תחקיר עובדה על ארגוני השמאל: עושים סדר בטירוף

השבוע האחרון היה מטורף: פעיל זכויות אדם שמתענג מהמחשבה על עינויים ורצח; תחקיר שנוי במחלוקת של "עובדה" שעורר גלי זעם משמאל, קמפיין דה-לגיטימציה של פעילי ימין שרוצים לבעוט מגבול הלגיטימיות כל מי שלא מוצא חן בעיניהם, ושריפה אחת במשרדי ארגון בצלם. איך מוציאים את גרעין האמת מהסילופים והצדקנות של שני הצדדים, מעיפים הצידה את הלקרדות האדומות והריחניות, ומוודאים מה חשוב באמת? ינשוף פוליטי-מדיני עושה סדר ומחזיר את השפיות.

2012_jinba_sharon_azran_small_0

אחרי שבוע די עמוס, שכלל לא מעט אירועים מעניינים ונוק-אאוט אחד כנגד נציגי ה-BDS, תנועת החרם על ישראל, באגודת ההיסטוריונים האמריקאיים, היו לא מעט מנות ממתינות בבר של הינשוף, אבל האירועים של השבוע האחרון שכנעו אותי לדחות את סדר היום הרגיל. נראה שאין ברירה אלא לומר כמה מילים על הכתבה המדוברת של עובדה על ה"שתולים" בארגוני השמאל שבדרום הר חברון, וגם על ההצתה במשרדי "בצלם". בעצם, יש קשר מסויים בין כל זה לבין סיפור ה-BDS האחרון – ולכך עוד נגיע להלן.

למי שהחמיץ את אירועי השבועיים האחרונים, קצת השלמות. התוכנית עובדה, בהנחייתה של אילנה דיין, פרסמה תחקיר של עמרי אסנהיים על שני "שתולים" שחדרו לארגון השמאל תעאיוש שפועל למען זכויות התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון. הסוכנים החשאיים הללו, שהופיעו בשמות הבדויים אריק ואנה, הצליחו לצלם את עזרא נאווי, הרוח החיה בארגון תעאיוש ואחד מפעיליו הותיקים, מתפאר שיסגיר סוחר קרקעות פלסטיני לידי הביטחון המסכל, "שם קודם כל יעשו לו זובור ואחר כך גזנגה" (בתרגום לעברית: ירביצו לו ואז יחסלו אותו). תחקירן של בצלם, שגר באזור הר חברון, שיתף פעולה בהתלהבות עם נאווי, וכמוהו גם פעיל נוסף של תאעיוש. מאז, הרשת גועשת ורועשת משמאל ומימין כאחד. לפעמים נראה, ששני הצדדים פועלים כמו מקהלה יוונית, ומדקלמים בדיוק את השורות שמצפים מהם. החברים משמאל צועקים "פשיזם", מצופפים שורות, מגנים על נאווי ותוקפים בלשון משולחת רסן את אילנה דיין והכתב שלה, שניהם אנשי שמאל דרך אגב. בו בזמן מתנפלת המקהלה הימנית במלתעות פעורות, ובמקרים מסויימים ממש בריר נוזל, על ה"סמולנים" וארגוני זכויות האדם כדי להעיף מהזירה הציבורית את כל מי שלא פטריוטי מספיק בעיניה. בינתיים, הצית מישהו את בניין המשרדים ש"בצלם" שוכן בו. בשעות האחרונות ההערכה היא שההצתה נגרמה מקצר חשמלי, אבל בשלב הראשון חשבו רבים שמדובר בפגיעה מכוונת בארגון השמאל.

אחרי ההקדמה הזאת, הבה נסלק מהשולחן מספר צימוקים באושים. הטיעון שנשמע מחברים רבים בצד השמאלי של הפיד, כאילו אילנה דיין צריכה לעשות חשבון נפש בגין ההצתה כביכול במשרדי "בצלם", או שהיא אחראית להצתה, הוא אחד הטיעונים המחפירים ביותר שנשמעו בזמן האחרון בשיח הציבורי – גם הרסני וגם אנטי-דמוקרטי; הרסני, משום שהשמאל נתפס כמי שמנסה להסתיר את השלדים בארון שלו, כמו אחרון חברי קיבוץ שומרת אחרי האונס. אנטי דמוקרטי – משום שהאמת צריכה להיחשף תמיד וללא תנאים. אם התחקיר של אילנה דיין שקרי או מסולף, לא היה ראוי לשדרו בלי קשר להצתה, אפילו אם היתה מכוונת. אם הוא אמיתי – יש לשדרו בכל מקרה. כשפושע מחליט לפגוע ברכוש, לסכן חיי אדם או לרצוח, האשמה כולה שלו. היה ומישהו, חס וחלילה, יחליט לתקוף פיזית את אהוד אולמרט משום שהורשע בשחיתות, האם חושפי השחיתות אשמים או ראויים לגינוי? כנ"ל האמירה, המחפירה לא פחות, שאילנה דיין היתה צריכה להימנע מלשדר את התחקיר כי הוא "משרת את הימין". כפי שדיין עצמה אמרה בצדק מוחלט, היא היתה מועלת בתפקידה אם היתה נמנעת מלשדר חומר עיתונאי חשוב רק כי הוא לא נוח פוליטית למחנה שלה. למרבה הצער, הטיעון הנ"ל יצא מפיו של עו"ד מיכאל ספרד, פעיל זכויות אדם ודמוקרטיה, דבר המטיל צל כבד מאד על היושרה והאינטגריטי שלו. ולבסוף, היבבות על מקורות המימון של "עד כאן" אינם אלא לקרדה אדומה וריחנית. זה אולי נושא לתחקיר נוסף, חשוב לא פחות – אבל בהחלט לא הנושא של התחקיר הזה.

תחת מתקפה: אילנה דיין

תחת מתקפה: אילנה דיין

שנית, גילוי נאות. מעולם לא חיבבתי את ארגון תעאיוש. למרבה, ככל שהכרתי את פעיליו יותר, כך חיבבתי אותם פחות. אחרי ששמעתי אחד מהם אומר, בשיחה אישית, שסוריה של חאפז אל-אסד "לא כל כך נוראה", שהליברלים שנעצרו במצרים "ככל הנראה בוגדים" וש"לא צריך להאמין למופז שטוען אחרת", רמת הסימפטיה שלי לארגון הזה ירדה אל מתחת לאפס. כנ"ל אחרי שראיתי את פעיליו לועגים ליהודים וערבים מן השורה שמנסים לשתף פעולה בפרוייקטים אזרחיים, וקוראים להם "אנשי הדוקי". גם תמוה מאד בעיני שאנשי שמאל, כביכול, כמו עמירה הס מגנים בחירוף נפש על אדם כעזרא נאווי, שהורשע באונס קטין. נכון שבניגוד למה שנרמז מהתחקיר, עונש המוות ברשות הפלסטינית בוטל ב-2005, וחרף מספר מקרי מוות חשודים במעצר, הסיכון לסוחרי קרקעות קטן הרבה יותר ממה שנדמה – אבל הדבר אינו מקל על העובדה שנאווי זמם לשלוח את אותו הסוחר למוות.

ואחרי שאמרנו את כל זה, יש בעיות קשות מאד בתחקיר של עובדה, שעל חלקן הצביע חגי מטר בשיחה מקומית. ישנו, למשל, פער עצום בין המלל המנופח של "השתולים" לבין היבול הדל שלהם, התבטאות וחצי של עזרא נאווי. מעבר לכך, הכתבה לא הזכירה מידע קריטי: עונש המוות בוטל ברשות הפלסטינית (אף כי היו מקרים שמרמזים על רציחות בלתי רשמיות פה ושם), וסוחר הקרקעות שהוזכר בכתבה לא נפגע, נעצר או נהרג. שני ה"שתולים" בארגון השמאל הציגו את עצמו באור רומנטי וחשאי, כסוכני מוסד בסוריה מינימום, כאשר, אם נצטט את מטר, הסיכון היחיד במקרה שיחשפו היה ש"לא יזמינו אותם לחומוס אחרי ההפגנה או יעשו להם אנפרנד בפייסבוק". ומעל כל – אין איזכור רציני להקשר הרחב של האירועים.

עזרא נאווי

עזרא נאווי

משום שגם אנשים כמוני, שמתעבים את תאעיוש, חייבים להודות שהעבודה שהארגון הזה עושה בדרום הר חברון היא עבודת קודש. בחבל המדברי והדל הזה, מנהלות רשויות המדינה, בשיתוף פעולה נלהב של מנהיגי המתנחלים בסביבה, מסע של נישול עקבי ונבזי במיוחד נגד תושבים פלסטינים עניים, חלקם שוכני מערות. פעילי תאעיוש הם היחידים, כמעט, שמסייעים לאותם אומללים שאף אחד אינו מסייע להם, נגד מכונה שלטונית חזקה ודורסנית – מלווים אותם למרעה, לבית ולבית הספר. נאווי עומד בראש המאמצים הללו.

החיים, מה לעשות, מורכבים. אנשים טובים יכולים לעשות דברים איומים, ואנשים רעים – דברים חשובים שאף אחד אחר לא מוכן לעשות. בדיוק כפי שאורי לופוליאנסקי, מייסד "יד שרה" ואיש צדקה וחסד, הידרדר לפלילים ולשוחד כדי לקדם את מפעל חייו הנאצל. כל מי שמתלונן על כך שהעבודה החשובה בדרום הר חברון מופקדת בידי אנשים כמו עזרא נאווי, שיתכבד ויעשה אותה בעצמו. השמאל הרדיקלי השתלט על המאבק למען זכויות האדם של הפלסטינים, רק בגלל מחדליהם של השמאל הציוני, המרכז והימין. בעניין זה, מעניינים במיוחד דבריה של השתולה אנה בסוף הכתבה. היא עצמה מודה שהבינה שהמצוקה בדרום הר חברון קשה, ושהארגונים עושים עבודה חשובה, אבל באופן לא חוקי ולא מוסרי. אם כך, מדוע אחרים לא נכנסים לנעליים הללו, ומבצעים את העבודה באופן חוקי ומוסרי? מי שאנין מדי להיכנס למטבח בכדי לבשל, שלא יתלונן שמי שכן מבשל לא עושה את זה בידיים נקיות.

הנושא החשוב השני שעלה מהתחקיר של עובדה הוא הבעייתיות הכרוכה בסחר הקרקעות בגדה המערבית. סחר הקרקעות הזה, כפי שיודע כל מי שמתמצא בנושא, כרוך במערך שלם של סחיטה, איומים, רמייה, זיוף ופלילים. קרובי משפחה מפוקפקים מזייפים מסמכים עותומניים ומעבירים אותם דרך מתווכים ומתווכי מתווכים, עד שהדיירים שבסוף שרשרת המזון מוצאים את עצמם מפונים על ידי המנהל האזרחי לטובתם של מתנחלים. עד כמה שנאווי דוחה אותי באופן אישי, אני לא יכול לגנות בשום אופן את הפעיל הפלסטיני של בצלם, נאסר נוואג'ה, על כך שניסה להסגיר את סוחר הקרקעות לרשות הפלסטינית. כאדם שביתו שלו מועמד לפינוי, וכבן העם הפלסטיני שרואה את סרסורי הקרקעות, בצדק גמור מבחינתו, כשותפים מלאים במשטר הנישול, הכיבוש והרס החלום הלאומי, זכותו המלאה להסגיר אותם לרשויות החוק שלו, גם אם יוצאו להורג. האצ"ל, הלח"י וגם ההגנה, שניהלו מאבק לאומי בתנאים דומים, חיסלו בלי היסוס יהודים שראו אותם כבוגדים. האם אני אוהב את העובדה שהפלסטינים עושים את זה? ממש לא, אבל תסלחו לי אם אני מסרב להזדעזע.

במקביל, הייתי מציע גם להוריד הילוך אחד במחול הצדקנות המשתולל אצלנו. אלו שתומכים בהפצצות על עזה, שנהרגים בהם אזרחים רבים, ומצדיקים כל חייל שהרג אזרח פלסטיני בלי לבדוק את הנסיבות, נראים ממש מגוחכים כשהם מתעניינים פתאום בחיי פלסטינים רק כשהם בוגדים בעמם ומוכרים קרקעות למפעל ההתנחלויות. גם לא נראה שהם מודאגים במיוחד כשישראל מסגירה פעילים אסלאמיים לעינויים אצל המנגנונים, במסגרת התיאום הבטחוני. קצת בושה לא היתה מזיקה להם.

קצת בושה לא היתה מזיקה להם: שרת המשפטים איילת שקד

קצת בושה לא היתה מזיקה להם: שרת המשפטים איילת שקד

ולבסוף, הנושא החשוב האחרון הוא הקמפיין משולח הרסן שמתנהל נגד ארגוני השמאל וזכויות האדם. מקהלה של פובליציסטים מהימין, מלווים בפוליטיקאים אוהדים וטוקבקיסטים זועמים, מנסים לסלק מהזירה הציבורית את כל מי שלא מתאים לתפיסת ה"פטריוטיזם" הצרה שלהם. כשאני רואה פעיל ימין ידוע אחד מצטער שנגמר לו המרשמלו לאור ההצתה של משרדי בצלם, אחר שמתפאר בכך שבקרוב "יעשו גזנגה משפטית" לארגוני השמאל, ושלישי שרוצה לרדוף כל ארגון שפועל למען זכויות הפלסטינים – אני תוהה על שפיות דעתם של הפטריוטים מטעם עצמם. עזבו לרגע את הטענה, המגוחכת בעליל, שתדמיתה הנמוכה של ישראל בעולם נובעת מהסתה של אותם ארגוני שמאל או של עיתון הארץ, כאילו שספקי וצרכני החדשות בעולם הם רובוטים שיקבלו את דעת הימין אלא אם יאמרו להם אחרת. מישהו חושב שתדמיתה של ישראל תשתפר אם היא תרדוף ארגוני זכויות אדם, עד כדי כך שעיתוני מיינסטרים מובילים בעולם המערבי משווים אותה לסין, ואפילו מחלקת המדינה מגנה אותה? טירוף מוחלט. מה גם שמסעות ציד מכשפות מהסוג הזה נוטים להתרחב, כאשר גם אנשים שנחשבו פעם ימנים מובהקים (רובי ריבלין, למשל) כבר מנודים כ"סמולנים". כל אלו שמצטרפים למקהלה שמוקיעה "בוגדים" בכיכר העיר ומוציאה אותם אל מחוץ למחנה, יופתעו מאד לראות כמה מהר האש תגיע אליהם.

ותרשו לי לסיים בחדשות מהחזית. אתמול, באמצעות עבודת נמלים ומסע שכנוע מפרך, הצלחנו, קבוצה של תומכי ישראל באגודת ההיסטוריונים האמריקאים (אחת האגודות האקדמיות הגדולות והחזקות ביותר בעולם המערבי) להדוף הצעה של תנועת BDS שנועדה לקדם חרם על ישראל בשלבים. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל ההצעה היתה בעיקרה גינוי של הרס החינוך הפלסטיני בידי ישראל, באופן שיאפשר להעלות החלטה לחרם חלקי או מלא בשנה הבאה. בין הטיעונים שלנו, שעשו רושם חזק מאד על החברים, היה דו"ח של עמותת גישה – אחד מארגוני הקרן החדשה שהמקהלה הימנית מוקיעה חדשות לבקרים – שהראה כי ישראל דווקא הגדילה את מספר הסטודנטים מעזה שקיבלו אישורים לעבור בשטחה כדי ללמוד בחו"ל. אנשי ה-BDS, ברוב טמטומם, קישרו לדו"ח הזה, למרות שהוא הוכיח את ההיפך ממה שטענו. פעם אחרי פעם אמרנו – אנו תומכי ישראל – לקהל ליברלי בעיקרו של היסטוריונים, שישראל, חרף כל פגמיה, היא חברה דמוקרטית ופלורליסטית שנותנת מרחב פעולה חופשי גם לדיסידנטים; שהחברה הישראלית מגוונת ומורכבת, ויש בה גם אנשים שמתנגדים בחריפות למדיניות הממשלה. אם תנצחו בקמפיין שלכם, חברים מימין, תפרקו אותנו מהנשק. לא נוכל להעלות את הטיעון הזה כשנצא שוב למאבק נגד אויבי ישראל בשנה הבאה.

 

 

 

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ינואר 11, 2016, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 67 תגובות.

  1. אכן כל מילה מדוייקת בניתוח הכתבה והתגובות לה.
    עם זאת הסייפא עצובה יותר. העליהום הפסיכי על מי שחושב אחרת – (נמאס מהביטוי סמול/ שמאל) מדאיג וצובר תאוצה מהירה מידי….

    • עיוות מוחלט של האמת..כל הכעס על ארגוני השמאל למינהם מתרכז בפעילות שלהם מול העולם. הם יכולים להיות צודקים מוחלטים (והם לא) ברגע שהם פועלים נגד המדינה וצה"ל בעולם כולו בפרלמנטים באירופה בתערוכות זוועה בבירות העולם, בקמפוסים בארה"ב בכנסים בדרום אפריקה ובאוסטרליה..בוועדות באו"ם ובכלל. .
      בסוף המאמר הזה מספר דני אורבך על הצלחה להדוף הצעה של תנועת BDS שנועדה לקדם חרם על ישראל בשלבים באגודת ההיסטוריונים האמריקאים.
      המצחיק הוא שהאיש כבר לא שם לב שהוא חי בזהות כפולה..באמת אפשר להבין את אלה שמסתובבים בקמפוסים בארה"ב ולהפיץ שקרים על חיילי צה"ל שמבצעים פשעי מלחמה ומצד שני לנופף בהצלחה לטרפוד חרם על ישראל?
      אדם שמאמין לשקרים ולפוזה של עצמו ובלבד שתהיה זאת פוזה של שוחר צדק מיוסר, נשגב ונרדף הוא רץ לחו"ל להוציא דיבתה של הארץ הזו רעה וצועק אני בעד ישראל אני נגד הBDS ..

      הנזק הוא עצום כשרונית מטלון סופרת נחשבת ופרופ' באוניברסיטת חיפה מתראיינת לעיתון הנפוץ ביותר בצרפת וקוראת למדינה שלה מדינת אפרטהייד והמאמר הזה זוכה לאין ספור תגובות ומתועד ומדובר בכל התקשורת הצרפתית אז אתה מבין שאם נביא מאות מסבירנים לא נכסה את הנזק שהיא גרמה..אולי דני אורבך יצליח גם בצרפת למנוע חרמות על ישראל הוא יחבק את גב' מטלון בהערצה ויצא לצרפת לעזור במלחמה נגד הBDS

      שדני דיין איש ראוי יושב בבית כבר 3 חודשים ולא יכול להגיע לתפקידו כשגריר ישראל בברזיל מינוי רישמי של ממשלת ישראל שטורפד ע" חבריו "הדמוקרטים" מהשמאל של דני אורבך אז אנחנו מבינים שיש כאן מלחמה איומה של ישראלים יהודים במדינתם שלהם. הם מושכים את הקרקע מתחת לרגליים של כולנו..

  2. אם כבר מקפידים על עובדות – למיטב ידיעתי עזרא נאוי הורשע לפני עשרים וחמש שנה על כך שקיים מערכת יחסים ממושכת עם קטין בן 15. זה פשע. זה אסור וזה חמור. טוב שנענש על כך. מהכתיבה שלך נוצר הרושם שהוא אונס ילדים כיום באופן אכזרי. למיטב ידיעתי זו לא האמת.

  3. לדבריך, אילנה דיין היתה צריכה לשדר את התחקיר בכל מקרה, ואין לה שום אחריות על מה שעושים איתו אחרים. לפי ההיגיון הזה עצמו, מה בעצם פסול במעשיו של נאווי? מדוע הוא צריך לקחת אחריות על העינויים והרצח של סוחר האדמות מרגע שייפול לידי מנגנוני הביטחון של הרשות? בדוחק ניתן לומר שההבדל בין נאווי לדיין הוא היסוד הנפשי – שנאווי בונה על הרשות שתענה ותרצח, בעוד שדיין מתנגדת להצתת משרדי בצלם – אבל רק בדוחק, שכן מתנגדת או לא, אי אפשר לחמוק מהשאלה מה היה ניתן לצפות שייעשה בתחקיר. על דרך ההקצנה נדמיין תחקירן גרמני בשנת 1944 שמגלה שכומר מסוים הוא למעשה יהודי מתחזה; האם הטיעון שהשמעת בזכות דיין עומד גם לאותו תחקירן מדומיין, אם יבחר לפרסם את המידע, אע״פ שבכך יגזור על הכומר המתחזה מוות? בקיצור, נראה שלטיעון הזה אין תוקף גלובלי ומוחלט, והכול תלוי בנסיבות. האם הגענו, בישראל 2016, למצב שבו אדם הגון צריך להתחיל לצנזר כל דבר ביקורת על השמאל כדי לא לשפוך דלק על המדורה? אני לא יודע, ובכל מקרה מדובר בסיטואציה מחורבנת, אבל אני ממש לא חושב שתשובה חיובית היא מופרכת לחלוטין, ומכאן שהביקורת על דיין לאו דווקא מטילה צל כבד על יושרתו של מי שמתח אותה.

    • אנחנו לא בגרמניה הנאצית ולא באף מדינה דיקטטורית אחרת, אלא במדינה דמוקרטית עם עיתונות חופשית. תפקידה של עיתונות חופשית היא לומר את האמת. כל דבר אחר הופך אותה לעיתונות פוליטית מגוייסת.

  4. דני,

    סליחה על הבורות, אבל מה המקור לכך שעונש המוות ברשות בוטל בשנת 2005? לדוגמה בדו"ח ההוצאות להורג של אמנסטי משנת 2009 היו בראשות הפלסטינית 17 הוצאות להורג:

    http://www.amnestyusa.org/pdfs/DeathSentencesExecutions2009.pdf

    • העונש לא בוטל. אבל עבאס לא חתם על הוצאתו לפועל מאז 2005. מה שלא מנע משירותי הביטחון הפלסטינאים והפתח-תנזים לחסל אנשים שנחשדו בסחר קרקעות ושת"פ עם ישראל.

      לא בטוח לגבי מה שקורה למי שהוצאו נגדם גזרי דין מוות. מניח שהם פשוט נמקים בכלא ללא אפשרות חנינה.

    • הוא קיים רשמית, אבל אבו מאזן לא חותם על פסקי הדין. כך שהוא מבוטל בפועל.

  5. חלק מהבעיה בפעילות החברתית-פוליטית בישראל היא בדיוק שחלקים קריטים בה מתבצעים על ידי אנשים מקצוות הקשת הפוליטית מימין ומשמאל.

    בדיוק כפי שאין ארגון ימין מתון המקיים בדק בית על עוולות צה"ל בשטחים או על אלימות מתנחלים כלפי פלסטינאים אין ארגון שמאל מתון שעושה בדק בית דומה לזה שהשתולים עשו בתאיוש.

    "The best lack all conviction, while the worst Are full of passionate intensity."

    זה מובן- בדרך כלל המוטיבציה הפנימית לעסוק בפעילות פוליטית מגיעה ממי שמרגיש לגביה הכי חזק ורגשות חזקים יותר מצויים בקצוות בהם יש אובססיה לדבר אחד ואי עניין במורכבויות הסיטואציה. הכרה במורכבויות מנקזת את הלהט המהפכני מטבע היותה.

    אבל זה גם מסוכן.

    yeats כתב את זה על האפוקוליפסה ולא בכדי.

    Things fall apart; the centre cannot hold;
    Mere anarchy is loosed upon the world,

    ועכשיו אגיד משהו שדני לא יאהב. לא תמיד היו הקצוות הפוליטיים כה דומיננטים במגזר השלישי בישראל. אני זוכר את ימי בקרב שלום עכשיו בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 אולי הייתי פשוט יותר צעיר ותמים אבל אם אני משווה את התרשמותי לעשור מאוחר יותר הרי שברור שדרג השטח וגם חלק גדול מהדרגים הבכירים יותר הרבה יותר רדיקליים. ושלום עכשיו פינו את מקומם בקדמת הבמה לארגונים רדיקליים בהרבה.

    איך זה קרה?

    חלק מזה נובע מקריסת ערכי השמאל (והימין) הממוסד בעקבות האינטיפדה השניה, היצירה מלבנון, ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה.

    אבל נראה לי שחלק מזה הוא גם תוצר של מנגנוני המימון של המגזר השלישי. טרם האינטיפדה השנייה, ובטח שטרם אוסלו, ארגוני השמאל גייסו את מרבית כספם מהציבור הישראלי וכך גם ארגוני הימין. גם אם קיבלו מדי פעם שנרור מתורם יהודי אמריקאי היה זה היוצא מהכלל המעיד על הכלל.

    מבול המימון החיצוני הביא למרוץ חימוש בין תורמי ימין פרטיים לבין תורמי שמאל ממשלתיים ופרטיים. המרוץ הזה לא עושה טוב לחברה הישראלית. הוא נוטה להעצים ארגונים רדיקליים על פני ארגונים מתונים ופרטים רדיקליים באותם ארגונים על פני פרטים יותר מתונים.

    יכול להיות שהפתרון, כפי שאמרה אנה/יוליה הוא שארגון מתון, נטול אגנדה רחבה יותר של "סיום הכיבוש בכל מחיר!" ינסה למלא את הנישה הנחוצה של הגנה על זכויות הפלסטינאים בדרום הר חברון. ושארגון דומה יחשוף פגמים בצה"ל במטרה לתקן אותם ולהעניש את האחראים ולא מתוך הנחה שהם אינם ברי תיקון ושמבצעיהם הם קורבנות הכיבוש.

    אבל מי יממן ארגון כזה? איך הוא יוכל לנסות אפילו להתחרות עם ארגונים היונקים על עתיני המימון המדינתי הזר אלא אם יציג את עצמו לתורמים ימנים אמריקאים משוגעים לדבר כתרופת נגד ל"שמאל הקיצוני"? ואם יציג את עצמו כך אז מה הישגנו לעזאזל?

    נקודה למחשבה.

    • מה שנשאר מ'שלום עכשיו' זה דווקא מימון….

    • הייתי פעיל בשלום עכשיו בסוף שנות ה-90 ומאד פעיל (יחסית) בתחילת שנות ה-2000. הנה כמה תובנות ממה שראיתי.

      1) להפגנות קטנות, לסיורים ועידות, דיונים והרצאות באו בדרך כלל (אבל לא רק) אנשים שהיו שמאלה מההנהגה והתפיסה העצמית של שלום עכשיו. אני חושב גם לפני האינתיפדה, אבל יותר בהמשך. כדאי גם לציין שחלק מדרך הפעולה של רדיקלים היה לבוא לאירועים של הארגונים היותר מתונים. בדרך כלל הם מוצאים דרך להתבלט.

      2) אני חושב שרכזים של שלום עכשיו היו גם יותר שמאלה מההנהגה. חלק מהם זזו יותר שמאלה אחרי שלום עכשיו, אבל אני לא שמרתי איתם על קשר רציף.

      3) במזכירות שלום עכשיו, שזה לכאורה ההנהגה (לא באמת) ישבו כל מיני אנשים, רבים מהם שהיו שייכים גם לארגונים אחרים. חלק מהם קיצוניים יותר חלק פחות. בסך הכל זה לא קשה להיות חלק מהמזכירות. גם אני הייתי שם קצת זמן.

      4) לאחר התפרקות תהליך השלום ותחילת האינתיפדה שלום עכשיו הייתה מאד משותקת. בתקופה הזו התחילו לצוץ כל מיני ארגונים, ביניהם תעיוש ואחר כך שומרים שתיקה. כמות לא גדולה אך רעשנית של שמאלנים הסתובבה וחיפשה מה לעשות, והיו כל מיני התארגנויות. רבים מהאנשים האלה נטו להיות יותר רדיקליים. אפשר היה לבוא במגע עם כל מיני אנשים (חלקם די תמהונים). הנסיון של דני עם תעיוש לא מפתיע אותי. בכל מקרה, ההתארגנויות האלה הצליחו לקבל יותר תשומת לב מצד אנשים שחיפשו פעילות וגם יותר תשומת לב תקשורתית, למגינת ליבם של מנהיגי שלום עכשיו.

      5) שמתי לב שכשפעילים בתוך הקצה של השמאל הציוני גבול השמאל הרדיקלי, קל להיסחף לתוך מציאות אחרת.

      6) אני לא יכול לדבר במדויק על מקורות המימון של שלום עכשיו. בתקופה שהייתי שלום עכשיו כבר קיבלו חלק מהכסף שלהם מהאיחוד האירופי בשיטה של matching – מול מה שהם אספו ממקורות אחרים. היה את הארגון האמריקאי "החברים של שלום עכשיו." למרות שמישהו שאני מכיר אמר שעל כל דולר שהם אספו 70 סנטים נשארו בארה"ב. בכל מקרה, אני לא יודע אם שלום עכשיו הפכו להיות יותר תלויים במקורות בחו"ל מאז 2000 לעומת קודם. אני די בטוח שהיה להם יותר קשה לאסוף כסף.

      אם אני לא טועה, יועז הנדל ניסה להקים ארגון זכויות אדם לא שמאלני, אני לא יודע עד כמה זה הצליח.

      אבל, אולי יהיה יותר פשוט עם צה"ל והמדינה יתייחסו ברצינות לביקורת בנושאי זכויות האדם ויחליטו עם לקבל או לדחות אותה בהתאם לנסיבות ולא בהתאם לדעות הפוליטיות של הארגונים?

      • "זכויות אדם כחולבן": http://www.izs.org.il/?father_id=114&catid=449

        האם הארגון הזה ממשיך לפעול ברצינות מאז הקמתו בשנת 2013?

        קראתי את הספר החדש של הנדל והוא מזכיר את הארגון הזה בין השאר בתור מה ששוברים שתיקה היה צריך להיות.

      • אם כבר מדברים על הנדל, מה עם ארגון זכויות האדם הימני שלו? הוא היה יכול להיות יעיל וחשוב מאד, אלמלא היה מחליט, מעודף פטריוטיות, למסור את המידע שלו אך ורק לצה"ל בסודיות. אפילו אם הוא עושה את זה, ואין שום ראיה לכך, שום גוף בירוקרטי לא יפעל רק ב"טוב" בלי לחץ כלשהו עליו, ציבורי או פוליטי.

      • נראה שהיית פעיל יותר עמוק וליותר זמן ממני (אם להיות כנה 80% מהאטרקציה עבורי היו הבנות)- התרשמויותיך מעניינות מאוד.

        כן, יהיה עדיף אם צה"ל והמדינה יתייחסו ברצינות לביקורת בנושאי זכויות האדם. אבל:

        א. גוף ארגוני, כל גוף ארגוני, מגיב בעיקר ללחץ, לא לטיעונים.
        ב. הלחץ העיקרי בדמוקרטיה הוא דעת הקהל.
        ג. דעת הקהל, עד כמה שהגורמים המדווחים על הפרת זכויות אדם נתפסים בעיניה כלא אמינים, מוטים אוטומטית, בעלי דעות פוליטיות חריגות בהרבה מהנורמה (כשאלו אינן נתפסות כתלויות זכויות אדם) ועויינים או מבטלים את העדיפויות האחרות של הציבור (ביטחון, תחושת זהות מסויימת, רווחה, הכרה, ריבונות) מגיבה נגד המסר של אותם גורמים.
        ד. משום כך בדיוק ארגון זכויות שאינו מזוהה חד משמעית עם השמאל הרדיקלי היה יכול להשפיע על תודעת הציבור הרבה יותר. זו בדיוק הסיבה ש"שלום עכשיו" מתעטף ביריב אופנהיימר והסיבה ששוברים שתיקה ניסו להציג את עצמם כחיילים ציונים פטריוטים ונורמטיבים מבחינה פוליטית.

        וכמובן- עבור מרבית הציבור (טוב, עבורי, ואולי אני משליך על הציבור. אבל נראה לי שלא). "זכויות אדם" אינן איזושהי נקודת משען ארכימדית עליה סובב העולם. למעשה הן לא יותר מקיצור דרך מחשבתי ומוסרי למערכת שיקולים הרבה יותר סבוכה המבוססת על מחוייבות תלויית הדדיות בין בני אדם. וגם, כמובן, בלם לקיצוניות של האינטרסט האישי והקולקטיבי וההתלהמות הנובעת מהסכסוך המתמשך. אבל הם לא ערך עליון בזכות עצמו.

        אז צה"ל, והממשלה, והציבור בהחלט עשויים לשמוע ולהפנים וגם להסכים עם העובדות שבתיאורם של שוברים שתיקה למה שהכיובש עושה בחברון… ואז להחליט שלמרות זאת על הכיבוש להימשך ושהצעדים לצמצום עוולותיו יהיו מוגבלים על מנת לא לפגום בשיקולים אחרים.

        החלטה נכונה? לא בהכרח. אבל הקטע בדמוקרטיה הוא שאתה צריך לקבל גם החלטות לא נכונות לדידך כלגיטימיות- תוך כדי שאתה פועל לשנותן.

      • יונתן, יש לך הרבה מאד נקודות נכונות כאן, ואני מסכים עם רובן. הביקורת שלי היא יותר כלפי השמאל הממוסד והמרכז: כל עוד אתם לא תעשו את העבודה הזאת, אנשים כמו נאווי יעשו אותה.
        מסכים במיוחד שהאוטיזם המוסרי של דת זכויות האדם, שמחשיב עקרונות מופשטים יותר מאשר את השיקולים המורכבים שעומדים בפני מקבלי החלטות במציאות, גרמה נזק אדיר לנושאיה, ששבויים בתיבת תהודה של מילייה בינלאומי ("החברה האזרחית הבינלאומית") ומנותקים להפליא מהחברות שסביבם.

        הנקודה השנייה שהשמאל צריך להדגיש, ואף גוף שמאל למיטב ידיעתי לא מדגיש אותה עד היום, היא ההפרדה בין שלושה אלמנטים שונים: הכיבוש בגדמ"ע, הנישול בגדמ"ע והאכזריות היומיומית שמתלווה אליהם. הטיעון שלעת עתה יש להמשיך בכיבוש משיקולים בטחוניים, הוא טיעון שאפשר להסכים או לא להסכים איתו, אבל אין ספק ברצינותו. ארגוני זכויות האדם צריכים להדגיש שגם אם אין ברירה אלא להמשיך בכיבוש *כרגע*, יש להפסיק את ההתעללות בפלסטינים שנועדה לשרת את האינטרסים של מפעל ההתנחלויות ולא את הכורח הבטחוני. כלומר – כיבוש נטו עד שנגיע להסדר, מה שהכרחי לביטחון ולא יותר. זה אומר, בין היתר, להכריז שגם אם לא מפנים התנחלויות ממוסדות כרגע, כן מפנים מאחזים לא חוקיים על קרקע פרטית, ובוודאי מונעים הקמה של התנחלויות חדשות, גם על אדמות מדינה וגם על אדמות פרטיות; זה אומר שבסכסוך מקומי בין פלסטינים למתנחלים, לא מצדדים בהכרח במתנחלים; וזה אומר, גם, שמפסיקים את החגיגה של סוחרי הקרקעות הנכלוליים כמו אסף נחמד ודומיו, ואת תעשיית הזיופים של המשת"פים שלהם נוסח מוחמד "מייק" מראגה. המסר של כיבוש נטו, לדעתי, ידבר לחלקים נרחבים יותר בציבור הישראלי, אבל לשמאל קשה לבטא אותו בגלל הסלידה העמוקה שלו מהכיבוש. זה משהו שחייבים לשנות.

    • האם אתה מוכן לתרום סכום חודשי (או שנתי) קבוע ל"שוברים שתיקה" (או כל ארגון אחר) אך עם תנאים?

      • אני אישית כן. אעדיף ארגון שנוקט עמדה נייטרלית בנוגע לשאלות שהן במהותן פוליטיות

        (על אף שלי יש דעה מאוד ברורה- הפרדה ופינוי אזרחי עכשיו ממרבית הגדה (מרבית זה 80%), שליטה צבאית באזור המפונה מדית עצימות משתנה על פי הצורך בעתיד הקרוב ותקווה להסכם דו צדדי (לא בינלאומי) בעתיד הרחוק)

        ושמטרתו העיקרית לחשוף בפני צה"ל ובמידה שזה לא מטופל (ואולי גם אם כן) בפני העיתונות והציבור הישראלי עבירות על דיני המלחמה ואת מציאות הכיבוש בשטחים.

        בלי קשר לאיך מנהלים או פותרים את הסכסוך הציבור הישראלי צריך לדעת במה זה כרוך וצריך לשמור על דרג הפיקוד בצבא שלא יעלים עין מהפרות של דרגי השטח (ועל הציבור שלא יעלים עין מהפרות של דרג הפיקוד).

  6. מאמר חשוב ומדויק. יישר כוח!

  7. דני, ככל הנראה לא מדובר בהצתה במשרדי "בצלם". בבקשה לתקן.
    השמאל הקיצוני יצטרך למצוא סיבות אחרות להמשיך בתחושת הקורבניות שלו (רומנטיקה של קדושים מעונים) ואני בתור ימני אוכל לנשום לרווחה שיש לי סיבה אחת פחות להתבייש (אני חייב להודות שלצערי היו הרבה מקרים כאלה בזמן האחרון).

  8. דני נפלא! "תחושת קורבניות של השמאל…. "

    עאלק זעקות השבר והקוזאק הנגזל על רקע (כן או לא) חקירות קשוחות, של חברי המרד היהודיים, אלה היו שירי הלל או משהו? פתאום יש יד קשה … עשרות שנים הייתה דווקא לרוחו של הימין הלא מיבב לכאורה
    (אמת שלנושא הקצנות של שני המחנות , מעניין באמת לקרוא את יונתן בוקסמן כאן , בתגובות מהבוקר)

    • לרועי, אתה מזכיר לי סיפור שקראתי פעם איפושהו (כנראה לא התרחש במציאות אבל יש לו פואנטה):

      כאשר בריה"מ סיימה לבנות את המטרו של מוסקבה היא הזמינה עיתונאים אמריקנים לבוא להתרשם מהישגי הסוציאליזם (לצרכי תעמולה).
      הגיעו מספר עיתונאים וראו איזה תחנות יפות הקימו ושמעו הסברים וכו' כשלפתע אחד העיתונים קטע את המארח ואמר לו: "הסתכלתי בלוחות הזמנים שפירסמתם ובדקתי מתי מגיעות הרכבות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, או מאחרות במידה ניכרת או לא מגיעות בכלל. למה צריך תחנות כל כך מפוארות אם אנשים לא יכולים להגיע לאן שהם צריכים בזמן? שום דבר לא עובד אצלכם כמו שצריך".
      אז הנציג הסובייטי ענה לו: " ואצלכם מבצעים לינצ'ים בשחורים".

      חזרה לכאן ועכשיו. תחושת הקורבניות קיימת גם בימין הקיצוני. נכון. מעולם לא טענתי שלא. למעשה דעתי בנוגע לחקירות של החשודים בטרור צריכות להיעשות ללא משוא פנים וללא אפליה. דין מחבל ערבי כדין מחבל יהודי. עד הסוף. הנה מאמר שמתמצת את זה יפה:

      http://mida.org.il/2015/12/22/%D7%9B%D7%9F-%D7%96%D7%94-%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99/

      והנה לינק לבלוגר נידח על תחושת הקורבניות של שמאלנים קיצונים בארץ רחוקה, רחוקה…
      רלוונטי לצערי גם למקומותנו:
      https://dannyorbach.com/2013/02/22/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A3-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95/

  9. כמה הערות עובדתיות.

    1. עזרא נאווי מתפאר למצלמה בכך שגרם לחיסולם בעינויים של ארבעה מוכרי קרקעות ליהודים.
    הביטוי "קודם כל זובור ואחר כך גז'נגה" הפך כבר למטבע לשון.
    אני חוזר, ארבעה מעשי רצח.

    2. בנוסף לכך הוא הודה למצלמה שגרם לחיסול של אחד "אבו חליל" שהעז לאפשר למתנחלים לעבד את אדמת משפחתו בתמורה לעיבוד אדמה אחרת.

    עד כאן הכל עדות של עזרא נאווי למצלמה.
    האיש הודה בסדרה של מעשי זוועה והתגאה בכך.

    3. עזרא נאווי, יחד עם עוד פעיל תעאיוש ופעיל בצלם ניסו לארגן אמבוש לאזרח ישראלי שכונה בתחקיר "מוסה", צילמו אותו, ניסו לברר עליו פרטים, הכל במטרה לתפוס אותו ולהעביר אותו לידי הרשות במטרה שירצח.

    4. גם אני שמעתי כאילו הפסיקו להוציא להורג מוכרי קרקעות, האם יש לך סימוכין לכך?
    כבר הביאו לפני את דו"ח אמנסטי שמראה שבהחלט מענים ורוצחים מוכרי קרקעות, ידוע לי לפחות על רצח אחד וכן על סוחר קרקעות בן 70 שהאיחוד האירופאי התערב למניעת הוצאתו להורג ב 2012.

    והכי חשוב.
    עזרא נאווי ושני פעילי השמאל האחרים הם צבועים, פושעים וחלאות שלכאורה אינם מייצגים אף אחד.
    עשבים שוטים אם תרצה.

    אילו דוברי השמאל היו אומרים "הם עשבים שוטים" אי אפשר היה להכליל.
    הבעיה היא שזה לא מה שאמרו.

    ארגון בצלם בתגובה רשמית הצדיק את המעשים, פיזר כמה שקרים בוטים וטען שכל מה שפעיל בצלם עשה היה לפנות לרשויות המוסמכות, הבטחון המסכל הפלשתיני, כדי שיענו וירצחו אזרח ישראלי.

    גדעון לוי טען שהתחקיר לא היה צריך בכלל להיות משודר.

    עמירה הס כתבה הבלים כהרגלה. הצליחה להיות גם גזענית, גם מטומטמת וגם בהמה.

    זהבה גלאון גינתה את נאווי אבל תקפה את הפרסום.

    א.ב. יהושע, כן ההוא שכתב פעם ספרים, טען שזה לא עניננו אם אנחנו מוסרים לפלשתינים אנשים והם קצת רוצחים אותם.

    ארגוני זכויות האדם הפכו לארגונים שמצדיקים עינויים ורצח.
    הבעיה אינה נאווי וחבורת הפושעים שסביבו, הבעיה היא בערוגה בה הם גדלו.
    זה לא שיש לכם עשבים שוטים בערוגה, כל הערוגה היא ערוגה של עשבים שוטים.

    • יש לך חוצפה בלתי נתפסת. כמחנה שכל מעשי האלימות הפוליטית במדינת ישראל, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הגיעו ממנו; כמחנה שמגבה באופן ממסדי גזלת קרקעות והקמת מאחזים בלתי חוקיים – ואחדים מהם, כמו עדי עד, הם בלתי חוקיים לדעת כל, לא הייתי מדבר על ערוגות של עשבים שוטים. עינוי בידי הביטחון המסכל? לא נראה לי שזה מפריע לך במיוחד, כשישראל הרשמית מסגירה לאותו הארגון בדיוק פעילי חמאס, גם כאלו שעוסקים למשל בפעילות פוליטית ולא צבאית, כדי שיענו אותם באופן שיטתי. רק כשמדובר במשתפים של מפעל ההתנחלויות שלך אתה פתאום דואג לשלומם ? קצת בושה לא היתה מזיקה לך.

      בנוגע למעשי רצח – אין רצח ללא גופה וללא קורבן. אפשר בהחלט להאשים את נאווי בחגיגה על דם, ועשיתי את זה כאן בפוסט , אבל כל עוד אין קורבן ספציפי חכה עם האשמות הרצח. מה גם שמדובר בעונש מוות רשמי, אם כי לא מיושם רשמית, וזכותו המלאה של אזרח פלסטיני לשתף פעולה עם רשויות החוק שלו.

      זכויות אדם של פלסטינים לא מעניינות אותך באמת . אחרת היית מוחה קודם כל נגד התיאום הבטחוני . מה שכן מעניין אותך, זה להמשיך בהשתלטות על מקסימום שטחים בגדה המערבית.

      בנוגע לשמאל , יש הרבה מאד מה לבקר, אפילו בחריפות, בו ובהתנהלותו. אבל המטרה שלשמה הוא נאבק, סיום משטר הנישול שמתחפש לכיבוש צבאי, היא צודקת מאין כמותה. ולשם כך נמשיך להיאבק.

      באשר לנאווי, דעתי עליו הובעה בפוסט. אם רוצים להחליף אותו, שמישהו אחר, אולי מהמחנה שלך, יעשה את העבודה שלו. עד אז הוא ימשיך להיות שם.

      • בהקשר הפלילי בלבד דעתי הלא-מלומדת כלא משפטן:

        א. יש קנוניה לרצח גם אם לא לרצח.
        ב. יש חשד לרצח או התעללות בעבר (אבו חליל והאחרים)
        ג. לא מדובר בפעילות מעצר פורמאלית ומשפט פתוח אלא ב"זובור וזגאנגה". משום כך, אין זו נכנסת תחת השמיכה החוקית הדקה של "מנגנוני שמירת החוק" הפלסטינאים.
        ד. בכל מקרה מדובר במכירת קרקעות בשטחי C עליהן הן לרשות הפלסטינאית שיפוט, גם אזרחי, כלשהו וזאת ע"פ הסכם בינלאומי עליו הם חתומים. משום כך ממילא פנייה אליהן אינה יכולה להיחשב כפנייה לרשויות החוק המוסמכות גם אם מן דהו חושב שעליהן להיות בעלות הסמכות.
        ה. מדובר בקנוניה לפתות אזרח או תושב ישראלי לתוך שטח A בשליטת הרשות הפלסטינאית כדי שיעבור את ה"זובור-זגנגה". אני לא בטוח תחת איזו קטגוריה של עבירה זה נכנס אבל די בטוח שזו אכן עבירה שפיטה על ידי הרשויות הישראליות גם כשפלסטינאי מבצע אותה גם אם בעיני עצמו היא לא.

        עד כאן לפלילים.

        בנודע לפעילות זכויות האדם גרידא- פעילות זו ערכה עומד לה בפני עצמה בלי קשר לנאווי ונאסר. במישור הפרקטי כשארגון רציני כמו "בצלם" מטמא את עצמו בגיבויים של אלו במקום לנתק כל מגע יכולתם לקדם פעילות זו- ניזוק.

        המאבק בכיבוש- מטרה פוליטית לגיטימית. היא לא שוות ערך לקידום זכויות אדם. ואף אחת מהאגנדות לא מרוויחה מכך שכורחים אותן יחד.

        מי ימלא את הנישה של נאווי? עדיף היה אם ארגון שאינו מזוהה עם השמאל הרדיקלי היה עושה זאת. למרבה הצער הטבע האנושי של העלמת עין ממה שלא מתיישב עם האגנדה שלך ומשיכת הרדיקלים למאבק בני אור ובני חושך יקשה על יצירת ארגון אוטנטי ורב משתתפים כזה. המציאות של מירוץ החימוש המימוני יקשה על כך עוד יותר.

      • אם בצלם ידרוש התנהגות נקייה מכל רבב מעובדיו הפלסטינים, כולל נייטרליות גמורה במאבק הלאומי ואי שיתוף פעולה עם רשויות החוק שלהם עצמם, לא יהיו לו עובדים פלסטינים. לעומת זאת, בהחלט הגיוני לדרוש סטנדרטים כאלו מעובדיו הישראלים של הארגונים, בין אם יהודים ובין אם ערבים.

      • אילו עבר תחקירן כלשהו בסוף דצמבר 2008 בבתיהם של אנשים רבים בארצות המפותחות של העולם, שעה שהם התבוננו בדו"חותים הפנסיוניים, והקליט את מה שהם אמרו על בנקאי וול סטריט האחראים למצב שהתבטא באותם דו"חות, סביר להניח שהתחקירן היה משתכנע בכך שבנקאי וול סטריט ואמהותיהם נמצאים בסכנה מיידית של אונס המוני…
        מותר לאדם להיות בעל מחשבות אפלות ופה מלוכלך. זה לא יפה, ומלמד בהחלט דברים רעים על אותו אדם, אבל זה לכשעצמו אינו פשע.
        כל מי שמכיר קצת את פועלו של נאווי יודע שמערכת הבטחון הישראלית עוקבת אחריו (ויש שיאמרו מתנכלת לו) מזה שנים. אם היא לא מצאה חשד סביר לעבירה פלילית במעשיו, קשה להאמין שמרגל-דה-לה-שמאטה עם מצלמה מסתרת יצליח. כל היתר זה רעש, צלצולים, פעמוני הסברה ו"תנו בלייק". אפשר לשחק במשחק ההזדעזעות הקדושה, אבל לא ברור לשם מה.

      • אני לא מקבל את ההקבלה הזאת. אם נאווי היה רק מנבל את פיו ו"מאחל" איחולים שונים לסוחר ולבני משפחתו, זה דבר אחד. כאן מדובר במשהו אופרטיבי: הסגרה לביטחון המסכל, שהוא התפאר בו באופן מפורש.

  10. כדאי לתקן את החלקים שקשורים להצתה שכנראה לא הייתה במשרדי בצלם.

    סינגור על ישראל על ידי טענות מהסוג של "לא כולם בישראל כאלו, יש גם כמנו שאנו בעצם חושבים כמוכם, ואם תטילו חרם תקשו עלינו להפוך את שאר הישראלים לכמונו כמוכם", מועילות בטווח הקצר ומקשות בטווח הארוך.

  11. תודה רבה רבה, זה בדיוק מה שגם אני חושב

  12. אם לא מצליחים להסכים על נקודה אחת, במאמר אחד, בעם אחד. מהיכן נשאב את הכוח להשכין שלום?. אצלי השלום מתחיל כל יום מחדש. אצלי השלום הוא נקודתי. השלום האחרון שלי היה ביום חמישי שעבר. דפיקות רמות בקיר הבניין הפריעו לביתי לישון. הייתי בטוח שהשכן הסורר שב להלעיט אוזניי בדציבלים. שינסתי את מותניי, לבשתי את חליפת האיומים ויצאתי לדרך, חמוש בעצבים. להפתעתי, גיליתי שמקור הרעש הוא פועל(בן-דוד) ששובר את קיר הבניין כדי לאתר נזילה. לאחר ליטוף הברז הפרטי שלי והצצה חטופה בשעון המים, שאלתי את בו-דודי איך הוא אוהב את הקפה שלו. "שחור-חזק" הוא ענה, עליתי חזרה למעלה, והכנתי לו כוס קפה ענקית והוספתי גם סיגריה לקינוח. ירדתי למטה, וללא מילים הושטתי לו את הקפה ביד אחת, ואת הסיגריה שלפתי מהיד השנייה. הוא היה כל-כך מופתע, (בעיקר מתרגיל הסיגריה) עד שפיו נדם! כל שנותר הוא פרצוף מופתע והמום. עליתי הביתה. אני ימני(מאוד)בדעותי. אבל עושה שלום מתי שההזדמנות חושפת פניה. יום נפלא.

    • אני לא חושב שמצב שבו כולם מסכימים על כולם הוא רצוי בדמוקרטיה. מה שחשוב זה לשמור על כללי המשחק של הויכוח כדיון לא אלים, ואם אפשר – גם רציונלי ומגובה בעובדות.

  13. לדני, הפיסקה שמסתיימת במשפט: "מי שאנין מדי להיכנס למטבח בכדי לבשל, שלא יתלונן שמי שכן מבשל לא עושה את זה בידיים נקיות." בהחלט גרמה לי לחשוב. מגיעה לך תודה גם אם זה היה הדבר היחידי שהיית כותב.
    נראה לי שאם יש משהו שישאר אצלי הרבה זמן אחרי מהפוסט הנ"ל זה התובנות שהבאת שם.

    לעיניין הדה לגיטימציה שהשמאל חווה, זה דו כיווני. יש גם הרבה דה לגיטימציה לימין (פאשיסטים, נאצים, אפרטהייד ושאר ירקות שאיננה קיימת רק בארץ אלה גם בחוגים ליברלים בארצות אחרות) אבל רציתי להאיר נקודה נוספת בנוגע לדה לגיטמציה של השמאל בארץ שהיא יחודית לשמאל הישראלי. יונתן בוקסמן נגע בכמה נקודות בנקודה זו למעלה על איך שכניסת הכסף הזר גרמה לרדיקליזציה של המגזר השלישי. עצם זה שאירגוני השמאל ממונים בכבדות ע"י ארגונים מחוץ לחברה הישראלית גורמת להם להיראות ולהיות לא לגיטימיים עבור רוב החברה הישראלית (אני לא מתכוון במובן המשפטי של המילה אלא במובן הערכי). לדוגמא: "שלום עכשיו" בתחילת דרכה הייתה תנועת שמאל (שמאל עמוק אפילו) אבל באותו זמן גם תנועה ישראלית שורשית ואותנטית (גם אם של השבט הלבן בעיקר).

    תרשו לי לספר לכם לרגע סיפור שאולי לא יראה קשור אבל הוא כן.
    21% מהסוכר בחלב אם עשוי מחומר שאף תינוק אנושי אינו מסוגל לעכל. הסיבה שהוא נמצא שם היא כדי לעזור לחיידק שנמצא אצל תינוקות להשתלט על מערכת העיכול של התינוקות ולמנוע מחיידקים מחוללי מחלות להתרבות. כך למעשה האם מסייעת לאותו חיידק כדי להגן על התינוק שלה.
    מי שרוצה לקרוא עוד מוזמן לקרוא פה:
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3560740,00.html

    וחזרה לארצנו הקטנטונת. זה מאוד דומה למה שקורא פה רק הפוך.
    זה בוודאי לא ימצא חן בעיני הרבה קוראים אבל בתור ימני ומקיאווליסט אני מברך (ללא שום ציניות) על ההתערבות הזרה בארגוני השמאל משום שזה מה שמוביל לסירוס של השמאל ומאפשר את שלטון הימין. גם אם עיתון הארץ יכתוב אלף מאמרים בזכות אותם אירגונים הרב המוחלט של הישראלים ימשיך לתפוס את השמאל כמשהו בעל לגיטימיות מפוקפקת. אם מפלגות הימין ינסו להעביר חוק שימנע מימין זר לעמותות שמאל זה תהיה טעות קולוסלית לדעתי כי זה עלול להביא לתחיית שמאל שורשי בישראל שוב. אני לא יודע אם אני זוכר נכון אבל באחת ממערכות הבחירות (יכול להיות של 1999? אני לא בטוח) מרץ זכתה להרבה קולות במה שנקרא ה"שכונות" עקב פעילות של ח"כ רן כהן ממרץ עבור "חוק הדיור הציבורי" ותושבי אותם שכונות. למזלנו מרץ דחקו אותו מהמפלגה בסופו של דבר והעדיפו תמיד את המנהיג היותר מנותק (אורון מול כהן, גלאון מול גילאון ואיך אפשר בלי ביילין כמובן).
    למזלנו הפקידות האירופאית היא מטומטמת כמו פקידות בכל מקום אחר ומזכירה את האמריקנים שחשבו שהם יוכלו לפתור כל בעיה על ידי שפיכת הרבה כסף עליה (עירק, אפגניסטן ובעצם כמעט כל מקום אחר).
    זה גם מזכיר בעצם את מערכת הביטחון שלנו אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
    איך אמר נפוליאון: "אני אף פעם לא מפריע לאויבים שלי לתלות את עצמם".

    (אם בא לכם לקלל אותי ולשנוא אותי אחרי מה שרשמתי אני אקבל זאת באהבה. יהיה בזה מן הצדק. אני התלבטתי רבות לפני שהעלתי זאת לכתב. אני מכיר בזה שמה שכרגע כתבתי הוא קצת אפל).

    • קודם כל, תודה. אם גרמתי לאנשים לחשוב, אז עשיתי את העבודה שלי.

      בנוגע למימון הזר, אני לא מכחיש את הבעייתיות של העניין. לא רק בעניין המימון: האיחוד האירופי מממן ארגונים שקשורים לזכויות אדם בכל העולם, ולא רק בישראל, וחלק גדול מהמיזמים שהוא מממן הם כאלו שישראלים מהשורה מרוויחים מהם. כמו כן, חלק גדול מארגוני השמאל לא נשענים על מימון זר. לכך חייבים להוסיף את הצביעות הגדולה של הימין, שנשען על מימון זר כבד הרבה יותר, רק של תורמים פרטיים, חלקם בעלי אג'נדות נסתרות ואפלות. הבעיה, כך נראה לי, שחלק גדול מאנשי השמאל התייאשו כל כך מהציבור הישראלי, עד שהם פונים למילייה בינלאומי ולא אליו. כאן נעוצה הבעיה האמיתית.

  14. "אם בצלם ידרוש התנהגות נקייה מכל רבב מעובדיו הפלסטינים, כולל נייטרליות גמורה במאבק הלאומי ואי שיתוף פעולה עם רשויות החוק שלהם עצמם, לא יהיו לו עובדים פלסטינים. "

    יכול להיות. וייתכן שזה מצב העניינים הרצוי. רצוי מבחינת ארגון זכויות אדם ישראלי, לא מבחינת "מדינת ישראל" כוונתי. קבלת מידע וכו' אינה דורשת עובדים פלסטינאים דווקא. אבל פעילות של ארגון זכויות כארגון זכויות אכן דורשת עובדים שפועלים מתוך אמונה במסגרת הערכית אליה הארגון מתיימר.

    כשאתה מעסיק אדם ומקבל אותו כחבר בארגון אתה הופך לאחראי במידת מה למעשיו גם במידת מה משפטית וגם, וזה הרבה יותר חשוב, ציבורית. הנזק שהסב לעצמו ארגון בצלם בנסיונו להגן ולספק לגיטימציה למעשיו של נאסר גדול מאות מונים מזה שהסב לו נאסר במעשיו.

    על כך אפשר ראוי לאמר- "ארגוני זכויות האדם זועמים על נסיון הימין להטיל רפש על כל קהילת זכויות האדם בשל פעילותם של יחידים המייצגים רק את עצמם. אז כתגובה בצלם החליטו לבצע קפיצת ראש לתוך בור רפש ללא תחתית על ידי הבעת תמיכה בדיאבד במעשי אותם יחידים. מתוך סולידריות קופצים אתה לתוך הבור גם שוברים שתיקה ומגוון עיתונאים ואנשי תרבות. הרפש שניתז מתוך הבור על מי שטרם קפץ לתוכו רב בהרבה מהרפש שהימין השליך למכתחילה"

    • העבודה של בצלם דורשת אנשי שטח פלסטיניים, שמכירים את השטח על בוריו ויכולים להשיג מידע מהצד שלהם. לדעתי, הדרישות מנתין פלסטיני צריכות להיות שונות מהדרישות מאזרח ישראלי, גם מוסרית וגם מעשית. דרך אגב, הסערה הציבורית כמעט שלא מתמקדת בנאסר נוואג'ה, כך שאני מפקפק גם במידת הנזק כאן. היא מתמקדת בעיקר בעזרא נאווי, אולי בגלל שהוא צבעוני יותר.

  15. הנה דוגמה לצמצום הנזקים המינימלי והנדרש מוסרית וערכית שהיה דרוש.

    "זמן קצר לפני מעצרו של פעיל השמאל פרסמה תנועת "רבנים למען זכויות אדם הודעה ולפיה נאמר: "עזרא נאווי עבד אצלנו בשבריר משרה, בחודשים האחרונים. לא הייתה לנו כל ידיעה על מה שפורסם בתחקיר "עובדה", והדברים שעלו עומדים בניגוד גמור לרוח הארגון שלנו. עבודתו של נאווי אצלנו הוקפאה עם שידור הכתבה ויערך עמו שימוע"."

    וזהו. זה אולי לא נראה אמין לגמרי שנאווי פתח את הפה הגדול שלו רק בפני השתול ולא בפני חברים אחרים לדרך אבל 99% מהנזק שגרמו נאווי ונאסר לשיח הזכויות היה נמנע לו "בצלם" היה מפרסם הודעה דומה על נאסר. כל ההבחנה שנעשית בין ההתיחחסות לפעיל זכויות ישראלי ופלסטינאי גם לא מעניינת אפאחד מחוץ לחדר ההדים של האקטביזם וגם אינה לגיטימית עבור מי שמתיימר לערכים אוניברסלים.

    אני לא מדבר עליך דני- אתה חובש כובע של היסטוריון מהאסכולה הריאליסטית כך שאין סתירה פנימית בתפיסת עולמך שלך כשאתה "מסרב להזדעזע" מפעולותיו של נאסר. אבל זה לא הכובע של "בצלם". הם אינם יכולים להטיף לציבור הישראלי בשם זכויות האדם ובו זמנית להעסיק מי שמפתה אזרח ישראלי להגיע לתוך שטחי הרשות כדי לחטוף "זובור-זגנגה". זה לא יילך. האמינות והלגיטימיות שלהם ניזוקה ואולי חוסלה ללא הופכין.

  16. אבל אני בקושי רואה מישהו מדבר על נאסר. תשעים אחוז מהשיח הוא על עזרא נאווי.

    • לא, תשעים אחוז מהשיח הוא על הגיבוי (וכך הוא מתפרש) למעשיהם של נאסר ונאווי והסירוב להתנער מהם בצורה מפורשת וחד משמעית

      • אולי אנחנו קוראים כתבות שונות, אבל אני רואה שנאווי מוזכר כמעט לבדו.

        ודרך אגב ובלי קשר, מישהו יודע מאיפה מגיעה המילה גזנגה ומה המשמעות המילולית שלה? לא שמעתי אותה בחיים לפני נאווי.

  17. דרך אגב, כפי שכתב ידידי יריב מוהר, הדרך הנכונה לטפל בסוחר הקרקעות בלי לפגוע בעקרונות זכויות האדם, היא להזהיר אותו שפרטיו נמסרו לביטחון המסכל, ושלא יעז להיכנס עוד פעם לגדה או להמשיך במעשיו המסוכנים.

    • זו עשוייה להיות הדרך הנכונה עבור "לוחם שחרור לאומי" שמנסה לשמור על צלם אנוש.

      אבל לא עבור פעיל זכויות אדם.

      הגלישה מכאן לכאן והנסיון לכרוך אחד בשני הוא בדיוק הכשל של ארגוני הזכויות הישראלים.

      לא ראיתי את התייחסותו זו של יריב (שבאופן כללי הוא וארגונו מגיבים לפרשה כראוי) אבל אני חושש שזהו נסיון לרבע את המעגל.

      פעיל זכויות אדם לא יכול להגדיר כל פעילות המערבת סחר בקרקעות כ"כזל, רמאות ונישול" עד שיוכיח שאכן יש נסיון מצד מווך למכור קרקעות שלא על דעת בעליהן. הוא לא יכול למסור, או לאיים במסירה של סוחרי קרקעות לידי "ארגוני אכיפת חוק" שפועלים מחוץ לערוצים הפורמאליים של החוק שלהם עצמם, ושמבצעים זובור-גזנגה מבלי להבחין בין מי שמוכר את אדמתו שלו למי שזייף בעלות על אדמה. הוא לא יכול למסור, נקודה, אנשים למוות ועינויים על "פשע" של מכירת קרקעות, גם במרמה, בוודאי שלא כשהוא פועל נגד הטלת עונש מוות והפעלת עינויים על רוצחים המוניים.

      השימוש ב"איום" מנגנון הזובור-גזנגה אולי מביא לצמצום הפגיעה המעשית בסוחרי הקרקעות המתווכים אבל אינו משנה את הכשל המוסרי והניגוד הפנימי שבעמדת הפעיל זכויות שעושה זאת.

  18. לא דני, זה בדיוק הכשל הלוגי של "יש לנו מטרה. אנחנו החלטנו שהיא ראוייה. על כן, זוהי עוולה להסתפק במאבק עבורה שאינו משיג את התוצאה הרצוייה."

    (ואריאציה של המטרה מקדשת את האמצעים)

    השאלה הנכונה היא לא "איך לעצור את המכונה המשומנת של סחר הקרקעות"?

    השאלה הנכונה למעשה שני שאלות שונות:

    1. (עבור מי שתומכים במנהל תקין ומתנגדים לגזל ונישול)
    איזה סוג מאבק יהיה יעיל וצודק במניעת מכירת קרקעות בבעלות מזוייפת?

    2. (עבור מי שתומכים במאבק הפלסטינאי או חרדים מהעמקת האחיזה של המתנחלים בשטחים מטעמים אחרים)
    איזה סוג מאבק יהיה יעיל וצודק במניעת מכירת קרקעות רצונית מידי פלסטינאים לישראלים?

    חלק מהתשובה לשאלה #1 נעוצה בגוף השאלה. ככל שמאבק נגד מרמה וגזל יהיה מופרד מהמאבק הלאומי הפלסטיני (שאלה #2)- כך תהיה לו יותר לגיטימיות ואחיזה בציבור ומערכות השלטון הישראליות.

    מעבר לכך- קמפיין להגברת המודעות בציבור הישראלי לזיופים המאפיינים, לשיטת ארגוני הזכויות, את רכש הקרקעות. כנות כשמתברר, מעבר לספק סביר, שרכש התבצע כדין ושהכחשות לאחר מעשה נועדות כדי לשמור על כבוד וחיי המוכרים. ביטול הדרישה המגוכחת ל"שקיפות" ללא מתווכים של סחר בקרקעות כאשר ברור לכל בר דעת שמדובר בדרישה להתאבדות המוכר. קמפיין לשינוי בנהלים המאפשרים מכירת קרקעות בשטחים. דרישה לאכיפה של צו משרד הביטחון שאינו מאפשר רכישת קרקע אלא באישור המשרד. קמפיין להסדרת רישום קרקעות.

    במילים אחרות- מיקוד המאבק בציבור הישראלי, וכן, גם המתנחלי, במניעת זיופים וגזל ולא במניעת מכירת קרקעות לכשעצמה. למאבק כזה תהיה תמיכה בקרב מרבית הציבור הישראלי וגם בקרב מיעוט לא מבוטל של המתנחלי.

    באשר לשאלה #2 נראה לי שהתשובה ברורה ועליה להגיע דווקא מהרשות הפלסטינאית. רכש הקרקעות באזורים הפגיעים לקנייה בידי מתנחלים על ידי הרשות עצמה. או לפחות הצעה פתוחה לרכוש קרקעות אלו במחיר שמעל למחיר השוק. המשאבים הפיננסים של הרשות, הודות לתרומות מאירופה וכו' גדולים לאים ערוך מאלו שמופנים למסעות הרכש של המתנחלים והסיכון והסיבוך שבמחירה לה קטנים לעין ערוך ממחירה ליהודים. אבל זהו מאבק פלסטינאי- אין שום סיבה וצורך שישראלים יטלו בו חלק- אדרבא, מעורבותם רק מקטינה את הסיכוי שהפלסטינאים יטפלו בעניין בצורה זו בעצמם.

    • זה קצת דומה לויכוח עם פעילי שמאל רדיקלי על ההפצצות בעזה. ולהם אני אומר את אותו הדבר: אם אתם חושבים שהטקטיקה הצבאית של ישראל אינה מוסרית, בבקשה הציעו דרך אחרת להביס את חמאס ולהפסיק את התקפות הטילים. התשובה "אין דרך" היא לא קבילה. משום שמטרה אינה מצדיקה את כל האמצעים, אבל מנגד אי אפשר לומר שיש לוותר על המטרה לחלוטין מתוך שמירה על טהרנות מוסרית, אפילו אם מדובר בארגון זכויות אדם.

      הבעיה של מתנחלים שקונים אדמות, קצת דומה להתיישבות של אירופים במזרח אסיה במאה ה-19. כפי שאתה בוודאי יודע, אירופים בסין, יפן ושורה של מדינות אחרות, נהנו מאקסטרה-טריטוריאליות. כלומר, הם לא היו כפופים לחוק המקומי, וזכו באופן אוטומטי להגנה של צבא ומשטרה חזקים בהרבה ממה שהיה למקומיים להציע. בכל מקום שאירופים הגיעו, הם גם גררו את האקסטרה-טריטוריאליות איתם, וכרסמו בריבונות המדינה המארחת. המצב עם מתנחלים בשטחים שונה, ומבחינה משפטית סבוך יותר, אבל התוצאה היא אותה תוצאה. כל מקום שגרים בו מתנחלים, מופקע בפועל מהעם הפלסטיני, ופלסטינים לא יכולים לגור בו. אלו שמתעקשים להמשיך לגור במקום, כמו בחברון, סובלים משורה של הצקות, חלקן למטרות ביטחון וחלקן הצקות סתם, שממאיסים עליהם את החיים, עד שיעזבו. לפיכך, עצירת מכירת האדמות למתנחלים היא הכרח קיומי עבור הפלסטינים; לא רק למטרה הלאומית, אלא גם לעצם קיומם על אדמתם. מתנחלים באים באופן מאורגן: הם לא באים כיחידים שרוצים להשתלב בחברה הפלסטינית או לשפר את רמת חייהם. כל מקום שהם גרים בו הוא גם בהכרח מקום שמוכלת בו סגרגציה מלאה, מלבד מספר קטן של איים אקסטריטוריאליים כמו למשל רמי לוי בצומת בגוש.

      לכן, ההתנגדות למכירת הקרקעות היא בהחלט עניין לארגוני זכויות אדם לעסוק בו. עכשיו, לפרקטיקות המכירה בסתר, שאתה תומך בהן, יש קשר הדוק לשחיתות ולזיוף. ככל שהליך נדל"ני מסובך יותר, ככל שהוא מתנהל יותר בסתר ויש עליו פחות פיקוח, ככל שמעורבים בדבר יותר מתווכים מפוקפקים, כך גדלים הסיכויים לרמיות וזיופים. כמו שתראה בכתבה הבאה, מדובר בשיטה, לא במקרה בודד:

      http://www.haaretz.co.il/misc/1.1515347

      וכמו שתראה בכתבה, משרד הביטחון, העירייה ורשויות הביטחון (או לפחות פקידים שלהם) היו מעורבים עד צוואר בנוכלות של עמותת עטרת כוהנים וסייעניה בכפר סילוואן. אז אתה חושב שפניות שקטות ומנומסות לרשויות האלו בדיוק יעצרו את התופעה?

      דרך אגב, גם הפיתרון שהצעת, שהרשות תקנה אדמות, לא יעבוד. ישראל תעצור את זה תוך שתי שניות.

      • "זה קצת דומה לויכוח עם פעילי שמאל רדיקלי על ההפצצות בעזה. ולהם אני אומר את אותו הדבר: אם אתם חושבים שהטקטיקה הצבאית של ישראל אינה מוסרית, בבקשה הציעו דרך אחרת להביס את חמאס ולהפסיק את התקפות הטילים. התשובה "אין דרך" היא לא קבילה. משום שמטרה אינה מצדיקה את כל האמצעים, אבל מנגד אי אפשר לומר שיש לוותר על המטרה לחלוטין מתוך שמירה על טהרנות מוסרית, אפילו אם מדובר בארגון זכויות אדם."

        הבעיה עם הבקשה הזו היא שהיא מרדדת את הדיון לדיאלוג על טקטיקה צבאית ולא מאפשרת דיון על המהות. הרי זו אחת הדרכים הקלאסיות לסתום לשמאלנים את הפה. בזמן שאנחנו מצויים בסבב מי יודע כמה של לחימה, כובלים את הדיון ככה שהתשובות היחידות הקבילות הן תשובות צבאיות. התשובה "אין דרך" היא בעיני תשובה של יאוש מפני שזה ברור שהשואל מצפה לתשובה שכוללת פתרון צבאי. אתה כתבת ובצדק: "המטרה שלשמה הוא נאבק (השמאל), סיום משטר הנישול שמתחפש לכיבוש צבאי, היא צודקת מאין כמותה. ולשם כך נמשיך להיאבק."

        הבעיה היא שהתשובה הזו גורמת לך להשמע כאילו באת ממאדים, כשהיא נאמרת בזמן שרקטות צוללות לתוך אשקלון. לימין אין כלל פתרונות לטווח הארוך (אלא אם אתה מחשיב הקמה של בית מקדש והרחבת ירושלים עד דמשק) אבל הוא מסוגל להציע פתרונות בטווח הקצר (פתרונות בצורת פצצות בד"כ). השמאל עסוק כל הזמן בניסוח פתרונות כוללניים אבל כשיש פיגוע אין לו הרבה להציע. הרי מה יגיד? תפסיק לנשל ולדכא ואז ייפסקו הדקירות? אז הוא מיישר קו ומתחרה עם הימין מי מסוגל להציע הצעה מגוחכת יותר. סגרים, הפצצות, מעצרים, עינויים וכו… כאילו שזה יפתור משהו.

      • הבעיה הגדולה ביותר של פעילי שמאל לדעתי, היא שהסלידה המובנית שלהם מאלימות מונעת מהם להבין אותה, ובעיקר – להבין שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים בעולם הזה. בגלל זה, קשה מאד למצוא אנשי שמאל בתחום ההיסטוריה הצבאית, למשל. וזו בעיה קשה, משום שמי שרוצה למנוע מלחמה, חייב להבין תהליכים צבאיים לעומק. כאשר מתנהלת מלחמה, ולא משנה באשמת מי, לא מספיק לומר שצריך לייבש את גורמי העומק שהצמיחו אותה. זה חשוב מאד, אבל לא מספיק. כשיש מלחמה צריך גם לנצח בה, ומי שטוען שאי אפשר לנצח בלי להיות פושע מלחמה, יושלך לצד הדרך, ובצדק גמור. השמאל צריך לדבר גם על הטווח הקצר, וגם על הטווח הארוך. שני סוגי הטיעונים משלימים זה את זה.

    • "כשיש מלחמה צריך גם לנצח בה"

      לא בהכרח. בעימותים עם החזבאללה והחמא"ס, למשל, ישראל אינה יכולה לנצח, בהגדרה. כלומר, היא אינה יכולה להגיע למצב שבו עקב הפעלת כוח מצדה, הצד השני יחדל לגמרי מניסיונות לפגוע בישראל, שלא לדבר על מצב שבו הצד השני יחדל להתקיים כארגון.
      כלומר, טכנית ישראל יכולה להגיע למצב הזה, אבל הן הציבור הישראלי והן ההנהגה שלו — כל הנהגה שהיא — אינם מוכנים לשלם את המחירים הכרוכים בכך. אבל מה? הפוליטיקאים מבינים שהם יכולים לגרוף הון פוליטי מהבטחות שאם הם ישלטו בלי הפרעות של השמאל, הם כבר ינצחו את המחבלים הרשעים, והציבור מטומטם מספיק כדי לקנות את הבטחות הבלוף האלה פעם אחר פעם.
      את המנגינה הזאת קשה מאוד להפסיק, אבל אין שום סיבה להשתתף בה.

      • כשאני אומר "לנצח", הכוונה היא לא להכרעה קלאוזביצית, שכמובן לא אפשרית בנסיבות הנתונות, אלא להשגת דיבידנד פוליטי משמעותי מהלחימה.

      • א) בישראל מסתובבים כנרה כמה מיליוני בוחרים שחושבים שהכרעה "קלאוזביצית" אכן אפשרית (אם כי רובם הגדול אינם מכירים את ההוגה הפרוסי בשמו). אם כבר, השאלה היא איך מבהירים להם שהם שוגים באשליות, לא איך מציעים להם אשליה מפתה יותר.
        ב) מהו דיווידנד פוליטי מלחימה? קשה לומר, ולכן אנשים נוטים לגלוש למשחק העתיק והפרימיטיבי של מי הרביץ למי חזק יותר. לשמאל אין סיכוי לנצח במשחק הזה, וגם אין סיבה להשתתף בו.

  19. עונש המוות לא בוטל ברשות. אבו מאזן פשוט נוהג להמנע ללאשרר את גזרי הדין מוות, ולכן הם ממומשים בינתיים ותלויים באוויר. בכל אופן, ההנחה שצריך הליך רשמי של הוצאה להורג כדי לחסל משת"פ ברשות מעוררת גיחוך. זה מה שקורה בפועל:

    http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2016-f7811bbb43b12510/Article-0896de4c74c2251006.htm

    "ב-2012 אוסמה מנצור, איש מודיעין לשעבר ברשות הפלסטינית, נפל אל מותו מהקומה שהשלישית של בניין המודיעין הפלסטיני ברמאללה אחרי שנעצר בחשד לסחר בקרקעות. באותה שנה נגזר על מוחמד אבו שהלה, שתיווך עסקאות מאותו סוג, גזר דין מוות. אבו שהלה עדיין ממתין בתא הנידונים למוות. ב-2014, אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית שמאז היבחרו לא אישר ביצוע עונשי מוות כאלה, הצהיר בתקשורת שיש להחמיר עם סוחרי הקרקעות הפלסטיניים ולגזור עליהם, לצד המאסר גם עבודות פרך. מהסוג שנגזר על א"ק ב-2011, כשנכנס לעשר שנות מאסר ועבודות פרך על סחר בקרקעות. א"ק היה אז בן 70. היום הוא בן 75 ולמיטב ידיעתנו עדיין עובד בפרך בכלא"

  20. לעצם העניין: לא רואה שום טעם לפרוש פה את דעותיי בנושא, הלא הן מוכרות לך היטב ובעצת אוקאם קשישא, לא נרבה יישים ללא צורך.

    לחדשות הטובות יותר: האקונין היפני שעליו דיברנו ראה אור בשעה טובה ומוצלחת. אם תהיה בארץ בקרוב, אשמח להיפגש לבירה ולמסור לך אישית, ואם לא – שלח לי במייל (אתה רואה אותו, נכון?) את הכתובת במסצ'וסטס, ואבקש מהחבר'ה ב"ידיעות" לשלוח לך עותק.

  21. זה כל כך מדהים שיש אנשים שיש להם דעות, והם בטוחים בדעותיהם, ובטוחים שאנשים אחרים, עם דעות אחרות, הם מטומטמים או רשעים.

    וזאת כשכל כך ברור שלכל דעה יש אנשים, טובם וחכמים, המחזיקים בה.

    סה:כ – די עצוב.

  1. פינגבק: תחקיר עובדה על ארגוני השמאל: עושים סדר בטירוף | Pavel Hodosevich

  2. פינגבק: מנה אחת אפיים: מהן המסקנות האמיתיות מפרשת עד כאן | הינשוּף

  3. פינגבק: מנה אחת אפיים: המסקנות האמיתיות מפרשת עד כאן | הינשוּף

  4. פינגבק: מנה אחת אפיים: המסקנות האמיתיות מפרשת עד כאן | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: