הפיכה נשכחת באפגניסטן: היום ששינה את ההיסטוריה העולמית?

בבוקר סוער אחד, באפריל 1978, הפילו קצינים קומוניסטים את משטרו של נשיא אפגניסטן בהפיכה צבאית. היום הנשכח ההוא פתח מכתב שרשרת של מוות, שאדיו הרעילים מרחפים בחלל האוויר עד זמננו. הם מהדהדים בין חורבות מגדלי התאומים, בדם הנרצחים הרבים של אל קאעדה, דאע"ש ואינספור חקייניהם, בפלישה האמריקאית לעיראק ובכאוס האינסופי שזו יצרה במזרח התיכון ומעבר לו. האם התוצאה הזאת היתה בלתי נמנעת? נשיא אפגניסטן היה יכול למחוץ את ההפיכה, אולם אויביו פעלו נכון, בעוד הוא עשה את כל הטעויות האפשריות. ואם היה פועל אחרת, מה אז? ינשוף היסטורי חוזר לאותו יום נשכח, ותוהה עד כמה אירועים קטנים יכולים לשנות את מהלך ההיסטוריה. 

Image result for 1978 coup afghanistan

בשנת 1978, אפגניסטן לא היתה עדיין הארץ החרבה, מוכת המלחמות והטרור שאנחנו מכירים היום. הרפובליקה הדרום אסייאתית היתה אמנם מדינה מוסלמית מסורתית, שבטית וענייה, אבל לא קיצונית או קנאית. האסלאם הפופולרי בה היה בעיקר מהזרמים הסופיים, המיסטיים והרכים יותר. תיירים שביקרו בה באותה העת זכרו אותה כמדינה של אנשים מכניסי אורחים ומסבירי פנים, שלא היססו להציע נאן, כוס תה או חפיסת חשיש משובח למבקרים תמורת מחיר שווה לכל נפש. מסיבה זו בדיוק, קאבול הפכה לתחנת חובה בטיולי ההיפים האמריקאים של שנות השישים והשבעים. תיירים חובבי רוחניות מהמערב עברו באפגניסטאן בדרך להודו, קנו מזכרות ברחוב התרנגולות בקאבול, עישנו גראס ושתו אינספור כוסות של צ'אי אפגני חזק. אם היו הרפתקנים יותר, יצאו גם למרחבים ואזורי הכפר, טיילו בהרים המושלגים, ביקרו במסגד עוצר הנשימה במזאר א-שריף או הביטו בהערצה בפסלי הבודהה המונומנטליים בבמיאן. גם מבחינת מעמד האישה, אפגניסטן השתפרה בהדרגה, ובקצב שלה. בכפרים ובשכונות העוני נשים עטו בורקות ורעלות כמימים ימימה, אולם בחברה הגבוהה של קאבול הן היו יכולות להיות מרצות באוניברסיטה או אפילו שרות בממשלה. מאות פרופסורים ומומחים זרים הגיעו ללמד את הנוער האפגני, ובערים הגדולות של המדינה צמחו אוניברסיטאות עיוניות וטכניות.

Image result for Chicken street kabul

רחוב התרנגולות בקאבול

אולם מתחת לפני השטח, הפוליטיקה האפגנית סערה. חמש שנים קודם לכן, ב-1973, הפיל דאוד ח'אן, נסיך ממשפחת המלוכה, את זאהיר שאה, המלך האחרון של אפגניסטן, והכריז על הקמת רפובליקה. המהלך, שהונע בראש ובראשונה מקנאה אישית ומשפחתית, הסתיר מתחתיו יריבויות שמקורן בפוליטיקה הסבוכה של המלחמה הקרה. בעוד המלך זאהיר ניסה לשמור על הנייטרליות של אפגניסטן ולתמרן בין ארצות הברית, ברית המועצות, סין והשכנה המאיימת פקיסטן, דאוד תמך בקו פרו-סובייטי מובהק יותר. הקג"ב, שסוכניו מילאו את אפגניסטן כפטריות אחרי הגשם, תמך בדאוד, וראה בממשלתו הרפובליקנית החדשה הזדמנות מצויינת ליצור מדינת לווין סובייטית באזור אסטרטגי של דרום אסיה. במיוחד, הקג"ב הורה למפלגה הקומוניסטית של אפגניסטן, שרבים מאנשיה היו קציני צבא שאומנו בברית המועצות, לתמוך בשקט בשלטונו של דאוד.

אולם לאחר שנתיים, החל דאוד לסטות מהמדיניות הפרו-סובייטית, ולנקוט בקו מתמרן ונייטרלי יותר, בדומה למלך שהדיח מהשלטון. הוא החל לקבל סיוע אמריקאי, אירח בקאבול את מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, ואף שיפר את היחסים עם פקיסטן, אז בעלת ברית אמריקאית ומדינה עויינת לאינטרסים הסובייטיים באזור. הדיקטטור האפגני, שחשד בצדק כי כל המערך השלטוני שלו מלא במרגלים וסוכנים סובייטיים, החל לטהר מהממשלה ומהפקידות את חברי המפלגה הקומוניסטית. לרוע מזלו, הוא שכח שניים מהם, שהחזיקו בתפקידי מפתח במשטרה החשאית. באפריל 1977, במהלך ביקור במוסקבה, דחה דאוד בזעם את דרישתו של מנהיג ברית המועצות, לאוניד ברז'נייב הקשיש וקשה העורף, לפטר יועצים אמריקאים שעבדו ליד הגבול הסובייטי. מבחינת הסובייטים, זה היה קאזוס בלי. הקג"ב עדיין היסס בנוגע להפיכה, אולם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית האפגנית פעלו על דעת עצמם וגררו את הרוסים אחריהם.

Image result for Daoud khan and brezhnev

קאזוס בלי – הנשיא דאוד ח'אן נפגש עם מנהיג ברה"מ לאוניד ברז'נייב

בדיעבד, היסטוריונים יציגו את השתלשלות העניינים כבלתי נמנעת. הם יסבירו ששלטונו של דאוד היה חלש, ובסיס התמיכה בו לא היה איתן מספיק כדי לבלום את הקומוניסטים. אולם בפועל, כפי שכותב פיטר טומסן בספרו על מלחמות אפגניסטן, הנשיא היה חזק יותר מאשר נדמה לנו בדיעבד. בעיקר, היתה לו תמיכה משמעותית מאד בצבא. רוב הקצינים והמפקדים החשובים תמכו בו. לפיכך, ב-26 באפריל 1978, הנחית דאוד את המכה הראשונה. אלמונים, ככל הנראה סוכנים של השירות החשאי האפגני, התנקשו באחד מראשי המפלגה הקומוניסטית, ובכך גרמו לקושרים לדחות את מועד תחילת ההפיכה. הקומוניסטים עשו עוד טעות, כאשר במהלך הלווייתו ההמונית של הבכיר הנרצח, התירו לבכירי המפלגה לשאת נאומים שקראו להפלת השלטון. דאוד הגיב בגל מעצרים של הדוברים בהלוויה. אבל אז, החרמש שהנחיתה הממשלה פשוט נשמט לקרקע. במקום לקרוא לכוחות צבא נוספים מהמחוזות להגן על הבירה, על ארמון הנשיאות ועל בסיסי צבא קריטיים (במיוחד בסיס חיל האוויר בבגראם), התחילו המפקדים הנאמנים לדאוד לחגוג את ניצחונם. במקום להמריץ אותם לפעולה מיד, הנשיא, שהיה בטוח שהגרוע מכל כבר מאחוריו, בזבז זמן יקר בישיבת ממשלה ארכנית.

אולם בזמן ישיבת הממשלה, הקומוניסטים, שהבינו שהם נמצאים במצב של להיות או לחדול, הנחיתו את מכת הנגד. רק מיעוט בצבא תמך בהם, אולם היו להם נאמנים ביחידות הקרובות לקאבול, בחיל השריון, בחיל האוויר ואפילו במשטרה החשאית. בניגוד לקושרים בטורקיה של ארדואן, הפוטשיסטים האפגנים פעלו ביעילות ובמהירות. כפי שכותב טומסן, הם פיצו על מיעוט אנשיהם וחולשתם בצבא במכת בזק ממוקדת, מפתיעה ומכריעה למרכזי הכוח של השלטון – בדיוק בהתאם לחוקי ההפיכה הצבאית שניסחו תיאורטיקנים כאדוארד לוטוואק. בשעה תשע בבוקר ב-27 באפריל, 1978, יחידות שהונהגו בידי רס"ן מוחמד אסלאם וטאנג'אר, מראשי הקושרים, פשטו עם טנקים על ארמון הנשיאות ומשרד ההגנה, בעוד עמיתיהם השתלטו על בסיס חיל האוויר בבגראם והשיגו מטוסי הפצצה יקרים. כעת, מטוסי מיג 21, מלווים בהליקופטרים, המריאו לקאבול כדי לתמוך ביחידות השריון של וטאנג'אר. אלו כיתרו את כוחות המשמר הנשיאותי שהתבצרו בארמון, והכריעו אותם. שר ההגנה ראסולי הצליח לברוח לאחת מיחידות הצבא בסביבת הבירה ולארגן התקפת נגד לכיוון ארמון הנשיאות, אולם כוחותיו הופצצו מהאוויר והתקדמותם נבלמה. ראסולי עצמו נתפס ונורה. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-28 באפריל נכבש ארמון הנשיאות, שהיה נתון ממילא להפצצה אווירית מסיבית. הנשיא דאוד הסתגר באחד החדרים עם משפחתו המורחבת, וניסה להגן על קרוביו באמצעות אקדח. הוא נורה למוות מיד, והחיילים הקומוניסטים טבחו את כל בני המשפחה, לרבות נערות וילדים רכים. גופות ההרוגים הושלכו לקבר אחים ליד העיר. קצין מקומי חמל עליהם, והיטה את ראשיהם לכיוון מכה, בהתאם למסורת המוסלמית. בהמשך, אותו הקצין יברח לגבול פקיסטן ויהפוך לאחד ממנהיגי המוג'אהידין שיילחמו בשלטון הקומוניסטי.

Image result for 1978 coup afghanistan

ההפיכה של הקומוניסטים האפגנים פתחה מכתב שרשרת של מוות, תאונה מתגלגלת של הכרעות בינלאומיות שגויות שהעצימו זו את זו, ושינו לנצח את ההיסטוריה של אפגניסטן והעולם כולו. הממשלה הקומוניסטית החדשה, שעמדה בפני מרד, הזעיקה סיוע סובייטי. בהתחלה, הסובייטים החליטו בתבונה שלא להיכנס, אך נגררו פנימה כדי להפיל את אחד המנהיגים הקומוניסטים שהשפיל אותם בריש גלי. אז נשארו כדי לסייע לממשלה החדשה שהקימו.

לאוניד ברז'נייב התגבר על היסוסיו, והחליט על התערבות סובייטית מסיבית באפגניסטן. בתגובה, חימשה ארצות הברית את המוג'אהידין, הלוחמים האסלאמיסטיים שנלחמו בשלטון הקומוניסטי ובפולשים הסובייטים. במיוחד, האמריקאים ציידו אותם בטילי סטינגר שהיו יכולים להפיל מטוסים. ה-CIA אימן לא רק את המוג'אהידין, אלא מאות רבות של מתנדבים שהגיעו מכל רחבי העולם האסלאמי כדי לתמוך בהם. שניים מאותם מתנדבים, עבדאללה עזאם ואוסאמה בן לאדן, הקימו בסיס אימונים לג'יהאדיסטים, שנודע בעתיד כ"בסיס", בערבית – אל קאעדה. וההיסטוריה ידועה. האמריקאים, בכוחות עצמם, חימשו, מימנו ואימנו את אויביהם הגרועים ביותר בעשורים הבאים.

binladen

האמריקאים מימנו את אויביהם הגרועים ביותר – בן לאדן הצעיר באפגניסטן

גרוע מכל, פקיסטן, שראתה את אפגניסטן כ"עומק האסטרטגי" שלה מול הודו, טיפחה את הגורמים הקיצוניים והפונדמנטליסטיים ביותר בחברה האפגנית. בעזרת כספי נפט וסיוע מסיבי של ערב הסעודית, מימנה פקיסטן לוחמים אסלאמיים פנאטים, חלקם ילדי פליטים, ששרצו במדרסות קיצוניות בגבול פקיסטן-אפגניסטן. האסלאם הסעודי הוואהבי, שהיה זר למסורת האפגנית, הוא שהוליד את אימי משטר הטליבאן. מאז ידעה אפגניסטאן חילופי שלטון ומהפכות נוספות. השלטון הקומוניסטי בקאבול התמוטט לאחר נפילת ברית המועצות. המוג'אהידין הפרו-אמריקאיים התעמתו עם יריביהם הפרו-פקיסטניים, ובסופו של דבר נסוגו מקאבול מול התקפת הטליבאן. משטר הטליבאן באפגניסטאן נתן חסות לבן לאדן ויתר הטרוריסטים שחוללו את התקפות 11 בספטמבר. ההמשך ידוע לכל: הפלישה האמריקאית, ההזנחה של המדינה ההרוסה והכבושה על ידי הנשיא בוש, הפלישה האסונית לעיראק וגלי ההדף הבינלאומיים האדירים שחוללה אחריה. מכתב שרשרת של מוות, תאונת שרשרת, שהתחילה בהפיכה צבאית ובניסיון של מעצמה עולמית להתערב בענייניה של מדינה קטנה אחת.

Image result for Taliban soldiers

מכתב שרשרת של מוות – חייל טליבאן חמוש ב-RPG

ההפיכה הנשכחת של 1978 באפגניסטן, מלמדת אותנו, עד כמה לאירועים קטנים שמתרחשים בפינות נידחות של הגלובוס יכולה להיות השפעה דרמטית, מרחיקת לכת וחסרת כל פרופורציה. החוקר תיאודור קריצ'פילד הצביע על תהליך דומה, בכל הנוגע להתערבות המעצמות המערביות והאסייאתיות השונות בענייני קוריאה בסוף המאה ה-19. הבחישה האינסופית בפוליטיקה הפנימית של ממלכה מסוגרת ונידחת הובילה לכיבוש היפני של קוריאה ומנצ'וריה, למלחמת סין-יפן, לעימות בין יפן לארצות הברית, ולמלחמת העולם השנייה באוקיאנוס השקט. הנתיב הזה הסתיים בהטלת שתי פצצות אטום ובעידן הגרעיני.

הטענה כאילו לאירועים קטנים, שוליים ומקריים יכולה להיות השפעה דרמטית, אינה פופולרית במיוחד בקרב היסטוריונים ומומחים אחרים. רוב החוקרים סבורים שתקריות כמו ההפיכה באפגניסטן, המאבקים הפנימיים בקוריאה או ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד ב-1914, רק האיצו תהליכים שהיו מתרחשים בין כה ובין כה. אולי הם צודקים. אבל מפני שכאן בינשוף אנחנו לא בבמה היסטורית רשמית, מותר לנו לשאול את עצמנו מה היה קורה אילו. ההפיכה באפגניסטאן לא היתה חייבת להצליח. הקושרים הקומוניסטים היו בנחיתות מספרית ואיכותית, בעיצומו של טיהור דמים וכפי שהודתה גם ההנהגה הסובייטית לימים, גם חסרי תמיכה עממית כלשהי. אם דאוד חאן היה מביא את כוחותיו לנקודות המפתח בבירה ולבסיס חיל האוויר בבגראם במהירות מספקת, סביר להניח שההפיכה היתה נכשלת והמפלגה הקומוניסטית מתרסקת. קשה לראות את ברז'נייב, קשיש חולה והססן, פולש לאפגניסטן בלי ממשלה ידידותית שתתמוך בו ותעניק לו לגיטימציה כלשהי. ואז – מה עם כל האירועים שהתרחשו לאחר מכן? מה עם מלחמת הג'יהאד, מחנות הפליטים שהצמיחו את הטליבאן, הקמת אל קאעדה, ה-11 בספטמבר, המלחמה בטרור, כיבוש עיראק, הקמת דאע"ש – האם כל אלה היו מתרחשים?

המחשבה שתהליכים גדולים יכולים להתהפך בגלל החלטות רגעיות, התפתחויות שוליות ואירועים מקריים מטרידה. היא אומרת שגם אם נבין את התהליכים הגדולים, אנחנו יכולים לפספס את האירוע הקטן שישנה את המשחק. התהליכים חשובים: הם קובעים את הנסיבות, הגבולות, האילוצים ומערכת התמריצים. כפי שכתבתי פעם בינשוף, התנאים החיצוניים שמתעצבים בידי אותם תהליכים מטים את הטלת הקוביה, ומגבירים את הסיכוי לתוצאה כזאת או אחרת. אולם התוצאה לעולם לא ברורה או וודאית, ויכולה להתהפך באופן לא צפוי. זו מחשבה טורדת מנוחה – לקציני מודיעין, מעריכי הערכות והיסטוריונים גם יחד.

 

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-ינואר 12, 2018, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 14 תגובות.

  1. תודה על המאמר!

    רק תיקון קטן – הבחור בתמונה למטה מחזיק RPG ולא טיל כתף.

    שאלה טובה אם האיסלאם הקיצוני שסחף לא מעט מקומות, לא היה מגיע לאפגניסטן אלמלא המהפיכה שם. לאור הנכונות המקומית להשתתף במהפיכה והנוכחות שלו בפקיסטן ואיראן – אני מסופק אם המדינה הזו היתה נשארת חופשית.

    בסופו של דבר, וזה טרנד שחוזר במדינות רבות שהשתחררו משילטון הקולוניאליזם, ההנהגה המקומית הביאה להרס גרוע פי כמה מאשר בימי השליטה המערבית.

    אגב מבין המבקרים באפגניסטן באמצע השבעים בטרמפים, היה סטיב ג'ובס (מהביוגרפיה של אייזקסון).

  2. יופי של תזה. בהחלט ראויה לדיון ומחקר.

  3. לגבי נכונות אפקט הפרפר, גם אני מאילו שנוטה לחשוב שלא יתכן שתהליכים גלובלים הרי גורל כאלו יקרו בגלל שטויות קטנות שכאלו.

    ואז אני נזכר עד כמה מלחמת העולם השניה היתה תלויה באישיות של היטלר, החלטות כמו פלישה לבריה"מ (למרות שיש הטוענים שסטלין התכונן מלכתחילה לבגוד בו), או המשך שמוש ברכבות להסעת יהודים בשעה שהיו נחוצים נואשות לכוחותיו, גרמו להתנהלות שונה לחלוטין של המלחמה, לעומת מנהיג אחר, יותר שקול.

    או שאני נזכר בחוסני מוברק והאביב הערבי, אם בוש או טראמפ או קלינטון היו נשיאים בארה"ב , בהחלט יתכן מוברק עדיין היה בשלטון.

    ואז אני מבין, שהכל יתכן. וכל מה שכתבת, למרות שלא ניתן להוכחה, היה בהחלט יכול להתנהל אחרת.
    אני חושב שאהוד ברק אמר פעם (בהקשר של האביב הערבי) שקבוצה קטנה של קנאים נחושים יכולים בקלות להשתלט על מדינה במזה"ת. ראינו זאת עם דאעש.

    • בעניין הרכבות – מניח שאתה מתייחס לתזה שהעלה ירון פשר, בספרו שיצא לפני 4 שנים.

      התזה הזו לא מתקבלת על דעתם של מרבית החוקרים (הייתי אומר כולם, אבל נראה שהספונסר שלו היה גרהארד ווינברג הוותיק, כך שאולי הוא יוצא דופן, למרות שלא ראיתי עדות כתובה לכך), ומופרכת מכל כיוון שרק תבדוק (היתה השפעה מינורית ביותר, ובמקרה אחד בלבד, שלא ברור כמה היה משיקולים מבצעיים או נסיון מחאה מצד מפקדת קב' אר' מרכז).

      • אגב פשר ממשיך ללמד את התזה שלו, כמרצה בסמינר במכללה בגליל… נתקלתי לפני כמה חודשים בקבוצת פייסבוק אחת בתלמידה שלו.

  4. אני לא מבין היסטוריונים שחושבים שלאירועים קטנים לא יכולה להיות השפעה דרמטית.
    אני חושב על פודקאסט ששמעתי לא מזמן, על מלחמת העצמאות האמריקאית, וכמה האנגלים היו קרובים לניצחון, וכמה פעמים וושינגטון היה קרוב למוות. מספיק שהסירה שלו הייתה מתהפכת כשעבר את הדלוואור, או שכדור טועה היה פוגע בו בזמן שהוביל את האמריקאים המסתערים.
    ועוד עשרות פעמים אחרות, שמפקדים אנגליים עשו טעויות טיפשיות – וההיסטורה הייתה נראית אחרת.

  5. ללא ספק יחד עם אותם עשרות מליונים שאבדו את חייהם במלחמות העולם אבדו הרבה מאד תגליות שהיו מצעידות את החברה הרחק למקום אחר.

    אנחנו יכולים להווכח מחיי היום יום שלנו שארוע קטן, עקשנות קטנה או רשלנות של פקיד בעלי השפעה דרמטית על חיינו.

    העליה של טראמפ לשלטון מראה שגם בדמוקרטיות מודרניות הממסד לא הצליח לבנות מספיק מסננים שיאפשרו רק למוכשרים ביותר להגיע לעמדת החלטות הרות גורל

    • זו שאלה מעניינת, בעיקר כי מלחמות הן הזמנים שבהם הטכנולוגיות מקודמות ולרוב נוצרות (ולכן חשיבותן לאבולוציה האנושית…).

      אין ספק שהיו כמה זוכי פרס נובל פוטנציאלים בין מליוני היהודים שהושמדו. אבל אם נסתכל על העבר, נראה שתגליות שאבדו, בסוף נמצאו מחדש (כמו ארכימדס והמתמטיקה הגבוהה שלו, שנתגלתה מחדש אחרי 2000 שנה).

      מעניין גם כמה תגליות חשובות נעשו, ולא דווחו או נרשמו, כי המגלים לא חשו בטוחים בעצמם או 'כתבו למגירה'. האם יש בין אינספור הניירות שמושלכים מדי יום לאשפה, יצירה גדולה?…

      אני מעריך שגם אם יש, הרי שזה לא ישנה. מה שמספיק חשוב – מעורר הדים ולא נשכח.

  6. השאלה שעולה כאן היא פילוסופית ולא מדעית – האם המציאות היא קונטיגנטית או דטרמניסטית. לטעמי היא דטרמניסטית. מ שהיה מוכרח היה להיות. מהדברים שאתה כותב נראה שאתה נוטה לקונטיגנטיות.

    כך או כך הסיפור ההיסטורי מעניין מאד ודורש חשיבה. תודה.

    • זו שאלה סופר-מדעית… האם המציאות אקראית או מוכוונת? (קשור אגב לעיקרון האנתרופי – האם היקום מוכוון-חיים, והאם הוא FINE-TUNED כמו שהוקינג טוען, לצורך כך).

      המדע קיים *רק* בגלל ההנחה שכל מה שניתן למדידה, אינו אקראי.

  7. המציאות אקראית כמו גלגל רולטה. כמובן שהיא מצייתת לחוקי הטבע.
    בחירת 20-25% אקראיות מחייבת הסבר מצדך.
    כל כך הרבה גורמים סביבנו משפיעים כל חיינו. אין סוף החלטות יומיות, וככה גם במקרו. החלטה של שר משפיעה על תעסוקה של אלפים ויותר, על מצבם הכלכלי, מקום מגורים, משפיעה עם מי יתחתנו מי יזכה להיוולד ומי לא. אתם יכולים לדמיין מה החלטות של טראמפ מנעו עד עכשיו בהסטוריה העתידית? האם הבחירה בו לא היתה אקראית? שחקנית פורנו שהיתה פותחת את פיה בזמן היתה מונעת בחירתו. מה היה קורה לו בן לדן נהרג אז באפגניסטן. וכו
    את הפנצילין מישהו היה ממציא במוקדם או במאוחר, אבל החלטות פוליטיות ביחוד במדינות לא דמוקרטיות מאד אקראיות. מילה לא מחושבת, פרשנות מוטעת של שיחה עם שגרירה אמריקאית בעירק שלא הצליחה ליצור קשר טלפוני, תיק עם פצצה שרגל של שולחן עצרה את ההדף שלו.

    • האקראיות = החלק שלא ניתן לחיזוי.
      את מרבית הדברים ניתן לחזות (השחקנית ההיא למשל היתה כבולה ע"י הסכם השתקה שנחתם ב-11', אבל היא גילתה לאחרונה שהוא לא חל על מה שהיה לפני אותה שנה…).

      כמובן שאין כרגע מוח אנושי, או אפילו AI, שיוכלו לחזות במדויק; אבל יש הערכת טרנדים וממוצעים ומגמות, שמסוגלים לתת קירוב בחלק מהדברים (בכלכלה למשל. לא ניתן לקיים כלכלה ללא הערכה כזו).

      עדיין יש תמיד WILD CARD-ים, שלא ניתן לחזות. צירופי מיקרים, לרוב ביזאריים ביותר (ועל כך העיר לארי ניבן, סופר מד"ב וגם מדען, ש'הפרוורטיות של היקום שואפת למקסימום'). השאלה כמה הם מהווים חלק מהמציאות.

      אוסיף עוד – כדי שהמציאות האנושית תתקדם, נחוץ אחוז מסויים של אקראיות, אחרת מישהו יבין איך הכל עובד, וינצל את כולם למטרותיו האנוכיות.

  1. פינגבק: טיפת דיו רעילה: האסטרטגיה הקטלנית של פקיסטן | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: