"הילד בטראומה": על פריבילגיות, פינוק וגזענות

בעוד אמריקה בוערת במהומות, אקטיביסטים ו"בעלי בריתם" בקמפוסים מטילים אימה על מרצים ולוחצים לפטר כל מי שלא מסכים עם עמדותיהם. פרשה חדשה שנחשפתי אליה באוניברסיטת לוס אנג'לס הזכירה לי דמות בלתי נשכחת מתקופת הדוקטורט שלי בארצות הברית, שלימדה אותי כבר אז: הנפגעים הראשונים מההתחשבות המוגזמת ברגשות, אלימות האקטיביסטים והפחדנות של האוניברסיטאות הם השחורים עצמם.

Credit: Slphotography, Depositphotos.com

כשלמדתי באוניברסיטת הרווארד, השתתפתי בין היתר בקורס "מנהיגות״. הקורס התבסס על משנתו של רונלד חפץ, אחד מחוקרי התחום המובילים בעולם, והתנהל באופן מיוחד משהו. הסטודנטים התבקשו לדבר באופן חופשי, להתווכח, להעלות רעיונות ולסתור זה את זה, בעוד המרצה והמתרגלים התערבו מדי פעם בכדי לדחוף קדימה את הדיון או להגן על מי שהותקף. הסטודנטים היו קהל בינלאומי מגוון מאד, אמריקאים וזרים, חלקם אנשי ציבור או פוליטיקאים. בקבוצת התרגיל הקטנה שלי, למשל, למד גם בכיר ברשות הפלסטינית. כפי שאתם יכולים לנחש, הדיונים בין הסטודנטים היו סוערים למדי, ולעיתים אף לבשו צורה של מריבות ארסיות ממש.

עם זאת, בכיתה היו מספר סטודנטים שקיבלו חסינות מוחלטת מהתקפות או אפילו מהערות, בעיקר אלו שהגיעו מקבוצות "לא פריבילגיות". במיעוט הזה בלטה סטודנטית אפרו-אמריקאית אחת, הבה נקרא לה ברברה, שהיתה (כך אמרה בכל הזדמנות אפשרית) בת למשפחה ענייה. בקורס שמבוסס כולו על דיון והשתתפות, התבלטה ברברה כאחת הדוברות הדומיננטיות ביותר בכיתה. אלא שתרומותיה היו לרוב בליל של משפטים לא ברורים, מלווים בהתפרצויות רגשיות, ללא קשר אמיתי לנושא. משפט טיפוסי נשמע בערך כך: "כשאתם מדברים על מנהיגות קהילתית, ואז… שהייתי ילדה… ו… אבא שלי… זה כל כך… ככה.." מלווה ביפחות הולכות וגוברות של בכי תמרורים. בהיותה אישה שחורה ממשפחה ענייה, כלומר, בצמרת "סולם נקודות הפריבילגיה של החינוך הפרוגרסיבי" אף אחד לא העז לבקר אותה, לקטוע את דבריה או אפילו לכוונה לנושא הדיון. ראשית כל, הפוליטיקלי-קורקט האקדמי, במיוחד בגרסת פוליטיקת הזהויות, גורס כי "חוויות" ו"תחושות" חשובות יותר מעובדות, אז מי יוכל לחלוק על החוויות האותנטיות של ברברה? שנית, אנשים פחדו ממנה, כי מי רוצה להיות מואשם בגזענות, האשמה שבאקדמיה דינה נידוי מוחלט, חרם ולעיתים חורבן הקריירה? בתגובה לדבריה, היא קיבלה תמיד אך ורק סימפטיה, חיבוקים ומחיאות כפיים. מאחורי גבה, כמובן, אנשים כמובן לחשו זה לזה דברים כנים יותר.

ברברה החמיצה את ההזדמנות ללמוד – בית הספר לפוליטיקה וממשל ע"ש קנדי בהרווארד. Credit: KAKM/CC BY-SA 3.0

למרבה האירוניה, יראת הכבוד שהסטודנטים רחשו לברברה הזיקו בראש ובראשונה לה עצמה. אוניברסיטה, ובוודאי מוסד יוקרתי כמו הרווארד שקשה להגיע אליו, אמור להיות מסלול שאתה לא יוצא ממנו כפי שנכנסת. הקמפוס הוא מקום שבו אתה נפגש עם אנשים ששונים ממך, מתמודד עם דעות פוליטיות מנוגדות, מלטש את עמדותיך, לומד דברים חדשים ושיטות מחשבה מקוריות, ואפילו – רחמנא לצלן – מתרגל לנהל מריבות ולהתמודד עם רגשות פגועים. בקורס המנהיגות היה, בסופו של דבר, מעט מאד תוכן. כל מטרתו היתה לאמן את הסטודנטים להביע את עמדותיהם בסביבה לא מוכרת, להכיל דיונים מתפרצים ולפתח בהדרגה דינמיקה של נטילת אחריות והנהגה קבוצתית. ברברה לא למדה את כל אלו. מעמדה בכיתה היה כזה שאיש לא העז לאתגר אותה. בניגוד לסטודנטים אחרים, שהתפתחו במהלך הקורס ולמדו לדבר באופן חד וקוהרנטי, ההתבטאויות שלה בשיעור האחרון היו דומות להפליא לאלו שבשיעור הראשון. היא יצאה מהקורס בדיוק כפי שנכנסה אליו.

חשבתי על הסיפור של ברברה, כאשר סיפרו לי מספר סטודנטים אמריקאים באוניברסיטת UCLA (האוניברסיטה של לוס אנג'לס) על סדרת שערוריות חדשות, כולן על רקע גל המחאה של ג'ורג' פלויד. כידוע לכולנו, הרצח המזעזע של ג'ורג' פלויד על ידי שוטרים הוביל לגל הפגנות ברחבי ארצות הברית, חלקן שקטות ולגיטימיות אך אחרות מלוות בביזה, סדיזם ואפילו רצח שוטרים ואזרחים שניסו לשמור על העסקים שלהם. על הרקע הסוער הזה, אגודות של תלמידים אפרו-אמריקאים ב-UCLA, סניפים מקומיים של המפלגה הדמוקרטית וקואליציית האקטיביסטים של "חיי שחורים חשובים" (Black Lives Matter) דרשו מהאוניברסיטה לא רק לנתק קשר עם משטרת הקמפוס ולהחרים את ישראל (כן, כן), אלא גם לספק הקלות מיוחדות לסטודנטים שחורים בבחינות. הסטודנטים השחורים, כך נאמר, סובלים מ"טראומה" עקב האירועים, ואינם מסוגלים להתרכז בלימודים. לכן יש לתת להם פטור מקורסים מסויימים, או אופציות קלות יותר מבחינה, וכל זאת לפי דרישותיהם. ההנהלה של אחד החוגים הגדילה לעשות. היא רמזה שיש לתת את ההקלות הללו באופן אוטומטי, מפני שבחינה של הקלות לפי המקרה (case by case) יטיל על הסטודנטים השחורים את "הנטל הנוסף של לטעון עבור עצמם, וסטודנטים שזקוקים לעזרה לרוב פחות מורגלים מכל השאר להגיש בקשות למרצים שלהם." התלמידים, שמדרך הטבע מעוניינים בהקלות, פטורים וקיצורי דרך, התחילו להציף את המרצים ב"העתק הדבק" של מכתבי ההתחשבות שנשלחו מהפקולטה והחוג. הנהלת האוניברסיטה אמנם הבינה שאין באפשרותה להכריח את המרצים לבטל את הבחינות עבור סטודנטים מסויימים רק בשל גזעם או צבע עורם, אבל רמזה להם בעדינות של פיל שכדאי להם מאד לעשות זאת, ולא יבולע להם. יש לך פנים יפות, אתה יודע, חבל עליהן…

מרצים שהיתה להם החוצפה לסרב לא סבלו רק מהתנכלויות מצד הסטודנטים, אלא גם מצד הממונים עליהם. ד"ר גורדון קליין מבית הספר למנהל עסקים, למשל, כתב לסטודנטים  כי הוא לא נוהג להפלות על בסיס גזע, ותהה האם תלמידים שיש להם הורה אחד לבן והורה אחד שחור אמורים לקבל את מחצית ההקלות. כמו כן, הוא שאל את הסטודנטים מה עליו לעשות עם תלמידים ממינאפוליס, שמן הסתם סובלים מהמצב יותר מאחרים, או – רחמנא לצלן – עם לבנים שסובלים מסטיגמות או התנכלות גזענית. התוצאה – ד"ר קליין הושעה מיד מהאוניברסיטה, והקורסים שלו הועברו למרצים אחרים. לאימתם, מרצים פרוגרסיבים גילו שציד המכשפות החדש מכוון גם נגדם. אחד מהם, אג'קס פריס, חשב שיהיה מעורר השראה, לאור המאורעות, להקריא לכיתה שלו את מכתבו המפורסם של מרטין לותר קינג מכלא בירמינגהם. הצרה היא שקינג חי בשנות השישים ולא היה בקיא בשיח הפוליטיקלי-קורקט של המאה ה-21. מכתבו הכיל את המילה negroes, וכתוצאה מכך פריס, מרצה מן החוץ, הושעה ונכנס ל"הליך בירור". לצד המקרים הללו, שהתפרסמו, המקורות שלי סיפרו לי על מקרים יומיומיים של התנכלות למרצים מצד אקטיביסטים שחורים וסטודנטים לבנים שמגדירים את עצמם כ"בעלי הברית" שלהם. כמו תמיד עם ציד מכשפות, שום דבר מזה לא היה עובר ללא שיתוף הפעולה של הנהלת האוניברסיטה המפוחדת. אליה הצטרפו, כמובן, שלל "יועצים לענייני צדק וגיוון", בירוקרטים של פוליטיקלי-קורקט שמלבים את האש בכדי להצדיק את משכורות העתק שלהם.

File:Martin Luther King, Jr..jpg
אסור כבר לצטט אותו – מרטין לותר קינג

עזבו לרגע את הפגיעה במרצים – רבים מהם עובדים מן החוץ שלא יכולים להגן על עצמם – או בסטודנטים שבסך הכל נרשמו לאוניברסיטה כדי ללמוד ולא כדי להשתתף במהומות (תוכלו לקרוא כאן על הטירוף ב-Evergreen, קמפוס שבו פעילים שחורים ו"בעלי בריתם" הכריזו על יום שבו כל הלבנים אמורים להעדר מהקמפוס). אף אחד לא נפגע מהמצב יותר מהסטודנטים השחורים. ברברה יצאה מקורס המנהיגות בלי להרוויח ממנו דבר, כי אף אחד לא העז לאתגר אותה, ללטש אותה ולהכריח אותה ללמוד. כפי שכתבו גרג לוקיאנוף וג'ונתן היידט במאמרם החשוב, הפינוק הזועם הזה הוא חלק מתופעה כללית וארוכת שנים. אם אכן הסטודנטים השחורים של UCLA יקבלו קרדיט אקדמי שאינם ראויים לו על בסיס "טראומה קולקטיבית" ולפי מפתח של גזע, הם יצאו מהאוניברסיטה עם פחות ידע, והתואר שלהם יראה כמו אחד מהסמרטוטים הבוערים במהומות במינאפוליס. טירוף הפוליטיקלי-קורקט הנוכחי גם ימנע מהם לרכוש הרגלים של עבודה קשה, משמעת עצמית והתמדה, שיזדקקו להם לאחר מכן בחיים האמיתיים. אולי פקיד אוניברסיטאי רועד מפחד ואכול רגשות אשמה יסכים לוותר לך על מטלות "כי אתה בטראומה", אבל מעט מאד מעסיקים יסכימו לעשות את זה במקומות עבודה שמחוץ לשירות המדינה. פרופ' ג'יני סוק גרסן, מרצה למשפטים באוניברסיטת הרווארד, סיפרה פעם שבקורס על דיני אונס, היא נתקלת שוב ושוב בדרישות של סטודנטיות לצנזר את התכנים כי אלו סוחפים אותן לסערת רגשות ומעלים להן טריגרים. האם הן יוכלו לומר את זה גם לקורבן אונס שיהיה עליהן לייצג בתור עורכות דין?

המסקנות מהסיפור, לטעמי, ברורות מאד. האשמה העיקרית אינה של הסטודנטים אלא של ההנהלה מוגת הלב ש"נכנסת איתם לדיאלוג" ובסופו של דבר נכנעת לדרישותיהם. בכך, היא מועלת בתפקידה להקנות ידע וכישורים לסטודנטים, ומוסרת את הקמפוס למספר קטן של אקטיביסטים אלימים שמטילים טרור על כל השאר. הבירוקרטים של הפוליטיקלי קורקט, כל יועצי ה"הוגנות", "הצדק" וה"גיוון" למיניהם פוגעים בסופו של דבר באוכלוסיות מיעוטים יותר מכל גזען שלוח. הם מלמדים סטודנטים מקבוצות מיעוט שהם אף פעם לא אשמים במצבם, אף פעם לא צריכים לעבוד קשה או לקחת אחריות, ואפילו ה"נטל" לבקש את ההטבות המפלות המוקנות להן לא אמור להיות מונח על כתפיהם. הם אמורים לקבל הכל לפה, בכפית, תוך כדי התחשבות ילדותית ב"רגשות" וחוסר נכונות להתמודד עם כל מה שנראה להם כ"עלבון".

נ.ב. אם לא ראיתם את הסרטון הפרודי modern educayshun, תעשו לעצמכם טובה ותקליקו כאן.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-יוני 6, 2020, ב-ינשוף פוליטי-מדיני, ינשופי מגדל השן: סיפורים מתוך האקדמיה ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 47 תגובות.

  1. דני, אחלה פוסט. האם ניתן להשליך מכאן על היחס של השמאל לפלשתינים?

    • של חלקים מסויימים בשמאל, בלי ספק

    • עדו סוקולובסקי

      בהחלט.
      ניתן גם להשליך מכאן על יחס העולם ליהודים אחרי השואה ואיך ישראל סוחטת את הלימון הזה עד הטיפה האחרונה. עברנו שואה אז מי אתם שתעזו להגיד לנו משהו

      • איך הגעת לשואה? השוטרים האמריקאים הם מהאס אס?

      • אכן,ניתן לראות את היחס העדין והמתחשב הזה בכל מקום! למשל שכשמועצת זכויות האדם של האו"ם מקבלת יותר החלטות נגד מדינת ישראל מאשר נגד כל שאר מדינות העולם ביחד,או כשהאיחוד האירופי מאיים על ישראל בסנקציות נגד סיפוח ביד אחת וממשיך לממן קצבאות למשפחות של רוצחי ילדים ביד השניה.

      • עדו סוקולובסקי

        נקודה מצוינת. עצם העובדה שישראל מחזיקה מאות אלפי ערבים תחת שלטון צבאי אלים במשך 52 שנה היא ההוכחה לטענה שלי. הסיפוח פשוט דוחף את העוול הזה בפרצוף של העולם כולו.

      • מוצטפא שמטרלינג

        @סוקולובסקי חזיז ורעם – מה זאת אומרת "אז מה"? זאת אומרת שכדי להחזיק מאות מיליונים של ערבים בלי זכויות לא צריך את השואה בתור תירוץ כמו שכתבת ובטח שלספח כמה קילומטרים זעומים של אדמה זה לא "לדחוף את העוול בפרצוף של העולם" כי לאף אחד ב"עולם" לא אכפת מהערבים ומה קורה איתם

      • מוצטפא שמטרלינג

        @עדו סוקולובסקי – התבלגנה לנו השיחה, אני עונה על התשובה שלך שאירופה היתה צריכה לפעול נגש ישראל משיקולי תועלתנות, אבל היותנו יהודים מצילה אותנו:

        פעם גם אני חשבתי ככה, אבל ניסיתי לצאת מנקודת ההנחה ההפוכה, שיוצא להם משהו מלתמוך בישראל. המסקנה שלי היא שזה כדאי להם, כי מה שהמערב רוצה/רצה זה להבטיח אספקת אנרגיה שלא תלויה ברוסיה. אני מדבר על המלחמה הקרה וגם היום. בשביל זה דואגים שבמזרח התיכון ישארו הדיקטטורים הרקובים שהם קליינטים של המערב – הם מבטיחים לא רק שהנפט יזרום מערבה, אלא גם שהכסף הזה יושקע בלונדון ויקנו בו נשק, ולא יפתחו בו את ארצות ערב עצמן. בשביל להצדיק את הקיום של הדיקטטורים האלו, המערב תומך בקיום של ישראל, משום שהעריצים משתמשים בה בתור הצדקה לזה שהם בשלטון: קודם נחסל את ישראלף אחרי זה זכויות. וכמובן שצבא ישראלי חזק מחייב גם אותם להוציא טריליונים על נשק. בקיצור, אני לא חושב שצריך ללכת לשואה כדי להסביר את היחסים של ישראל עם המערב, וכמו שאמרתי, מכיוון שלאירופאים לא אכפת ששאר 400 מיליון הערבים יחיו בעוני ודיכוי, אני בספק אם גורלם הספציפי של מיליון פלשתינאים ממש נוגע לליבם, חוץ כמובן מהמשוגעים לדבר

    • מילים כדורבנות. הPC דרס כל יכולת לשיח פתוח ואמיתי.

    • מוצטפא שמטרלינג

      מאות אלפי ערבים תחת שלטון צבאי אלים? YOU WERE LUCKY! בשאר מדינות ערב מוחזרים 400 מיליון ערבים תחת שלטון צבאי אלים!

  2. הבעיה לצערי חורגת המנהלת האוניברסיטה אלא היא על כתפי התקשורת בלבד.
    התקשורת פופוליסטית ומרצה, והנזק לאוניברסיטה היה עצום לו היתה פועלת נגד הדעה השלטת בתקשורת.

    ולצערי, המצב בארץ מתקדם לכיוון הזה מהר מאוד

  3. סרטון משעשע מאוד…
    ומה אומר ומה אגיד…מזל שלמדתי הנדסה….אין את השטויות האלה 😉
    (ואגב, מאחר ואני בחו"ל, אז ישנן כאן הקלות כגון אלו והאוניברסיטה 'מכילה' 'מבינה' וכד' ולשם שינוי מארה"ק זה נחמד…)
    תודה על המאמר

  4. "כידוע לכולנו, הרצח המזעזע של ג'ורג' פלויד על ידי שוטרים"

    האם אתה מכנה את התאונה הזו רצח מתוך אמונה שלמה או מתוך חשש לביקורת כלפיך?

    השוטרים בארה"ב נמצאים תחת סכון יומי לחייהם בעיקר על ידי שחורים, ההתנהגות הגזענית שלהם נובעת מהמציאות.

    • אין שום הצדקה לחנוק אדם למוות, ועוד לא חמוש

      • רצח זו תוצאה של כוונה מקדימה. ככל שהמקרה דנן מזעזע הוא אינו תואם להגדרה שלך

      • עדו סוקולובסקי

        אבל לעולם אכפת מהיהודים. אם אירופה הייתה מתייחסת ליהודים באותו אופן תועלתני שבו היא מתייחסת לערבים היא הייתה משתפת פעולה עם החרם הערבי מטעמי כדאיות

    • באמריקה יש 3 סוגי MURDER – הראשון ('מרדר וואן') – בכוונה מראש; השני – בלהט הרגע (בלי תיכנון אבל גם בלי הימנעות כשניתן); השלישי – במקרה ('הריגה' אצלינו).

      ההאשמה הראשונית נגד השוטר היתה על דרגה 3, ובעקבות הלחץ הציבורי שונתה ל-2.

      יתכן שמצבו הבריאותי הקודם של הנרצח תרם למותו, אבל חניקה היא שיטה בעייתית (שכמסתבר נחשבת לתקינה באימוני השוטרים שם).

  5. תודה על הפוסט

    להיידט ולוקיאנוף יש ספר שלם בנושא, שהוא הרחבה של אותו מאמר (או ההיפך).

    בנוסף, פינקר בספרו 'הלוח החלק', שיוצא ספציפית נגד הקו הזה (ומרמז על החיבור שלו עם השמאל החדש), שגם לרוב מתנגד למדע ולרציונאליות, מוסיף עוד באחרית-הדבר למהדורה השניה שלו מ-2016 (שלא תורגמה; רק הראשונה, ובאיכות בעייתית) כמה ספרים עדכניים כמו –
    Galileo's Middle Finger של דרגר; The Righteous Mind של האדיט וכן The Righteous Mind של לוקיאנוף.

    היקס בספרו החשוב על הפוסט-מודרניזם, הראה איך רוסו במאמר אחד קצר, המציא את כל זה במאה ה-18 ב'על המקור והיסודות לאי-השוויון בין בני אדם'.

    לא ברור לי למה לא מלמדים את זה… שנים קראתי על רוסו, ולא הבחנתי באיזכור חשיבותו של המאמר הזה, או היותו 'בלו פרינט' לפוסט-מודרניזם והשמאל החדש.

    • = Unlearning liberty של לוקיאנוף.

      פינקר מציין שהתנהגות כזו בקמפוסים (התנכלות למרצים והפגנות, על רקע דעות לא נוחות) התקיימו כבר לפני 45 שנה… על ידי מי שיכולים להיות הוריהם של הסטודנטים של היום (אם כי בפחות יכולת השפעה כמו היום).

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    Floyd’s autopsy report revealed he had both fentanyl and methamphetamine in his system at the time of his death.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאמר מצוין

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאמר מרתק,קראנו היום על פרישתם של מחלקת שוטרים בניו יורק,זהו סמן ראשון למה שאני מעריך שיהיה,יש לחץ אדיר של השמאל הקיצוני בראשות cnn לכך שלא יהיה כוח לשוטרים ,רואים את זה כעת שהשוטרים גם שרואים ביזה לא עושים דבר אלא אם הם קיבלו קריאה,השחורים מזלזלים בהם ולא נשמעים להם,הלבנים לא מבינים מה יקרה שתהיה משטרה חלשה..

  10. מאמר מאלף.
    בבקשה לתרגם ולהפיץ במיוחד בארהב.

  11. פוסט מעניין מאוד.
    האם נראה לך ששיח פוליטיקלי קורקט כזה שמנטרל דיון אמיתי יגיע גם אלינו ?

    • הוא כבר הגיע, בבועות אקדמיות מסויימות. אבל מכיוון שישראל היא חברה ימנית ושמרנית ברובה, נראה לי שכאן סכנת סתימת הפיות העיקרית מגיעה דווקא מהכיוון ההפוך.

  12. פוסט מעניין,

    לא הסכמתי על החלק על הסטודנטיות, תואר במשפטים מכיל הרבה נושאים ולא כל מי שרוצה להתמחות בדיני מקרקעין חייבת לשמוע תיאורים גרפיים של אונס ופדופיליה. מרצים יכולים להתחשב בזה בקורסי חובה.

    מה גם שאם הקורס אינו עוסק בדיני ראיות בפשעי מין חמורים אז זה לא קריטי להבנת החומר, בדרכ מרצים משתמשים בזה כרקע מעניין לעיקרון המשפטי שהם מוציאים מפסק הדין.

    • תודה על התגובה, מיכל. אפשר לומר באותה מידה שמי שמתמחה במשפט פלילי לא צריכה ללמוד דיני חוזים. התואר מבוסס על ידע משפטי רחב, ולצערנו אונס הוא בעיה חמורה שהחברה צריכה להתמודד איתה גם ברמה המשפטית. גם לאילוסטרציה יש להשתמש בדוגמאות מכל תחומי המשפט, כי ברגע שמגבילים מטעמי רגישות אין לזה סוף.

  13. "הבירוקרטים של הפוליטיקלי קורקט, כל יועצי ה"הוגנות", "הצדק" וה"גיוון" למיניהם פוגעים בסופו של דבר באוכלוסיות מיעוטים יותר מכל גזען שלוח." האמנם? אכן ל PC תוצאות לא רצויות – הוא מזיק לברברה ולמרצים שלה. אבל יותר מכל שאר הגזענות? של השלוחים ושל המנומסים? לשמוע את זה מהיסטוריון שחי באמריקה?

    • ראשית כל, אני לא חי באמריקה. חייתי באמריקה. שנית, לא התיימרתי לפתור את כל בעיות העולם אלא לדבר על בעיה אחת ספציפית. שלישית, יריב שתוקף אותך מזיק לך פחות מידיד כביכול שמקבע אותך בעמדת קורבנות. ולבסוף, אם משהו נכון, מה זה משנה מי אמר אותו?

    • מי אלה השלוחים והמנומסים ומה מיוחד בגזענות שלהם?

  14. חי בגוף שלישי הוא פועל גם בעבר. את המשפט המשווה את נזקו של ה PC עם נזקו של כל גזען שלוח כתבת אתה ולא אני. אני מניח שהיסטוריונים אמונים על ניתוח טקסט שבו הרטוריקה חושפת מעבר לטיעון הסדור. אגב באיזה עובדות אתה תומך את הטענה שה PC מזיק יותר מגזענות (שלוחה)?

  15. אם לא היה ברור – ציינתי חי באמריקה לא כגינוי למקום בו אתה חי, אלא לציפיה שהיסטוריון שחי באמריקה ידע דבר או שניים על גזענות ועל ההיסטוריה שלה

  16. אכן קורבנות ורחמים עצמיים יכולים לצערנו להיות מפלט מהתמודדות עם מציאות קשה להרבה אנשים. הם יכולים גם להיות תגובתו של הפגע לפגיעה אמיתית – כגון למשל פגיעה בחופש הדיבור האקדמי. קשה לי למדוד אבל להערכתי יש דברים מזיקים מהם לשחורים בארצות הברית.

  17. ולמען הסר ספק סתימת פיות זה דפוק, ובאקדמיה על אחת כמה וכמה. וגם פינוק

  18. הטרלול כבר הורס את מה שעשה את אמריקה

  19. אני מקווה שאתה לא מאמין לכל הבולשיט של המרקסיזם התרבותי וכו..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: