דוקטרינת פח הזבל: מה בין פייגלין לאלוף יאיר גולן?

הייתם מאמינים שמשה פייגלין יואשם ב"התרפסות" לשמאל? ומה הקשר לסערה עקב דבריו האמיצים של האלוף יאיר גולן? ינשוף פוליטי-מדיני על פחי זבל, סמולנים והאויב החמקמק שבגללו, רק בגללו, אנחנו אף פעם לא מנצחים.

images

אם השמאל הקיצוני הוא נגע שיש להסירו, כמו שאמר סגן יו"ר הכנסת דני דנון,

אז סביר שמתישהו יסירו אותו, לא?

אבל אז השמאל שעמד לידו יהפך להיות הקיצוני, ונצטרך להסיר אותו.

ואחריו השמאל האמצעי, והשמאל הימני, והשמאל הימני קיצוני, עד שבסוף ישאר רק סגן יו"ר הכנסת בעצמו, ובנאדם קשה לו להסיר את עצמו, זו בעיה ידועה, אז מי יסיר את סגן יו"ר הכנסת דני דנון?

אם כי

יש לשער

שעד אז כבר ישחררו את יגאל עמיר, והוא כבר יסיר.

עוזי וייל, במחשבה שנייה

בשעות האחרונות, מתרחשת תופעה מעניינת בפיד הפייסבוק של משה פייגלין, הפוליטיקאי הצבעוני מהימין הקיצוני. פייגלין, יאמר לזכותו, תמיד היה אחד מההוגים המקוריים והמעמיקים ביותר בימין הדתי, חרף בורות היסטורית ודבקות במיתוסים מעוורים. בהתאם לשם מפלגתו החדשה, "זהות", פייגלין אוהב לסכם את משנתו במילים "זהות, משמעות וחירות". הוא סבור שהבעיה של הימין היא בהיעדר זהות יהודית ואמונה בייעוד המיסטי של עם ישראל ובצדקת דרכו, ולפיכך הוא נדון להמשיך ולדשדש בנתיבים שחצב כבר השמאל. מי שמבין באמת את זהותו של עם ישראל, מטעים פייגלין, יכבוש בשמחה ובצהלה את ארץ ישראל, יעודד את הגירת ה"אויב" וממילא ישכנע גם את העולם בצדקתו. ומשום שהזהות היהודית, כפי שרואה אותה פייגלין, קשורה באופן הדוק לרעיון החירות (האדם כפוף לאלוהים בלבד), הרי שיהודים אמיתיים יתמכו גם בחברה ליברלית ובכלכלה חופשית.

פייגלין NRG

זהות, משמעות וחירות: משה פייגלין מסתבך בצרות

פייגלין טוען גם שמי שבטוח בזהותו, לא יבסס אותה על לעומתיות כלפי ערבים או שמאלנים. כדי להדגים את העיקרון היפה הזה, פרסם מנהיג מפלגת זהות פוסט מחוייך בפייסבוק: צילום של פעיליו מחובקים עם פעילים של שלום עכשיו. הוא לא ציפה לתגובות. בתוך דקות, התמלא הפיד של מפלגת זהות בתשפוכות של זעם, סלידה ואפילו שטנה. מסתבר שאפילו הפוליטיקאי שנמצא בקצה הימני של הימין, אינו חסין מגל הטרלול שעובר עלינו בימים אלו, אם הוא מגלה מקוריות מחשבתית או סוטה ממגמת הדמוניזציה המתמדת של אויבי העם המתרבים והולכים. לשווא ניסה פייגלין להסביר שהשמאל אמנם טועה ומטעה, עובד עבור אינטרסים זרים ומחזיק באידיאולוגיה הרסנית ומסוכנת, אבל בכל זאת הוא חלק מהעם ומהחברה. הוא אפילו מיהר לפרסם סרטון מפוחד משהו, בו תיאר את כל הישגיו וזכויותיו הרבות – כיצד זרק חברי כנסת ערבים מהמליאה, דרש לעודד את הגירתם מהארץ, סירב להשתמש במילה "פלסטיני" ותבע לבטל את הסכמי אוסלו. לא ממש עזר לו. התגובה של אחד מתומכיו מרתקת ומלמדת לא מעט בהקשר הזה:

פייגלין אל תלך עם הראש בקיר, אנחנו הקהל שלך ואנחנו לא מרגישים בנוח עם תמונות כאלה אז פשוט תפסיק עם זה וזהו!!! תאמין לי שכולנו מבינים את המסר שאתה רוצה להעביר אבל לא תצליח לחנך אותנו לחשוב בדיוק כמוך, למה זה טוב התמונה הזאת???? סתם עוד ועוד קולות ילכו לפחח ובשביל מה? בשביל שלום עכשיו??? בשביל שלום עכשיו אתה רוצה לאבד קולות??? לפעמים צריך לזרום עם הזרם ולא תמיד ללכת נגדו, הסיבה שנמאס לנו מהליכוד ומבנט היא כי גם הם מסוגלים להצטלם עם שלום עכשיו ואפילו יותר גרוע מזה, ביבי לחץ ידיים עם רב המרצחים ערפאת!!!! אנחנו לא רוצים לראות יותר תמונות הם כאלה שפועלים נגד הצבא שלנו ונגד המדינה שלנו, אני אנסח זאת הכי פשוט שיש, כל מי שמכנה את יום העצמאות שלנו כ"יום הנכבה" לא ראוי ללחיצת יד או לתמונה משותפת, יהודי או ערבי או נוצרי.

שימו לב למילים שהדגשתי: "לפעמים צריך לזרום עם הזרם ולא תמיד ללכת נגדו". ומה רוצה "הזרם"? אי אפשר הרי לחשוד בפייגלין שהוא מוכן להתפשר עם המיינסטרים בנוגע לסטטוס קוו בגדה המערבית, השמאל, בית המשפט העליון או הציבור הערבי. הוא גם היה אחד מהתומכים הקולניים ביותר של אלאור עזריה, החייל החשוד ברצח מחבל מנוטרל. מה ש"הזרם רוצה", בהקשר הזה, היא דמוניזציה מוחלטת של ה"סמולני", ש"לא ראוי ללחיצת יד או לתמונה משותפת". פייגלין הוא לא הפוליטיקאי היחיד מהימין הדתי שטעם מנחת זרועם של טוקבקיסטים כי העז לחרוג ממקהלת השנאה הרגילה. גם נפתלי בנט ספג לא מעט, כשגיבה את רשויות האכיפה בחקירת הרצח בדומא, או כשהעז לומר שגם הערבים הם אזרחים שווי זכויות. מה קורה כאן? מדובר למעשה בשילוב של שני תהליכים.

בנט כלכליסט

גם הוא חטף – נפתלי בנט. קרדיט: כלכליסט

ראשית כל, יש כאן תופעה שאני נוהג לכנות "תסמונת פח הזבל". כל חברה כמעט מגדירה לעצמה "פחי זבל" – קטגוריות שמי שנכנס אליהן אינו לגיטימי ולפיכך אינו כשיר להשתתף בדיון. באוניברסיטאות באירופה וארצות הברית, או בחוגים חברתיים ליברליים אחרים, "גזענות" ו"הומופוביה" הם פחי זבל כאלו. בישראל, פח הזבל המשמעותי ביותר הוא "אנטי-ציונות" (אלא אם אתה נכנס לנישה המוגבלת של הערבי המגניב, ואז מוקצה לך מקום בשולי השולחן). פחי זבל אינם פסולים בפני עצמם, כי ברור שישנן תופעות שלא צריך לתת להן לגיטימציה. מעטים, למשל, ירצו לנהל דיונים עם מכחישי שואה, נאצים או תומכים ברצח עם. הבעיה עם פחי זבל, היא שיש פיתוי עצום להרחיב אותם. כשאתה מתקשה להתמודד מול יריב פוליטי, מה פשוט יותר מאשר להכניס אותו לקטגוריה לא לגיטימית כלשהי, ובכך להדיר אותו מהדיון? כך, פחי הזבל הולכים ומתרחבים עם הזמן. בתרבות הפוטיקלי-קורקט האמריקאית, שדיברנו עליה לא מעט כאן בינשוף, קיימת נטייה בלתי נשלטת להגדיר כ"גזענות", "סקסיזם" או "הומופוביה" (שלושת פחי הזבל העיקריים) אפילו עמדות שבעבר נחשבו ללגיטימיות לחלוטין, ואפילו אנשים שהשתתפו במאבקים אנטי-גזעניים בעבר, בכל פעם שהם חולקים על איזו דוגמה צדקנית, מרגיזים איזה מקופח מקצועי או מרהיבים עוז לבקר קבוצות מיעוט כאלו ואחרות. בישראל, פח הזבל של ה"אנטי-ציונות", ששינה מתישהו כותרת "לסמול", גדל אף הוא במהירות. כאן, התהליך הטבעי של הרחבת פח הזבל משתלב עם רעה חולה אחרת, שקשורה באופן ספציפי למצב הישראלי: ניסיון נואש למצוא שעיר לעזאזל חדש מדי שבוע.

678356301000100490582no

אנטי-ציונות כפח הזבל הגדול – כרזת תעמולה של אם תרצו

ישראל, ובמיוחד מאז כשלונו של הסכם אוסלו, תקועה במצב של "לא לבלוע ולא להקיא" עם הכיבוש הצבאי בשטחים. היא לא מצליחה להגיע להסדר עם הפלסטינים, כפי שמציע השמאל, וגם לא לספח את השטחים ולהפוך אותם לחלק מישראל, לפי עמדת הימין הדתי-מתנחלי. בניגוד לעבר, היא גם לא מצליחה להכריע את אויביה, בין אם מדובר בחמאס, חיזבאללה או ארגוני טרור אחרים – ובוודאי שלא להגיע לתוצאה ברורה בעימות הרציני יותר מול איראן. למרות שתנועת החרם הבינלאומית אינה מסכנת באמת את ישראל, ולא תוכל לאלץ אותה להפסיק את הכיבוש, התחזקותה האיטית (והפמפום התקשורתי האינסופי) מגבירים אף הם את תחושת המחנק והמיאוס מהסטטוס-קוו. אנשים רוצים הכרעה, והכרעה אין. הממשלות השונות אינן מסוגלות לבלוע או לפלוט את הגוש בגרון. סיסמאות נוסח "תנו לצה"ל לנצח" מניחות שחוסר ההכרעה מגיע עקב מחסום, שתמיד מיוחס לאויב נסתר כלשהו שבולם את כוחותינו האמיצים.

            מפלגת העבודה, שהקפידה בעבר לזחול לממשלות אחדות למיניהן, שימשה באופן מסורתי כבוגי-מן נוח להאשמות מהסוג הזה. עדיין זכור לי איזה מפקד בצבא, שנהג לומר לנו אחרי כל פיגוע ששרון היה ממגר את הטרור תוך כמה ימים, "אם פרס לא היה בולם אותו". אחרי פרס, היה אפשר להאשים את ציפי לבני. ובהיעדר ציפי, כשנתניהו והקיסרית מולכים על אחת הממשלות הימניות ביותר שהיו כאן אי פעם, מחפשים אשמים אחרים. יש לנו את תנועת החרם, הנשיא אובמה, שרת החוץ השוודית ויתר גורמים חיצוניים, אבל הם רחוקים מדי. כדי לצאת מהמיצר ולהסביר מי מונע מהם לספח את השטחים או להכריע את הטרור, ביבי, בנט והקמפיינרים שלהם החלו לתלות את הצרות בבג"ץ, בשמאל המתכווץ והולך, בתקשורת או בארגוני הקרן החדשה לישראל. הבעיה היא שכמו סם, הציבור נוטה להתרגל לאויב ספציפי. כמה פעמים אפשר להאשים, למשל, את גדעון לוי? זה הופך להיות משעמם. אז מוצאים אויבים חדשים: הקרן החדשה, שלום עכשיו ועמוס שוקן, למשל. וכשהציבור מתרגל גם לאלו, פח הזבל המושמץ שנקרא "סמול" הולך וגדל, ומכיל גורמים בשמאל מרכז, שהופכים מיני וביה ל"שמאל קיצוני".

download (1)

משעמם להאשים אותו – גדעון לוי

החידוש בשנתיים האחרונות, הוא שפח הזבל חצה כבר את קו המרכז, ומתחיל לנגוס בטריטוריה של לב הממסד והימין הפוליטי. טובי המפקדים והלוחמים של ישראל, אנשים שבילו את כל שנותיהם במלחמה בטרור ומאבק על בטחון המדינה, הופכים במחי עט של תועמלנים לחמדנים סמולנים, מרושעים ומושחתים עד היסוד. מאיר דגן ז"ל, ראש המוסד האגדי, כבר הפך לבוגד ול"סוכן של אובמה". ראשי השב"כ שהופיעו בסרט שומרי הסף נדחסו אף הם לעומק פח הזבל. הרמטכ"ל גדי אייזנקוט מצא את עצמו בליבה של סערת צואה (מה שנקרא בלעז, shit storm), משום שהעז לומר שחייל צריך להימנע מלירות בנערה שמחזיקה מספריים. מפקדי הצבא שפעלו לפי הפקודות, והעמידו לדין חייל שככל הנראה רצח שבוי, הפכו גם הם לאויבי האומה, מושאי נאצות של המון משולהב. הקורבן האחרון הוא סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, שטען כי תהליכים מסויימים בישראל מזכירים תופעות שליליות שהתרחשו במרכז אירופה וגרמניה בשנות השלושים כגון גזענות ושנאת זרים. במציאות שבה טוקבקיסטים מאחלים רצח עם, תאי גזים, אונס ורצח לכל ערבי וסמולני, שאישה ערביה ובנותיה מותקפות בלינ'ץ ברחוב ירושלמי, ושצעקות מוות לערבים הפכו לשגרה במגרשים, הדברים שלו נראים כמובנים מאליהם. אבל זה הספיק, כמובן, כדי לדחוף אותו לפח.

אנשי ימין מתונים גילו, כמובן, שכוח הכבידה של פח הזבל שואב גם אותם. זה התחיל בקורבנות קלים כמו הנשיא ריבלין, שהתייצב למען המיעוט הערבי; המשיך באיש ימין מובהק כמו שר הביטחון משה בוגי יעלון, ואפילו בנפתלי בנט, אחד מאדריכלי דוקטרינת פח הזבל. והיום – אפילו משה פייגלין, לא יאומן כי יסופר, מוצא את עצמו תחת מתקפה כי הצטלם עם שמאלנים. השאלה היא רק מי יהיה הקורבן הבא, ומתי יתבטא פח הזבל של הקהל ואספסוף הטוקבקיסטים בדברים גרועים יותר ממילים.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-מאי 9, 2016, ב-ינשוף פוליטי-מדיני, ללא קטגוריה ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 31 תגובות.

  1. תמיד יש נטיה לאנשים להראות שהאחר לא מחויב לאידאולוגיה. זה קיים גם בשמאל וגם במגזר הדתי

  2. לומר לך את האמת? אין בי רחמים עליהם. הימין כעת שותה מכוס התרעלה שהוא רקח, ומגיע לו. מי שבמשך שנים מטפח מנטליות אנטי דמוקרטית, אספסוף זועם, ומשסה אותם בכל העולם, שלא יתפלא שהמפלצת קמה על יוצרה. מגיע להם – בצבא, ובימין. אולי זה ילמד אותם לקח, אם כי אני בספק.

    • יופי, אבל מה אנחנו אשמים? גם אנחנו כולנו אוכלים את התבשיל הזה

      • אנחנו לא אשמים, אבל אין מה לעשות. זה רוב העם, ואי אפשר להילחם בו, לא דמוקרטית בכל אופן. כל מה שנשאר לנו הוא להסתכל מהצד, לחזות במצעד האיוולת, ולצחוק. כל דבר אחר משול למלחמה בטחנות רוח.

  3. תסמונת פח הזבל הוא אולי תיאור נכון אבל די שטחי של המציאות הפוליטית. השאלה המעניינת יותר היא מה גורם להתרחבות אדירת הממדים של התופעה. התופעה הזאת של שיח פוסל, רדוד (ומבוסס על בורות, על יהירות ועל יצרים קמאיים) ואלים מדאיגה ובולטת במיוחד בישראל, אבל אינה מוגבלת לישראל, ונראה שהיא נובעת מכמה מאפיינים בסיסיים של העולם החדש- לפחות בחברה המערבית. הבחירות המקדימות בארה"ב הן דוגמה נוספת. יש אמנם מדינות, כמו בריטניה, שבהם החברה נראית חסינה יותר אך לא לחלוטין. זה, אגב, לא רק עניין של ימין ושמאל פוליטי קלאסי. ניכר תיעול קל והמוני של האספסוף גם בעניינים אחרים כגון הדה-לגיטמציה לפרקליטות ולבתי המשפט אפילו בעניינים פליליים או אזרחיים. מה, לדעתך, מצמיח את התופעה הזאת ואיך אפשר להיאבק בה?

    • את מה שאתה מתאר ניתן לסכם בשתי מילים: רשתות חברתיות.
      פעם, בעבר הלא רחוק, כדי לגרום לאנשים אחרים להקשיב לך היית צריך להתמקצע בכתיבה עיתונאית, לנהל בתבונה מאבק מקומי או "נישתי" כלשהו (ולזכות עקב כך בסיכוי להיכנס לפוליטיקה), או להגיע להישגים מקצועיים מרשימים (ואז היו מקשיבים לך בתור מומחה).
      היום לא צריך כלום. כל זב חוטם יכול לפתוח דף פייסבוק או חשבון טוויטר ולשתף את העולם בהגיגיו. הפלטפורמות האלה (להבדיל מבלוגים, למשל) גם אינן מתאימות לשיח מורכב, כזה שמבין שלכל נושא יש הרבה צדדים ומנסה לתת תשומת לב לכמה שיותר מהם.
      באדיבות הרשתות החברתיות, השיח הציבורי הפך להטרלה בלתי-פוסקת. ונראה שאין הרבה מה לעשות עם זה, מלבד לתת לציבור ללכת לאן שהוא רוצה, לעשות מה שהוא רוצה, ליפול איפה שהוא רוצה, ובתקווה, גם להפיק לקחים מהנפילות. הבעיה היא שלא מכל נפילה ניתן להתאושש, וגם אם כן, זה יכול להיות עסק יקר מאוד.

  4. תודה על המאמר.

    התקשורת אגב גם אשמה, כי היא מספקת כר נוח ושעות מסך לקיצונים האלה, ומגבירה את כוחם.
    בערוץ 10 לפני חודש קראו לקמפיין המתוזמר לטובת החייל 'מחאה עממית', והקדישו כתבה שלמה לעלילותיו של 'הצל' (וזכורה לי כתבה אוהדת אחרת על משפחתו). זה מצער כי זה בדיוק מה שיועצי התקשורת של הימין רצו (ויש כסף שזורם לשם, ולא נחקר מהיכן: שרון גל חובב הפינאנסים מונה כיועץ תקשורת למשפחת החייל).

    אני טוען מזה שנים שאין עוד 'ציונות'. זה סלוגן לקמפיינים פוליטיים. כל אחד רוצה להצטייר כ'ציוני' האמיתי; סוג של אידיאל שמציין פטריוטיות וערכיות; בערך כמו שהקאובוי בפירסומת לסיגריות מארלבורו, סימל ערכים אמריקאיים.

    בפועל זה רק סלוגן ותואר ריק. אם כמו שסקרים הראו (ולא רק מטעם 'הארץ') שמחצית מבני ה-20-30 רואים את עצמם מסוגלים לרדת מהארץ, אז אין לזה גם ערך ערכי… זה מס שפתיים בלבד.

    מצער שבראיון המעניין שערך אורי משגב עם אריה אלדד לפני שבועיים – http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2922236, משגב לא שאל אותו על האחריות החברתית שלא קיימת בימין; על 400 אלף איש שמקבלים תנאי מחייה ותשתית של עשירון עליון, רק כדי שיחיו בשטחים; על הזנחה של 40 שנה של הפריפריה לטובת מילארדים שהושקעו בשטחים (וממשיכים להיות מושקעים); על מוכנות לסבול כל שרץ ופסיכי, כל עוד הוא תומך ימין.

    יש מחיר לחיים באידיאולוגיה קיצונית – שיא עוני בקרב ילדים בין ארצות ה-OECD, ושיא דומה בפערים החברתיים. חבל שהימין לא מעומת עם התוצאות האלה. מן הסתם לא נוח לו, כי כאן אין אידיאולוגיה שתכסה על הערווה.

  5. ואולי העם חכם יותר מהקרדיט שאתה נותן לו. העם אולי חושב שבשעה כזו כדאי אולי להמתין ולא לעשות כלום. וזה המנדט שנתן למנהיג שחושב כך. העם ( האספסוף לכאורה) החליט שהמנהיג לוקח החלטות נכונות. מתנהל נכון וגם על הדרך שומר על רמת חיים יחסית גבוהה לשאר אומות העולם. העם רואה את הסערה מסביב. הכל מתפרק וחושב. אולי אני לא ארוץ למסור את הגולן ויהודה ושומרון. להלן נכסים אסטרטגיים. ואמתין זה הרי לא עולה כסף וגם אני לא מפסיד. באמת שלא. אולי ירדן ולבנון יתפרקו עוד 5-10 שנים ואז אנה אני בא. והרי היו לי כוונות כול כך טובות שעשיתי מדינה ביהודה ושומרון. היו לי כוונות טובות באמת. רציתי כל כך רציתי להפטר מהערבים המנוולים הללו. אני פשוט לא סובל שהם תחת השילטון שלי. אני כבר רוצה לפתור את הבעייה הזאת וגם שכולם יאהבו אותי. שזה חשוב. אולי

    • על ה״חכמה״ כביכול שבדשדוש כתבתי בפוסטים אחרים. אני חושב שזו איוולת. אבל זו עמדה יריבה לגיטימית. לא על זה הפוסט הנוכחי.

      • אני דווקא חושב שהעם הישראלי כולו מאוד סובלני. יש תופעות של קיצוניות משני הקצוות אבל יחסית לשאר האוכלוסיה ולעמים אחרים מאוד סבלנים פה. ראה היחס ללהטב״ים. דווקא העיתונות ואתרי האינטרנט משני הצדדים הם שיוצרים הד חזק שגורם לחשוב שפה המצב אלים. הם מקצינים דעות וגורמים לשיח להראות הרבה יותר גרוע ממה שהוא באמת.

      • אבל אנשים כותבים את הטוקבקים והפוסטים באתרים האלה

    • נכון יותר לומר – סובלני -> פאסיבי. דהיינו מאפשר לקיצוניות להקצין.

  6. אפשר שאלה קצת צדדית למאמר שלך*?

    במה הייתה נפגעת ההשוואה של סגן הרמטכ"ל אם במקום גרמניה בשנות השלושים היה מסתפק בספרד של פרנקו?

    *אני מסכים עם המאמר אבל חושב שהוא נכון באופן כללי בעידן הפיסבוק. אותו תהליך הקצנה והרחבת פח הזבל עבור גם על הטבעונים, הלהטבי"ם, השמאל (ראה מה קרה לעירית לינור ולאברי גלעד ) ועוד קבוצות.

    • יוסי, התוצאה היתה שרוב האנשים לא היו מבינים על מה הוא מדבר. לצערנו, גרמניה הנאצית היא הדוגמא ההיסטורית היחידה המוכרת לקהל הרחב.

      • אולי, אבל בהתאמה זו גם דוגמא שנושאת מטען רגשי חריג בהיקפו ובעל משמעויות נלוות הרבה מעבר למובן המצומצם שהוא לכאורה התכוון אליו.

        ברגע שהוא החליט ללכת על מכנה משותף כ"כ רחב, הוא צריך גם לשלם את המחיר הנלווה.

      • תראה גם אם על פרנקו בספרד לא שמעו, משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הוא מפורסם דיו כדי לייתר את הצורך בגרמניה. למרות שגם שם לדעתי ההשוואה תהיה לוקה בחסר בענק.

        כמי שקורא אתרי BDS והשתתף בדיחות סביב הנושא , הנזק שעושות השוואות שלא במקום על ידי גורמים ישראלים הוא גדול מאוד.

      • מאפרטהייד הישראלים לא כך כך יזדעזעו, וגולן כנראה רצה לזעזע (בצדק).
        דווקא חבל, כי התהליכים המתרחשים בישראל קרובים יותר למה שהוביל להקמת משטר האפרטהייד. גם שם הייתה חברת מתיישבים שהחליטו שהם יעמדו על שלהם בכל מחיר, לא ייכנעו לתכתיבים של הליברלים במשקפיים הוורודות מלונדון (אז זו הייתה לונדון), ובוודאי ינצחו כי הם פשוט טובים יותר. אנחנו יודעים איך הם סיימו.
        אז לא, ישראל אינה דרום אפריקה (עדיין?), אבל השטחים המוחזקים דווקא די קרובים מכל מיני בחינות לנמיביה. זו, דרך אגב, נשלטה ע"י דרום אפריקה במשך 73 שנה, מתוכן כמעט חמישים שנה בניגוד נחרץ ומתריס לדעת הקהילה הבינ"ל. אבל אם על דרום אפריקה הישראלים עוד איכשהו שמעו, את נמיביה רובם יתקשו למצוא על מפה בלי גוגל.

      • תראה מני.

        לכל מטבע יש שני צדדים. ואני מסופק אם סגן הרמטכ"ל הביא בחשבון את המחיר הבינלאומי בכך שסגן הרמטכ"ל השוואה את ישראל לגרמניה של שנות ה30. תומכי BDS כבר מצטטים אותו.

        אז הוא שהוא חי בבועה ולא מבין את ההשלכות של דבריו, ואז אני לאוכל בטוח שאני רוצה סגן רמטכ"ל שחי בבועה, או שהוא מודע לנזק בהשוואה לשואה אבל לא אכפת לא וגם אז אני בטוח שאני רוצה סגן רמטכ"ל שכזה.
        יתכן גם שהוא מודע למחיר אבל חושב שהמצב כה חמור בישראל שחייבים לזעזע את אמות הסיפים יהא המחיר אשר יהא. וגם במקרה זה אני חושב שהוא מתקשה לקרוא את המציאות נכונה.

      • אני דווקא חושב שזה מאד מועיל לנו בעולם.,הקהל המתנדנד צריך לראות שיש קולות שמתנגדים לגזענות ומזהירים מפניה גם מתוך הממסד הישראלי.

      • דני,
        אני מגיב על ההודעה האחרונה שלך.

        כמי שהיה לא מעט פעמים "דתי מחמד", דע לך שזה לא עובד. הגישה של "אתה דתי בסדר אבל ההם לא ככה", לא עובדת כשאתה דתי/ימני/שמאלני/יהודי/ערבי/ישראלי אבל בסדר. להפך, זה רק גורם לצד השני לחשוב, הינה גם אפילו הוא שהוא מהם חושב כמוני, אז בטח שהם גרועים.

      • אני לא מקדם גישה של התבטלות עצמית, אלא של פטריוטיות משולבת בביקורתיות של מה שיש לבקר. אנשים בחול מעריכים את זה הרבה יותר מאשר פטריוטיות עיוורת שלא משכנעת איש חוץ מהמשוכנעים.

      • יוסי, אתה מגזים בהערכת "המחיר הבינלאומי" של דברי סגן הרמטכ"ל.
        עבור אנשים שחיים מחוץ לישראל, זו כנראה הפעם הראשונה בה הם ייתקלו בשמו, ובעידן הפוליטיקה האישית שאנחנו חיים בו, הוא לא יאמר להם יותר מדי.
        ב-2007, וזלי קלארק, שאומנם לה היה חבר במטכ"ל האמריקאי אבל דווקא היה גנרל (בדימוס) מפורסם יחסית, סיפר על התוכניות שהיו לפנטגון בסוף 2001 בנוגע לכיבוש שורת ארצות במזרח התיכון (לוב, סוריה, לבנון, ועוד, כולל איראן). אני לא חושב שתעמולה אנטי-אמריקאית עשתה הרבה שימוש בדבריו. המעשים להם ארה"ב אחראית בעיראק (ולו מעצם העובדה שהיא כבשה את הארץ האומללה ההיא) משפיעים הרבה יותר מדבריו של איזה גנרל.

    • מסכים איתך גם בסיפא של דבריך . הטבעונים מגדילים את פחי הזבל שלהם במהירות מדהימה.

    • כמה שעות הוראה מוקדשות בישראל לשואה וכמה לספרד של פרנקו? אי אפשר מצד אחד לפמפם כל הזמן רק שואה-שואה-שואה – מגמה שכאילו אינה חזקה דיה, מקבלת לאחרונה דחיפה נוספת ע"י דמויות כמו בנט ועירית לינור, אפרופו – ואז להתלונן שמשתמשים בשואה כרפרנס ולא בדוגמאות אחרות.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        נו נו. גם בלי עשרות שעות הוראה רוב הנערים בישראל שמעו לפחות במעורפל על דרום אפריקה.

  7. דני כתבה מעולה, מדויקת ומעניינת מאוד. תכתוב יותר בתכיפות. הפרשנויות שלך חשובות!

  8. אגב התמונה בראש המאמר, של החבובה 'אוסקר דה גראוץ' (בארץ 'משה אופניק') – לאחרונה יצאו דיסקים של תוכניות 'רחוב שומשום' האמריקאית המקוריות, שהחלו בשנת 1970. אלא שהדיסקים יצאו עם אזהרת 'חומר למבוגרים'… מה שמראה שהתוכן שנחשב בשנות השבעים כראוי לילדים (ע"י אנשי מקצוע אגב), לא התקבל היום. יש ברשת דוגמאות.

    כמה כוכבי יוטיוב העלו את הסברה שדמות כזו, של הומלס שחי בפח אשפה כמו אותו אוסקר/אופניק, לא היתה נוצרת כיום – יותר מדי לעג ל'אחר'… מדגימה יפה את השינוי שחל בתפישה כיום, ועליית ה'אחר' שכל דבר יכול להעליב אותו.

  9. פח הזבל הכי משמעותי בארץ הוא 'פאשיסט' הוא גם ותיק מאוד עוד הרבה לפני עידן האינטרנט ראה בעיתונים לפני 50 – 40 שנה על בגין ועד סגן הרמטכ'ל יאיר גולן עכשו. אצל כל אחד כשזה בא מהצד שלו אז זה ביקורת אבל זה בדיוק אותו פח זבל.

  10. עוד כתבת תעמולה סמולנית מסלפת, שקרית ושטחית. חבל לבזבז זמן על מסריה המופרכים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: