סלטים חופשי: כשדוחסים יותר מדי לפיתה הפוליטית

 

 

אברהם בורג, יו"ר הכנסת לשעבר שהפך לפוסט-ציוני, טוען שהישראלים אימצו, לאסונם, את שיטת "סלטים חופשי" הנהוגה בדוכני פלאפל. הם ממלאים את הפיתה שלהם בפיתרונות סותרים עד להתפקע, ואז מתפלאים שהיא נקרעת ומתפוצצת. אבל מה עם הפיתה שלו עצמו? המטיף לזולתו, ראוי שיתבונן בטחינה המטפטפת על חולצתו. ואיך זה קשור לשאלתה של סטודנטית פלסטינית זועמת? ינשוף פוליטי על פלאפל, אידיאלים ועיוורון פוליטי. 

falafel

לאוניברסיטת הרווארד, אולי בשל שמה היוקרתי, מגיעים לעיתים קרובות מאד בכירים ממקומות שונים בעולם, משרי חוץ, ראשי ממשלה וזוכי פרס נובל לשלום ועד לפוליטיקאים מדרג נמוך יותר. ואכן, גם מקומה של ארץ הקודש לא נפקד מרשימת האורחים. ברוח זאת, מגיעים לכאן מדי פעם פוליטיקאים וגנרלים ישראלים, בעיקר "לשעברים" שאינם נתונים בצבת המעיקה של אבטחת השב"כ. לפני יומיים, הגיע תורו של אברהם "אברום" בורג, יו"ר הכנסת לשעבר וכיום הוגה המזוהה עם השמאל הרדיקלי הישראלי. על התהליך שעבר על בורג, נצר למשפחת אצולה דתית-לאומית ואיש תנועת העבודה, דובר כבר רבות בתקשורת הישראלית. אחדים, כמו בן דרור ימיני, התרעמו על המהפך הפוסט-ציוני שעבר וציירו אותו כמעט כאויב האומה. ככזה, זכה בורג למנת זעם שלא קיבלו אפילו פוסט-ציונים ותיקים וידועים ממנו, אולי מפני שהגיח מלב הממסד הציוני והבגידה כואבת. "פשיסט אנטי-ציוני", כינה אותו בן דרור ימיני במאמר משתלח במיוחד, "חקיין קטן […] בורג החוצפן." ומכיוון שאני באופן אישי תמיד חושב שלהקשיב, גם ליריבים פוליטיים, זה דבר חשוב, וטיעונים הם נשק יותר טוב מגידופים, הלכתי לשמוע את ההרצאה של בורג, "הסכסוך הישראלי-פלסטיני: האם הגיע הזמן לפרדיגמה חדשה?"

פרדיגמה חדשה - אברהם בורג

פרדיגמה חדשה – אברהם בורג

ואכן, היה שווה. בן דרור ימיני בוודאי לא היה מסכים איתי, אבל בהרצאה אמר בורג גם כמה דברי טעם. ואחת ההברקות הגדולות ביותר שלו, ללא ספק, היא "משל הפלאפל". כשהייתי ילד, סיפר לקהל, היה פשוט מאד לקנות פלאפל בירושלים. הלכת למוכר הפלאפל, שילמת כמה שקלים, וקיבלת פיתה עם כך וכך כדורים, חומוס וסלט ירקות. היום, לעומת זאת, כמעט כל הדוכנים מציעים "סלטים חופשי". בעל הדוכן נותן לך פיתה, ואתה ממלא אותה מבר הסלטים בכל הבא ליד. וכמובן, כמו שאפשר לצפות, יש לקוחות שלא יודעים את הגבול: הם דוחסים לפיתה הכל ומכל בכל, גם כדורי פלאפל בשפע, גם צ'יפס, גם חומוס וטחינה, גם עמבה וגם סלטים מכל הסוגים והמינים. בסופו של דבר, כמובן, הפיתה מתפקעת – וגם אז מוסיפים להעמיס עליה. מבחינה פוליטית, טען בורג, ישראלים רבים מאד מאמינים אף הם בשיטת "סלטים חופשי". הם רוצים שהפיתה שלהם תכלול גם את הגדה המערבית כולה, גם משטר דמוקרטי וגם אופי יהודי. אולם הדבר, כמובן, אינו אפשרי. שליטה בגדה תאלץ את ישראל, בסופו של דבר, למסד משטר מפלה באופן קבוע ולאבד את אופיה הדמוקרטי, או לתת לפלסטינים אזרחות ולאבד את אופיה היהודי. התודעה הישראלית חיה בסתירה פנימית, והפיתה הפוליטית שלה עומדת על סף התפוצצות. כבר עכשיו הטחינה מטפטפת, וכמה כל העסק יחזיק מעמד? צריך להתפכח מהאשליות במהירות ולבחור מאיזה סלט להיפטר.

ggg-2220101602_1718750_0.

טוב ויפה, אבל הבעיה היא שגם בורג, כמו יריביו מהמיינסטרים הישראלי, הוא חובב לא קטן של פלאפל, וגם לו יש פיתה משלו, עמוסה בכל טוב. הקושי לבחור בין הסלטים המפתים אינו פוסח עליו, וקצת משעשע לראות כיצד הוא מטיף מוסר לכל יתר בעלי הפיתות כאשר גם הוא עצמו מעמיס עוד ועוד עד להתפקע. כדי להבין את זה, צריך לחזור לרגע לנושא ההרצאה של בורג. פיתרון שתי המדינות, הוא אמר כמו רבים אחרים, פשט את הרגל – ויש למצוא פרדיגמה חדשה ורעננה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפרדיגמה הזאת לא יכולה להיות מבוססת על שיקולים פוליטיים גרידא. כדי להדגים זאת, תיאר בורג בתיעוב נאום של מזכ"ל מפלגה העבודה, חיליק בר, באיזה כנס אירופי, בו הציע הציוני הנ"ל, ברוב חוצפתו, "לתת" מדינה לפלסטינים. "אני," אמר בורג, נדיב כתמיד, "הייתי היחיד שלא רצה לצאת מהחדר." בר עורר מיאוס בשומעיו משום שהוא ייצג את השיח הישראלי הישן, המתנשא, הקולוניאלי שאינו פוסח גם על השמאל. כדי לפתור את הבעיה עם הפלסטינים, באמת ובתמים, צריך פרדיגמה חדשה, שתהיה מבוססת על צדק, מוסר, זכויות ושאיפה לאידיאלים – לא על פוליטיקה מהסוג הישן. בהתבסס על שיח הזכויות הזה, הפיתרון הבורגאי אמור לכלול שתי מדינות לאום המחוברות ביניהן בקונפדרציה. לשאלות ספקנים מסויימים בקהל, ביניהם גם כותב שורות אלה, כיצד יעבוד בישראל/פלסטין, עם כל משקעי הדמים ביניהן, פתרון של הסדר מולטי-אתני שעולה ממש כעת בלהבות בכל המזרח התיכון, התחמק בורג מתשובה. צריך לקוות, אמר. צריך להאמין. צריך להיות אופטימיים. ומה יהיו פרטי הפיתרון המוצע הזה? כיצד נתמודד עם בעיית ההתנחלויות, הפליטים, ירושלים? בקטנות כאלה בורג לא טיפל. אפשר, כמובן, לומר שבהרצאה קצרה אחת אי אפשר לדבר על הכל, וזה כנראה נכון – אבל הבעיה כאן עמוקה יותר. בורג אינו מסוגל לדון בפרטים, משום שעצם השיח שלו מרחיק את הדיון מהמקום הפרקטי, המעשי, לתוך עולם האידיאות, הצדק והמוסר, שסולד מהפתרונות המדוקדקים, מהתמקחות הבזאר ומהאינטרסים הקטנוניים. בקיצור –  מכל מה שמכונה במקומותנו ה"פוליטיקה הישנה".

הורד

 

למרבה הצער, כל מי שמכיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני יודע היטב כי אם יש דבר שהצדדים אינם מסוגלים להסכים עליו, הרי זה סמלים, נרטיב, מוסר, אידיאלים וצדק. קשה מאד לפתור את בעית ירושלים, סוגית הגבולות וסוגיית הפליטים. הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי, לשכנע את רוב הישראלים ורוב הפלסטינים להסכים על מושג משותף של "זכויות אדם", או להסכים על מי צדק ומי פשע ב-1948. הדרך היחידה להגיע ברבות הימים לפיתרון כלשהו, ולו חלקי וזמני, לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא להתרחק מאידיאלים כמו מאש ולמצוא פתרון שימקסם את התועלת לשני הצדדים. ואכן, הבעייתיות בעמדתו של בורג התגלתה דווקא כאשר עבר המיקרופון לסטודנטית פלסטינית, במקור מבית אומר שליד חברון, שגדלה למעשה בירדן ובארצות הברית. ברגע שפתחה הגברת את הפה, התחיל הנאום הרגיל של אינטלקטואלים פלסטינים במערב: אותו סלט מגובב של מיתוסים לאומניים, קורבניות נכבה ותביעה לקבלה מוחלטת של עמדותיה כתנאי לדיאלוג או משא ומתן. "איתך אני מוכנה לדבר כל יום," אמרה לבורג, "אתה טוב יותר מרובם [רוב הישראלים]." אבל, הוסיפה, גם אתה אכזבת. "לא הראית שאתה מוכן להתמודד באמת עם היותך מתיישב קולוניאלי בארץ שאינה שלך." רק היהודים המזרחים המקוריים, אמרה, שייכים לפלסטין – האירופים הלבנים שהגיעו אינם שייכים. לנאום "אני מאשים" הזה ענה בורג בסדרת שאלות משלו, דרך בדוקה לדובר שרוצה להתחמק ממתן תשובה. "האם אנחנו היהודים עשינו דברים שאינם בסדר?" שאל, וענה לעצמו בחיוב. "האם המנהיגים הפלסטינים ב-1948 היו צריכים לעשות דברים אחרת? אולי כן, אבל זה לא העסק שלי." משם נמשכה סדרה מגומגמת יותר ויותר של האם…אולי… שלא ענתה באמת לשאלה של הסטודנטית הפלסטינית. כי מה שהיא אמרה, באמת, היה: קבל את הנרטיב שלי. היכנע לו. הודה שפלסטין היא ארצם של הערבים ולא של היהודים, ואז אסכים לקבל אותך במולדת שלי. אלא שבורג, למרות הפוסט-ציונות הידועה שלו, אינו מוכן לעשות גם את זה – לפחות לא בפומבי. הוא לא מוכן לאמץ את הנרטיב הפלסטיני באופן מוחלט וללא תנאים.

כך, ממלא בורג את הפיתה שלו בשלושה מיני סלטים שונים שלוחצים עליה עד להתפקע. מחד, הוא דורש פיתרון מעשי. מאידך, הוא מרחיק את השיח בדיוק לממדים בהם לא יכול להימצא פיתרון כזה – עולם האידיאות, הנרטיבים, הצדק והמוסר. ובדרך היחידה להגיע ל"פיתרון" במסלול הזה, לאמץ לחלוטין את עמדותיו של הצד השני, הוא גם לא מוכן ללכת. בדיוק כמו הישראלים שהוא מאשים, בצדק, על כך שאינם מוכנים לבחור בין שליטה בגדה המערבית, דמוקרטיה או מדינה יהודית, הוא עצמו אינו מסוגל לבחור בין דבקות מתייפייפת באידיאלים מחד ורצון להגיע לפיתרון מעשי מאידך. בקיצור – עמדתו של בורג אינה רק חסרת היגיון פנימי, אלא גם לא מועילה למי מהצדדים ולא יכולה להתקבל בידי אף אחד מהם. אבל בינתיים, אפשר להסתובב ולשווק אידיאלים בהרצאות ברחבי העולם, לפחות עד שהפיתה תתפקע.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-נובמבר 16, 2013, ב-ינשוף פוליטי-מדיני, ינשופי מגדל השן: סיפורים מתוך האקדמיה ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 24 תגובות.

  1. מאמר נחמד. הבחור בורג עבר כנראה אירוע מוחי שלא ניתן לאיתור ב MRI

    אתה מוזמן, כשאינך טובל במדעי המדינה, לבקר באתר שלי

    http://www.avni-med.com

    בברכה

    ד"ר אריה אבני

    • אריה, הסובייטים בזמנו ייחסו ליריביהם הפוליטית מחלות נפש ושלחו אותם לטיפול. חשבתי שכבר עברנו את הזמנים האלה. מכל מקום, עדיף להתייחס עניינית לטענות ולא לגלוש למישור הרפואי.

  2. פוסט משעשע דני !! מטאפורה אכזרית הבאת עם הפלאפל ……..

    הבעיה רק , שהפלאפל , מתאים באופן מדויק למה שאתה רצית להביע . האם גם למציאות ? אני בספק !! שהרי שני הצדדים הוכיחו כבר שהם מוכנים לויתורים !!

    לטעמי ( וכבר הבהרתי את זה בפוסט אחר ) הבעיה המרכזית נעוצה בכך , שהצד הישראלי , והצד הפלסטינאי , שואפים סובייקטיבית , לראות עצמם כשווים בהתעמתות . בעוד , שלא רק שהצד הישראלי הוא הצד המנצח , אלא הצד הישראלי הוא הצד המערבי , הנאור , המתקדם , הליברל , הדמוקרט , לפחות כך הוא מחשיב עצמו סובייקטיבית .

    הואיל וכך , הוא ( הצד של המערב ) נלחם על חיו ונפשו של אסיר , של קרימינל ,הוא מחשיב הצדדים ההומניים והדינמיים בנפש האדם . הוא משקם אותו , מנסה לשנותו , מעצב ו – רה – מעצב את תפיסתו . מדוע ? כי הוא ליברל !! כי הוא נאור !!וכך , הוא לא אמור להיות מוכן להתיחס לנפש הפלסטינאית כאל יליד ברברי , מקרה אבוד , מקרה שאין לו תקנה .

    הרבה יותר מדי ישראלים אימצו את הסופיות והפטאליות של הסכסוך כעובדה נתונה שאין לשנותה כלל וכלל . וזהו מוקד הבעיה !!

    הצד הישראלי , כצד הנאור והליברלי ( סובייקטיבית לפחות ) לא מגלה את היצירתיות ,הדינמיקה , הנאורות , גדלות הנפש , החוכמה , ההעזה , והחזון המצופים ממנו .

    צריך גם למלות זאת בתוכן ודוקטרינות פרקטיות , אבל , האם הסוויצ' / מתג אכן נלחץ והתרנספר ל- למודוס מתאים ? ספק רב !!

    נ.ב 1 : אני תוהה דני , כל העולם כמרקחה , באזזים ברשת , עד היום לא העלת ( על פי מיטב זכרוני ) שום פוסט על איראן , על פצצה , על הפצצה . אתה מכחיש הדבר ? ( בצחוק ) . אפשר לשאול מסקרנות , האם זה באקראי , יש סיבה מיוחדת ?? אני ( ומאמין שעוד קוראים ) היו יותר מסקרנים לשמוע עמדותיך בתחום זה .

    נ.ב 2 : התוודעתי לא מזמן , לתכונה / יכולת חשובה מאוד של הינשוף ( הפיגורטיבי , בטבע ) . אתה תיארת את הליל שיורד , ואז תובנות מגיעות מאוחר מדי , וכבר מאוחר מדי הדבר . אבל : מסתבר דבר מדהים- יש לו מבנה כנפיים מאוד פלומתי ונוצתי , עם איזשהיא קונסטרוקציה מסרקית , אוירודינמית בקצה הכנף . זה גורם בתורו לדבר מדהים : אפילו מכרסם , עם שמיעה חדה ביותר , לא שומע את משק הכנפיים , רק כאשר הטלפיים של טורף לילי מדהים זה , ננעצות בו , הוא מבין איפה הוא חי וכבר טרף הוא !! זה הרבה יותר מאוחר ופטאלי מן מהתובנה המקורית !! בחירה מדהימה ביצעת !!

    • קישרתי בתגובה לעיל למאמר שפרסמתי כאן בזמנו על איראן, והוא לא היחיד. אם יהיה לי משהו לחדש מעבר למה שנאמר בתקשורת אני מבטיח לפרסם עוד. ובנוגע לינשוף, תובנה יפה. לא ידעתי.

  3. תענוג, משורה לשורה גדלה בי התאווה לפלאפל נוטף מזרח תיכוניות.
    אל רום
    אני בספק אם אנחנו רואים את הפערים ביננו כפערי קידמה, על זה כבר התגברנו. אנחנו פשוט שונים, אם אנו מתקדמים יותר מהם זו שאלה שצריך לשאול אמריקאי או אנגלי. האם האמריקים לדעתם מתקדמים מאתנו כפי שאנו לכאורה מהפלסטינים? ואם הפלסטינים היו שיא הקידמה הטכנולוגית והתרבותית האם הם היו מיד מוצאים אתנו לשון משותפת ובא לציון גואל? עד כמה זה היה מצמצם את המגוון של הבר סלטים? התרבות זו בעיקר רק הלבוש, יש אי הסכמה שלא ניתנת לגישור.זה מיקרה קלאסי של אין פיתרון. שמעון פרס אמר שאם ניתן להם משהו שאותו לא ירצו להפסיד הם יתפשרו, השאלה היא האם זה עובד בחברות שונות ממערביות? האם הפלסטינים שהיגרו למערב סובלנים יותר כלפנו? מאז המאה השביעית אין מקום ללא מוסלמים לא בשכונה שלנו ולא באיזור כולו, וזה לא ישתנה, זה רק מחריף. תראה את גורלה של הריבירה הצרפתית של בירות, תראה את סוריה ומצריים ותוניסיה, מה גורל הנוצרים והמיעוטים המוסלמים שם? קהילות עם שורשים מתקופת השלטון הרומי נמחקות. מה שהיה הוא שיהיה. גם כשנהיה וירטואלים הם יתווכחו אתנו על הפרטישן בענן
    הנה כתבה של דני בנושא אירן
    http://2nd-ops.com/dannyor/?p=159

    • אורי ,

      תודה על התגובה …….

      שים לב אורי , הניתוח שלך מתיימר להיות אובייקטיבי – סובייקטיבי . אני שמתי דגש על תיאור המצב , משמע – תיאור סובייקטיבי רב מימדי של המצב .

      האם תוכל להכחיש שהצד הישראלי רואה עצמו כצד הנאור , הליברלי , מערבי ? ודאי שלא תוכל !! האם תוכל להכחיש שזה מחייב אותו מוסרית לדוקטרינות מסויימות ? גם זאת לא תוכל להכחיש !! האם בפועל כך נוהג הצד הישראלי ? האם הוא מחוייב הלכה למעשה לדוקטרינות מערביות מובהקות בתפיסה שלו את הסכסוך ובפתרונותיו האפשריים ? ודאי שמעט מזער ! גם זאת לא תוכל להכחיש !!

      הישראלים אמצו תפיסה , שרצון טוב וויתורים , לא יועילו במאומה , התפיסה הפאטלית של הסכסוך כבר הפכה לפאתאלוגיה . רוב הישראלים יושבים ומקוננים על נהרות בבל , שאין מוצא !!

      נתת אוסלו קיבלת אל אקצא !! נתת לבנון חות שבעא , קיבלת מלחמה וחטיפות !! נתתה עזה קיבלת קסאמים !! על כל זה :

      מלחמת ציויליזיות , הג'האד האיסלאמי עולה , מלחמות דת וקודש וכו……

      כל הסכסוך הזה פטאלי !! אין ממנו מוצא !!

      האם תוכל להכחיש שזוהי התפיסה העיקרית של ישראלי מצוי , של ישראליות בכלל ? ספק רב אם תוכל !!

      משמע אורי :

      במקום שתפיסות מערביות יובילו ליצירתיות , תודעות נועזות , דינמיקה , תחכום , חמלה , הומניות , הן מובילות למה ?

      פאטליות הסכסוך !! זהו לב הענין !! ולא הנכונות לויתורים היא לב הענין !! לא שאין זו בעיה כשלעצמה , אבל זהו וקטור משני לעומת הבעיה העיקרית . שהרי :

      המצרים לא ויתרו אפילו על ק"מ מרובע אחד בסיני ( טאבה ) , הפלסתינאים היו מוכנים לוותר על הרבה יותר מזה ( גושי התנחלויות גדולים ) ובכל זאת !!

      הדרך הנכונה להבין המיכניזם או המעגל השוטה הינה זו :

      חוסר האמון והדינמיקה המתאימה , מובילות לעיגון רדיקלי , לקטבים רדיקלים , ולא קטבים רדיקלים מובילים לחוסר אמון ודינמיקה . או לכל הפחות , הרישא גובר על הסיפא במאזן הכללי !!

      תודה …….

      • זו נקודה יפה לדעתי. הנטייה של לא מעט ישראלים לראות בעצמם חלק מ"תרבות המערב" מובילה לגישה אנכרוניסטית ופאטליסטית של וילה בג'ונגל, שלא מקובלת היום אפילו במערב עצמו.

      • כן דני , אין ספק , המונח הזה " וילה בג'ונגל " קולע למטרה . רק חשוב להדגיש :

        הפרספציה הישראלית הסובייקטיבית האופיינית מניחה כך : אני וילה בגו'נגל , מוטב לי להגיף התריסים , העסק אבוד ממילא !! הרעיון של לביית ולתרבת הג'ונגל מסביב לא בא כלל וכלל בחשבון . וכך :

        הישראלים לא הופכים למאסטרים של הדנימיקה באזור , הדינמיקה הרי שמכריעה גורלות , וחורצת את גורלם שלהם . לא מעט ישראלים טוענים בלהט :

        הערבים מבינים רק את שפת הכוח !! אבל מעט מאוד ישראלים , חושבים מה ערבים חושבים ( אפרופו דינמיקה ) :

        מלחמת יום כיפור החזירו את סיני . פיגועי תופת בלבנון , יציאה משם . אינתיפאדה ראשונה , נתנו את אוסלו . פיגועי טרור בעזה , יצאו משם בלי הסכם . אכן :

        לא מעט ערבים גורסים בדיוק הפוך : זוהי השפה היחידה שהישראלים מבינים !! למעט מאוד ישראלים זה משנה באמת או אכפת מה ערבים חושבים באמת ובתמים על ישראלים !! לא כל שכן לקחת המושכות לידיים כפי שצד המתיימר להיות מערבי , היה צריך לעשות !!

        לא ממש בשולי הדברים , אציין כך :

        תהליכי פאטליזציה וסטיגמטיזציה גברו מאוד בשנים האחרונות ( מאז שבר אוסלו ואל אקצה ) וזאת , דווקא כאשר ישנו פרופיל / טיפוס ערבי חדש ורדיקלית שונה ( אביב העמים הערבי ).

        תודה ……..

      • אבל אולי זו המציאות?

        נראה שרוב האנשים היו מעדיפים לחיות בישראל, ולא במצרים, סוריה או ירדן – בלי לדבר על הרשות.
        אפשר לראות את זה כי הם מהגרים לפה, ולא מפה.

        אז במובן מסוים, זו "וילה בג'ונגל", אפילו אם הג'ונגל הוא בעצם פאבלה, ולא יער.

        אנשים לא מאמינים להסכם – לא כי הם לא רוצים אותו – אלא כי הוא לא נראה ריאלי. ולמה לעשות ויתורים קשים וכואבים (מי רוצה לאכול פאלפל בלי חמוצים?) אם אין הפיתה בכל מקרה תתפרק? אולי פשוט נאכל אותה מהר.

      • יואב , תודה על התגובה …….

        אני מדגיש שוב , אני מנתח המצב , מתאר אותו , לא שופט אותו , ולא עוסק בהאשמות או בחלוקת האשם למעשה .

        אתה גורס שאולי הישראלים לא רוצים בהסכם , נו…..אז זוהי הבעיה !! אני רק מסביר למה הם לא רוצים בהסכם !!

        אתה גורס מכאן , שהם מרגישים כמו וילה בג'ונגל ובצדק ( ואפילו היה הדבר נכון ) אז הרי זה לב הבעיה !! זה מה גרסתי !! אזי אין ביננו חילוקי דיעות !!

        שהרי הפוסט מביע את גרסתו של בורג , דרך עיניו והבנתו של דני , בקשר לאימפס באזור בקשר לתהליך שלום . בורג וגם דני באיזשהוא מקום :

        גורסים שהצדדים ממלאים הפיתה על להתפקע , ולא מוכנים לותר על שום סוג של סלט או תוספת . ואני גורס :

        זהו לא לב הענין !! הצדדים הוכיחו שהם מוכנים לויתורים !! ותיארתי אכן הבעיה המרכזית . ואם להשתמש במשל הפיתה והפלאפל :

        אסור לשכוח שבסוף , אתה משלם 12 שח' משהו , על פיתה ריקה , ואתה בוחר מה לשים בפנים !! הבחירה הישראלית היא זו !! אני רק מנתח המיכניזם והפתרון הנגזר כפי המתואר לעי"ל או להלן .

        תודה …….

    • פרסמתי דווקא כמה מאמרים בבלוג בנושא איראן.

      כמו המאמר הזה, למשל, אם כי הוא כבר לא מעודכן:

      בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים, מומלץ לקרוא גם את המאמר הזה:

      בקליפת אגוז, השאלה היא לא האם הפלסטינים מוכנים להסכים איתנו – הם לא. השאלה היא האם ומתי הפרשי הכוח בין הצדדים יהפכו פשרה מעשית לאפשרית. בגלל זה צריך להתמקד כמה שיותר במישור הפרקטי של ניהול ופתרון בעיות, וכמה שפחות במישור האידיאולוגי של צדק היסטורי, חוק בינלאומי וזכויות אדם.

      • אני לא מבין את מערכת התגובות כאן. למה אני לא יכול להגיב לאל רום?
        נראה שאם התגובה בעלה עמוק מדי, אז אני לא יכול להגיב עליה.

      • יואב שים לב ,

        אם אתה מתכוון למניעות מן האספק הטכני של הדבר , אני יכול להניח כך :

        אתה מנסה להיכנס בתגובה מתוך הבלוג עצמו באתר . והרי בבלוג עצמו , השרשור תקף לתגובה שניים ולא יותר . על מנת להגיב עלי ישירות , אתה צריך להגיב דרך המייל שקיבלת , לבחור שם ב – " להגיב " משהו , ואז זה יושחל מתחתי כתגובה .

        זאת באם התכוונת ( ואני מניח שכך ) לאספקט הטכני .

        תודה

  4. פוסט נחמד.

    אכן, בשלב הנוכחי של הסכסוך עייפנו כבר מ"פרדיגמות" ומשלל פתרונות קסם כאלו ואחרים. השאלה היא מי יכול לנסח, עד רמת הפרטים הקטנים, הסכם שיכול לספק את דרישות היסוד של רוב הישראלים והפלסטינים. כל מי שלא מנסה לעשות זאת, ומסתפק בססמאות, פשוט לא רלוונטי.

    פעמים רבות כבר שמעתי את הרעיון ה"מהפכני" של פתרון "אדם אחד, קול אחד" (one man, one vote). כאילו שזה יעלים את השאיפות הלאומיות של שני הצדדים, והם יפסיקו להעניק את קולותיהם בקלפי למפלגות שייצגו את אותם אינטרסים לאומיים.

  5. איכשהו יש לי את הרושם שתמיד למקומות כמו אוניברסיטת הרווארד מוזמנים תמיד אנשים מהצד השמאל ביותר של המפה הפוליטית הישראלית – דוברים כמו אברום בורג, או נניח שלמה זנד וכדומה. מעניין אם מגיעים לשם גם דוברים כמו למשל דורי גולד או בנימין נתניהו בתקופה שלקח פסק זמן מפוליטיקה? נראה גם שמהצד הפלסטינאי הם ישמחו לשמוע את הדוברים הכי קיצוניים שרק יש – מישהו שבאמת ובתמים מאמין בפשרה לא יצא באוניברסיטאות הליברליות של ארה"ב אוזן קשבת. זה באמת ככה או שמדובר הרושם מוטעה?

    אם מעניין אותך לשמוע על נסיונות פרגמטים י יותר להתייחס לסכסוך, ידיד שלי בשם ספיר הנדלמן שהוא גם כן יוצא הרווארד עם רעיון מעניין של ליצור קונגרסים מקומיים שיובילו לפתרון הסכסוך מן העם ולא מן המנהיגים. הדרך היא כמו שאתה מתאר: דילוג על עולם הנרטיבים והאידאות ונסיון להתייחס לצדדים הפרטיים של הסכסוך. עמוד הפייסבוק שלו הוא (מקווה שהלינק יעבוד) https://m.facebook.com/pages/Minds-of-Peace/186081194106?id=186081194106&refsrc=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Fpages%2FMinds-of-Peace%2F186081194106

    דרך אגב, ידוע לך באם האירוע צולם? יהיה מעניין לראות וידאו שלו.

    • הדוברים אכן נוטים להיות מהשמאל או המרכז, אבל לא באופן בלעדי. דן מרידור למשל ביקר והרצה כאן בבד בבד עם אברום בורג (אם כי בהרצאה שלו לא יצא לי להיות). אני זוכר גם נאומים של מאיר דגן, ציפי לבני ואהוד אולמרט. קשה לי להאמין שיביאו לכאן את בנט, אבל אני באופן אישי הייתי מאד שמח אם היו עושים את זה.

      היוזמה שתיארת מאד מעניינת! אני אבדוק את עמוד הפייסבוק.

      האירוע לדעתי צולם. כדאי לבדוק באתר של ה-Weatherhead Center אם הוא עלה לאינטרנט או לא.

      • אז הם לא חד מימדים כמו שחשבתי וזה יפה. יחד עם זאת. לבני, אולמרט ואפילו מרידור הם אנשים פרגמטים שיותר נוטים למרכז. אם מהצד הפלסטינאי מביאים גם את הקיצונים, אין שום סיבה מהצד הישראלי לא להביא אידיאולוגים מהימין כמו בנט, בני בגין וכדומה.

  6. יצא לי לשמוע את ההרצאה המדוברת של חיליק בר. מדובר היה בגיבוב דברים שעיקרו הצעה למדינה פלסטינית זמנית חסרת גבולות, וקריאה לפלסטינים לקבל לחלקם את הקיצוניים ביותר מהמתנחלים היהודים שבשטחים, אלו שיסרבו לפינוי, בתור "אזרחים פלסטינים שווי זכויות". ראוי לציין שח"כ מירב מיכאלי, שהשתתפה גם בפאנל, דיברה דברי טעם מעניינים הרבה יותר.

    • למה לפסול על הסף הצעה להניח למתנחלים, שיסכימו לקבל על עצמם אזרחות פלסטינית, להישאר במדינה הפלסטינית? אני משער שמעטים מאד, אם בכלל, יסכימו לכך, ואם יהיו כאלו שיהיו מוכנים לקבל עליהם אזרחות זרה – לדעתי זה יהיה גזעני לדחות זאת רק משום שהם יהודים.

      • דני ההפניות (הלינקים) לכתבות שלך בנושא אירן והפלסטינים לא נראות בתגובה שלך למעלה.

        כשעראפת ניסה להכנס לגדה המערבית בשנות השישים המאוחרות הוא לא מצא שיתוף פעולה בקרב האוכלוסיה, רובם רצו שקט. מה שאני שואל את עצמי האם זה היה מצב זמני שהיה משתנה ממילא אחרי כמה זמן. האם מיעוט קטן של פרטיזנים מקצועיים השפיע על כלל התושבים, או שהדרישה להגדרות היתה מגיעה ממילא עם הזמן.
        בדרך כלל מחולל המהפכה צריך לפנות את מקומו לפוליטיקאי, וכמובן שכשסוף סוף המהפכן מגיע לשילטון ולעמדת כוח ושחיתות קשה לו לפנות את המקום לטובת העם עבורו הוא נלחם.
        גם באפריקה בשנות השישים וגם במזרח אירופה לאחר נפילת ברית המועצות היה אפשר לראות שיש שהמעבר הפוליטי חברתי לא חלק וסובל מתקופת מעבר קשה

  7. מאמר מצוין דני! הדיון בחיליק בר ובבורג מזכיר לי את המושג "איוולת שלטונית". כנראה שהמוכשרים באמת, יודעים שהם לא יודעים הכל, נותרים צנועים, ולכן אינם חשים עצמם כמנהיגים ראויים, בעוד אלה שבטוחים בעצמם, לא מתאמצים לחקור דברים שאינם יודעים, ורואים עצמם כמתאימים להנהיג ולעסוק בפוליטיקה. לכן אני חושבת שהפיתרון האמיתי לסכסוך יבוא בסופו של דבר מהעם ומכוח האינרציה, ולא מהפוליטיקאים…

    • תודה, שרון! מה שאת אומרת מזכיר לי את נאום ה"אפולוגיה" של סוקרטס, בו הוא מגדיר "חכם" כאדם שמודע למגבלותיו ולחוסר הידע שלו. באופן לא מפתיע, הפוליטיקאים האתונאים נמצאים מחוץ לקטגוריה הזאת, ונראה לי שלא רק הם.

  8. בן-דרור ימיני

    לדני, כתבת מאמר יפה.
    אני מציע רק לקוראים שלך לחזור למאמר שלי על בורג.
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/595/576.html

    ניסית לבדל את עצמך מה"השתלחות" שלי בבורג. נסחפת. עשיתי בדיוק מה שאתה ממליץ עליו. הקשבתי לו. וכתבתי מה שכתבתי, דווקא מתוך הקשבה. כאשר מורידים את המסה של "השתלחות" מתברר שאימצת לחלוטין את הגישה שלי.
    כדאי גם להבין מדוע קראתי לו "פשיסט שמאלני". רמז: כמו חלק מאנשי "שיח הזכויות", הוא איננו עוסק בזכויות, אלא בשלילת זכויות. בדיוק כמו הימין.
    קריאה נעימה.
    בן-דרור ימיני

    • בן דרור, קישרתי כמובן למאמר שלך בגוף הטקסט.

      דווקא משום שאני מסכים לחלק מהביקורת שלך על בורג, הצטערתי קצת על כינויים כמו "פשיסט", "חקיין" או "חוצפן" שאינם מוסיפים לדיון. יש הרבה הגדרות מקובלות של המושג "פשיסט", ובורג לא עונה לאף אחת מהן. פשיסט הוא לא אדם שרוצה לשלול מאנשים זכויות כאלו או אחרות, אלא אדם שמאמין באידיאולוגיה שיש לה מאפיינים מסויימים (האלהת המדינה, קידוש עמדות המפלגה והמנהיג, קידוש המלחמה והמאבק כאידיאל חיובי, תפיסה קורפורטיבית של המדינה כפוסק האחרון בסכסוכי עבודה ועוד). מיותר לומר שכל הדברים הללו רחוקים מאד מעמדותיו של בורג, ולכן השימוש במילה "פשיסט" היא לדעתי שגיאה היסטורית.

      חוץ מזה, האם בורג רוצה לשלול זכויות מיהודים? למיטב הבנתי הוא מטיף לקונפדרציה בין ישראל ופלסטין. לדעתי זה פתרון לא נכון, אבל אי אפשר לומר שהוא שולל את ההגדרה העצמית ממי מהצדדים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: