האם תיתכן דמוקרטיה בסין?

יש הטוענים שהתרבות הסינית אינה מתיישבת עם דמוקרטיה, אבל אולי הבעיה היא לא עם השמרנות של הסינים, אלא דווקא של הפרשנים? 

90_p30

מאמר זה התפרסם גם באתר קומפרס

האם תיתכן דמוקרטיה ליברלית בסין? זו ללא ספק אחת השאלות האקטואליות המרתקות ביותר, שמעסיקה בעשרים השנים האחרונות ללא הרף משקיפים, עיתונאים וחוקרים במערב ובמזרח אסיה כאחד. לאור התחזקותה הניכרת של סין ("הדרקון הסיני התעורר ועכשיו הוא אוכל ארוחת בוקר" – כפי שראיתי לאחרונה בעלון פרסום של מכון ישראלי ללימוד סינית), השאלה הזאת הופכת למעניינת ואקטואלית מתמיד. במאמר שפורסם לאחרונה בעיתון הארץ ובמגזין אודיסיאה, עונה פרופסור יצחק שיחור, מומחה להיסטוריה סינית מהאוניברסיטה העברית, על השאלה הזאת בשלילה מוחלטת. לכאורה, כותב שיחור, המציאות הסינית נראית פתוחה וליברלית מאי פעם: ביקורת על השלטון בעיתונות, הפגנות ברישיון, פעילות תוססת של אזרחים, תיירות וחילופי סטודנטים מסין למערב ולהיפך. בפועל, התדמית הזאת מטעה. לא זאת בלבד שהשלטון, בסיוע טכנולוגיה מודרנית משוכללת של פיקוח ומעקב, מחזיק במושכות חזק מאי פעם, אלא שרוב רובם של הסינים מבינים את המילה "דמוקרטיה" באופן שונה לחלוטין מאשר במערב. בסינית, המונח מתורגם ל"Min Zhu Zhu Yi" (מילולית: "עיקרון שלטון העם") ולא נלווה לו המטען ההיסטורי של זכויות אדם, חופש דיבור ויתר חירויות שהתפתחו בהדרגה במערב. מכיוון שלדעת רוב הסינים המפלגה הקומוניסטית מייצגת את העם, הרי שהשלטון בסין הוא דמוקרטי לעילא ולעילא. רק מי שלא מבין את סין, כותב שיחור, יכול לחשוב שדמוקרטיה מערבית עשויה להתפתח בה, למרות התנאים ההיסטוריים, התרבותיים והחברתיים השונים בתכלית.

מפקפק בסיכויי הדמוקרטיה בסין - פרופסור יצחק שיחור

מפקפק בסיכויי הדמוקרטיה בסין – פרופסור יצחק שיחור

 קשה לחלוק על חוקר מנוסה ומעמיק כיצחק שיחור, אבל אי אפשר שלא להיזכר כי תחזיות דומות בנחרצותן של מומחים ללימודי מזרח אסיה בעבר התגלו כמופרכות להפליא. שנים ספורות לאחר נפילת הקיסרות הסינית, ב-1911, המליץ יועץ אמריקאי בשם פרנק גודנאו לנשיא הראשון של סין, יואן שי קאי, להכתיר את עצמו לקיסר, משום שזו צורת המשטר המתאימה ביותר לתרבות ולמסורת הסינית. לכאורה, היועץ נתמך בידי היגיון היסטורי יצוק מברזל: סין הרי נשלטה בידי משטר קיסרי במשך יותר מאלפיים שנה, וגם בתקופות של פילוג, תמיד נותר האידיאל של "איחוד כל אשר מתחת לשמיים" תחת כס הדרקון. הנשיא יואן השתכנע, והחליט להקים שושלת חדשה בראשותו. התגובה הפתיעה את היועץ ואת מקבל העצה: הכרזת המלכות של יואן התקבלה ברחבי המדינה כאיום על הישגי המהפכה הרפובליקנית, ורוב גורמי הכוח החשובים בסין סירבו להכיר בה. ההכרזה על חידוש המלוכה הובילה, לבסוף, לא ל"איחוד כל אשר מתחת לשמיים", לפי התקדים ההיסטורי, אלא לפילוג הרסני תחת משטריהם הפרועים של אילי מלחמה.

איחוד "כל אשר מתחת לשמיים" כחלום - גם החומה הגדולה יכולה, במידה מסויימת, להתפרש כגבול שמגדיר את הזהות הסינית.

איחוד "כל אשר מתחת לשמיים" כחלום – גם החומה הגדולה יכולה, במידה מסויימת, להתפרש כגבול שמגדיר את הזהות הסינית.

 טעויות דומות, מהכיוון ההפוך, נעשו על ידי מומחים ללימודים אזוריים גם ביפן. לאחר מלחמת העולם השנייה, טען השגריר האמריקאי בטוקיו לשעבר, ג'וזף גרו, שנחשב לאחד מגדולי הפרשנים של יפן בתקופתו, כי דמוקרטיה בסגנון מערבי אינה מתאימה למסורת, לתרבות ולהיסטוריה היפנית. לדעתו היו שותפים מומחים רבים אחרים וגם יפנים לא מעטים, ביניהם גם יושידה שיגֶרוּ, ראש הממשלה המשמעותי הראשון בתקופה שלאחר המלחמה. המומחים הללו המליצו למושל האמריקאי של יפן, גנרל דאגלס מק-ארתור, להסתפק ברפורמות במבנה הסמכותי הקיים של המדינה היפנית, אך לא לעבור לדמוקרטיה מלאה. מק-ארתור חשב אחרת. הוא אמנם הסכים עם המומחים כי יש להותיר את הקיסר על כנו, אולם חלק עליהם בכל הנוגע לצורך ברפורמות דמוקרטיות ויסודיות במדינה המובסת. ג'ון דאואר, ההיסטוריון החשוב ביותר של הכיבוש האמריקאי ביפן, כותב כי מק-ארתור סירב בעיקרון להיעזר ביפנולוגים ובשאר מומחים, מיאן להעסיק אותם בכוחות הכיבוש, או שלח אותם לעבוד באיי אוקינאווה, רחוק מהעין ורחוק מהלב. האנשים שניהלו את הכיבוש האמריקאי ביפן היו, ברובם, אנשים שלא הבינו דבר במסורת, בתרבות ובהיסטוריה של יפן, ולפיכך האמינו בהיתכנות של רפורמות דמוקרטיות במדינה. התוצאה? יפן הפכה, אמנם לאחר עשרים שנים של חוסר יציבות, לאחת הדמוקרטיות היציבות ביותר במזרח אסיה. תהליכים דומים של דמוקרטיזציה התרחשו, בניגוד לתחזיותיהם של המומחים, גם במדינות "קונפוציאניות" אחרות במזרח אסיה כמו טייוואן ודרום קוריאה. במקרה הדרום קוריאני, הרפורמות לא הוכתבו מלמעלה, אלא נכפו על השלטון בידי הפגנות המוניות של אזרחים, מהפכה שניתן להשוותה להפגנות שהובילו לנפילת הקומוניזם במזרח אירופה.

לא הקשיב למומחים- גנרל מקארתור

לא הקשיב למומחים- גנרל מקארתור

 מדוע מומחים ללימודים אזוריים טעו פעם ועוד פעם בכל הנוגע לתהליכי שינוי משטר במדינות מזרח אסיה? הדבר אינו נובע מחובבנות והיעדר מומחיות אלא בדיוק להיפך – ממומחיות יתר. תחום עיסוקם של היסטוריונים הוא הבנת העבר, ולא חיזוי העתיד. רבים מהם מניחים אפוא שדפוסים שהתקיימו במשך שנים רבות, ימשיכו להתקיים בעתיד, בלי לתת תשומת לב מספקת לתהליכים יסודיים של שינוי ותמורה. מומחים ללימודים אזוריים, במיוחד, רגישים להבדלים תרבותיים ונוטים, לפעמים, לייחס להם חשיבות יתר. ההיסטוריון ג'ון דאואר כותב שבמקרה היפני, לפחות, הייתה לטעויות בחיזוי גם סיבה משמעותית נוספת. רוב המומחים המערביים ללימודי יפן, באופן טבעי, יצרו קשרים עם האליטות ובני המעמד הגבוה במדינה, שהפחד מבורותם של "ההמונים" היה אחד המאפיינים העיקריים שלהם. המומחים, לפיכך, לא השכילו להבחין בתהליכים המבשילים בקרב ההמונים, בדיוק כמו בני שיחם מן המעמדות הגבוהים. דווקא פקידי הכיבוש, שלא הייתה להם שום מומחיות ביפן, הבינו ככל הנראה את התהליכים הללו באופן מעמיק יותר.

ביאטה סירוטה, אישה צעירה שעבדה במפקדת הכיבוש האמריקאי ביפן, עיצבה - לבדה כמעט - את סעיפי זכויות האישה בחוקה היפנית, כביכול בניגוד ל"ערכי התרבות המקומית." לבסוף, התמיכה שלההיא זכתה היתה גדולה באופן מפתיע.

ביאטה סירוטה, אישה צעירה שעבדה במפקדת הכיבוש האמריקאי ביפן, עיצבה – לבדה כמעט – את סעיפי זכויות האישה בחוקה היפנית, כביכול בניגוד ל"ערכי התרבות המקומית." לבסוף, התמיכה לה זכתה היתה גדולה באופן מפתיע.

 אבל ישנן גם סיבות מהותיות יותר להטיל ספק בתחזיות השוללות את אפשרות הדמוקרטיזציה בסין. ג'וזף לווינסון, אחד מבכירי החוקרים של תולדות סין במאה האחרונה, הראה בספרו "סין הקונפוציאנית וגורלה בעידן המודרני" (Confucian China and its Modern Fate") כי בעידן המודרני הפך כל ההיגיון התשתיתי שהנחה את המחשבה והפוליטיקה הסינית למערבי לחלוטין. במאה העשרים, טען לווינסון, כל מי שניסה לבסס משטר סיני על ערכים קונפוציאניים איבד את השילטון. הרעיונות המערביים של מדינת הלאום, פטריוטיזם, סוציאליזם וקומוניזם הם ששלטו בפוליטיקה הסינית המודרנית ולא תורת קונפוציוס. גם הוגים פוליטיקאים סינים שניסו כביכול לחזור לעבר הקונפוציאני, "השתמשו באוצר מילים סיני אבל שילבו אותו בתוך דקדוק מערבי." כך, למשל, ג'יאנג קאי שק, שליט סין הרפובליקאית בשנות השלושים ולימים שליט טאיוון, הצהיר אמנם על שיבה לקונפוציאניזם, אבל מבחינתו קונפוציוס היה ראוי להערצה לא מפני שייצג אמת אוניברסלית, כפי שחשבו אינטלקטואלים סינים בעבר, אלא משום שהיה הוגה לאומי סיני. ניתן לומר דברים דומים על השימוש של המשטר הנוכחי בסין במושגים עתיקים כמו "הרמוניה". הסינים, במילים אחרות, פחות  מחויבים לעבר המקודש-לכאורה שלהם. אם הצליחו לכונן בארצם רפובליקה עממית סוציאליסטית, אין סיבה שלא יצליחו לכונן בה דמוקרטיה ליברלית.

דקדוק מערבי, אוצר מילים סיני: שליט סין, גנרל ג'יאנג קאי שק (קיצוני מימין) בלבוש סיני מסורתי

דקדוק מערבי, אוצר מילים סיני: שליט סין, גנרל ג'יאנג קאי שק (קיצוני מימין) בלבוש סיני מסורתי

וכאן במדי מרשל. איזו מצורות הלבוש היא "אותנטית" יותר?

וכאן במדי מרשל. איזו מצורות הלבוש היא "אותנטית" יותר?

 גם קביעתו של שיחור כאילו השלטון בסין כיום טוטליטרי יותר מאשר בעבר (משום שיש לו אמצעי פיקוח ושליטה טובים יותר) מוטלת לדעתי בספק רב. נכון שהשלטון יכול לפקח על האזרחים טוב יותר מאשר בתקופתו של מאו – השאלה היא עד לאיזה מרחק הוא מעוניין לפקח עליהם. מדינה טוטליטרית, בהגדרה המקובלת של המונח, היא מדינה המעוניינת לסחוף את האזרחים לעבר חזון אידיאולוגי כלשהו. לפיכך, מעניינים אותה דברים רבים מאד: כיצד האזרחים מתלבשים, איזה אומנות הם צורכים, לאיזו מוזיקה הם מאזינים, מה הם אומרים בחדרי חדרים, מה הם קוראים, מה הם חושבים. מכיוון שהשלטון הסיני הנוכחי מעוניין בעיקר בנתוני צמיחה, שגשוג כלכלי וחיזוק כוח המדינה, רוב הדברים הללו כבר אינם מעניינים אותו. קשה להאמין שאי מי יוכל להחזיר את הגלגל אחורה. במילים אחרות, סין כבר מזמן אינה מדינה טוטליטרית, אלא מדינה סמכותית-אוטוריטרית, וככזאת המרחק בינה לבין דמוקרטיה ליברלית קטן בהרבה מאשר היה בעבר. סביר להניח שסין לא תהפוך מחר, מחרתיים או בעוד שנה למדינה דמוקרטית כמו ארצות הברית וצרפת. לא בטוח שדמוקרטיה ליברלית בסגנון מערבי היא המשטר המתאים ביותר לסין בתקופה הנוכחית.   אבל אין סיבה לחשוב שדמוקרטיה מערבית בסין לא תעלה על הדעת. היא בהחלט יכולה לעלות על הדעת ובנסיבות המתאימות להפוך למציאות.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ספטמבר 28, 2013, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 18 תגובות.

  1. יכול להיות שהרעיון לכתיבת הפוסט הזה קשור במקצת לשיחתנו האחרונה בנושא?

    מעניין אותי האם הסינים יכולים להחליט יום אחד לחזור אחורה.במקום להמשיך לעבר דמוקרטיה ליברלית ללכת אחורה ולחזור להיות יותר טוטאליטירים,יותר קומוניסטים.זה אפשרי?

    • יכול להיות, אני תמיד מושפע משיחות (:

      שינוי קיצוני באופי המשטר, הן לכיוון הליברלי והן לכיוון הטוטליטרי, יכול להגיע רק עקב הידרדרות ניכרת במצב הכלכלי או שינויים קיצוניים אחרים בתנאים. נראה לי שדווקא שינוי לכיוון הטוטליטרי הקומוניסטי סביר פחות, ולו משום שהחברה הסינית כבר עברה את השלב הזה והתרגלה יותר מדי לכלכלת שוק. הניסיון ההיסטורי מוכיח שדיקטטורות קומוניסטיות צומחות, כמעט תמיד, במדינות שנמצאות לפני השלב הזה, ולא אחריו.

  2. תודה על פוסט מרתק דני ……..

    אני מכללא מסכים איתך ( רק כללית ביותר ) אם כי , הייתי מגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת לגמרי .

    השימוש האינסטינקטיבי בטרמינולוגיה חיצונית , הינו מופרז ביותר לפעמים , וגורם לניתוק מהתופעות עצמן . שהרי , לפני הכל , נצטרך להגדיר מהי דמוקרטיה , האם מובן מאליו הדבר ?

    עולה מן הפוסט , שדמוקרטיה הינה – משהו כמו שלטון העם , בחירות חופשיות וכו…… האם זוהי הגדרת הדמוקרטיה ? ודאי שהגדרה לוקה וחלקית ביותר .

    באשר , שלטון החוק , זהו הנדבך המרכזי והבסיסי בשלטון הדמוקרטי . הביטוי לשלטון החוק , יהא אזי בין היתר , על ידי הצבעה חופשית .

    מדוע שלטון החוק ? מכיון ששלטון החוק , הינה הקונסטרוקציה היחידה בעיקרון , שנותנת ביטוי להתאגדות של חברה או של קולקטיב אשר שמים את רצון הקולקטיב כולו , מעל רצונו השרירותי של אדם / קבוצה מתוך הקולקטיב . החוק , הינו השליט , והמולך בכיפה , ולא רצון שרירותי של אדם או קבוצה , אחרת , מה הטעם בקיומה או התאגדותה של חברה אנושית . כל אחד ידאג לעצמו ??

    גם בסוריה , גם בעיראק של סדאם חוסיין היו הצבעות , ואפילו היו חופשיות ,אין הן מיישמות עדיין דמוקרטיה , באשר , רצונו השרירותי של הדיקטטור , הוא זה אשר חרץ גורלות , ולא שלטון החוק . ודוק – שלטון החוק מבטא את רצון העם , באשר הוא מכפיף כולם לחוק , ולא כאמור אדם או קבוצה מעל החוק .

    בסין , ישנה דיכוטומיה מדהימה בין הרצון לצמוח כלכלית , ולהפוך למעצמה כלכלית וכללית עולמית , לבין ההבנה , שמחד – רק שקיפות ושלטון החוק יאפשרו זאת . ומאידך , השקיפות ושלטון החוק יהיו גם לרועץ בדרך למטרה נכספת זו .

    מחד , יזמות , צמיחה , השקעות זרות , כלכלה חופשית וכו….. מזקיקים הרי בעליל סביבה עסקית הולמת , בתי משפט הוגנים , שלטון החוק , שקיפות וכדומה …..מאידך : מכבשי השלטון לא יכולים לגרום להאחדה של המשאבים בדרך למטרה , אם זכויות הפרט ושלטון החוק ישמרו בקפידה מירבית כפי הנהוג במערב .

    אם למשל , אתה צריך לבנות סכרים , להפקיע קרקעות , לבנות כבישים מהירים דרך כפרים עתיקי יומין וכו…… ותתחיל היתדיינות בבתי משפט על זכויות הולמות , התנגדויות גורפות וכו…. הרי סין לא תוכל לצמוח , בטח לא בקצב הרצוי . בקשר הזה , הרי השלטון בסין הוא מעין שלטון החוק לכאורה , באשר המטרה או התכלית של הקבוצה השלטת, הינה יותר רצון הכלל או מטרה חיצונית ( צמיחה כלכלה ) יותר מאשר תחזוקה והישרדות של קבוצה / אדם שולטים .

    לאור הדיכוטומיה הזו , צריך לשאול לאן פניה של סין ……… התשובה פשוטה – זהו שדה ניסויים ענק , שלא נוסה ממש אף פעם בתולדות המין האנושי . וימים יגידו , אם הדיכוטומיה הזו תניב פירות או תתסיס חברתית מבפנים את סין .

    ועוד ככה בקטנה – האם לא קישרת או חוקרים מקשרים בין נפילת הקומוניזם וההכרה הסינית שאין עתיד בלי כלכלה חופשית ? מאוד תמוה !!

    תודה …….

    • אל רום, אתה צודק לחלוטין בנוגע לחשיבות העליונה של הגדרת המושגים שלנו, ואני חושב שדווקא בתחום שלטון החוק חלה התקדמות מאד גדולה בסין בעשורים האחרונים. אבל שלטון החוק עדיין אין פירושו חירויות פרט – וזו נקודה שגם כדאי להדגיש אותה.

      המודל הסיני הנוכחי, מבחינה מסויימת, היה לקח של השלטון הקומוניסטי בסין מנפילת ברית המועצות. בינתיים נראה שהלקח הזה נלמד היטב.

  3. אולי תהיה שם "דמוקרטיה עם מאפיינים סיניים"…

    אתה כמובן צודק בכך שקשה לחזות התפתחויות עתידיות מסוג זה, ובוודאי שכדאי שלא להתנבא בביטחון כה רב. יש אנשים שחוזים כבר תקופה ארוכה את התמוטטותה הכלכלית של סין, וגם זה לא קרה. יש בסין מעמד ביניים הולך וגדל, וייתכן שעם עצמתו הכלכלית ידרוש עוד ועוד כוח פוליטי וייצוג מפלגתי. מדובר בתהליכי עומק ארוכי טווח, אבל בסוף הם יכולים להתפרץ.

  4. אני חושב שאחת הבעיות של ה"תחזיות" וההערכות לגבי מידת הדמוקרטיזציה של סין (היום או בעתיד) היא העדר פרספקטיבה. כשאני משווה את המצב היום למציאות שבה אני נתקלתי לפני 22 שנים, כאשר הגעתי לראשונה לסין, או לפני 18 שנים, כאשר התחלתי לעבוד על המחקר שלי בסין, אני לא יכול שלא להתפעל מהשינויים שחלו בסין גם לכוון של דמוקרטיזציה. כמובן שהשאלה היא גם איך מגדירים דמוקרטיזציה – לדעתי פתיחות לעולם החיצון, יכולת להביע דעה באופן יותר חופשי, חופש תנועה, וכו… הם מאפיינים של דמוקרטיים גם כאשר בסין אין מערכת של בחירות דמוקרטיות.

    • זו בהחלט נקודה מצויינת, ובהקשר הזה כדאי לומר גם שאפילו המדינות שמוגדרות כ"דמוקרטיות" הן לא גוש אחיד. הדמוקרטיה בצרפת אינה זהה לזו של בארצות הברית, ושתיהן שונות מאד מיפן, הודו או ישראל. בעיקרון, כולן מכילות צורה כזו או אחרת של הצבעה חופשית וחשאית וזכויות אזרח, אם כי גם הדברים הללו חדשים יחסית. בארצות הברית, למשל, ההצבעה לא היתה חשאית במשך רוב המאה התשע עשרה, ואפריקאים-אמריקאים לא יכלו להצביע. אז השאלה איזה סף חייבת מדינה לעבור כדי להפוך לדמוקרטיה היא כבדת משקל והתשובה לא ברורה מאליה. סביר להניח שאם סין תמשיך להפליג לכיוון דמוקרטי יותר, אפילו אז המשטר בה לא יהיה העתק של אחת הדמוקרטיה באירופה או בצפון אמריקה.

      לדעתי האישית, במקרה הסיני, עדיף יותר חופש אישי ופתיחות מסויימת (אם כי מוגבלת) לעולם החיצון, מאשר מדינה שיש בה בחירות אבל התנאים האובייקטיביים לא מאפשרים לאזרחים ביטחון מינימלי. אולי הטעות היא לזהות בחירות חופשיות כמרכיב העיקרי של הדמוקרטיה ולנסות לכפות אותן מיד. כך נוצרות מדינות, כמו עיראק או אפגניסטן, שיש בהן אמנם בחירות אבל האזרחים פוחדים להסתובב בהן ברחוב.

  5. הדיון בנושא מזכיר לי מאמר שקראתי מאת סמי זוביידה העוסק במדינת הלאום במזרח התיכון. במאמר הוא יוצא נגד הניתוחים המהותניים ומעדיך את הסוציולוגיה הפוליטית. לטענתו, תהליכים פוליטיים וחברתיים-כלכליים מתרחשים בתוך הקשרים פוליטיים ותרבותיים נתונים, אבל אלה קיימים או שבים ונוצרים בתנאים חברתיים-כלכליים מסוימים שאינם מבטיחים בהכרח את המשכיותם.

    הוא מביא כדוגמה את המהפכה באיראן והמדינה המהפכנית שקמה בעקבותיה. יסודות תרבותיים איראנים-שיעיים ייחודיים מילאו תפקיד מכריע באירועי המהפכה ובסמליה, כפי שמילאו בנסיבות פוליטיות קודמות בתקופה המודרנית, אבל בכל צירוף נסיבות שכזה הם עוצבו מחדש לפי המטרות והאסטרטגיות של הכוחות הפוליטיים המעורבים ולפי המצבים שביחס אליהם ניטשו המאבקים באותו רגע (מדובר באירועי מרד הטבק של 1891, המהפכה החוקתית של שנת 1906 והמהפכה האסלאמית של 1979).

    כמו כן, גם במקומות אחרים תחזיות המומחים התבדו בדרך כלל. לדוגמה, בהפיכה שארעה במצרים ב-1952 אך אחד לא ציפה להופעת הקצינים החופשיים ככוח הפוליטי המוביל. במאמר שניתח את המצב הפוליטי במצרים ערב המהפכה עלו דווקא האחים המוסלמים כגורם המשמעותי בפוליטיקה וכבר כתבתי על זה במקום אחר.

    • יובל, חשוב לציין לשם האיזון שתחזיות המומחים אינן מתבדות תמיד. בעיראק, למשל, המומחים ללימודים אזוריים שחזו את הבעייתיות של תהליך הדמוקרטיזציה דווקא צדקו.

      איפה כתבת על האחים המוסלמים? אני אהיה מעוניין מאד לקרוא.

      • אכן תחזיות מומחים אינן מתבדות תמיד. אך ככי שציינת במאמר המומחים האזוריים מומחים בעיקר להיסטוריה של האזור והניתוחים שלהם מתבצעים על סמך ניתוחים היסטוריים וברוב המקרים הם בוחרים את הנתונים המתאימים ומתעלמים מאלה שלא מתאימים. נכון הדבר הרבה פעמים במדעי המדינה.

        בנוגע לקישור למאמר, לא מצאתי דרך להוסיף קישור בתגובה למרות שרציתי. מאמר זה נמצא באתר שלי הנמצא בכתובת http://ronyuval.wordpress.com/.

    • יובל, המון תודה! אני אקרא.

  6. אני, אישית, נוטה להיות חשדן מאוד, שלא לומר סולד, מניתוחים שאומרים ש"תרבות X לא מסוגלת לצורת משטר Y" ובכלל למהותנות במה שקשור לתרבות. תרבויות וצורות שלטון משתנות בהתאם לנסיבות. דמוקרטיה כמו גם פאשיזם אפשריים בכל חברה בנסיבות המתאימות – כך אני מאמין לפחות.

    אני מקווה שההתפתחויות בסין יביאו לדמוקרטיזציה. אני מקווה שעלייה של מעמד בינוני, יותר מקום למעורבות של האזרחים ויותר פתיחות תרבותית יביאו את הסינים גם לאימוץ הדמוקרטיה (באיזו צורה שלא תלבש) כצורת שלטון. אני גם מקווה שהסינים יצליחו להצמיח פוליטיקאים מוכשרים מספיק שיצליחו לבסס את הדמוקרטיה על בסיס איתן ואם יגיעו לכך ללא שפיכות-דמים בכלל שאשמח בשביל הסינים. נראה לי שיש כמה מתחים אתניים שיהיה צריך לישב.

    • מסכים עם המשפטים הראשונים שלך, וכמו שראית ביקרתי את המאמר בדיוק על הנקודה הזאת. עם זאת, לא כדאי ללכת גם לקיצוניות השנייה: דפוסים תרבותיים מהעבר אכן משפיעים, ולא תמיד קל לשנות אותם בקלות. זה קורה בדרך כלל ברגעים מהפכניים של תבוסה מוחצת או משבר כלכלי הרסני, או בתהליך הדרגתי שנמשך שנים רבות מאד.

      באופן אישי, מכיוון שהמשטר בסין כרגע יציב ומספק רווחה כלכלית לחלקים גדולים מאד באוכלוסייה, אני מסכים עם העמדה של רוב הסינים שיציבות חשובה יותר מחופש ודמוקרטיה. עדיף סין דיקטטורית מחזרה לתקופת אילי המלחמה או למדינה כושלת נוסח בורמה או סרי לנקה שנקרעת במריבות אתניות בין קבוצות הרוב לקבוצות המיעוט. הדברים, כמובן, יכולים להשתנות בעתיד, ואני מקווה שתהליך הליברליזציה יהיה איטי והדרגתי ככל האפשר כדי לשמור על היציבות.

    • אני רוצה שגם אחרים יהנו מאותן זכויות שלי כמעט מובנות מאליהן. ברור לי שיש הרבה דרכים להגיע לשם ואני מעדיף שזה יקרה עם כמה שפחות אנרכיה ושפיכות-דמים באמצע – אם כי אני חושב שלטווח הארוך אפילו תקופה אפלה של מלחמות אזרחים, אם תוביל בסופו של דבר לעבר משטר שבו האזרחים נהנים מיותר זכויות וחירויות, תתפס כמחיר שהיה מוצדק לשלם אותו.

      אני כמובן יכול להבין את הסינים שלא רוצים להיות הם אלה שמשלמים את המחיר, ובסופו של דבר זה תהליך שהסינים צריכים לעשות. אני רק מאחל, לא מציע תוכנית-פעולה.

  7. במשפחות סיניות על פי רוב האב דומיננטי ביותר לכל אורך החיים ויש כבוד רב לאם, לכן טבעי ומקובל לתת סמכויות נרחבות לשלטון שבראש מעייניו טובת "המשפחה המורחבת". מאחר ולשלטון יש סמכויות נרחבות הוא יכול להגיב מהר יותר למנוע משברים כלכלים שהם הגורם העיקרי לשינוי צורת שילטון והוא יכול להשפיע ולעצב דעת קהל בשלב מוקדם לפני שהבעיה מתרחבת. השלטון הסיני די קשוב לרחוב, הם למדו לא רק ממשבר הקומוניזם אלא גם מחולשות הקפיטליזם בארה"ב. לי נראה שכל שילטון הוא דינמי ואין אפשרות למצוא משטר שיחזיק מעמד לנצח. ההנחה שדמוקרטיה היא השלטון הטוב היותר היא אולי קצת קיצונית. מה שחשוב הוא לא המשטר אלא המוסר של מי שעומד בראש. אגב, לסין יש יותר ממפלגה אחת, אם אינני טועה יש 7-9 מפלגות שונות ואתה יכול לבחור לכל אחת מהן. כולן קומוניסטיות, כך שאתה יכול לבחור באיזה צבע שאתה רוצה כל זמן שהוא אדום. ברוב המחוזות יש אוטונומיה מלאה או חלקית ומתחים אתניים הם תופעה שולית וזניחה שמוגזמת בהערכת חשיבותה בעתונות המערבית.
    הסינים בעלי עניין בפוליטיקה ולא מהססים להביע את דעתם בצורה קולנית, אבל הם גם נאיבים ושמרנים. בסופו של דבר תהיה להם דמוקרטיה, זה בלתי נמנע. אולי היא תהיה דמוקרטיה שדומה במקצת לשלטון הגילדות של ימי הביניים.
    בהונג קונג אני יכול לממש את זכותי הדמוקרטית ולהצביע לא רק לחבר הקונגרס של המחוז שלי אלא גם לנציג של הכנסיה כי אני חבר כנסיה וגם לנציג איגוד המהנדסים כי אני מהנדס ולנציג איגוד המורים אם אני רשום כמורה כך שיש לי כמה וכמה פתקי בחירה בהשוואה למוכרת הירקות שיש לה רק פתק אחד. וזו כמובן לא דמוקרטיה. אבל בסופו של דבר כל הנציגים שלי יבחרו במי שהשילטון בביג'ינג יקבע שיהיה הצ'יף אקסקוטיב. סוף טוב הכל טוב

    • אורי, אם כך אז איך אתה מסביר את עידן המהפכות בסין, שהתחיל בנפילת הקיסרות ב-1911? ועוד יותר מזה, אם זו היתה רק תאונה, מדוע דעת הקהל הסינית, הן בעם ואפילו בצבא, הגיבה בעוינות כל כך תהומית לניסיון לחדש את הקיסרות ב-1916? כלומר – מסוכן להניח שבגלל האופי הפטרנליסטי של סין תמיד יישאר בה משטר כזה או אחר. אני לא אומר שמטענים תרבותיים אינם חשובים, אבל לפעמים הם גם לא מכריעים.

      בחירות ממשיות בסין יש רק לראשות מקומות קטנים מאד, כמו כפרים. כל המועמדים אמנם מזוהים עם המפלגה, אבל לכפריים אכפת הרבה יותר מה עמדתו של כל אחד מהם בנושאים המקומיים, שלא תמיד מעניינים את הנהגת המפלגה יותר מדי.

      אני גם חושב שהמעטת קצת בחשיבות המתחים האתניים בסין. אני לא אומר שהם מכריעים, אבל זו בהחלט בעיה, בעיקר במקומות כמו שין-ג'יאנג.

  8. אני מניח בלי להעמיק שהחשיפה למערב באותה תקופה היא שנתנה את הדחיפה לשינויי משטר אחרי כמעט 3000 שנה. זה קרה בכל התרבויות, הסינים אינם שונים מהאחרים. לדעתי היפנים והקוראנים שונים הרבה יותר מהמערביים, אם הם יכלו גם הסינים יכולים. מלחמות האופיום, התפשטות מדינות אירופאיות בכוח ספינות תותחים, מפולת כלכלית (לפחות אחת נגרמה בצורה יזומה על ידי הבריטים) כל אלו דחפו לשינוי. המעבר משליט דיקטטור לסוציאליזם ודמוקרטיה הוא המקובל. כמובן ששום משטר לא קופא, כל המשטרים דינמיים. מעניין מה יבוא אחרי הדמוקרטיה. האם זו התוצאה הסופית הבסיסית?
    אני רואה שהממשלה הסינית נותנת יותר ויותר יד חופשית למחוזות השונים ועוסקת יותר בתיווך ביניהן מאשר בשליטה מהמהרכז. העניין הכללי הוא במעמד חברתי שקשור למעמד כלכלי. מורת הרוח היא מהשחיתות לא מחוסר יכולת לבחור.
    מאחר והמיעוטים הם כ 8% או פחות ומפוזרים ביותר ובני כ50 לאומים שונים, אינני רואה בהם שום בעיה. אפילו בשין גיאנג, 6-7 מליון איש שחיים בלב מדבר ואפילו במחוזם הם מיעוט, לא ישפיעו על שום תהליך חברתי או פוליטי. היחס המספרי שלהם לכלל האוכלוסיה הוא בערך כמו של העיר דימונה לישראל. אני מופתע שהסינים לא דיללו אותם על ידי איכלוס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: