסלמיות משמעותיות, הן של עובדים, הן של סטודנטים והן של שוהים זמניים מכל מיני סוגים (בעיקר מדרום מזרח אסיה אבל גם מאיראן והמזרח התיכון). ערבית מלמדים בכמה וכמה אוניברסיטאות ביפן, ואין שום בעיה להשיג ספרי קוראן – בוודאי שאין שום מגבלה חוקית על כך. ראשי ממשלה יפניים מרבים לבקר במדינות ערביות ומוסלמיות. רק לא מזמן היה ביקור כזה, שגם סוקר בהרחבה בתקשורת.

      בהתחלה קיבלתי את המאמר הנ"ל באיזו רשימת תפוצה של חב"ד, והתייחסתי אליו בהתאם. נדהמתי כשגיליתי שמוטי קידר חתום עליו. מרגע זה אני לא מאמין לשום דבר שהוא כותב עד שהוכח אחרת. באמת, אין לי שום מושג מאיפה הוא הקריץ את השטויות האלה.

      • אה, וגם אוכל חלאל (כשר מוסלמי) מאד קל להשגה בטוקיו. באחת הקפטריות הגדולות של אוניברסיטת טוקיו יש קאונטר של חלאל, ובעיר יש גם שוק מוסלמי גדול של מזון חלאל.

  9. אהרון,אפשר לדעת מה כ"כ יפה במאמר של קידר? הוא מלא בשנאה ומסתבר שגם בשטויות.

  10. התכוונתי שיש שם טיעון יפה על מדינה מערבית ליברלית המודעת לצורך לשמור על מסורותיה ותרבותה, אבל ברגע שדני טוען שהמסד העובדתי מופרך אז באמת אין שום עניין במאמר כזה.

  11. שלום דני.
    האם תוכל לכתוב מאמר על יחס היפנים לאיסלאם ועל המיעוט
    האיסלאמי ביפן? בתודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: