קלע דוד: Counterinsurgency והתורה החדשה למלחמה בטרור

נחשול הכוחות לעיראק (The Surge), המבצע הצבאי האינטנסיבי נגד אל קאעדה בפיקודם של הגנרלים דייויד פטריאוס וריי אודיארנו בשנת 2007, היה אחד המבצעים הצבאיים המורכבים והמרתקים ביותר בזירת המלחמה של המאה ה-21. הנחשול, שהצליח להטביע את אל קאעדה זמנית כנגד כל הסיכויים, התבסס על תורה צבאית ישנה-חדשה, שקיבלה לבוש מודרני בניצוחם של הוגים צבאיים נועזים ומקוריים. ובכל זאת, תורת הקונטר-התקוממות (Counterinsurgency) כמעט לא ידועה בישראל, ואפילו תרגום רשמי בעברית למונח עדיין אין. כיצד נלחמים בטרור לפי תורת הקונטר-התקוממות? הינשוף במאמר ראשון בסדרה.

 Enduring Freedom

בשנת 1991, צפה הרמטכ"ל האמריקאי דאז, גנרל גורדון סאליבן, בתרגיל מעניין של לוחמה בטרור. יחידת רגלים מוטסת הובאה למתקן אימונים מיוחד, ששחזר כפר בגודל טבעי במדינת מזרח תיכונית כלשהי. את תפקיד "תושבי הכפר" ומנהיגיו מילאו גולים עיראקים. הסרן, מפקד היחידה, התבקש לאתר טרוריסט שהתנקש זמן קצר קודם לכן באחד מחייליו. הוא החליט לבצע את המשימה באמצעות פשיטה בטרם שחר. החיילים שלו התפרצו לבתי הכפר עם נשק דרוך, בעטו בדלתות, גררו את התושבים באזיקים וחקרו אותם בנוקשות מול נשותיהם וילדיהם. את המידע, תודה ששאלתם, הם לא השיגו. לאחר מכן, כשניתחו מפקדי התרגיל את האירוע, אמר הסרן שלא היתה לו שום ברירה אחרת. השחקן העיראקי שגילם את ראש הכפר שאל אם מותר לו לומר דבר מה. "במקום לעשות מה שעשית," הוא אמר, "היית צריך להגיע ולדבר איתי לילה קודם. הייתי ממליץ לך להיכנס לכפר בשעת בוקר מאוחרת יותר, כשהילדים נמצאים בבית הספר. הייתי גם מבקש מהתושבים לצאת מהבתים לכמה דקות כדי שתוכלו לחפש נשק. אבל להתנהג אליהם בגסות כזאת, ועוד מול המשפחות שלהם, יגרום להם לגלות סימפטיה למורדים, ואפילו להצטרף אליהם." "לעזאזל עם זה!" אמר הסרן בתגובה ודפק בשולחן, "העבודה שלי היא לא לדאוג לקטע הזה של העם! העבודה שלי היא להרוג את האויב!"

6th_Marine_Rgt._on_patrol_in_Marja_2010-02-22_crop

הסצינה הזאת, שמתוארת בספרו של פרד קפלן על גישתו החדשה של צבא ארצות הברית לדיכוי מרידות, היא פתיח לדיון מרתק על תורה צבאית ישנה-חדשה שהופכת לדומיננטית יותר ויותר בימינו אלו. היא השפיעה באופן דרמטי על המלחמה בעיראק, נוסתה בהיקף נרחב באפגניסטן, ולאחרונה הפכה לסוג של דוקטרינה רשמית כמעט בצבא ארצות הברית. אי אפשר להבין את המלחמה בימינו בלי להכיר את התורה הזאת לעומק, ולהפנים את יתרונותיה וחסרונותיה. הכירו את דוקטרינת ה-Counterinsurgency, בקיצור אנגלי COIN, או בעברית – תורת הקונטר-התקוממות.

תרשים COIN קלאסי מספרו של דייויד קילקאלן

תרשים COIN קלאסי מספרו של דייויד קילקאלן

תורת הקונטר-התקוממות הקלאסית החלה דווקא כתנועה של קצינים צעירים והוגים צבאיים מהמעצמות הקולוניאליות השוקעות, צרפת ובריטניה. אחד החלוצים הראשונים של התורה היה דוד גאלולה, קצין צרפתי שנלחם כנגד גרילת ה-FLN (חזית השחרור הלאומית) במלחמת אלג'יר. גאלולה ניסה להבין מדוע הצרפתים, שהפעילו מידה אדירה של כוח נגד לוחמי מיליציה וטרוריסטים חלשים ביחס, ניצחו קרבות אבל הפסידו במלחמה. אליבא דגאלולה, צרפת נכשלה משום שפעילות הדיכוי שלה כנגד ה-FLN הובילה לאובדן התמיכה של האוכלוסיה, וקשה מאד לשלוט בשטח לאורך זמן כשרוב הנשלטים מתנגדים לכך באופן פעיל. יתר על כן, גאלולה הבין כי חרף העוצמה הצבאית האדירה של השליטים,  למורדים יש יתרון אדיר עליהם במובן אחד מכריע. "הממשלה," טען גאלולה, "צריכה לשמור על סדר בכל מקום." ואילו המורד יקצור הישגים באם "יזרע כאוס במקום כלשהו." בניגוד לממשלה, המורד לא נאנק תחת האחריות של ניהול שטח ודאגה לאוכלוסיה. בשלב הראשוני של מרידות, לפחות, הוא יכול להשקיע את כל משאביו ומאמציו במרד עצמו. שנית, כפי שנאמר לעיל, הממשלה אמורה לשמור על סדר בכל מקום כדי להבטיח את הלגיטימיות שלה. לכן, היא צריכה להשקיע משאבים אדירים בבט"ש, כי הרי אינה יודעת היכן יכו המורדים והטרוריסטים בפעם הבאה. לעומת זאת, המורדים יכולים למקד את משאביהם המוגבלים בנקודת חולשה ספציפיות של הממשלה. אם יכו שוב ושוב ויצליחו לשרוד ולהתעצם, הם עשויים להתיש את הממשלה הקולוניאלית, לפגוע בלגיטימיות שלה ולהביא אותה לנקודת שבירה. לפיכך, טען גאלולה כי קונטר-התקוממות אמורה לבודד את המורדים מהאוכלוסיה, על ידי שילוב של דיכוי צבאי חכם וממוקד, ושכנוע האוכלוסיה ששיתוף פעולה עם הממשלה הוא אינטרס שלה עצמה.

דוד גאלולה - מאבות תורת הקונטר-התקוממות

דוד גאלולה – מאבות תורת הקונטר-התקוממות

דוגמא נוספת ומוצלחת של קונטר-התקוממות הופעלה על ידי מפקדים בריטים בלחימה כנגד הקומוניסטים במלאייה. גנרל סר וולטר ווקר, שנאלץ להתמודד בג'ונגלים עם גרילה בתמיכה אינדונזית, הצליח לעשות את מה שהאמריקאים נכשלו בו בוייטנאם: לבודד את הגרילה מהאוכלוסיה השבטית של הג'ונגל, להתיש אותה ולהחליש אותה, עד שהשתנו התנאים הפוליטיים באינדונזיה עצמה ובריטניה השיגה את מטרותיה באזור (לשמר את קיום המדינה המלזית ולהרחיק ממנה את הקומוניסטים). כדי להשיג את תמיכתה של האוכלוסיה, או, באמרת שפר של מפקד בריטי אחר, סר ג'רלד טמפלר  winning hearts and minds, תבע ווקר מחייליו "לשרוץ" בג'ונגלים שבועות וחודשים. החיילים הבריטים אומנו להילחם בלילה בסבך הג'ונגל, לישון במשך זמן ממושך בתנאי שטח, לחיות בכפרים השבטיים ולזכות באמונם של המקומיים. ווקר הבין שאם הבריטים יגיעו רק לביקורים מזדמנים, אנשי הגרילה ישחטו את אנשי השבטים שישתפו איתם פעולה בלילות. עליהם להגן על אנשי השבטים ולתגמל אותם, וכך להשיג שיתוף פעולה ומודיעין כנגד הגרילה. כדי למנוע הרוגים בקרב אנשי השבטים, הורה ווקר לאנשיו שלא לסמוך על סיוע אווירי וארטילריה ולהילחם בשיטות קומנדו בשטח – חוליה בריטית כנגד חוליה של האויב.

להמעיט בארטילריה ובסיוע אווירי: גנרל סר ג'ורג' ווקר

להמעיט בארטילריה ובסיוע אווירי: גנרל סר ג'ורג' ווקר

בצבא האמריקאי, הוביל הכישלון בוייטנאם לזלזול בתורת הקונטר-התקוממות. רק מעטים הבינו שגנרל ווסטמורלנד, מפקד הכוחות במלחמה הכושלת ההיא, ניהל את מאמציו בצורה שסתרה את כל עקרונות התורה. רק בעשור האחרון של המאה העשרים, עקב המלחמות הקטנות נגד טרוריסטים ומורדים שארה"ב החלה להיות מעורבת בהם במקומות שונים בגלובוס, החלו הוגים צבאיים כדייויד קילקאלן וג'ון נייג'ל להחיות את התורה ולהתאים אותה למיליניום החדש.

תורת הקונטר-התקוממות, כפי שהופעלה במלחמת עיראק, החלה כניסוי צבאי-פוליטי של שני קולונלים אמריקאיים, הרברט ריימונד מקמאסטר בתל-עפר וגנרל שון מקפארלנד במחוז אנבאר. בחושיהם הפוליטיים המחודדים, הבינו המפקדים הללו את מה שהממונים עליהם סירבו לשמוע ולראות. המלחמה בעיראק אינה מרידה פשוטה של ארגון טרור כנגד ממשלה, אלא מלחמה אתנית-עדתית. לפיכך מאמציהם של קובעי המדיניות המוקדמים, השגריר פול ברמר וגנרל ג'ורג' קייסי, לחזק את הממשלה והצבא המרכזיים לא יוכלו לפתור את הבעיה. הממשלה השיעית אינה גורם אובייקטיבי אלא שותפה פעילה במלחמת האזרחים האתנית והדתית. ככל שיחזקו אותה יותר, כך הסונים יילחצו לקיר ויאלצו לשתף פעולה עם הטרור של אל קאעדה, בין אם ירצו בכך ובין אם לא. כך, נלכדו האמריקאים במעגל מכושף שלא ידעו כיצד לצאת ממנו. אל קאעדה טבחה באזרחים שיעים ופוצצה מסגדים שיעיים, חוליות מוות שיעיות (שנתמכו בידי המשטרה ומשרד הפנים) רצחו אזרחים סונים בכבישים ובדרכים, והמבצעים של צבא ארה"ב לא הצליחו להושיע, או שהסלימו את המרידה כמו שמן שנשפך על אש.

חש בהזדמנות - קולונל ה.ר.מקמסאטר, מפקד הכוחות האמריקאיים בתל עפר

חש בהזדמנות – קולונל ה.ר.מקמסאטר, מפקד הכוחות האמריקאיים בתל עפר

אולם מקמאסטר ומקפארלנד חשו, כל אחד בגיזרה שלו, שההתפתחויות האובייקטיביות יוצרות הזדמנויות שיש לנצל. הטיהור האתני ההדדי הפך חלק גדול מהאזורים הסונים להומוגניים יחסית. האוכלוסיה הסונית בערים כמו רמאדי, בירת מחוז אנבאר, סבלה פחות מהרצחנות השיעית, ויותר ויותר מהעריצות של אל קאעדה. מפקדי אל קאעדה בעיראק (AQI), בראשותו של אבו מוסעב אל זרקאווי הכריזמטי והאכזרי, רדו בתושבים הסונים, מגמה שהמשיכה גם לאחר סיכולו הממוקד של זראקווי ב-2006. יורשו של זראקווי, אבו עומר אל בגדאדי ((יש להבדיל בינו לבין אבו באכר אל-בגדאדי, המנהיג הנוכחי של דאע"ש), הקים את "המדינה האסלאמית בעיראק"  וכפה חוקי שריעה חסרי תקדים בחומרתם על האוכלוסיה הסונית. על התושבים נאסר לאכול גלידה "כי היא לא היתה קיימת בימי הנביא", ורוכלים בשוק גילו שאסור להם להניח עגבניות ומלפפונים זה ליד זה כדי להימנע מקונוטציות מיניות. גרוע מכל: לוחמי אל קאעדה כפו על השבטים הסוניים והמשפחות המכובדות להשיא את בנותיהם למתנדבים ולוחמים זרים, צעד שנתפס כהשפלה ועריצות שאין כדוגמתה. כפי שאמר לוחם גרילה סוני שבוי לקצין מודיעין אמריקאי באותה תקופה, "אנחנו לא אוהבים אתכם. אתם כוח כובש, ואתם לא רצויים כאן. אבל לאחר זמן רב גילינו שאתם לא מהווים סכנה אמיתית לדרך החיים שלנו. אל קאעדה כן."

אסר לאכול גלידה - אבו עומר אל-בגדאדי

אסר לאכול גלידה – אבו עומר אל-בגדאדי

מקמאמסטר ומקפארלנד, קציני שטח קרביים שלא הכירו את תורת הקונטר-התקוממות על בוריה, זיהו הזדמנות והחלו ליישם בשטח משהו דומה מאד. הם חשו בזעם הסוני נגד אל קאעדה, ושלחו סוכנים דוברי ערבית לדבר עם ראשי שבטים ומשפחות מכובדות, ולהציע להם נשק וסכומי כסף נכבדים אם יסכימו להתקומם נגד אל קאעדה. בתוך כך, פתרו את אחת הבעיות הקשות ביותר של כוח כובש: החשש של משתפי פעולה מנקמת המורדים. קצין קומנדו אמריקאי ששירת בעיראק באותה תקופה (כיום בחופשת לימודים בהרווארד), סיפר לי שאישה עיראקית הודתה בפניו שהיא מתעבת את אל קאעדה, והיתה רוצה לתת מודיעין לכוחות האמריקאיים, "אבל אם אדבר איתך עכשיו, הם יגיעו בלילה, יאנסו אותי וישחטו את הילדים שלי מול עיני." כדי להתמודד עם הבעיה, הוציאו מקמאסטר ומקפארלנד את החיילים מהבסיסים המוגנים והמגודרים לשטח, לעמדות שמירה בלב השכונות הסוניות העוינות ביותר. כל שכונה שטוהרה באופן שטחי מנוכחות גלויה של אל קאעדה, זכתה לנוכחות מסיבית של חיילים אמריקאיים שגרו עם התושבים. לאחר זמן, אותה אישה היתה יכולה לדעת שאף אחד לא יגיע אליה בלילה – כי צבא ארה"ב נמצא שם כדי להגן עליה. כתוצאה, ההתקוממות הסונית נגד אל קאעדה הלכה והתגברה, מודיעין זרם לצבא האמריקאי, היכולות הצבאיות שלו התחזקו והמכות נגד אל קאעדה הפכו לממוקדות, יעילות וכואבות יותר ויותר.

גנרל סטנלי מק'קריסטאל היה, בתקופת הנחשול ולפניה, מפקד הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. כוחותיו היו אחראיים לסיכולים ממוקדים, בין היתר של רבי מחבלים כמו זרקאווי. במבצעים המיוחדים שלו, השתמש רבות במודיעין שנאסף לפי תורת הקונטר-התקוממות

גנרל סטנלי מק'קריסטאל היה, בתקופת הנחשול ולפניה, מפקד הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. כוחותיו היו אחראיים לסיכולים ממוקדים, בין היתר של רבי מחבלים כמו זרקאווי. במבצעים המיוחדים שלו, השתמש רבות במודיעין שנאסף לפי תורת הקונטר-התקוממות

הניסויים המקומיים הללו, שנחלו הצלחה בתל עפר ורמאדי, התפתחו למדיניות כוללת תחת שרביטם של גנרל דייויד פטריאוס, מפקד הכוחות האמריקאיים בעיראק החל מפברואר 2007, ויד ימינו, גנרל ריימונד ("ריי) אודיארנו. פטראוס, קצין מעוטר ומנוסה עם דוקטורט מפרינסטון, היה שילוב נדיר בין גנרל ואינטלקטואל. בעזרתו של צוות קציני מטה ושטח, גיבש פטריאוס את המדיניות של מקמסאסטר ומקפארלנד, זיקק לתוכה את התובנות התיאורטיות של גאלולה, קילקאלן, נייג'ל והוגי קונטר-התקוממות אחרים, ויצר את מדריך השטח לקונטר-התקוממות, התנ"ך של תומכי התורה ואוהדיה עד ימינו. המדריך, שיצא כספר (Insurgencies and Countering Insurgencies) מנתח את סוגי ההתקוממויות השונים, הטקטיקות של מורדים וטרוריסטים, כיצד בנויות רשתות חברתיות של מורדים והיכן נקודות התורפה שלהן, היחס בין מורדים לאוכלוסיה והאופציות העומדות בפני צבא שמסייע לממשלה מקומית בעייתית. כדי להילחם במורדים, התווו פטריאוס, אודיארנו וצוותם אסטרטגיה מפורטת שמסתמכת במילות הקוד הבאות:

Shape, Clear, Hold, Build, Transfer

בעברית: "המשג, טהר, אחוז, בנה, מסור", או הטאב"ם.

גנרל דייויד פטראוס - מפקד כוחות ארצות הברית בעיראק בזמן הנחשול של 2007, ומההוגים החשובים ביותר של תורת הקונטר-התקוממות

גנרל דייויד פטראוס – מפקד כוחות ארצות הברית בעיראק בזמן הנחשול של 2007, ומההוגים החשובים ביותר של תורת הקונטר-התקוממות

כיצד עובדת אסטרטגית הטאב"ם, מה מידת ההצלחה שלה בעיראק, אם בכלל, ומדוע נכשלה כאשר נוסתה במקומות אחרים, בראש ובראשונה אפגניסטן? מי היתה פעילת השמאל הרדיקלי, שהפכה ליועצת האסטרטגית הבכירה של גנרל אודיארנו ואחת מאדריכליות הקונטר-התקוממות בעיראק? על כך נדבר בינשוף בשבוע הבא. הישארו עמנו.

 

 

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-אפריל 26, 2015, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 26 תגובות.

  1. אבל בסופו של דבר האמריקנים יעזבו את עיראק, והעיראקים יודעים את זה, בעוד שהטרוריסטים ישארו שם, אז עד כמה זה כבר יכול להיות אפקטיבי?

  2. סיקרנת אותי. מצפה לפוסט הבא בקוצר רוח.

    כמה נקודות:

    1. ההצלחה הבריטית במאלזיה, וגם בקניה ובדופר נשענה לא רק על התערות באוכלוסייה אלא על עוד שני מרכיבים שפחות נעימים לרגישויות המודרניות ושפחות ישימים לחלק מהאתגרים שעומדים בפנינו.

    המרכיב הראשון הוא עקירה בכפייה של אוכלוסייה לתוך "כפרים מוגנים", במלים אחרות מחנות כלא הנתונים לפיקוח הדוק המאפשרים בכל זאת המשך פעילות כלכלית בתוך תא שטח מצומצם.

    המרכיב השני הוא שימוש ביריבויות של קבוצות אתנו-דתיות נגד הקבוצה המתקוממת (מאלזים מוסלמים נגד סינן במאלזיה, שבטים יריבים לקיקויו בקניה, וסונים מול איבאדים ולהיפך בעומאן), ותגמולן באמצעות חלוקה גלוייה, או באמצעות העלמת עיין, של קרקעותיהם, בתיהם ולעיתים נשותיהן ובנותיהן של המתקוממים. יש לציין שההיסטוריה אימפריאלית הארוכה של הבריטים רצופה בשימוש, לעיתים הפיך, של קבוצה אחת כנגד אחרת… כפי שעשו בפלסטין.

    מקבילה ישראלית לכך הייתה לו הייתה מעודדת, ולאו דווקא מנסה לרחוץ את ידיה, מפעולות מארוניות נוסח סברה ושטילה בלבנון- תוך כדי שהיא מבהירה למארונים שאין לישראל בעייה לתת לדרוזים אותה תמיכה מולם אם יבגדו בה.

    מקבילה אמריקאית (שיש הטוענים שהם נוהגים בה כרגע) היא מתן גיבוי מלא ל"חויליות ההוצאה להורג" של המיליציות השיעיות בעיראק.

    2. כפי שציין פטראוס, הקיצוניות של אל-קעידה והמידה שבה היוותה איום מיידי ולא מתפשר על מוקדי הכוח ודרך החיים באנבר היוותה גורם קריטי בהחלטת השבטים לשתף פעולה עם האמריקאים. למרבה הצער, לא כל ארגון התקוממות מתנהג בצורה כה קיצונית ולא מתפשרת כמו אל-קעידה.

    3. כמות כוח האדם הסדיר שהייתה דרושה לפטראוס לביסוס שליטה באנבר בשיטות שבהן תיארת היה עצום. לארה"ב יש את כוח האדם הזה. לנו אין. לארה"ב יש את המשאבים הכלכליים כדי לשפוך מאות מליארדים על סבסודים ושלמונים לאזורי הכיבוש שלה. לנו אין.

    4. לארה"ב אין סכסוך טריטוריאלי עם אויביה. לנו יש. וגם בהינתן המדיניות השוחרת הסדרים טריטוריאלים העקבית והמרחיקה ביותר האפשרית הצל של היותנו שכנים בעלי תביעות ושאיפות על הסביבה הקרובה יעיב על כל נסיון להצתייר כחברה הפחות רעים בעיני האוכלוסייה המקומית.

    5. ארה"ב היא מעצמת על שאינה ברת הזזה מיעדיה בקונסטלציה הבינלאומית הנוכחית על ידי אף כוח מלבד דעת הקהל שלה. משום כך לקבוצות הנתונות תחת כיבושה יש הבנה מובנית בצורך להגיע עמה למודוס ויונדי. הבנה זו פחות תקפה לגבי מי שנמצא תחת הכיבוש שלנו.

    6. בסופו של יום, קבלת מוד הפעולה של פטראוס כדרך היחידה לדיכוי טרור מציב בפני ישראל שלוש חלופות לא נעימות:
    א. לנקוט באסטרטגיה של פטראוס, לרושש את עצמה, ולרתק את מרבית צבאה הסדיר לכוחות שיטור ובט"ש.
    ב. לוותר ולחתור להסדר מדיני מעמדת חולשה מוכחת.
    ג. להסתפק בניהול סכסוך באמצעות כוחות חיצוניים לתא השטח הנשלט על ידי ארגוני הטרור, תוך שאנו מראש מוותרים על רווחת האוכלוסייה והופכים אותה לאחריותו של ארגון הטרור.

    יש גם חלופה רביעית הנגזרת מהשלישית. סרי לנקה וטורקיה הדגימו אותן בעידן המודרני. אבל היא מחייבת הקצאת משאבים, אבידות אזרחיות כבדות בקרב האוייב, והרחקה ארוכת טווח של האוכלוסייה העויינת מאזורים רגישים תוך שימור פעילות כלכלית שלהם. וגם היא עשוייה שלא להיות ישימה לישראל בשל הבדלים בגודל האוכלוסייה הנאמנה לעומת המתקוממת והיעדים הפוליטים של ישראל לעומת טורקיה וסרי לנקה.

    • יונתן,

      תגובה מעניינת מאד. כרגיל אני אגיב לנקודות אחת אחת:

      1. נכון שהאסטרטגיה הבריטית במלאייה, ובכלל קונטר-התקוממות קלאסית, שונה מאד מהדוקטרינה המודרנית של קונטר-התקוממות. לא רק שאז היה מותר לעשות דברים שאסור לעשות היום, אלא גם שהבריטים לא היו צריכים להתמודד עם ממשלת קליינט. הם היו הממשלה במלאייה. אסטרטגית קונטר-התקוממות מודרנית תלויה בשיתוף פעולה של מנהיגים מקומיים כמו נגו דין-דיים, נורי אל-מאליקי או חמיד קרזאי, דבר שיוצר ממד נוסף של בעייתיות. ועם זאת – האסטרטגיה של גנרל ווקר במלאייה היא הדבר הדומה ביותר לקונטר התקוממות מודרנית. בניגוד למדיניות של גנרל טמפלר במהלך "מצב החירום" בעשור קודם לכן, ווקר לא העביר כפרים ממקום למקום (אאל"ט, תקן אותי אם יש לך ראיות נוגדות) ובכלל לא ביצע צעדים שייחשבו בלתי תקינים אפילו בסטנדרטים של ימינו. ובכל זאת, חלק משמעותי מהאסטרטגיה של ווקר היה לשמור על הסכסוך שקט (במילותיו שלו: מתחת לחופת הג'ונגל), כדי שלא להנחית על האינדונזים עלבונות פומביים שיחייבו אותם להסלים את הלחימה. איפול תקשורתי כזה יהיה הרבה יותר קשה בימינו, אם לא בלתי אפשרי.

      2. בוודאי. COIN מתבססת גם על טעויות שעושים המורדים. מורדים שנהנים באופן אינהרנטי מאהדת האוכלוסיה וכל מוקדי הכוח העיקריים שלה יהיו פגיעים הרבה פחות לאסטרטגיה הזאת. ועם זאת, כמעט כל תנועת מרד פוגעת במוקדי כוח מקומיים, גוזלת משאבים מהאוכלוסיה ומטילה טרור על מתנגדיה – ואת כל הדברים הללו אפשר לנצל במידה כזאת או אחרת.

      3 ו-4. נכון, אבל תאי השטח שישראל צריכה לשלוט בהם גדולים הרבה פחות ממחוז אנבאר. למעשה, במהלך שנות השבעים, ישראל התערבה באופן מסיבי בחיים בגדה המערבית ובעזה ובאופן שקשה לדמיין אותו היום. רק לתת שתי דוגמאות מובהקות, הממשל הצבאי בחברון הכריח רופאים לבקר חולים בבתיהם, כנהוג בישראל, והממשל בעזה דרש מכל המצילים בחוף הים לעבור בחינות הסמכה בתל אביב. בשנות השמונים, ניהלה ישראל וריאציה של קונטר-התקוממות בניצוחו של מנחם מיכלסון, סיפור שכתבתי עליו כאן בינשוף בעבר. הכישלון של "אגודות הכפרים" נבע מסיבות רבות, בין היתר חוסר תמיכה מצד ההנהגה הישראלית, חוסר נכונות לתת למשתפי הפעולה שלך תמורה הולמת ומכובדת, הלובי של המתנחלים וגם (במידה פחותה) המקלות שהשמאל תקע בגלגלים של הפרוייקט. הוא היה פרוייקט מסובך, יתכן שהיה נכשל ממילא, אבל בכלל לא בטוח. קשה לי להאמין שמדיניות קונטר-התקוממות מהסוג הזה אפשרית היום, אבל בשנות השמונים היא בהחלט היתה סבירה.

      5. אני חושב שגם בעולם הערבי מחלחלת יותר ויותר ההכרה שישראל כאן כדי להישאר. אחרת לא היתה מתאפשר השלום עם מצרים וירדן, ושיתוף הפעולה השקט עם מדינות רבות אחרות.

      6. כידוע לך אני תומך באופציה ב', אם כי אני לא סבור שמדובר בעמדת חולשה. אבל כדי להיות הוגן לאסטרטגיה של פטריאוס, גם אסטרטגיה א' מניחה בנייה של כוחות מקומיים והעברת אחריות הולכת וגוברת אליהם תוך פיקוח צבאי שלך. היא לא מניחה נוכחות צבאית אינטנסיבית ובלתי מוגבלת בזמן בשטח.

      7. לדעתי אסטרטגית חיסול כמו זו של ממשלת סרי-לנקה אפשרית רק במקום שההתעניינות התקשורתית והבינלאומית בו פחותה יחסית, בוודאי שלא אצלנו. בנוגע לטורקיה, הרי עכשיו היא מנהלת מו"מ לשלום עם ה-PKK, אז כנראה שלא הצליחה לחסל אותו לחלוטין, למרות כל נסיונותיה.

  3. אפשר לומר בפשטנות שמדובר באסטרטגיה להעברת האוכלוסיה לצידך? מעניין מאוד.

    אני זוכרת שקראתי בלוג של מצרי פרו-אמריקאי שחי בעיראק בתקופה אחרי הכיבוש והוא היה מאוד מתוסכל מההתנהלות של האמריקאים, וגם מהדרך שהתקשורת סיקרה את האירועים (בייחוד אל ג׳אזירה, כמובן).

    • זו אכן המטרה. מניפולציה באוכלוסיה.

      שיא היעילות הצבאית, הוא אי-שימוש בכוח בכלל. כך אמר סון-טסו לפי אלף שנה (פלוס מינוס) וכך גם לידל-הארט, כאשר קבע שהניצחון הוא ב*מחשבה*, ולא בשום דבר אחר.

      ההבנה הזו מאוד קשה לאנשי הצבא הרגילים, כי הם מאומנים מיומם הראשון להגיב בכוח על כל הפרה של הסדר. הם לא מכירים דרך אחרת, כי לא אימנו אותם. לכן הם ינסו קודם כל שיטות לא יעילות עד שיבינו מה כן עובד.
      לכן כל התפישה הצבאית כיום במערב, אינה מתאימה *בכלל* למציאות הקיימת במזה"ת ואפגניסטן (ופטריאוס לא הראה הבנה רבה יותר – רק חלקית; עובדה שתוך 4 שנים כל מה שבנה נהרס).

      את המנטאליות הברוטאלית (שבטית, כמו באפריקה רוויית הדמים) לא ניתן לתקן ביום אחד – ידרשו שנים של חינוך מחדש ותשתיות.

      מה שכן ניתן, הוא להטות את המנהיגים המקומיים ולתת להם תמריצים לפעול לטובת הכלל + להשקיע בתשתיות, ע"י מתן יותר אחריות לאנשים הרגילים (להעסיק אותם בבניה ובעבודה מקצועית, כך שיהיה איכפת להם באופן אישי). אם אחרי כמה עשרות מיליארדים שהושקעו (ע"י החברה של דיק צ'ייני, 'האליברטון' הזכורה לשימצה), בבגדאד יש הפסקות חשמל יומיות, סימן שהכסף לא הגיע למקום הנכון אלא נשפך בדרך (כמו רוב המיליארדים שנשפכו על הצבא העיראקי).

      אין דרך להגיע להכרעה צבאית, אם דברים בסיסיים כמו תשתיות, לא עובדים. כל אזרח חייב להרגיש שהמימשל הצבאי משפיע עליו לטובה.

      מאחר והמדינה משוסעת בין שיעים לסונים, אין מנוס מלתת לכל צד זכות הגדרה עצמית, ולא לכפות מדינה אחת 'הומוגנית' שאינה כזו בכלל (היתה כזו בעבר רק בגלל שכולם פחדו מסדאם וכנופייתו). כל עוד זה לא נעשה, נשארו הבעיות והשאיפות הפנימיות לעצמאות, שמזינות ללא הרף את החמושים.

      אם האמריקאים היו באים בגישה של לתת לכל צד 'כל מה שהוא רוצה' (עם הגבלות מתבקשות), לא היתה עויינות כזו אליהם.

      גם לא היה צריך ביותר כוחות מאלה שפלשו. צוותי התערבות-מהירה להכרעת כל מי שלא היה מוכן ללכת בתלם, היו מספיקים.

      בקיצור, צריך היה גנרל סיני…

    • כן, הבעיה של האמריקאים – כפי שטענתי בפוסט הזה וגם בכמה מהפוסטים הקודמים, היא שהם לא הבינו באיזו מלחמה הם נמצאים. הם חשבו שהם מדכאים מרד של פושעים וטרוריסטים נגד ממשלה לגיטימית, אבל בפועל נקלעו למלחמה דתית-עדתית. כשאתה לא מבין באיזו מלחמה אתה נמצא, אתה דומה לרופא שמאבחן לא נכון את המחלה. כל התרופות וההתערבויות הכירורגיות המתבססות על ההבחנה השגויה עשויות לגרום נזק יותר מאשר תועלת.

  4. האסטרטגיה הצבאית הזו אולי יעילה אבל היא דורשת נוכחות צבאית ללא תאריך עזיבה וחיילים בשטח – לא רואה איך זה יכול לעזור לעצור את דאעש שניזון מהמאבק האתני- עדתי במקומות כמו סוריה ועיראק.

    • היא בהחלט דורשת נוכחות צבאית ארוכת-טווח, ובעיקר – לא להודיע מראש מתי תעזוב, כי אחרת למה לשתף איתך פעולה. כפי שאמרה אמה סקיי (שאדבר עליה בפירוט בפוסט בשבוע הבא), לא יהיה פיתרון בעיראק ללא פיתרון בעית השסע העדתי, בין אם באמצעות משטר פרדלי ובין אם באמצעות חלוקה. המטרה של כל אסטרטגיה שהיא, לרבות קונטר-התקוממות, היא לתת מרווח נשימה למדינאים, לא להחליף אותם. הפיתרון בסופו של דבר הוא תמיד פוליטי – צבא הוא רק כלי אחד מבין רבים להשיג אותו.

      • לדני, למה אמה סקיי היא פעילת שמאל קיצוני בעינייך? ממה שקראתי (באופן שיטחי אני מודה) היא עושה רושם של ליברלית שמאלנית מצוייה (קצת כמוך) ולא איזה מטורללת סטייל חומסקי.
        מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא שלך בנושא.
        הפוסטים האחרונים היו מרתקים, תודה.

      • אני אדבר על זה בפרוטרוט בפוסט הבא. אמה סקיי התנדבה בזמן מלחמת המפרץ להיות
        מגן אנושי בשירות סדאם חוסיין, ובתחילת מלחמת עיראק הגיעה למדינה כדי להתנצל
        בפני העם העיראקי על הפלישה האימפריאליסטית. משם היא התגלגלה להיות יועצת של
        הצבא האמריקאי וארכיטקטית מוצלחת מאד של קונטר-התקוממות. בקיצור, היא עברה דרך
        ארוכה, ואני אכתוב על זה בפוסט בשבוע הבא.

  5. מעניין,אבל לא חדש.
    לקח לארה"ב הרבה זמן להבין לאן היא נכנסה ולייצר מזה בסוף " תורת לחימה " כמובן שעל הדרך היא שילמה גם שילמה בחיי אדם משני הצדדים ועוד לא דיברנו על כמה כסף בוזבז כאן.
    כדי להבין ערבי צריך להיות ערבי זו לא סתם אמירה זו מציאות,אתה יכול להיות הכי מתוחכם בעולם עם ציוד ששווה מליארדים רבים עדיין אתה תיפול כי לא הבנת או קראת את המפה בצורה נכונה (כי אתה לא "חי" כאן).
    תפקיד הצבא להגן או לתקוף כשצריך,לזה הוא מתאמן אי אפשר לבוא בטענות לא לקציניו ולא למפקדיו אותו סרן אומלל עשה בדיוק מה שהיה מצופה ממנו הוא רק לא ידע שבמזרח התיכון יש כללים אחרים וכוחות אחרים שפועלים שיכולים לבצע את אותה פעולה ללא אלימות בכלל,כלל הבסיס הוא הבנה והכרת האויב כשאתה יודע מי נמצא מולך יותר קל למצוא פתרון שיהיה מקובל על הצדדים שעומדים להתנגש אחד בשני.

    אגב,כל התובנה המזרח תיכונית ידועה למערכות הביון הגדולות ובכל זאת הם נפלו למלכודת האש הזו ושילמו על כך ביוקר.

    • מעניין שמערכת הביון הישראלית המהוללת גם לא הבינה לחלוטין את המצב מתחת לפני השטח ותמכה בהפלת סדאם חוסיין.
      וזאת מערכת ביון שכבר כ-70 שנים נמצאת במזרח התיכון ומכירה את הערבים בצורה הכי אינטימית שאפשר…..
      ביזיון אמיתי.

      • מערכת ביון בדרך כלל לא יכולה לחזות מגמות ארוכות טווח, בדיוק משום שהן לא צפויות ותלויות בהרבה מאד גורמים חיצוניים.

      • דני, זו לא הייתה מגמה ארוכת טווח כל כך. אם המודיעין הישראלי לא ידע שבעיראק יש חלוקה שבטית, עדתית, חמולתית והפלת השלטון ללא הכנסת דיקטטור במקומו שישליט במהירות סדר אז זה מודיעין כושל. אותו הדבר נכון למודיעין האמריקאי שמושקעים בו הרבה מיליארדי דולרים בשנה.

        בעיראק לא יכולה לעולם להתקיים דמוקרטיה. אותו הדבר נכון למצרים, סוריה (שהיום זו שטח ארץ שונה לחלוטין), אירן, סעודיה וכמעט כל המדינות המוסלמיות. הרצון להנהיג בעירק דמוקרטיה במקום סדאם זו בורות גרידא ואי הבנה מוחלטת של ההיסטוריה המזרח-תיכונית מוסלמית. אין לי מילים בכלל לתאר את הכישלון הזה.

        אבל העיקר שבוש,צ'ייני, ראמספלד ושאר האידיוטים ממשיכים לחיות חיי עושר ונוחות בזמן שהם גרמו לסבל חסר יתואר למיליוני אנשים חפים מפשע והביאו לשינויים היסטוריים במזרח התיכון ואולי אף מעבר.

        לדעתי האישית, לכל אלה מגיע להעמידם לדין בינלאומי על פשעים כנגד האנושות. פתחו במלחמה חסרת כל בסיס מוסרי, ערכי או אחר ורק כדי לתת להם להרגיש "קאובואים" תוך גרימת סבל ומוות למיליוני אזרחים.

        ורק להבהיר, אני ממש לא שמאלן קיצוני.

      • קודם כל, אנחנו יודעים מה המנהיגים החליטו. אנחנו לא כל כך יודעים מה זרועות
        המודיעין השונות העריכו. שנית, אני מתנגד נחרצות לשימוש הפזיז הזה במשפט
        הפלילי. בוש, צ'ייני ורמספלד טעו טעות מרה, גם בפלישה, גם בהכנות הרשלניות
        לקראתה ובמיוחד בהתנהלות לאחריה. אבל הם הפילו מהשלטון דיקטטור רצחני,
        והאחריות על מה שקרה לאחר מכן הוא לא רק עליהם, אלא גם ובמיוחד על העיראקים.

      • חייב להסכים עם דני בנקודה זו. ערבים אינם ילדים מפגרים, הם בני אדם שחייבים לקחת אחריות על הבחירות שהם מקבלים. אם הם התדרדרו למלחמת אזרחים עדתית האחריות נופלת קודם כל עליהם.
        כמו כן בנוגע לאחריות של מנהיגים לתוצאות מעשיהם, אני מאמין שמגיע להם חסינות מסויימת דווקא בגלל האחריות העצומה שחלה עליהם. אם אינני טועה ברומא העתיקה היה מקובל לתת חסינות למצביאים כי אם כל מצביא היה נושא באחריות לכישלונותיו אף אחד לא היה מוכן לקחת עליו את האחריות העצומה הזאת ורומא הייתה משותקת צבאית (ע"ע תרבות הכסת"ח במערכות ציבוריות).

  6. דני, לשקר לאו"ם בכוונה תחילה על נשק להשמדה המוני שלא היע קיים (כשסדאם הסכים ושיתף פעולה עם כל צוותי הפיקוח, כולל מפקחים אמריקאים), כנראה גם ביטול דעות במודיעין האמריקאי על ההשלכות הפוטנציאליות לפלישה, שום הכנה ליום שאחרי הפלת המשטר (כשברור היה שלסדאם אין שום סיכוי נגד האמריקאים) אפילו לא מינוי ממשלת בובה של גולים אופוזיציונרים, גרימה לכאוס מוחלט במדינה ענקית עם עשרות מיליוני אזרחים (גם את העובדה הבסיסית הזו הם לא ידעו?!?!), לאחר מכן פיגועים וטרור כמעט יומיומי, הגירה המונית ועוד….
    ואת כל זה אתה פוטר ב-"אופס טעינו", "טעות, טעינו, טועים" ???

    את ישראל רוצים להאשים בפשעי מלחמה כשהיא פועלת נגד איומים וטרור ממשי ועל כזה דבר אתה אומר שזה לא מתקרב אפילו???

    נו באמת… זה ממש לא רציני.

    הערה לא קשורה: אני מאוד נהנה מהבלוג שלך!! אחד הטובים ברשת. מעמיק ואינטיליגנאי מאוד.

  1. פינגבק: Counterinsurgency: איך עובדת התורה החדשה למלחמה בטרור | הינשוּף

  2. פינגבק: Counterinsurgency: איך עובדת התורה החדשה למלחמה בטרור | הינשוּף

  3. פינגבק: קונטר התקוממות במבחן: מה קרה בעיראק ואפגניסטאן? | הינשוּף

  4. פינגבק: מלחמה מלמטה למעלה: האסטרטגיה של המאה ה-21 | הינשוּף

  5. פינגבק: חומה בירושלים: איך אפשר להחזיר את הביטחון | הינשוּף

  6. פינגבק: חומה בירושלים: איך אפשר להחזיר את הביטחון לבירה | הינשוּף

  7. פינגבק: אסטרטגיה חדשה לירושלים: איך אפשר להחזיר את הביטחון לבירה | הינשוּף

  8. פינגבק: קולונל בלימפ מסתער: על פוליטיקאים, גנרלים ומרחץ טורקי | הינשוּף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: