המנוס מחופש: על פרשת המורה אדם ורטה

בשבועות האחרונים, התנהל ויכוח ער בתקשורת ובציבוריות הישראלית על פרשת המורה אדם ורטה: מורה לאזרחות שזומן לשימוע לפני פיטורים בגין תלונה של תלמידה. המתלוננת, ספיר סבח, טענה כי ורטה ערער על מוסריותו המוחלטת של צה"ל, הביע "דיעות שגויות" ו"הסית את התלמידים". מפלי דיו וזעם נשפכו על הפרשה, אולם היכן באמת קבור הכלב? ינשוף פוליטי-מדיני על סכנה מבהילה, מכיוון בלתי צפוי. 

escape_from_freedom_by_vicky1975-d4stm6k (1)

השבוע התכוונתי לכתוב פוסט על הסכסוך המתמשך בין סין לבין יפן, אבל כמו שקורה בארצנו מדי פעם, אירועים דחופים התערבו והניעו אותי לשנות את הנושא. אני מתכוון לפרשת הרדיפה של המורה אדם ורטה, שהואשם על ידי תלמידה בהבעת דעות "שמאלניות" ומאז סומן כמטרה לפיטורים בידי מעסיקיו מרשת אורט. הפרשה הזאת משכה אש ושחררה מפלים של דיו מכיוונים רבים ושונים. מאז שהתלמידה ספיר סבח התלוננה כי ורטה הטיל ספק במוסריותו של צה"ל והודה שפעם אמר "ויוה פלסטין" כמחאה על נאום של סגן שר החוץ דני איילון, התלבש מיודענו מיכאל בן ארי על הפרשה כדי לגרד עוד כמה דקות מסך. מנכ"ל רשת אורט הארצית, צבי סגל, ושליחיו רמזו לורטה שעליו להתפטר "לטובתו ולטובת המערכת", והיחצ"ן של הרשת, רני רהב, כתב בכנות אופיינית כי ורטה עצמו בכלל "שוקל" להתפטר. אתם יודעים, גם בברית המועצות נהגו נידונים להתפטר "מרצונם" או "מטעמי בריאות".

2543745077

אדם ורטה

            היו שמשכו את הפרשה לכיוונים לא נכונים. העיתונאי אורי משגב, שבצדק לקח את ההגנה על ורטה כפרוייקט אישי, טעה כאשר פירט את ייחוסו המשפחתי של המורה לאבות הציונות והנגיד אותו לרקע המשפחתי של התלמידה ספיר סבח. כך, במקום ויכוח ענייני, הטה נציג בכיר של השמאל את הדיון עוד פעם לביצה העדתית, רמז כי ערכי ההומניזם רשומים בטאבו על שם אליטה חברתית מסויימת ונתן פתחון פה לעסקני הקיפוח למיניהם, ברשתות החברתיות ומחוצה להן. משגב חזר בו בינתיים, אבל הנזק כבר נעשה. כאן, אני רוצה לדון בהיבטים נסתרים ומעניינים יותר של הפרשה, כאלו שנעלמים לעיתים קרובות בתוך הויכוח הצפוי והשגרתי בין שמאל ובין ימין.

            באופן כללי, אני לא אוהב הקבלות היסטוריות לא מבוססות, ומודע בהחלט לאהבת המרטיריום של השמאל שגורמת לביטויים כמו "ציד מכשפות" להיות שגורים מדי על לשונו. במקרה של אדם ורטה, למרבה הצער, אין מנוס משימוש בביטוי החמוּר הזה. לא מדובר רק בעובדה שהמורה הושעה על רקע פוליטי, מדאיגה ככל שתהיה, אלא בכך שהדבר נעשה על סמך עדות של תלמידה אחת בלבד, בעוד תלמידים אחרים טענו שדבריה אינם נכונים (עדויות נוספות אפשר למצוא כאן). תלמידים, כידוע, נמצאים במערכת יחסים מורכבת ובעייתית עם מורה – כל מורה. הם מקבלים ממנו ציונים, נתונים לסמכותו המשמעתית, ולעיתים קרובות מושפעים רגשית מכל מילה שהוא אומר. לתלמיד, במילים אחרות, יש לא מעט סיבות לכעוס על המורה שלו ואף לנסות לנקום בו. קבלה של עדות כזאת, מוטה מעצם טבעה, ללא תמיכה חיצונית, היא הסימן המובהק ביותר לציד מכשפות. הרי כך בדיוק התנהל הציד המפורסם באירופה: המערכת, מסיבותיה שלה, רצתה להרשיע מכשפות, ולכן השתמשה בכל עדות, מפוקפקת ככל שתהיה, כעילה להרשעה. כך, כל סכסוך בין שכנות היה יכול להסתיים במוקד בכיכר העיר. כך גם במקרה שלפנינו: המערכת של אורט, המנוהלת בידי אדם המתפאר כי אחוזי גיוס לצבא הם פסגת חזונו החינוכי, דואגת כל כך לקונפורמיות אידיאולוגית, עד שכל חשד לסטייה גורר רדיפה והענשה מיידית, אפילו אם מקור החשד היא עדות יחידה ומפוקפקת של תלמידה עם קשרים כהניסטיים.

מיהר לגזור קופון - מיכאל בן ארי

מיהר לגזור קופון – מיכאל בן ארי

            אבל הבעיה, למרבה הצער, עמוקה אף יותר. שימו לב, למשל, לניסוח תלונתה המקורית של ספיר סבח נגד אדם ורטה. בניגוד לאלו שחושבים שסבח עצמה לא מעניינת, אני דווקא חושב שהיא מעניינת מאד. הטקסט שלה, אם קוראים אותו לעומק, מצביע על הכלב שקבור בשורש העץ הרקוב. הציטוט לקוח מהכתבה של אור קשתי ב"הארץ":

במהלך רוב השיעורים בשנה אני נתקלת בהמון קשיים. אדם דואג להדגיש את דעותיו הפוליטיות מדי שיעור. הוא מסביר שהוא שמאלני קיצוני, שמבחינתו המדינה שלנו היא כלל לא המדינה של היהודים אלא של הפלסטינים, ושאנו, היהודים, לא צריכים להיות כאן. המורה מדגיש שצה"ל הוא גוף שנוהג באכזריות ואלימות בלתי רגילה, בשונה מיתר הצבאות. הוא מסביר שצה"ל אינו מוסרי בעליל ושהוא מתבייש בצבא של מדינתנו. עוד סיפר אדם שבעבר הוא היה בכנס בחו"ל ובמהלכו הוא צעק 'ויוה פלסטין'. כאשר הבעתי את דעתי ואמרתי לו שאיני מסכימה עם דבריו הוא צחק ואמר לי 'מבחינתך להרוג את כל הערבים זה מה שאת רוצה'. הדבר העיקרי בעיניי הוא לא הלעג ששם אותי אדם לעיניי הכיתה, אלא העובדה שהוא מהווה חלק ממערכת החינוך, והוא משתמש במעמדו על מנת להחדיר לתלמידים מחשבות שגויות כאלה על המדינה שלנו ועל הצבא שלנו… אני מבחינתי לא מכבדת אדם כזה, שיוצא כנגד המדינה שלנו וגרוע מזה מסית את התלמידים.

תלמידים מפגינים בעד המורה אדם ורטה

תלמידים מפגינים בעד המורה אדם ורטה

עד למשפט המודגש בקו (ההדגשה היא שלי – ד"א), מתארת סבח, באופן מפוקפק למדי בעיני, את ההתבטאויות של ורטה. מפוקפק – לא רק כי מדובר בעדות יחידה של תלמידה עם דעות פוליטיות קיצוניות, אלא גם מפני שמאד לא סביר שמורה כלשהו יעז לומר בפני כיתה יהודית כי "היהודים לא צריכים להיות כאן." אמירה כזאת, שמשמעותה בפועל היא קריאה לטיהור אתני של התלמידים ומשפחותיהם, היתה אמורה לעורר מהומה בקרב כל התלמידים, תהא דעתם הפוליטית אשר תהא, או לפחות בקרב רובם המוחלט. במקרה כזה, סביר להניח שהיו מוגשות תלונות רבות על ורטה, ובוודאי שלא תלונה אחת בלבד.

            המשפט שהדגשתי בקו, עם זאת, מעניין אף יותר. ספיר סבח כותבת כאן במפורש כי בעיניה, הבעיה היא לא "הלעג ששם אותה אדם לעיני הכיתה." היא אפילו לא טוענת שורטה ניסה להשתיק אותה, למרות שלמורה בתיכון יש הרבה מאד דרכים להשתיק תלמיד, אלא שהוא "משתמש במעמדו על מנת להחדיר מחשבות שגויות." שימו לב לנימה הטוטליטרית של הדברים: ישנן מחשבות "נכונות", שהן מן הסתם המחשבות המקובלות על המשטר, וישנן מחשבות "לא נכונות" שיש להגן על העם מפניהן. לא פקיד של משרד החינוך הוא שאומר את הדברים, אלא תלמידה המעוניינת שיחדירו לראשה את המחשבות ה"נכונות" הללו, תוך בידודן ממחשבות "שגויות". היא לא מסתפקת בביטוי העמדה הפוליטית שלה, זכות בסיסית לכל הדעות, אלא רוצה לשמוע אותה ואך ורק אותה מגורמי הסמכות שסביבה.

1_ta

            כבר כתבתי כאן בינשוף לא מעט פעמים על קווי הדמיון המבהילים (לצד ההבדלים המשמעותיים) בין ישראל לבין יפן הלאומנית של שנות השלושים. אחד מהם הוא ללא ספק התשוקה הבלתי נשלטת של אנשים מן השורה להיות מפוטמים בתעמולה, והחרדה העצומה שהם חשים ברגע שהם שומעים משהו החורג מן הקו הרשמי. החוקר ברק קושנר, מומחה לתולדות יפן מאוניברסיטת קיימברידג', כתב כי בזמן מלחמת העולם השנייה, הוצף משרד התעמולה היפני במכתבים של אזרחים מודאגים, שהתחננו בפניו להגביר את מינון התעמולה, הן בכמות והן באיכות, ואף חלקו עמו את תובנותיהם כיצד יש לעשות זאת. היו אלו גם אזרחים מן השורה, שזעמו ואף יצאו להפגנות אלימות כנגד כל מי שניסה לחרוג מהקו הרשמי. יש כאן דמיון מסויים ל"מנוס מחופש", התופעה שנחקרה בידי הפסיכולוג הנודע אריך פרום: האדם כמה למשטר סמכותני, משתוקק שיאמרו לו מה לחשוב ואיך לחשוב, כדי להימנע ולהתחמק מהמורכבות המערערת של העולם המציאותי. בעולמה של ספיר סבח אין מורכבות: יש יהודים ויש ערבים, יש טובים ויש רעים, יש יהודים נאמנים ויש "שמאלנים", ובעיקר, דעות מסויימות הן "נכונות" ואחרות הן "שגויות". המורה אדם ורטה הרגיז אותה כל כך, דווקא כי מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. לפי גרסתו של ורטה:

התנהל דיון בכיתה בטענה כי צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. בין השאר ניסינו לדון בטענה מהו צבא מוסרי ומהו המשמעות של 'הכי בעולם'. לאחר מכן התלמידים שאלו לדעתי, ואמרתי כי צה"ל לפעמים עושה מעשים לא מוסריים, ובהם אני מתבייש.

צריך כמובן לחיות בעולם של אגדות כדי להאמין שצבא כלשהו, כולל צבא הגנה לישראל, מוסרי במאה אחוז מהמקרים – ובוודאי שלא צבא הפועל בתנאים של כיבוש. ורטה ניסה ליצור דיון בכיתה, לאתגר את התלמידים, לסבך את ההגדרות, ובסופו של דבר אמר את דעתו (שאין בה שום דבר חריג או קיצוני). בכך, ניסה להרגיל את התלמידים למחשבה ביקורתית, אלמנט חיוני לכל אזרח ואפילו לכל חייל במדינה דמוקרטית. הרי גם מחייל, שאמון על ציות לפקודות חוקיות, לא מצפים להיות רובוט או אוטומט. אבל סבח לא רוצה דיון. היא רוצה וודאות. היא רוצה שלא לשמוע "דעות שגויות", משום שעצם פתיחת האשנב לחירות מחשבתית מערערת על הוודאות הטוטליטרית השלטת בעולמה.

            בנקודה זו, משתלבת הטוטליטריות מלמטה עם הטוטליטריות מלמעלה. צבי פלג, מנהל רשת אורט, רואה כאמור באחוזי גיוס לצבא את פסגת שאיפותיו החינוכיות. גם הוא לא סובל ספק, דיון או מחשבה חופשית. "אסור לערער על מוסריות צה"ל", הוא אמר בפסקנות, ואף הוסיף כי אם ורטה יעשה זאת "הוא לא יהיה מורה באורט, נקודה." שימו לב לניסוח: אסור לערער. יש דעה אחת נכונה, ויש לדבוק בה בלי קשר לעובדות. ונניח שצה"ל, למרות הסיוע למאחזים, למרות הכיבוש ולמרות כל יתר הדברים, הוא צבא מוסרי לעילא ולעילא. מה יקרה אם מחר ישנה הצבא את דרכיו וינקוט בצעדים לא מוסריים? מה יקרה אם למורים ברשת אורט יגיעו עובדות חד משמעיות המערערות על מוסריות הצבא? כמובן, אליבא דפלג, עליהם להתעלם מהעובדות הללו ולדבוק בדעה "הנכונה" שהוא מכתיב להם מלמעלה. והדבר העצוב ביותר הוא חוסר הביטחון מכמיר הלב של הטוטליטריות הדורסנית הזאת. כי מי שבטוח בעצמו ובצדקת עמדתו, לא מפחד מויכוח, מדיון, מאתגרים אינטלקטואליים. רק מי שיודע בסתר ליבו כי משהו רקוב בפנים, כי עמדתו נשענת על יסודות שקריים ורעועים, משתבלל בהיסטריה בתוך עצמו ומגיב בתוקפנות של קיפוד בכל אימת שנשמעות דעות סותרות. וחוסר הביטחון הזה, שמוביל למעגל מכושף של היסטריה, חיפוש קורבנות ודיכוי, מסוכן למדינת ישראל הרבה יותר מכל דעה שישמיע מורה בכיתה, קיצונית ככל שתהיה.

768549a4270a46da6f77868b12ec0ec9

ועוד שלוש הערות:

  1. בן דרור ימיני כתב השבוע מאמר ב-NRG  מעריב על פרשת אדם ורטה. אין מנוס מלהסיק כי הפעם הוא באמת בייש את הפירמה. המאמר, למרבה הצער, לא מתייחס עובדתית לאף אחת מהטענות של מחנה ורטה. את התחקיר של אורי משגב הוא מגדיר כשקר מוחלט בלי להתעמת עם העובדות הרבות שהוא מביא. ימיני מתעלם מהעובדה ששימוע לפני פיטורין רחוק מאד מלהיות בירור חסר פניות של תלונה מצד תלמידה. הוא לא מזכיר כי ורטה קיבל המלצה "להתפטר" לטובתו ולטובת המערכת, וכי תלמידים רבים מאד, גם בעלי דעות ימניות, תמכו במורה כנגד העלילה של ספיר סבח. במקום זה, ימיני בחר לשפוך שנאה בלתי מרוסנת, דמונולוגית כמעט, כלפי הנמסיס הקבוע שלו, עיתון הארץ. אם ימיני דואג כל כך לתדמיתה של ישראל בעולם, כדאי שיתמקד בשיפור ותיקון במקום בהשמצות שקריות. וכן, בלימת הגל הטוטילטרי העכור ששוטף אותנו תועיל לתדמיתה של המדינה ולמאבק בחרם הבינלאומי עליה יותר מאלף מאמרי הכפשה נגד עיתון מתחרה. מסר לימיני: עוד לא מאוחר להתנצל ולמחוק את זכרו של המאמר המביש הזה.
  2. בניגוד לכותבים רבים אחרים מהשמאל, תמיד הערכתי את שר החינוך, הרב שי פירון. לצד מחלוקות בנושאים מסויימים, אני חושב שהרפורמות שהוא מקדם במערכת החינוך טובות ומועילות בעיקרן, במיוחד הדגש שלו על "למידה משמעותית" על חשבון השעבוד לבחינות, בגרויות וסטטיסטיקות למיניהן. דווקא הוא היה צריך לשים לב, עד כמה המדיניות החינוכית של צבי פלג והחבורה שלו מנוגדת לערכים שהוא מנסה לקדם, אפילו אם נאמץ גישה צבאית-פטריוטית לעילא ולעילא. בדיוק כמו המחנכים שסוגדים למבחני מיצ"ב, אחוזי הצלחה בבגרות ויתר נתונים מספריים, פלג מתעניין בראש ובראשונה באחוזי הגיוס לצבא – ולא באיכות התלמידים שהוא מוציא מפס הייצור שלו. דבר אחד בטוח: רשת שמתהדרת בכך שהיא מטיפה אך ורק לדעה נכונה אחת, רחוקה מ"למידה משמעותית" כשמיים וארץ. לא מספיק שמנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך תמכה בורטה. השר פירון עצמו צריך להתבטא בעניין, אחרת יוטל כתם כבד מאד על כהונתו, וחבל.
  3. גם השמאל, למרבה הצער, לא נקי ממחשבה טוטליטרית. פרופ' יולי תמיר, במהלך כהונתה כשרת החינוך, פיטרה את המורה הדתי ישראל שירן משום שהעז לערער על תקפותה של "מורשת רבין". בעיני, זו פרשה חמורה בדיוק כמו הסיפור של אדם ורטה, ומאותן הסיבות בדיוק. לכן, שמחתי לשמוע ששירן, שזכה לאחרונה בתביעה נגד משרד החינוך, תומך במאבקו של ורטה, למרות שדיעותיהם הפוליטיות רחוקות זו מזו כמזרח ממערב.
    תומך באדם ורטה, למרות הפער בעמדות הפוליטיות - המורה ישראל שירן, שפוטר בגלל ביקורת שמתח על מורשת רבין

    תומך באדם ורטה, למרות הפער בעמדות הפוליטיות – המורה ישראל שירן, שפוטר בגלל ביקורת שמתח על מורשת רבין

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ינואר 24, 2014, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 70 תגובות.

  1. סוגיות רבות צצו בעקבות מכתבה של התלמידה סבח. אנני מכיר את התלמידה ולא את משפחתה, יתכן שסיפורה עשוי לעניין. השאלות שצצו בעקבות מכתבה והתגובות למכתבה ואופן הטיפול בסוגיה, מפתיע ומעורר שאלות לא פחות מנושא המכתב.
    היום נפטרה שרת החינוך שולמית אלוני, אין לי ספק שבזמנה הנושא היה מקבל טיפול שונה.
    אנחנו ממזמן לא מדינה נאורה לא ליברלית ואף לא דמוקרטית.
    רבים מקרבנו ילגלגו לקריאת מושגים כמו נאורות ליברליות דמוקרטיות, זאת הבעיה שלנו, זה כשלונה של מערכת החינוך זה שנים רבות, זאת כלשונה של המדינה בעלת האוריינטציה הימנית שמרנית.

  2. בן-דרור ימיני

    לדני שלום,
    אני קצת מתקשה להבין את הטרוניה שלך. באמת מתקשה. לא כתבתי כמעט מילה על המורה עצמו ועל דעותיו. כתבתי גם שהייתי יוצא להפגין למענו, אם היו מתנכלים לו על רקע פוליטי. אתה החלטת מראש שזה המצב. לי זה לגמרי לא ברור.
    המאמר שלי היה נגד המתקפה של עיתון "הארץ". שני מאמרי מערכת, בגלל שמורה הוזמן לשימוע. הקמפיין של "הארץ" כלל אמירות כמו "פרשת דרייפוס" ו"יהודו-נאצים". המיש-מש שהם עשו שם, הקו הבולשביקי, המאמרים הכל כך רבים, וההגזמות על רדיפה, דרייפוס ונאצים – מעידho שמישהו השתגע. ורטה הוא דרייפוס? זה רציני? ועם כל התיעוב שיש, גם לי, לבן-ארי, ההכנסה שלו לעניין הייתה קצת עלובה.
    העיתון לא קרא לבדוק את הטענות. העיתון קבע מראש עמדה שורטה צדיק הדור, דרייפוס חדש, שעצם הזימון שלו לשימוע הוא פגיעה במעמד המנדריני, שתמיד צודק. כן, דני, יש קשר בין הייחוס המשפחתי שלו והדעות שלו לבין ההגנה הטוטלית שהוענקה לו. משהו שמריח לא טוב. מצד אחד "סבח", מצד שני "הנכד של נתיבה". אתה יכול להתעלם מכך מכאן ועד להודעה חדשה, אבל צר לי שאתה מסרב לראות את ההפרזה האדירה שהייתה כאן. סיפור פעוט, תלונה של תלמידה, נכונה או לא נכונה, והנה לנו עוד "רדיפה" ועוד "דרייפוס" ושוב ישראל מתוארת כמפלצת.
    זה לא הייתה מעידה. זו השיטה. יום אחד שר ההיסטוריה ישפוט את את העיתון הזה על תרומתו האדירה לדמוניזציה של ישראל. לא, דני, זו לא ביקורת. כל מי שציטט את עיתון "הארץ" בהרצאות שלי, וזה קורה הרבה, עושה זאת כדי להוכיח לי שישראל היא מפלצת. אף אחד לא ציטט את העיתון הזה כדי להוכיח שישראל היא דמוקרטיה תוססת.
    גם העמדה של ישראל שירן, עם כל הכבוד, לא גורמת לי לקפוץ לדום. משום שהטענות שלי היו בעיקרן נגד הקמפיין, ולא בעד או נגד ורטה. כדאי שתשים לב למה שאני כותב. והעיתון היחידי שקרא לפיטורי מרצה היה עיתון "הארץ". וכי אינך רואה את הקו המחבר? וכי אינך רואה שיש בעיה? וכי אינך רואה את השיטה?
    יש בעיה, דני. וצר לי על העיוורון שלך.
    בידידות ובהערכה,
    בן-דרור

    • בן דרור, למה אתה חושב שהתעלמתי מההערה המוזרה של משגב על הייחוס של ורטה? גיניתי אותה כבר בתחילת הפוסט. לדעתי מדובר בשטות שמסיטה את הדיון למחוזות לא רלוונטיים. משגב עצמו חזר מהדברים לאחר מכן.

      בנוגע ליתר הטענות:

      1. שימוע זה לא הליך בירור. שימוע זה הליך לפני פיטורים. ברגע שמורה מוזמן לשימוע, ואף נאמר לו "להתפטר לטובתו ולטובת המערכת", זו רדיפה פוליטית, חד וחלק. גרוע מכך – זו רדיפה פוליטית שיכולה להוות פתח ותקדים למקרים גרועים יותר בעתיד. לפיכך, הדבר אינו מצדיק רק שני מערכי מערכת. לטעמי הוא מצדיק אפילו שמונה. זה מאבק על עצם הצביון הדמוקרטי של מדינת ישראל, והוא מתחיל בדברים קטנים. אם נתעורר ונתחיל להיאבק רק כשהתופעה הזאת תהפוך למגיפה, כבר יהיה מאוחר מדי. רצוי לעשות זאת עכשיו. ההשוואה לדרייפוס אכן מופרזת, אבל אני מסרב להזדעזע מזה. אני מעדיף להזדעזע מהטוטליטריות שפושה במחשבה הישראלית.

      2. ההכנסה של בן ארי לעניין היתה משום שהוא אחד מאלו שעוררו את מסע הרדיפה נגד ורטה.

      3. אני מפנה אותך פעם נוספת למאמרים של אורי משגב. משגב לא קרא לבדוק את הטענות: הוא ואור קשתי (שהתעלמת ממנו לחלוטין משום מה) בדקו את הטענות. הם גיבו אותן בלינקים, באינספור עובדות, באיזכור של אנשים, שמות ומקומות ספציפיים. לכל העובדות הללו לא התייחסת.

      4. המאמר של משגב לא תיאר את ישראל כמפלצת: הוא יצא כנגד פיטוריו של ורטה. להיפך: משגב העלה על נס את התלמידים שתמכו בורטה, ואפילו שיבח את המעורבות הדמוקרטית של סבח עצמה. הוא תקף גורמים מסויימים בישראל, ושיבח אחרים – כפי שהדבר נעשה בכל ויכוח פנימי במדינה דמוקרטית. כשיש ויכוח עקרוני מסוג זה, הדבר הגרוע ביותר הוא לצעוק "שקט, שקט – השכנים רואים". ושלישית, קבעת שתיאורו של משגב הוא פנטזיה צרופה. אי אפשר לעשות זאת בלי להתייחס בפרוטרוט לטיעונים ולעובדות הרבות שהעלה.

      5. לא, אני לא רואה את "השיטה". אני חושב שמדובר בקונספירציה ובצל רפאים, וגרוע מכך – בהתמקדות במטרה הלא נכונה ובאויב הלא נכון. ואני אומר את זה למרות שקראתי בתשומת לב כל טור וטור שלך בשנתיים האחרונות. ודווקא בגלל שאני מסכים איתך בכל כך הרבה דברים (כולל חלק מהביקורת על השמאל הרדיקלי), נראה לי שחשוב לחדד את המחלוקת הזאת בינינו.

  3. שדבר אחד יהיה ברור: דבריו של ורטה סולפו לגמרי. לדוגמא: הוא לא אמר ש'צה"ל לא מוסרי'.
    אמירה כזו תהיה שייכת לשמאל הקיצוני, שטוען תמידית שישראל אשמה בכל צרות העולם, שהיא השטן בהתגלמותו.
    אדם ורטה רק אמר שצה"ל עושה גם מעשים לא מוסריים. זו אמירה של שמאל פוליטי.
    שמאל קיצוני: צה"ל לא מוסרי.
    שמאל: צה"ל יכול לעשות גם מעשים לא מוסריים.
    ימין : צה"ל תמיד מוסרי.
    הצבא הכי מוסרי בעולם.
    ימין קיצוני, מה שסבח נמנית עליו, ומיכאל בן ארי: "צריך להשליך את כל הערבים לים". וזה בדיוק מה שהיא אמרה. כך שאם יש כאן 'קיצוני' כלשהו, זו סבח הזו ולא אדם ורטה.

    • בן-דרור ימיני

      לדני,
      1. אתה החלטת ששימוע זה לקראת פיטורים. זו לא הייתה כוונת רשת אורט מלכתחילה. גם אני בדקתי. גם אני עשיתי בירור. למעשה, ההנהלה די התעלמה מהתלמידה ומהתלונות שלה. רק לאחר שהיה כבר רעש אז החל הבירור, שהיה די מאולץ, ולא מתוך כוונה לפטר.
      2. בן-ארי הוא טעות של כל מחאה. זו הטעות של המחאה של דרום ת"א. יש לתושבים טענות צודקות. ברגע שהם מכניסים את בן-ארי, הם דופקים את עצמם. אבל עם כל האי-כבוד לבן-ארי, הטענות עצמן עומדות בעינן, בלי שום קשר לבן-ארי. כתבתי, ואכתוב שוב, שהטענות של תושבי שייח ג'ראח צודקות, למרות שאלה שמפגינים שם, אינם חובבי ציון. הייתי מצפה לאותה פתיחות מכל אדם חושב. חבל שזה לא קורה, וההכנסה של בן-ארי היא בעיקר כדי לבצע דה-לגיטימציה לטענות.
      3. קראתי את המאמרים. הטענה שלי לא הייתה לטענות הענייניות. זה גם לגיטימי לכתוב שתלמידים אחרים מגבים את המורה. אבל זה יכול להיות תחליף לבירור? ממתי עדויות כאלה הן תחליף?
      4. הפעם באת הצחקת אותי. לכתוב דרייפוס ויהודו-נאצים זה לא תיאור ישראל כמפלצת? הצגת טוקבקים גזעניים הייתה לצורך הצגת תזה מסוימת. התזה ידועה. ואתה טוען שלא היה ולא נברא?
      5. לא מדובר בשיטה? אתה רציני? הרי "הארץ" הפך את האפרטהייד לקו שלו בשנתיים האחרונות. הרי העיתון הזה מאשים את ישראל, באופן מוחלט וטוטלי, בכל דבר שקשור למו"מ. הרי העיתון הזה פרסם מאמרים שבהם כתוב שצריך לתעב את ישראל וישראל היא השטן, תוך כדי עידוד הפלסטינים לאינתיפאדה שלישית. ואתה אומר שאין שיטה?
      שבת שלום

      • האמת היא שפם

        א. בן דרור – מי כתב בשבילך את המאמר? אני יודע בוודאות שאתה מפרסם "תקצירי מנהלים" שאתה מקבל מכל מיני "מכוני מחקר" ימניים. האם גם הפעם רונן שובל כתב לך את זה? הוא כבר אמר שהוא "גאה במאמרים של בן דרור ימיני". איך אתה מרגיש בתור בובת כפפה של מישהו שטוען שצריך להזריק לציונות רעיונות של פיכטה וגובינו (מאבות תורת הגזע) ושמעריץ במוצהר את קארל שמיט?

        ב. "הארץ" התעורר רק אחרי שהתחיל מסע צלב ימני נגד המורה. זה לא סתם תלמידה שכועסת שאיזשהו מורה שלל את זכותה לומר "מוות לערבים" (בגלל זה כדאי לבדוק מי היא ספיר סבח ולמי היא מקושרת) אלא תלמידה שמשמשת כחזית נוחה לארגונים ימניים להתחבא מאחוריה, כמו שהחברים שלך מאם תרצו היו ארגון חזית של מועצת יש"ו וביבי נתניהו.

        ג. זה לגיטימי לגמרי לפטר מורה ימני שמדבר סרה במורשת רבין, כי מה לעשות – הימין רצח את רבין, הימין שמח על הרצח, והימין מנפיץ תיאוריות קונספירציה על הרצח רק כי כרגע לא נוח לו להתגאות בזה כמו שהוא היה רוצה. הימין הוא כבר מזמן לא שחקן פוליטי לגיטימי אלא כנופיה חומצית שרוצה להשמיד את כל מי שלא מאמין בארץ ישראל השמנה ובעליונותם של המתנחלים על שאר המין האנושי.

      • "האמת היא שפם", הייתי מאד נזהר במקומך עם האשמות שקשה להוכיח. מה שכתבת על בן דרור ימיני בסעיף א' מתקרב לתחום הדיבה, ולא – זה שגורביץ כתב את זה קודם זה לא הוכחה לכלום. באשר לסעיף ג', זו דוגמא קלאסית לטענה שלי שזרם טוטילטרי דומה קיים גם בשמאל: אותה דה-הומניזציה מוחלטת של היריב הפוליטי, אותן תיאוריות קשר מכלילות ודמוניות ואותה נכונות לסתום את הפה לכל מי שחורג מהקו. "רוצה להשמיד?" מאיפה בדיוק הבאת את זה?

      • 1. אני נוהג להסיק מסקנות מושכלות מהראיות המונחות לפני. כשמזמנים אדם ל"שימוע", ואומרים לו שכדאי שיתפטר "לטובתו ולטובת המערכת", זה לכל הדיעות הליך לפני פיטורין. ולא ראיתי ראיות חזקות לכיוון השני.

        2. אם תתבונן בפוסט שנית, תראה שבן ארי ממש לא היה החלק העיקרי בטיעונים שלי. ניתחתי גם ובעיקר את דבריה של ספיר סבח עצמה. אני חושב שאם היית קורא את הדברים שלה (ולא של בן ארי) בזהירות, אולי היית כותב את המאמר שלך באופן שונה. במאמר שלך הצגת את עניין ה"השפלה" שלה בכיתה כנקודה העיקרית, ואילו ספיר עצמה כתבה שזו דווקא לא היתה הנקודה העיקרית מבחינתה. לדעתה, הבעיה העיקרית היא שורטה הביע "דיעות שגויות" ובכך "הסית" את התלמידים. זו מחשבה טוטליטרית, וחשוב לרדת בזהירות לשורשיה.

        3. בוודאי ששום דבר הוא לא תחליף לבירור. אבל יש הרבה מאד דרכים לבית ספר לברר טענות של תלמידה מול מורה חוץ משימוע ו"המלצה" להתפטר. צר לי, אבל אני חושב שדבריך כאן סותרים את הדברים שכתבת במאמר. שם כתבת שדבריך של משגב הם "רעל מזוקק של פנטזיה ושטנה", ובמקום אחר "רעל מזוקק של פנטזיה, גזענות ושנאה". המילה "מזוקק" מלמדת שאין כאן שום דבר אמיתי. כלומר, מעבר לשפה הלא ראויה, לדעתי ולדימויים הדמונולוגיים, לא טרחת להתייחס לעובדות הרבות שהעלה אורי משגב. אפשר להתנגד לתחקיר שלו. אפשר לחלוק, אפשר להביא עובדות סותרות. אבל לקרוא לתחקיר מפורט כזה, עם לינקים תומכים, ראיות ועובדות, "רעל מזוקק של פנטזיה ושטנה" זה מביש. בוודאי שללא הוכחה ממשית.

        4. לא, השימוש במושגים הללו הם בוודאי לא הצגת ישראל כמפלצת. לכל היותר הם הצגת גורמים *מסויימים* בישראל כמפלצת, תוך האדרת גורמים אחרים. כלומר, חשיפה של ויכוח פנימי ישראלי קשה ונוקב. עצם העובדה שמאמר המערכת של "הארץ" קרא לשר החינוך שי פירון להתערב, מצביע דווקא על אמון בסיסי במערכת – בוודאי לא על הצגתה כמפלצתית. קח למשל את הדימוי של "דרייפוס". האם אמיל זולה, שיצא נגד שופטיו של דרייפוס, לא היה פטריוט צרפתי? האם הוא "הציג את צרפת כמפלצת", או שמא נלחם נגד עוול מסויים בצרפת של תקופתו? המטרה שלי ושלך משותפת: להילחם באלו שעושים דמוניזציה לישראל בעולם. אלא שאני עושה זאת תוך ניסיון לשיפור, תיקון והצבעה על פגמים, ואילו אתה מתמקד בשיפור התדמית, נוסח "מה יגידו השכנים". לדעתי, כשיש עוול צריך להוקיע אותו בחריפות, בלי "אם", בלי "אבל", בלי לנסות להסיט את הנושא לפשעיו של המופתי או לנוהגי הטרנספר בשנות הארבעים. פשוט להוקיע. לדעתי, גם בהתחשב במטרה שלך, אתה צועד לפעמים בכיוון ההפוך בדיוק.

        5. כן, אני רציני. במשך שנים רבות אני קורא של עיתון הארץ ומאמריו. אין שום שיטה. יש דיעות שונות של כותבים שונים, מיעוטם הקטן אנשי שמאל רדיקלי, חלקם הגדול אנשי שמאל קיצוני ומיעוט נוסף אף שייך לימין. הקו המערכתי הוא שמאל ציוני מובהק. לרבים מהכותבים אין קו פוליטי ברור ומובהק. הציטוטים שכתבת מוצאים מהקשרם, וממילא מייצגים מיעוט קטן ומבוטל של הכותבים בעיתון. במשך שנים אני לומד בקמפוסים בעולם ונאבק באנשי ה-BDS ושלוחיהם על בסיס יומיומי. במאבק הזה, אני דווקא משתמש בעיתון הארץ כמקור לא אכזב של עמדות ועובדות כנגד החרם.

      • האמת היא שפם

        הימין, כמקובל בתנועות טוטליטריות ואלימות, מוחק את ההפרדה שיש במדינות דמוקרטיות בין מדינה, חברה ומפלגה.

        לתפיסת הימין, שלפיכך הופכת אותו לשחקן לא לגיטימי אם אנחנו עדיין רוצים לטעון שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, אין מקום בישראל (מדינה) למי שאינו ציוני (חברה) בפרשנות הצרה, הגזענית והרצחנית של הימין לזרם הרעיוני הזה (מפלגה). הוכחות? כל עיתון רנדומלי ומהדורת החדשות מרגע עלייתה לשלטון של המשפחה הקיסרית.

      • במערכת דמוקרטית כל שחקן הוא לגיטימי כל עוד לא הפר את החוק. בדבריך על הימין אתה הופך לדומה ואף לזהה לגורמים הקיצוניים ביותר שבו.

      • האמת היא שפם

        קל מאוד לא להפר את החוק כשאתה קובע את החוקים…
        החוקים של הימין מנסים לעשות דבר מאוד פשוט – להוציא מחוץ לחוק את כל מי שאינו ימין. כל מיני חוקי נאמנות ומשילות, הסתה נגד מערכת המשפט, המערכה המתמשכת נגד ארגוני זכויות אדם והמימון להם (בזמן שהימין עצמו נהנה ממימון זר מאסיבי).

        לא צריך להיסתכל רק על עניינים פרוצודרליים ומשפטיים גרידא, ולא להיות פסוטמודרניסט שאומר שהכל שווה. צריך פשוט לבדוק האידאולוגיה של איזה זרם קוראת לרצח ושיעבוד של כל מי שאינו שייך אליו, ומה הוא עושה כדי לממש אותה.

        בינתיים, הירי מגיע מימין, ההסתה מגיעה מימין, והחקיקה המגבילה את כל מי שאינו ימין – באה גם מימין.

      • כשקראתי את המאמר של בן-דרור ימיני הסכמתי עם חלק מנביקורת שלו כלפי עיתון הארץ בהקשר הזה, אבל התאכזבתי מהמאמר. גם בגלל הסגנון שלא נראה לי כל כך שונה ברמת ההתלהמות מהסגנון של הארץ. אבל יותר מכך בגלל שנראה לי שהסוגיות שהפרשה הזו מעלה לדיון הן הרבה יותר חשובות מאשר עוד דוגמא של בעל טור מהארץ שהתלהב מעצמו יותר מדי. דווקא בגלל שלא קיבלתי כמובן מאליו שצד אחד בסיפור הזה הוא בהכרך הצד הצודק מכל בחינה, קיוויתי לשמוע מכותב מאמרים שאינו שייך לשמאל או לימין באופן אוטומטי.

        יש פה כל כך הרבה נושאים:

        פלורליזם בכלל והשיח הציבורי בישראל. מה מותר ומה אסור למורה לומר בכיתה. היחס בין מורה לתלמידה. אופי החינוך בישראל, ובאופן ספציפי היחס לצה"ל מחד והיחס לפלורליזם מצד שני. חינוך ממלכתי מול חינוך סקטוריאלי. צביעות מימין ומשמאל. אלימות מילולית ואיומים כלפי מורה. ההתנהגות של רשת חינוך כלפי מועסק. ההתנהגות של שר החינוך.

        אפילו אם נניח שכל או חלק מהביקורת כלפי הארץ מוצדקת. מאמר שמתמקד בהארץ השבוע היה מאכזב מאד.

    • וואווו כמה שזו כתבה מגמתית!!!
      עוד כותב מאמר עם דעות שמאל קיצוניות!
      מה שהמורה הזה עשה בזיוני !
      מורים שמנצלים סמכותם צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח, ולא רק להיות מפוטרים.
      נמאסו כבר כל המורים שוטפי המוחות שמחפשים לחתור תחת ישראל והצבא. החינוך בישראל צריך להטיף דווקא לפטריותיות.
      יש סילבוס ותוכנית לימודים,
      דיעות אישיות שישמור לחוגי בית, בית הספר כפוף לנהלים, הוא מקבל משכורת ויש לו אחריות על תלמידים מרובי דעות, אז שידחוף את הדעות שלו עמוק עמוק לגרון.
      רק מחכה לראות מה תגיבו למורה הבא שיטיף למשנתו של כהנא.
      כמה צבועים אתם, וכותב המאמר בכלל…
      אם זה היה מורה ימני הייתם מזדעקים,
      צ ב י ע ו ת !!

      • כל הכבוד, חבר. אני חושב שבמלל ה"פתריותי" שלך דווקא הוכחת יפה מאד את הנקודה שלי במאמר. מה שהכי מעניין הוא שמצד אחד אתה מתנגד להבעת "דיעות" ומצד שני אתה חושב שהחינוך צריך "להטיף לפטריוטיות". ז"ת שהטפה לפטריוטיות, כמובן לפי הפירוש הימני של המונח, אינה "הבעת דיעה".

  4. אכן, פרשה מטרידה. בהתחלה קיוויתי שאולי יש לפרשה צדדים נוספים, וש"הארץ" קצת ניסה לדחוס בכוח את הסיפור לתוך נרטיב מוגדר מראש של רדיפת שמאלנים, אבל כנראה שזה בדיוק מה שיש כאן.

    מה שאותי מטריד הוא היעדר תחושת הצורך בהנמקה. מן הסתם, ורטה לא באמת הכתיב לתלמידיו ש"צהל" הוא צבא לא מוסרי". הוא הביע את עמדתו, וכשסבח ערערה עליו, הוא דרש ממנה לנמק את טענתה. במקום לעשות זאת, היא ניסתה להביא לפיטוריו. גם פלג, משום מה, לא סבור שיש צורך כלשהו לנמק את הטענה שצה"ל הוא צבא מוסרי (הכי מוסרי בעולם?), אלא פשוט להעיף את המורה הדיסידנט.

    הרי חלק מהמטרה של לימודי האזרחות הוא לפתוח את השאלות האלה לדיון: מה משמעות המונח "צבא מוסרי"? האם ייתכן צבא מוסרי? האם יש קריטריון אובייקטיבי כלשהו למוסריותו של צבא, או שפשוט מדובר במבחן פטריוטיות?

    • ובדיוק מדיון מורכב מהסוג הזה מפחדים ספיר סבח והדומים לה, כי הוא כאמור מערער את הוודאות הטוטליטרית, הנוחה והחמימה השלטת בעולמם. מדהים, דרך אגב, עד כמה סבח ופלג דומים במובן הזה. טוטליטרית מלמטה נפגשת עם טוטליטריות מלמעלה, והתרכובת הזאת קטלנית.

      • כמובן, אבל מה שמוזר זה שסבח ופלג אפילו לא מבססים את הוודאות על נימוק כלשהו, אפילו מוטעה. הם לא מנסים לומר "צה"ל הוא צבא מוסרי בגלל א', ב', ג'…". אם זה היה המצב, הייתה אולי תקווה שהם ישנו את דעתם אם יובא לידיעתם מידע חדש שיגרום להם לבחון מחדש את עמדתם.

        אלא שהטיעון שלהם בעצם הוא משהו כזה: צה"ל מוסרי כי מי שטוען אחרת הוא שמאלן קיצוני ולכן אסור להקשיב לטיעוניו. מה שצריך להוכיח.

      • ולדעתי דווקא ההתעקשות הזאת לא לערער על וודאויות קדושות מצביעה על חוסר ביטחון הולך וגובר. זו כמעט איוולת נוסח ברברה טוכמן: ככל שהמציאות תוקפת אותה יותר מכל הצדדים, כך היא הולכת ומתקשחת.

  5. האם אני היחיד שחושב שיש משהו דוחה ולא ראוי בהצגת התמונה של בן ארי כפי שהוצגה פה?

  6. אם ניתן בבקשה להדגיש כאן נקודה קטנטונת ומשנית לכאורה: בעקבות הפרשה הזו מורה בישראל, (ובכוונה אייני מציינת "אדם ורטה"), קיבל איומים ממשיים על פני המרשתת.זה לא ימין ולא שמאל זה דוך!! דבר כזה אמור להעמיד מדינה שלמה על רגליה ובוודאי את מנהיגיה. מבחינתי נפל דבר.

    • האמת היא שפם

      אם לדייק – תלמידה שמופעלת ע"י ארגונים כהניסטיים, איימה והסיתה בעזרת הפטרונים הכהניסטיים שלה נגד מורה עם דעות שמאלניות. הסתה, שכמקובל בימין, לבשה צורה של איומי רצח.

      זוכרים את המערכונים על ליטל מעתוק? אז תחשבו עכשיו שלליטל מעתוק יש מאחוריה דיביזיה של יגאל עמירים. אתם באמת רוצים לזרוק את המורים של הילדים שלכם מתחת לפסי הרכבת הזו?

    • ובמיוחד דרושה התייחסותו הדחופה של משרד החינוך לעניין, ולא רק מנהלת מחוז צפון אלא גם השר עצמו.

  7. תגובה לנדב,
    מה שמטריד בראש ובראשונה היא סתימת פיות הכל כך אופיינית לתפיסת עולם ימנית שמרנית ומקובעת אשר אינה סובלנית לביקורת, לכל ביקורת.
    באשר למוסריותו של צבא. צבא אנו יכול להיות מוסרי. (צבא שוויץ לדגמא הוא מוסרי)נכון שבעת מלחמה חיילים נכלאים לסיטואציות קשות המחייבות פעולות "לא מוסריות", כי במלחמה כמו במלחמה.

    תגובה לאורי היפו,
    מסכים איתך שיש משהוא דוחה (ומיותר) בתמונתו של בן ארי, עם זאת יש לזכור שבן ארי עצמו מיותר.

  8. ראשית, המאמר טוב וחשוב. אני מסכים לאמור בו. מזדהה גם עם המחשבה שיש אירועים המחייבים התייחסות דחופה הדוחקת זמנית מסדר היום את הנושאים המעניינים שנכללו בתכנית המקורית.
    שנית, אבקש להתייחס להסתייגות מהשוואות מפרכות או מופרזות ולויכוח עם בן דרור ימיני. אני מצטרף להסתייגות של דני מהקבלות היסטוריות לא מבוססות, שלרוב נועדו לפרוט על נימי הרגש של השומעים והופכות את הדיון לרדוד או שמסיטות אותו לכיוונים לא נכונים.
    בהקשר הזה תמוהה במיוחד עמדתו של בן דרור ימיני. דבריי כנגד בן דרור נגועים אמנם בסוג כתיבה, שלרוב אינו מן החביבים עליי, ועוסק בתקיפת הטוען ולא רק בתקיפת הטיעון גופו. אך במקרה הזה דומה שאין מנוס מכך, שכן הדברים כרוכים זה בזה בקשר הדוק ובל יינתק. נהגתי בעבר לקרוא את מאמריו של ימיני בNRG, ואיני עושה זאת עוד כבר חודשים ארוכים (ומכאן גם הערת אזהרה לקורא).
    ככלל, מאמרי הדעה של ימיני גדושים בדוגמות, הקבלות ודימויים המתובלים בלהט רב ובבוטות חריגה בעוצמתה. דוגמה בולטת לכך היא השתלחותו העקבית והאובססיבית באחד מיסודות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וגם מקור גאוותנו והגנתנו בעולם- המשפט הישראלי והמוסד שבראשו. חונטה ודיקטטורה הן דוגמות קלות-ערך יחסית להשתלחויות הקשות, האלימות לפרקים, העקביות, המכוונות, ובמקרים רבים גם המופרכות מיסודן, שנוקט ימיני נגד בית המשפט העליון. האם ההשוואה של בית המשפט העליון לחונטה צבאית מבוססת יותר מהשוואת פיטורי ורטה למשפט דרייפוס?! תמהני (ולמען הסר ספק, קווי הדמיון פחותים בהרבה).
    אם כן, האם הסגנון שנקטו עיתונאי הארץ הוא שמקומם את ימיני המקדם בשגרה שיח ענייני, מבוסס, מכובד ומתון? מובן שלא. יש כאן שיטה של ריכוז של כוח אש נגד שומרי הסף, אלה העומדים על חומות המחנה. מי שמבקש לקעקע את הדין, להחריב את ביתו ולהחליף את שלטונו הוא גם מי שמנסה לערער את הלגיטימציה של איי העיתונות החופשית שעוד נשארו כאן לחשוף מקרים מסוג זה של ורטה ולמתוח ביקורת על השלטון ועל אישים או גופים רבי עוצמה בישראל.
    ידוע לי שדבריו של ימיני מתקבלים בשקיקה על ידי קוראים לא מעטים ומרווים (לפחות במידת מה) את צמאונם. זהו דבר מצער ומדאיג אך לא מפתיע. מעניין הקשר שלו לתופעות שמציין דני במאמר. כבר בעת העתיקה נרדפו הנביאים והומתו המבשרים. נראה שהם מעולם לא היו הפופולרים שבחברה…

    בעניין אחר, דני, חבל שאינך מפרסם עוד בלינקדין קישור למאמריך.

    • לא הייתי רוצה להתייחס למניעיו של בן דרור ימיני, שאני מעריך מאד באופן אישי על אף המחלוקות. כמו שכתבתי קודם, אני רוצה להעריך שמניעיו הגונים, אבל הדרך שגויה, ולעיתים גם כושלת ומכשילה. כאן אני מתכוון לא רק לתוכן אלא גם לשפה הבוטה. עם זאת, חשוב להדגיש כי ביקורת על האקטיביזם השיפוטי אינה בהכרח קעקוע יסודותיו של בית המשפט העליון.

      ואכן, צריך לפרסם קישור ללינקדאין. משום מה הנחתי שזה נעשה באופן אוטומטי. אעשה זאת ידנית.

      • אני מכבד את רצונך להימנע מביקורת קשה מדיי על בן דרור ימיני. גם אני לא הרחבתי במניעיו ובצפונות לבו, אך מאמריו מציירים תמונה מאוד ברורה.
        אני סבור שהמושג אקטיביזם שיפוטי הוא מושג עקר ומלאכותי. הוא מעלה שאלות רבות וחשובות, למשל: היחס שבין הדין לדיין (האם ועד כמה בית המשפט "מתערב" או שהדין מחייב) ומהו אקטיביזם (האם החלטה שיפוטית "להתערב" במעשה שלטוני מסויים היא אקטיבית יותר מאי-התערבות שיפוטית באותו מקרה). על כל פנים, זה לא נושא הדיון. ככל שיש אכן מושג בעל משמעות שנקרא אקטיביזם שיפוטי, ודאי שניתן לבקרו מבלי לקעקע בהכרח את יסודות המשפט או את מעמד בתי המשפט. אבל זה פשוט לא תואם לכתיבה של ימיני. אני מציע לך לקרוא את מאמריו בנושא.
        אם או בלי מידע על המניעים, העמדה שמביע ימיני והסגנון שהוא נוקט ברורים (ומגונים).

      • הייתי רוצה להרחיב בנושא האקטיביזם השיפוטי. בהנחה שאנחנו מאמינים בהפרדת רשויות, הרי לא יתכן שבית המשפט יהיה "ממשלת על" ויזלוג בלי הפסק לתחומה של הרשות המבצעת? כולם מסכימים שצריך להיות גבול – והויכוח הוא היכן יש להניח אותו. הבה נתבונן במקורות ההיסטוריים של התפיסה המשפטית שלנו: הרי אפילו עצם זכותו של בית המשפט להתערב בחקיקה היתה שנויה במחלוקת בארצות הברית של ראשית המאה התשע עשרה, וג'ון מרשל היה צריך לקבוע את האקטיביזם השיפוטי "דרך הדלת האחורית" ממש.

      • אשמח להרחיב את הדיון בעניין, אם כי, כאמור לדעתי התמקדות במושג המלאכותי, העקר והמזיק הזה- אקטיביזם שיפוטי- יוצר שיח שגוי ולא מועיל.
        קודם כל, אבקש להפריד בין המימד ההיסטורי לפן הנורמטיבי. אפנה ראשית לטיעון ההיסטורי, אם כי אין לי יומרות להתחרות איתך בתחום. מה שאתה מביא הוא אנקדוטה היסטורית. אכן פרשת מרבורי נגד מדיסון הייתה אבן דרך במשפט האמריקאי, אך עובדה שהתפישה שעמדה ביסוד פסק דינו של מרשל לא הייתה כה תלושה ומנותקת, שכן היא התקבלה ולא נראתה זרה ומוזרה לחוגים רלבנטיים ורחבים דיים.
        לאורך ההיסטוריה היו גם דעות אחרות בדבר היחס הראוי בין הרשויות ומעמדו של בית המשפט. לצורך כך, אגיב באנקדוטה היסטורית משלי. כמאתיים שנה לפני פרשת מרבורי, כתב שופט לא פחות מכובד ממרשל- סר אדוארד קוק הבריטי- את הדברים הבאים [שהם, כמובן, רק קטע קטנטן מפסק דין אחד שלו, אך משקפים את גישתו, ונחשבים למשפטים המצוטטים ביותר שלו]:
        "And it appears in our books, that in many cases, the common law will controul Act of Parliament, and sometimes adjudge them to be utterly void: for when an Act of Parliament is against common right or reason, or repugnant, or impossible to be performed, the common law will controul it, and adjudge such an act to be void"
        עם זאת, יש להודות שגישתו של קוק לא הייתה המקובלת והדומיננטית לאורך ההסיטוריה.
        אך חשובה מהויכוח מה הייתה הדעה הדומיננטית לאורך ההיסטוריה במשפט של אנגליה ובנותיה (או אם תרצה להרחיב את הדיון- מדינות אירופה), היא השאלה מה אפשר ללמוד מכך. האם שכיחותה של עמדה מסוימת לאורך ההיסטוריה היא ראייה לנכונותה? לעניות דעתי לא. כולנו נסכים בקלות יחסית שהטיפול המקובל למחלות מסוימות באירופה של ימי הביניים היה שגוי, לעתים מזעזע, ולכן עצם קיומו של הטיפול והאמונה ביעילותו אינם ראייה לנכונותו. טוב שהרפואה המודרנית מתרחקת מטיפולים כאלה. הדברים לא שונים בהרבה בתחום המשפט.
        אם כך, החלק החשוב יותר בטיעון הוא זה בדבר מערכת היחסים הראויה בין הרשויות. לגבי זה, קודם כל חשוב להבהיר שאין תפישה אחידה הפרדת רשויות ראויה מהי. יש תפישות מתחרות גם בעניין הזה.
        לגבי הדימוי של בית המשפט כ"ממשלת על", לדעתי הוא בעייתי מאוד מכיוון שנעשה בו שימוש מניפולטיבי כדי לקצץ את כנפיו. ודאי שיש הסכמה כללית על כך שאסור שבית המשפט יהפוך לממשלת על במובן זה שלא הוא צריך לקבוע מה יהיה השיעור המדויק של המע"מ ולא הוא צריך למנות ראשי אגפים במוסד לביטוח לאומי. מסופקני אם תמצא היום אדם רציני אחד שסבור אחרת, וספק אם אפילו אפלטון יתמוך בגישה כזאת. מי שעושה שימוש בדימוי הזה רוצה בדרך כלל למנוע דיון שיפוטי בהחלטות (ובחקיקת משנה) של הרשות המבצעת ובחוקים של הכנסת. וכאן הרי בחוק שהמטרה היא בעצם שחרור מכבלי החוק. קיומו של חוק שאיש אינו אוכף אותו ואף מוסד אינו רשאי לדון בו הוא למעשה היעדר שלטון חוק, חלומו הרטוב של כל דיקטטור. לדעתי, כאשר בית המשפט קובע שבעניין מסויים רשות המים או הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה או ממשלת ישראל או אפילו הכנסת פעלה בניגוד לחוק ולכן פעולתה/החלטתה חסרת תוקף משפטי, אין הוא "פולש" לתחומה של הרשות המבצעת או המחוקקת. זוהי בדיוק הפרדת רשויות.
        לפיכך, חלוקת הסמכויות הראויה מוכתבת על ידי הדין. הפרשן המוסמך של הדין בישראל, ובכל מדינה דמוקרטית, הם בתי המשפט. מכאן שמי שקובע את חלוקת הסמכויות הראויה במדינה היא הרשות השופטת שבראשה בית המשפט העליון. אך בעשותה כן חלה עליה מרותו של הדין. אם בית המשפט שוגה בפרשנות הדין, יש אנשים שתפקידם להציף זאת: אנשי אקדמיה, עורכי דין, שופטים בערכאות אחרות, עיתונות, וכן- גם פוליטיקאים. הכנסת מצדה יכולה לשנות במידה רבה את הדין.
        אחרי הדברים האלה, אני יודע שגם הגישה שלי חשופה לביקורת. אחת מהשאלות שיכולים להעלות תומכי גישות מוסדיות וחובבי קונספירציות (וכמובן- שונאי דמוקרטיה ופורקי עול חוק) היא מי ישמור על השומרים. או מה ישמור עליהם ואיך. זו סיבה נוספת שהדיון הזה הוא מאוד חשוב לדעתי, וחיוני לקיים אותו.
        טענתי הייתה נגד האופן שבו מקיים ימיני את הויכוח: הן לגבי תוכן דבריו והן לגבי הסגנון. אני חושב בעניין תפישת המשטר המדיני בישראל לי ולך יש מעט מן המשותף עם ימיני.

      • הבאתי את האנקדוטה ההיסטורית למטרה מאד ספציפית: להראות שזכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים אינה מובנת מאליה, אלא פררוגטיבה שהתפתחה היסטורית בתנאים ספציפיים, כמו כל דבר אחר. אבל אני מודה שלא כאן נמצא עיקר הטיעון.

        אני מסכים איתך שבאופן עקרוני, יש להקנות למערכת המשפט (ובית המשפט העליון בראשה) את הזכות לפסול חוקים. אולם כמו בכל דבר, כוח משחית, ורבים חוששים שבשנים האחרונות בית המשפט מרבה מדי להשתמש בסמכויותיו. גרוע מזה: קבוצות עותרים שונות ומשונות, שחשות כי בית המשפט מתערב בתחומים הולכים וגדלים, חשות שזכותן לערער על החלטות לגיטימיות של הרשות המבצעת. מבחינתי, אין הבדל אם מדובר בקבוצות ימניות שעותרות נגד ההתנתקות, זהבה גלאון שעותרת לפרסם את דו"ח ועדת החקירה נגד אולמרט מספר חודשים קודם שפורסם בפועל, או ארגונים שעותרים נגד שחרור אסירים. בכל המקרים הללו, נוצרת תפיסה שבג"ץ הוא מעין ערכאה שזכותה לבטל החלטות של הרשות המבצעת at will, ולדעתי זו תופעה מסוכנת. נכון שבית המשפט פסל חלק גדול מהעתירות הללו, אבל גם כאן הדברים מסובכים. ראשית כל, מאד הדאיגה אותי דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי בבג"ץ ההתנתקות. אם אני זוכר נכון, לוי פסק שלא חוקתי לותר על זכותו של עם ישראל לארץ ישראל, או משהו כזה. באותה מידה, הדאיגה אותי החלטת בג"ץ להגדיל את הפיצויים למפוני ההתנתקות. ואני לא רוצה להביע דיעה בשאלה אם הגיעו להם פיצויים גדולים יותר או לא, אלא רק לומר שהסוגייה הזאת נתונה באופן מוחלט לשיקולה של הרשות המבצעת. מאד מסוכן בעיני שבג"ץ מתחיל להתערב בדברים הללו, כי כאן נפגע לדעתי עקרון הפרדת הרשויות. הייתי מוסיף לכך גם את החלטת בית המשפט בנושא ראשי הערים. עד כמה שחבורת המושחתים הזאת מתועבת בעיני, מסוכן מאד שבג"ץ מטיל וטו על החלטתו של הבוחר. ומעל הכל, האידיאולוגיה הברקית לפיה "הכל שפיט" מניעה את התהליך המסוכן הזה ומביאה אותו לקצוות, אפילו אם זו לא היתה כוונתו של ברק מלכתחילה.

  9. "תלמידים, כידוע, נמצאים במערכת יחסים מורכבת ובעייתית עם מורה – כל מורה. הם מקבלים ממנו ציונים, נתונים לסמכותו המשמעתית, ולעיתים קרובות מושפעים רגשית מכל מילה שהוא אומר."

    אתה כתבת את זה ואז לקחת את זה למקום אחר, אך הנקודה הזאת חשובה כי זאת בדיוק הסיבה שזה מוצדק להזמין "מורה" כמו ורטה לשימוע לפני פיטורים. בדיוק בגלל מערכת היחסים המורכבת הזאת, מורה שאומר לתלמידיו שהוא הלך וצעק בפני סגן שר החוץ "יחי פלסטין", או שהוא מתבייש בצבא שהם אמורים להתגייס אליו, או מביע בפניהם בעקביות את דעותיו הפוליטיות מאיזה סוג שלא יהיו, חוטא לתפקידו, חוטא לתלמידיו וחוטא לעקרון החינוך הממלכתי החובה.

    • עמית, ברשותך הייתי רוצה להפריד בין שתי סוגיות שעולות מהתגובה שלך. ראשית – הלגיטימיות של הבעת דיעה, כל דיעה, בפני תלמידים בכיתה, ושנית, הלגיטימיות של הדיעות הספציפיות שורטה הביע. נראה לי שערבבת מעט בין שני הנושאים.

      בנוגע לסוגיה הראשונה, השאלה היא איך אתה תופס חינוך. אם חינוך הוא הלעטת תלמידים ב"עובדות" חסרות פרשנות וחסרות תוחלת, הרי אפשר להכתיב ולגמור את כל העניין. אבל אם המטרה, במיוחד בשיעורי פילוסופיה ואזרחות, היא להכין תלמידים להתמודד עם העולם המודרני הסבוך, הרי שדיונים, הבעת דיעות, ואתגור מתמיד של דפוסי מחשבה הוא הכיוון שאליו צריך ללכת. במצב כזה, מגוחך לדעתי לצפות מהמורה להסתיר את דעתו הפוליטית. אבל הוא צריך להציג בפני התלמידים את כל קשת הדיעות בהגינות, ולהתמודד בהגינות עם דיעותיהם של התלמידים, גם אם דיעותיהם סותרות את שלו.

      בנוגע לדיעותיו של ורטה עצמו, אתה מודע לעובדה שמדובר במדרון חלקלק. לכל אחד מאיתנו יש דיעה שונה בנוגע למה "לגיטימי" ומה "לא לגיטימי". עבור אדם אחר, למשל, עצם הערעור על זכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל עשוי להיות בלתי לגיטימי. מכאן, הגלישה למחשבה טוטליטרית נוסח ספיר סבח היא צעד אחד קטן. כדי לא להידרדר במדרון החלקלק הזה, יש לנו חוק במדינה. כל עוד דיעותיו של אדם ורטה אינם מסיתות לעברה על החוק (והן אינן מסיתות) אז הן לגיטימיות בהגדרה.

      ודבר אחרון בנוגע ל"בושה" בצבא. צריך להיות פנטזיונר כדי להאמין שצבא כלשהו הוא מוסרי במאה אחוז מהמקרים. בהנחה שאנחנו מסכימים שהצבא עושה גם מעשים לא מוסריים שאפשר להימנע מהם (בעיני אנשי שמאל – היחס לפלסטינים, בעיני אנשי ימין – פינוי מאחזים למשל) אז בהחלט טבעי והגיוני להתבייש במעשים הללו. אין בדבר הסתה להשתמטות. לתלמידים מגיע להבין שהם מתגייסים למקום מורכב, במציאות מורכבת, ולא לצבא של צדק מוחלט הנלחם ברוע מוחלט נוסח איזה עולם פנטזיה.

      • "אם המטרה, במיוחד בשיעורי פילוסופיה ואזרחות, היא להכין תלמידים להתמודד עם העולם המודרני הסבוך, הרי שדיונים, הבעת דיעות, ואתגור מתמיד של דפוסי מחשבה הוא הכיוון שאליו צריך ללכת.

        במצב כזה, מגוחך לדעתי לצפות מהמורה להסתיר את דעתו הפוליטית"

        הפסקה הראשונה נכונה לגמרי, בעוד המשפט האחרון שגוי וגם סותר את הכתוב מעליו. מתוקף מערכת היחסים הרגישה בין מורה-לתלמיד שתיארת מקודם בהחלט יש לצפות מהמורה לשמור את דעותיו מחוץ לכיתה. מורה טוב הוא זה שיעורר דיון בכיתה על ידי זה שהוא ייצג כל עמדה אפשרית כאילו היא זאת שלו, וכך יאתגר את תלמידיו ויעורר אותם לדיון בעוד שהוא שומר על נייטרליות. מורה שהופך מ"מנהל הדיון" לאחד מה"פרקליטים" פוגם בו מיסודו. אם הוא מורה מאיים ומפחיד מטבעו הרי שזה יגרום להחנקת הדיון, ואם הוא מורה אהוב וסימפטי הרי שזה יגרום להטיה של הדיון. בשני המקרים מדובר בעוול כלפי התלמידים וכלפי עקרון חינוך ממלכתי חובה.

        לגבי הנקודה השנייה שלך, טיעונים מסוג "מדרון חלקלק" הם לעתים קרובות כשל לוגי. אבל בכל מקרה הטיעון שלי לא היה שדעותיו של ורטה הן לא לגיטימיות, אלא שזה לא לגיטימי שהוא ייצג את הדעות האלה בפני הילדים שמחוייבים להפגש איתו מדי בוקר.

  10. אני רק רוצה לגעת בנקודה שאיני יודע אם הוזכרה כאן או אצל גורביץ' או אצל בן ימיני: העובדה שעבור האינדוקטרינציה הציונית-ממלכתית-ימנית מאז קום המדינה תלמידי תיכונים לפני גיוס הם קודש הקודשים. הימין הממלכתי מבחינה זו חרד מאותן "דעות שגויות" יותר מכל כאשר מדובר בתלמידי תיכון.

    אם אדם פיתח "דעות שמאלניות" לאחר שהשתחרר – ניחא. זה עוד בסדר, מבחינת המולדת. אבל לא כשהוא לפני גיוס. לעולם לא לפני גיוס.

    זה הבסיס הרי, זה קהל היעד החשוב ביותר, אותם צעירים לפני גיוס, ו'החדרת' "רעיונות שגוייים" למוחם, אפילו בדרך של דיון פורה ואינטלגנטי (כפי שהיה במקרה של אדם ורטה), היא סכנה עצומה, מבחינת המדינה.

    אחריהם באים החיילים, מבחינת חשיבותם, שהרי לא ייתכן שחייל בצה"ל יחשוב על המוסריות מאחורי פקודה מסוימת או על המוסר או המטרות של השירות הצבאי שלו באופן כללי.הרי כולנו זוכרים מהשירות ש"בצבא לא מדברים על פוליטיקה".

  11. עמית, צר לי, אך שטויות דיברת, משום שכפי שדני ציין וכפי שגורביץ' ציין, החינוך הממלכתי הוא אידיאולוגיה שקופה ואילו "רעיונות שמאלניים" זה "אמירה פוליטית".

    99.99 אחוז מהמורים במערכת החינוך הממלכתי-חילוני והממלכתי-דתי, שלא לדבר על החינוך הדתי והחרדי, מדברים אך ורק על "ערכים ימניים". הם מטפחים בקרב התלמידים את אהבת המולדת והמדינה (טיולים שנתיים, למשל או "למקומות בעלי חשיבות היסטורית לעם היהודי" כמו מערת המכפלה), את אהבת צה"ל, את הערך החשוב מכל – הגיוס לצבא, ועל הדרך גם את העובדה שזו "מדינת היהודים", שחשוב יותר שתהיה יהודית מאשר דמוקרטית.

    מעולם לא שמעתי מאף מורה בתיכון שלי "דברי שמאל". אני בטוח שאף אחד לא שמע "דברי כפירה" כאלו בזמן לימודיו גם. מתי נחשפים לזה? רק לאחר הצבא, באוניברסיטה, מהתקשורת, וכו'. אז באמת דעתו ועמדתו הפוליטית של הישראלי הממוצע מתגבשת – לשמאל או לימין. של רובם, לפחות.

    מה העדות לדברים שכתבתי למעלה, מה הראיה לכך ש 99.999 אחוז ממערכת החינוך מחנכת לערכים פטריוטיים-ממלכתיים מובהקים?

    העובדה שעד כה לא שמענו על מקרה כמו של אדם ורטה. זה כמעט המקרה הראשון בו תלמיד מתלונן על מורה ש"משמיע דעות שמאלניות". זה מראה כמה מורים כמו אדם ורטה נמצאים בעמדת מיעוט. אולי אפילו בעמדת יחיד.

    • זה לא מפתיע שמערכת חינוך ממלכתית במדינת לאום מודרנית מחנכת לממלכתיות ולפטריוטיות.

      אפשר לטעון שמערכת החינוך לא צריכה ללמד שום ערכים, ולהיות סטרילית לחלוטין. אבל אם היא כן מלמדת ערכים, יש להניח שהם יהיו ערכים ממלכתיים-פטריוטיים, כולל שירות בצבא.

      כמובן, אפשר גם לטעון בלי סתירה שמערכת החינוך צריכה גם ללמד פלורליזם, התמודדות עם מציאותמורכבת, ולדעת איך לטעון טיעונים מנומקים.

      אני לא בטוח עם המורה צריך לביע את דעתו הפוליטית האישית על מנת ללמד את הנושאים הנ"ל. אאבל לומר שהמורה צריך להיזהר יותר בדבריו, זה עדיין רחוק מהתפיסה שיש דעות "שגויות" שמי שמביע אותם הוא בוגד שעולה מהמכתב של התלמידה או מהדברים של מנהל אורט.

      • כמו בכל דבר, זה הכל שאלה של מינון. מורה צריך ויכול להביע את דעתו הפוליטית, בזהירות ובמתינות, בלי להטביע את הדיון ולשלול את פיתחון הפה מתלמידים עם דיעות שונות.

    • "העובדה שעד כה לא שמענו על מקרה כמו של אדם ורטה. זה כמעט המקרה הראשון בו תלמיד מתלונן על מורה ש"משמיע דעות שמאלניות". זה מראה כמה מורים כמו אדם ורטה נמצאים בעמדת מיעוט. אולי אפילו בעמדת יחיד."

      — שטויות. היו לי בעצמי מורים מסוגו של ורטה. הפרשיה הזאת נוצרה לא בגלל שורטה הוא יוצא דופן אלא כי בדרך כלל מורים לא-הגונים מסוגו גורמים לתלמידים רבים תחושת פגיעה מבלי שמישהו יקום ויתלונות בפני הדרג מעליהם.

      "99.99 אחוז מהמורים במערכת החינוך הממלכתי-חילוני והממלכתי-דתי, שלא לדבר על החינוך הדתי והחרדי, מדברים אך ורק על "ערכים ימניים". הם מטפחים בקרב התלמידים את אהבת המולדת והמדינה (טיולים שנתיים, למשל או "למקומות בעלי חשיבות היסטורית לעם היהודי" כמו מערת המכפלה), את אהבת צה"ל, את הערך החשוב מכל – הגיוס לצבא, ועל הדרך גם את העובדה שזו "מדינת היהודים", שחשוב יותר שתהיה יהודית מאשר דמוקרטית."

      — את מתעלמת ממה שלא נוח לך ולא מתיישב עם התזה שלך. בתי הספר הממלכתיים מלמדים לאהבת הארץ והמדינה ולגיוס לצבא לא יותר מאשר הם מלמדים לאהבת השלום, לדמוקרטיה, לשוויון ולזכויות אדם. החינוך לערכים האלה מתחיל מגני טרום-חובה ב"שירי שלום", בשיעורים וסיפורים עם מוסר השכל של "קבלת השונה", בספרים שבכוונת תחילה מאוירים בהם ילדים מצבעים שונים… וממשיכים עד כיתה י"ב עם שיעורי אזרחות מעמיקים שבהם התלמידים מעומתים עם מאמרי דעה לגבי הזהות הראויה למדינת ישראל בטווח הדעות שבין עזמי בשארה לימין מתון (אחד מספרי הלימוד המרכזיים נערכו בשותפות עם עזמי בשארה ומכילים ממאמריו). מערכת החינוך הממלכתית מלמדת לערכים שנתפסים כבסיסיים לחברה הישראלית. מתוך הערכים האלה התלמיד יכול לעצב לעצמו עמדת ימין או שמאל, אך בכל אופן הוא אמור להיות מצויד במערכת הערכים הבסיסית שהחברה הישראלית רוצה לעצמה.

      • רק רגע, אם ורטה כל כך נורא, אז איך רק סבח התלוננה עליו, ותלמידים רבים אחרים (כולל ימנים) תומכים בו?

      • אני לא יודע מה יחסי הכוחות בכיתה והחלוקה בין תומכים למתנגדים והדעות המוקדמות שלהם. נראה שורטה היה מורה אהוד ואהוב, כך שזה לא יפתיע שרוב התלמידים יתיישרו על פיו. זה חלק מהבעיה במה שהוא עשה מלכתחילה.

  12. מיכה, זה בדיוק העניין, שזו הפעם הראשונה שאני שומע שיש דיון אינטליגנטי בכיתת תיכון בישראל, שחורג מהנורמות והערכים הרגילים שמלמדים פה מאז ומתמיד [של יהדות ודת ופטריוטיות וציונות ואהבת המולדת ושאר ירקות].

    אבל מתברר שאפילו דיון אינטליגנטי אי אפשר לנהל, בגלל שיש כ"כ הרבה תלמידים טיפשים ו"מורעלים", שאינם יכולים אפילו לשמוע בזיק קטן של רעיון שאולי חורג מהמציאות "שחור לבן" שלהם. למשל, שייתכן שצה"ל, כמו כל צבא אחר שהיה מתמודד עם סביבה כה עוינת כמו המזה"ת, אולי אינו כזה מוסרי, ואינו נלחם מלחמת בני אור (אנחנו) בבני חושך (הם).

    הראייה הזו של 99% מתלמידי התיכון בישראל, לדעתי, של "שחור ולבן" את החיים ובמיוחד את המציאות המזרח תיכונית, היא טיפשית ומטופשת ומעידה על כשל מוחי הן של הצד המקבל, קרי התלמידים, והן מהצד הנותן, קרי, מערכת החינוך והמורים. זו פשוט ראיית-עולם של אדם טיפש. אין מילים אחרות לנסח זאת.
    דוגמא מובהקת לכך, לטיפשות חסרת המעצורים הזו, ראינו בקלישאות חסרות-הנימוק של הצד השופט את אדם ורטה (הרכזת, המנהל, יו"ר אורט, אנא עארף מי עוד היה שם) בהקלטה שפורסמה בהארץ.

    ושוב, אני מזכיר לך: אדם ורטה לא מלמד יסודי או חט"ב. מאלו, ייתכן שתוכל להסתיר דעותיך וללמד כמו רובוט. אבל אם אתה מלמד נערים ונערות בתיכון, אין לך מנוס מלגלות להם בסוף מה אתה חושב על דברים מסוימים. אין דבר כזה ללמד כיתה לאורך זמן [תוך כדי דיונים אינטלגנטים שאמורים להיות פוריים], בה המורה לא יכול להביע את מחשבותיו או דעתו על נושאים מסוימים. במיוחד כשמדובר בנושאים כ"כ מעוררי מחלוקת כמו דמוקרטיה ואזרחות במדינה שבה יש מיעוטים וכו', גיוס לצבא, וכל השאר.

    מה גם שאדם ורטה לא אמר שום דבר יוצא דופן שאמור לעורר מחלוקת. כאילו, דה, זה לא ברור מאליו שצבא לא יכול להיות מוסרי לחלוטין? תלמיד צריך להיות אידיוט גמור אם הוא חושב כך.

    וסביר מאד להניח שזה בדיוק מה שספיר סבח ותומכיה: טיפשים גמורים.

    • אתה מתעלם מזה שורטה אמר דברים קצת יותר משמעותיים מ"צה"ל לא מוסרי במאה אחוז". הוא אמר שהוא מתבייש בצה"ל, דיבר על הפעם שבה הוא צעק יחי פלסטין בפני סגן שר החוץ, ובאופן עקבי ייצג את דעותיו האישיות בפני התלמידים בדיונים הפוליטיים שניהל עם תלמידיו (הנמצאים במצב נחות-באופן-מבני ביחס אליו, כפי שאורבך תיאר היטב).

    • שגיא, רצוי להימנע מהגזמות שאי אפשר להוכיח (99%, למשל. מאיפה אתה יודע? מדדת?) כמו כן, עדיף לבקר את הדברים שסבח אומרת מאשר לטעון שהיא טפשה. היא לא טיפשה כלל וכלל לדעתי, אלא מסוכנת. וזה הרבה יותר גרוע.

      • דני, אדם המזדהה באופן עיוור עם הזהות הלאומית שלו ועם ה"נאמנות למולדת" ואוכל בכפית מה שהמדינה מאכילה אותו מגיל ינקות מבלי להבחין שהכל סיפורים מומצאים בשקל, הוא טיפש גמור.
        אני בז באותה מידה ללאומנות הערבית ולשנאה היוקדת-עיוורת שלהם את ישראל. בעיניי, גם אלו טיפשים גמורים.

      • לגבי ה 99%, מכיוון שלעולם לא נוכל לדעת את הנתונים המדויקים [בין השאר גם בגלל שאי אפשר למדוד דברים מופשטים כאלו, גם לא באמצעות סקרים], אני נאלץ להתבסס על ראיית העולם שלי ועל אינטואיציות וניסיון חיים. דברים שקראתי, למשל.

        נתתי כמה דוגמאות לכך שבתיכונים בישראל שולטת הגזענות ושנאת האחר, כך שזו לא רק התרשמות שלי, אלא גם של אנשי מקצוע שבאים מתוך המערכת ומתריעים על כך.
        ייתכן שאלו לא 99.9 אחוזים, אלא "רק" 90 אחוזים. האם זה לא מספיק?
        תלמידי תיכון, לעניות דעתי, ברובם המכריע, עדיין לא בוגרים מספיק לגבש לעצמם דעות פוליטיות בגיל הזה, לטעמי, מכיוון שרוב העמדות שלהם מבוססות על אינדוקטרינציה שמגיעה מלמעלה. וכמו שראינו, זו אינדוקטרינציה ימנית-לאומית-דתית, ברובה.

        לטעמי ישראלים (שוב, מדבר על הרוב, לא על כולם) מתחילים באמת לגבש עמדה רצינית בגילאים מאוחרים יותר, לאחר השירות הצבאי, לאחר שקראו מעט יותר עיתונים (אם קראו) בעלי דעות שונות, ולאחר, אולי, לימודיהם באוניברסיטה.

        אני שואל אותך: כמה תלמידי תיכון בישראל, לדעתך (שים לב שאנו לא מזכירים חט"ב או יסודי, מכיוון שהם באמת צעירים מדי. אז מדוע לא ייתכן שתיכוניסטים הם גם צעירים מדי מכדי להתנגד לדעות שמכפיפה המדינה?), הם בעלי "דעות שמאלניות"?

      • מאמרה של יולי תמיר מהיום בהארץ דווקא תומך בדברים שאמרתי, שהרוב במדינה, ועל הרוב הזה נמנים "רוב תלמידי התיכון", ספוג במחשבה ימנית-לאומית שהיא גם, על הדרך, גזענית-אתנוצנטרית.

        http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2228895

  13. עמית, קודם כל שגיא זה שם של גבר, בד"כ. רק לידע כללי.

    "בטווח הדעות שבין עזמי בשארה לימין מתון " –
    לא יודע איפה אתה למדת, אולי בבית הספר הדמוקרטי ביפו-ת"א, אבל בתיכונים בערים כמו בחולון, בת ים, ראשון לציון וי-ם מרבית התלמידים, לעניות דעתי, הם גזענים גמורים. כנראה ששיעורי האזרחות וספרים של עזמי בשארה לא ממש עוזרים וכנראה שלימוד בגן של צביעת חוברות כאשר כל ילד צבע בצבע אחר, לא מספיק אל מול שטיפת המוח מהצד הממלכתי-דתי-יהודי-לאומני.

    צריך דוגמאות? הנה. יש עוד מלא, האמן לי. גוגל יש לו מספיק תוצאות של כתבות כאלו.

    http://www.themarker.com/news/education/1.2126436

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4007084,00.html

    מאחת הכתבות:
    "אנו קבוצה של מורים לאזרחות ולתחומי דעת נוספים, שנושא החינוך לערכים דמוקרטיים הוא בנפשם", נכתב בעצומה. "איננו יכולים לשתוק עוד לנוכח הנוכחות ההולכת וגוברת בין כותלי בתי-הספר של ביטויי גזענות ושלילת האחר באשר הוא – ערבים, עולים מאתיופיה ומרוסיה, הומוסקסואלים ומהגרי עבודה".

    • למדתי בבית ספר בפריפריה, רחוק-רחוק מהבית ספר הדמוקרטי ביפו-ת"א, לא שזה משנה. תכנית הלימודים באזרחות היא קבועה לכל בתי הספר המממלכתיים, וכל מורה יכול רק להחליט על איזה פרקים הוא מעוניין לשים דגש לקראת הבגרויות.

      עכשיו תקרא עוד פעם את הכתבות שקישרת אליהם ותגיד לי אם הן רלוונטיות לטענה שלך. מה הקשר בין זה שיש גזענות (ו"סמים וסקס") בין כותלי בתי הספר, לבין מה שבתי הספר מלמדים? אם אתה טוען שיש גזענות אז לבטח בתי הספר מחנכים לזה, על אותו משקל אפשר גם להסיק שבתי הספר מחנכים לסמים וסקס כנראה.

      אגב, העובדה שיש לך עצומות "מורים לאזרחות" נוסח אדם ורטה כל שני ושלישי גם היא די מפריכה את דבריך.

      • עמית, כמי שלימד מאות סטודנטים במשך השנים האחרונות, אני יכול להעיד שלא ניתן לקיים דיונים משמעותיים לאורך זמן בלי להסגיר את דעתך. זה גם לא כדאי, משום שעדיף להצהיר ביושר על עמדתך בויכוח מאשר להסתיר אותה, דבר שעלול לתת פתח למניפולציות שונות ומשונות. מה שמורה באמת צריך לעשות זה לא "להטביע" את הדיון באמצעות דעתו, ולתת ביטוי לסטודנטים השונים גם אם הם חולקים עליו. להיפך – כך אפשר ללמד סטודנטים לחלוק, להטיל ספק ולמתוח ביקורת גם על דמויות סמכות כמו המורה. המורים הכי טובים שלי בבית הספר (ובאוניברסיטה) היו כאלה.

        הנקודה העיקרית בנוגע לאדם ורטה, ואותה גם הדגשתי קודם לכן, היא שהקייס נגדו מבוסס אך ורק על עדות של תלמידה מפוקפקת אחת עם קשרים כהניסטיים, ותלמידים רבים אחרים דווקא תומכים בו (כולל תלמידים עם דיעות פוליטיות ימניות). לבסס קייס נגד מורה אך ורק על עדות של תלמידה אחת, זהו טירוף בכל קנה מידה. ורטה לא אמר ש"צה"ל אינו מוסרי" כקביעה כזה ראה וקדש, אלא העיר כי צה"ל עושה לפעמים גם מעשים לא מוסריים, ובהם הוא מתבייש. אני יכול לחתום על האמירה הזאת, ולא רואה בה באופן אישי שום דבר רדיקלי. זו אמירה ריאליסטית, כי הרי אין צבא שכל מעשיו מוסריים במאה אחוז ותמיד מעוררים גאווה.

        בקיצור, השאלה היא לא מה הם עמדותיו של ורטה, אלא: האם הוא קרא לעבור על החוק (התשובה שלילית), והאם הוא התייחס לתלמידים בעלי דיעות אחרות באופן לא הוגן (התשובה גם היא שלילית, לפי עדויותיהם של רוב התלמידים מלבד סבח).

      • היחסים בין סטודנטים-מרצה באוניברסיטה הם בוגרים יותר מאשר אלה בין תלמידים-מורה בבית הספר, אותם היטבת לתאר מקודם. "תלמידים נמצאים במערכת יחסים מורכבת ובעייתית עם מורה – כל מורה. הם מקבלים ממנו ציונים, נתונים לסמכותו המשמעתית, ולעיתים קרובות מושפעים רגשית מכל מילה שהוא אומר." עבור סטודנטים החלק הראשון אולי נכון, אך החלק השני הרבה פחות.

        במצב שבו תלמידים לעתים קרובות מושפעים רגשית מכל מילה שהמורה אומר, אם המורה כן "מסגיר" את דעותיו (שלא לדבר על מביע אותן בחריפות כמו ורטה) הוא עושה עוול. כאמור, אם הוא מורה מאיים ומפחיד מטבעו הרי שזה יגרום להחנקת הדיון, ואם הוא מורה אהוב וסימפטי הרי שזה יגרום להטיה של הדיון. לא זה ולא זה תקין. הכיתה היא באופן מבני מעמד לא שוויוני בין המורה לתלמידים. דיון פוליטי לא יכול להתנהל אלא במעמד שוויוני. מורה המעורר דיון פוליטי בין קבוצות שונות של תלמידיו ראוי לצל"ש, מורה שבאופן עקבי מייצג עמדה שהיא עמדה של קבוצה אחת מתלמידיו על פני הקבוצות האחרות ראוי לשימוע לפני פיטורים. הוא מפר את האיזון בדיון בין תלמידיו ונוהג בחוסר הגינות כלפיהם וכלפי הוריהם.

        בתיכון היו לי גם מורים שייצגו בכיתה את דעותיהם וגם מורים שנקטו בגישה של להקשיב לתלמיד ואז תמיד להעלות טיעונים המאתגרים את הגישה שלו, ללא קשר לדעה האישית שלהם. מורים שעד סוף השנה לא היית מודע לעמדה האמתית שלהם. מיותר לציין שהמורים מסוג השני עוררו דיונים הרבה יותר פורים ומפרים.

      • מהניסיון שלי, גם סטודנטים יכולים להיות מושפעים רגשית, בצורה עמוקה עד מאד,
        מדברים שאומר מרצה או אפילו מתרגל. לדוגמא, לי ולעמיתי היו לא מעט מקרים
        שסטודנטים פרצו בבכי (כן, לא מזוייף) בשעות הקבלה בשל ביקורת כזאת או אחרת
        שנמתחה על עבודתם. לדעתי אתה לוקח עמדה נכונה באופן עקרוני (אסור שמורה יחניק
        דיעות של תלמידים באמצעות הבעת דיעה תקיפה) ומותח אותה אד אבסורדום. אפשר
        להביע דיעה באופן מתון וזהיר, תוך כדי מתן כבוד והקשבה לדיעות אחרות. לפי כל
        העדויות, זה בדיוק מה שעשה ורטה. העדות היחידה נגד היא עדות של תלמידה אחת,
        קיצונית בעלת קשרים כהניסטיים. עם כל הכבוד, זה לא כוחות.

      • אני לא לוקח את זה לאד-אבסורדום. יש נושאים שבהם השיח הפוליטי אינו כה להוט ומעורב-רגשית, וזאת לא תהיה בעיה אם המורה יביע בהם את הדעות שלו. אבל בהחלט בנושאים רגשים הנמצאים במחלוקת סוערת אפילו בין התלמידים לבין עצמם המורה חייב לשמור על דעותיו מחוץ לכיתה.

    • מכיוון שבית הספר אינו ולא יכול להיות חומה שתבלום השפעות מהחברה הסובבת. בדיוק מהסיבה הזאת עדיף לדון בדברים מתוך פתיחות ולא לנסות להדחיק אותם.

  14. אתמול שלחה מנ"כלית המשרד, מיכל כהן, איגרת למפקחים וצוותי ההוראה כי ניתן להביע
    דעה – בגבולות השיח הלגיטימיים. האם ההוראה נתנה בכנות? מדוע צריך היה לחכות עד עכשיו כדי להגדיר גבולות שכאלו? ואם הם לא הוגדרו קודם לכן הרי זכותו של המורה ובית הספר לנהוג כפי שהם חושבים לנכון.
    לדעתי ילדים בבית ספר צעירים מידי מכדי לגבש דעה מבוססת על נתונים, הם מבססים דעות על פי כוח השכנוע של המורה, והאהדה שלהם כלפיו.
    בתמונות של התלמידים המוחים על היחס למורה מתקבל הרושם שהם פשוט מצאו סיבה למסיבה ולא מעכלים את הנושא לעומק, אבל זה לא רק הם, זו אוירה של ציד מכשפות ולא דיון של שיקול דעת הגיוני. סלח ומשפחתה מסוכנים והרסניים והמערכת לא מתמודדת כראוי עם המקלות שהם משליכים בין גלגלי השנייים שלה. הכתבה צריכה להתיחס לסיבות של חוסר התפקוד של המערכת תחת לחץ היסטרי. אני משוכנע שיש בהסטוריה דוגמאות של ממשלות שנדחפו לבצע צעדים לא הגיוניים בלחץ דעת קהל.

    • למעשה זו היתה העמדה תמיד. בשימוע שלו, ציטט ורטה מחוזרי מנכ"ל ודוחות מחייבים של משרד החינוך, ומהם עלה כי מותר למורה להביע דיעה פוליטית כל עוד הוא לא מטיף, משתמש בסמכותו כדי לקושש קולות למפלגה כלשהי, מסית לגזענות או קורא לעבור על החוק.

  15. אדם ורטה התנצל. נצחון של הפרימיטיבי החבלן על השיטה. הילדה הזאת למדה איך להוריד את המערכת על הברכיים ותשתמש בזה בעתיד. גרוע מזה, היא חינכה קהל של ילדים שיהפוך למבוגרים בכיינים שבתלונות על שלא מכבדים אותם כי הם מרוקאים יטרידו את כל הסביבה בלי לתרום כלום. האם באמת שאורי שגב טעה בטענות היחוס שלו? זו המציאות.

    • אני לא חושב שאתה צודק. רשת אורט אמנם הודיעה שהוא חזר בו מחלק מהאמירות, אבל
      זה לא נכון. הוא הבהיר שלמורה זכות להביע את דעתו, ומשרד החינוך תמך בו. לספיר
      סבח עצמה אמר שהוא אינו חוזר בו מדיעותיו וימשיך לנהוג כפי שנהג עד כה – והוא
      רק מתנצל על הפגיעה האישית בה, אם היתה.

  16. נחפזתי להגיב לאחר שקראתי את ההודעה של רשת אורט בנושא. דברי ורטה כי "יש מקום לבדוק כיצד הגענו למצב בו חמישה עורכי דין מתכנסים לדון בשאלה האם תלמידה נפגעה ממורה, במקום שהדבר ייפתר אצל מנהל בית הספר" די מתמצתים את הסיפור.

  17. "כולנו ספיר סבח" בקרוב הסרט. בסופו של דבר הסיפור הזה עשה שרות דוב לימין וביחוד לימין הקיצוני. אם הינו עומדים ערב בחירות לבטח אנשים בעלי נטיה ימנית היו מרגישים בחילה להזדהות עם פסטיבל המימונה הפרימיטיבי הזה ומצביעים שמאלה מהרגיל והרחק מהגואל נפש הזה. או אולי לא? אולי אני טועה וכלל הציבור באמת מתלהב מהציור שקיבלה מפלאטו שרון וממצעד ההצדעה, ובמקום לסיים כצפוי את דרכה כמוכרת בפצוצייה יעסו יציעו אותה כחברת כנסת, ….אמאלה…כולנו פרימיטיבים.

    • למעשה אני לא אופתע אם היא תיכנס לפוליטיקה, אם כי מאי גולן לפניה בתור. אם הייתי בן ארי, דרך אגב, הייתי מציב את מאי גולן במקום השני ברשימה. זה הסיכוי העיקרי שלהם להיכנס לכנסת, וזה אמנם יהיה רע מאד לעם ישראל אבל מאד טוב למאי גולן.

  1. פינגבק: מהפכני צעצוע: העולם המופלא של אריאל זילבר | הינשוּף

  2. פינגבק: Mabatartמהפכני צעצוע: העולם המופלא של אריאל זילבר/דני אורבך - Mabatart

  3. פינגבק: ערפל קרב: מבצע "שובו אחים", חנין זועבי והאזהרה של קלאוזביץ | הינשוּף

  4. פינגבק: ישראל, שיסוי וחופש הביטוי: הפרשה שמסעירה את האקדמיה בארצות הברית | הינשוּף

  5. פינגבק: ישראל, שיסוי וחופש הביטוי: הפרשה שמסעירה את האקדמיה בארצות הברית/תמר ברס - Mabat Magazine

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: