מלחמת העתיד: נבואת האימים המדוייקת של איוון בלוך

היה וחשקה נפשכם להיכנס למועדון של קצינים בכירים ברבע האחרון של המאה התשע עשרה, הייתם בוודאי נתקלים, בין כורסאות הקטיפה לאח המבוערת, גם בכתבי עת דחוסים על טקטיקה ואסטרטגיה, פרי עטם של מיטב הגנרלים והמומחים בתקופה. מי היה מאמין, שאותו קאדר מקצועני ובטוח בעצמו נכשל בחיזוי האסון של מלחמת העולם הראשונה, ואף השלה עצמו שתסתיים בהכרעה מהירה ונוחה? למעשה, דווקא היה מי שחזה, וכולם לעגו לו. איוון בלוך, בנקאי פולני ממוצא יהודי, ניבא באופן מחריד את מלחמת החפירות של 1914 על כל זוועותיה והשלכותיה ההרסניות. מדוע בזו אנשי הצבא לניתוח הכלכלי שלו, "חישובי החישובים של התיאורטיקאי הנבער הזה", ומה אפשר להסיק מכך על כוחם של החובבנים? ינשוף היסטורי מסביר.

Bloch-future-of-war

אם הייתם נכנסים למועדון של קצינים בכירים ברבע האחרון של המאה התשע עשרה, בברלין המעטירה, לונדון המלכותית, פריז האלגנטית או אפילו סנט פטרסבורג, סביר שעל כמה וכמה מהשולחנות, בין כורסאות הקטיפה לאח המבוערת, הייתם מוצאים גם כתבי עת צבאיים מקצועיים. אלו, שנכתבו לקהל של קצינים וחובבי צבא, היו בדרך כלל במה לחיבורים בענייני טקטיקה, מבצעים ואסטרטגיה. הייתם יכולים לקרוא בהם על התקפות רגלים, עולם הארטילריה המתפתח, וניתוח של קרבות ומלחמות עבר. הכותבים שפרסמו בבמות האלה היו סוג של מועדון סגור, לרוב של קצינים בשירות פעיל או מילואים, באופן טיפוסי גברים מכסיפי שיער עם שפמים מטופחים ופאות לחיים עשירות. חלק מהם כתבו רק לקהל מקצועי צר. אחרים, כמו קולמר פון דר גולץ או אלברט פון בוגוסלבסקי, פרסמו ספרים פופולריים שנרכשו ונקראו בידי קהל רחב יותר, ועוררו סנסציה ציבורית בעיתונות התקופה. אחדים פנו להדריך צבאות זרים, והרביצו את תורתם בפני קצינים טורקים, יפנים ומאוחר יותר גם סינים, תהליך שהפיץ את המחשבה הצבאית המערבית גם בארצות הללו. הם, כמובן, קראו את את אלו, והתווכחו זה עם זה מעל במות כתבי העת. חלקם היו דוגמטיים ושטחיים, אחרים – מעמיקים ומתוחכמים, אבל כמו כל חוג מקצועי – היו להם נקודות עיוורון. והדבר האחרון שהם אהבו, זה אאוטסיידרים חצופים שהכריחו אותם לדון בהן ברבים.

Bloch-Kazino

מועדון קצינים קיסרי בגיסן, גרמניה

בשנת 1898, פרץ חוצן מוחלט את דלתות הפלדה של המועדון המהודר, ועורר בו בוקה ומבולקה. איוון בלוך היה בנקאי פולני ממוצא יהודי, שצבר לעצמו הון עתק בהשקעות חכמות במסילות ברזל. פציפיסט בהשקפותיו, בלוך תיעב את המלחמה. אך בניגוד לאנשי שמאל רבים באקדמיה המודרנית, לא הסיק מכך שאין ללמוד ולהתעמק בתחום המלוכלכך של לימודי ביטחון והיסטוריה צבאית, אלא בדיוק להיפך. בלוך רצה להתמחות במלחמה יותר מהגנרלים, לא כדי לקדם אותה, אלא כדי למנוע אותה.

האאוטסיידר המשולש הזה – גם פולני, גם יהודי במוצאו וגם פציפיסט – פרסם שנתיים לפני מפנה המאה את מלחמת העתיד, שישה כרכים עמוסים בתרשימים, טבלאות וניתוח היסטורי, כלכלי וטכנולוגי מדויק. במרכז הניתוח של בלוך, ששילב ידע צבאי וטכנולוגי עם מומחיותו הפיננסית, עמדה אחת הבעיות הקשות ביותר שהטרידו אנשי צבא במאה ה-19: עלייתו של כוח האש. כבר במלחמת האזרחים האמריקאית, הופיעו רובים נטעני בריח, שנכנסו לשימוש נרחב במלחמת פרוסיה-צרפת (1871) ובמלחמת רוסיה-טורקיה (1877-1878). כדור המינייה אפשר ירי מדוייק יותר. אבק השריפה המודרני העלים משדה הקרב את ענני העשן השחור, הגביר את הראות וכפועל יוצא מכך גם את הדיוק של הארטילריה. מאוחר יותר הופיעו גם בולמי הרתע, המקלעים ומכונות הירייה. כל אלו הכפילו ואף שילשו את הטווח והדיוק של האש, התפתחות שהועילה לצד המגן הרבה יותר מאשר לצד המתקיף. פגיעתו של כוח האש, הרי, מסוכנת יותר למתקיף המסתער מאשר למגן הנייח והמחופר. הכתובת היתה על הקיר עוד ממלחמת קרים, וסימני האזהרה המשיכו להצטבר במלחמת האזרחים האמריקאית ומלחמת רוסיה-טורקיה. כל המלחמות הללו סיפקו דוגמאות למכביר, כיצד כוח מסתער, נחוש ככל שיהיה, נקטל ונטבח מול אש אינטנסיבית של מגן מבוצר.

Bloch-IVan

איוון בלוך

טענתו המרכזית של בלוך היתה, כי עוצמת האש של ההגנה תהפוך את מלחמת העתיד לסיוט שונה בתכלית מתכנוניהם המדוייקים והמדוקדקים של הגנרלים בכל הצבאות. התפיסה הצבאית המקובלת בשלהי המאה ה-19, שהושפעה מהמחשבה הצבאית הגרמנית מבית מדרשו של קלאוזביץ, גרסה כי ההכרעה הצבאית היא "מהותה" של המלחמה. כל מערכה צריכה להסתיים מוקדם ככל האפשר, בהשמדה של מרכז הכובד, היינו – הכוח הלוחם של האויב. כדי להגיע להכרעה כזאת, גנרלים למדו לתמרן, להקיף, לנוע במהירות ובמידת האפשר, לכתר את האויב בתנועת מלקחיים. גנרל אלפרד פון שליפן, רמטכ"ל חשוב של הצבא הגרמני בתחילת המאה ה-20 ואדריכל "תוכנית שליפן" המפורסמת, העלה על נס את קרב קאנאי (הניצחון המכריע של חניבעל על הרומאים ב-216 לפנה"ס), וטען שכך צריכה להסתיים כל מערכה שהיא. רס"ן יאקוב מקל, כותב גרמני חשוב שהפך ליועץ בשכר ומייסד הדוקטרינה הצבאית היפנית, טען כי ההסתערות הנחושה במטרה להכריע את היריב היא לב ליבה של המלחמה, ואין לה תחליף. לקראת מלחמת העולם הראשונה, מצביאים מכל הצדדים ניבאו שאף היא תסתיים בהכרעה מהירה, בדיוק כפי שהסתיימו מערכות קודמות.

דעתו של בלוך היתה שונה. "במלחמת העתיד", הוא טען, "תקפא החזית כולה, ותשאיר מדבר של אש בין הצדדים היריבים":

בתחילה יתגבר הטבח לממדים כה נוראים, עד שלא יהיה אפשר להניע את הלוחמים להביא את הקרב לכלל הכרעה… הכל יהיו מחופרים במלחמה הבאה. תהיה זו מלחמה גדולה של חפירות. האת יהיה חיוני לחייל לא פחות מן הרובה… קרבות ימשכו ימים תמימים, ובסופו של דבר, ספק רב אם תתאפשר השגתו של ניצחון מכריע כלשהו.

 (הציטוט מתוך עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, תרגום עמנואל לוטם, הוצאת מערכות, 2005, עמ' 288)

הלוחמים, הוסיף בלוך, ימותו בלי לשמוע או לראות דבר, פשוט ייקצרו כמו אלומות חיטה מכל הכיוונים. אי אפשר יהיה לאגף, ושני הצדדים יתחפרו זה מול זה כדי להתגונן מעוצמת האש. עידן הסתערויות הכידונים, כמו גם עידן ההלם של הפרשים, חלף בלי שוב מהעולם. גם יתרון מספרי לא יעזור. בלוך חישב בזהירות את צפיפות האש, סיכויי הפגיעה וחדירת הכדורים, ומצא כי כוח מחופר של מאה איש יוכל לקצור ללא קושי יחידה מסתערת גדולה פי ארבע, ברגע שתחדור לשדה אש ברוחב של 300 יארד. אולם מפני שבחברות המונים תעשייתיות עסקינן, כל צבא יוכל לשפוך כמות בלתי מוגבלת של חיילים במקום אלו שנהרגו, ולכן "מלחמת העתיד" תהפוך למערכת התשה, סיוט מתמשך שאין לו סוף.

Bloch-Plevna

כפי שכתב בלוך, סימני האזהרה לעליית כוח האש ולשינוי במאזן ההגנה-התקפה ניכרו כבר במצור הרוסי על פלוונה בשנת 1878. במהלך המצור, כוח טורקי הצליח להדוף את התוקפים הרוסיים פעם אחרי פעם באבדות כבדות.

כל מי שקורא את השורות האלה, ומכיר את תולדות מלחמת העולם הראשונה, נדהם בוודאי שהן נכתבו ב-1898, כעשור וחצי לפני המלחמה, ולא מיד לאחריה. בגדול, הנבואה של בלוך היתה מדוייקת להפליא, באופן מילולי כמעט. הדברים אמורים לא רק בניתוח הטקטי, אלא בעיקר במומחיות הכלכלית שהביא עמו. הכלכלות האירופיות השונות, כתב בלוך, קשורות זו בזו לבלי הפרד. מלחמת החפירות הסטטית תהפוך לשואב אבק מקולל, שימצוץ מהמדינות השונות את כל משאביהן הכלכליים. בגלל התלות ההדדית בין הכלכלות השונות, הרס וחורבן במדינה אחת ישפיעו גם על כל היתר, לרבות אויבותיה, והרס מערכות ההפצה והשינוע יגרום לנזק ארוך טווח. בסופו של דבר, ניבא בלוך, אלו יביאו לעוני, רעב, חוסר יציבות חברתית ומהפכות שישטפו החוצה את המשטרים הקיימים.

בלוך, כמובן, לא הפריח דברים בעלמא. כבנקאי ומומחה כלכלי, הוא ליווה את טיעוניו בסטטיסטיקות, חישובים ומודלים מפורטים. למעשה, טוען ההיסטוריון עזר גת, מלחמת העתיד, היה אחד מהדוגמאות הראשונות בהיסטוריה המודרנית לחקר ביצועים מדעי. אולם כל אלו, לא הקלו על קבלת דבריו בממסדים הצבאיים השונים. הגנרלים, הרמטכ"לים וחברי המועדון הסגור של כתבי העת המקצועיים, בדרך כלל דחו את ספרו של בלוך בשצף קצף, כקשקושים של חובבן מנותק מהמציאות. נכון, כמעט כל הצבאות הכירו בעלייה של עוצמת האש והודאגו ממנה מאד. אולם ההשערה היתה שהמורל, רוח הלחימה והנחישות יתגברו בסופו של דבר על היתרון החומרי של הטכנולוגיה.

המתכננים הצבאיים הצרפתים בתחילת המאה העשרים, למשל, חשבו שדווקא בגלל העלייה בעוצמת האש, חובה להתקיף בנחישות גדולה אף יותר כדי לנצח במהירות, וזו היתה גם מסקנתם של ראשי הצבא היפני, ששלחו את חייליהם להיקצר בגלים אנושיים מול המקלעים במלחמת רוסיה-יפן של 1904-1905. ובכלל, מה החוצן הזה, היהודי המומר, הבנקאי הסלאבי, מבין באבירות, במורל, ברוח צבאית אמיתית? הוא יכול רק לספור כסף. או כמו שכינה זאת אחד המבקרים, "חישובי החשבונות של התיאורטיקאי הנבער הזה" (גת, מקורות, עמ' 289).

Bloch-machine-gun

במבט לאחור, גם בלוך וגם מבקריו טעו. בלוך, שניבא את העתיד בדיוק מחריד, העריך באופטימיות יתר כי מחירה של המלחמה יהיה כה מזוויע, עד שאיש לא יעז לפתוח בה. האם יבשת שלמה תקפוץ להתאבדות קולקטיבית? האם משטרים יזרקו את עצמם מרצון למערכה ממושכת, מדממת וחסרת תהילה, רק כדי למצוא את עצמם בסופו של יום מרוששים ועל סף מהפכה? אולם במאה ה-19, הן מדינאים והן אנשי צבא ראו במלחמה תופעה בלתי נמנעת, לגיטימית ולפעמים אף מבורכת. הרעיון של מלחמת הכרעה מהירה היה נטוע כל כך בהיגיון הבסיסי שלהם, עד שהעדיפו להתכחש לעובדות, להחליק אותן או להדוף אותן הצידה, כדי לא להתמודד עם הצורך בשינוי מעמיק וכואב בהשקפותיהם הטקטיות. לכן, אנשי הצבא והמקצוענים מכתבי העת הצבאיים לא היו יכולים לקבל את מסקנותיו של בלוך. כפי שעזר גת כותב, הן עוררו "התנגדות נרחבת משום שהשלכותיהן היו בלתי נסבלות, מבחינה פוליטית וצבאית." האסון שפקד את אירופה ב-1914, שורש ראש ולענה שאדי הרעל שלו מפעפעים עד היום, הוא במידה רבה תוצאה של העיוורון הזה.

אלו מסקנות אנחנו יכולים להסיק מנבואת הקסנדרה של בלוך, חזון אימים מדוייק שרוב "אנשי המקצוע" העדיפו להדחיק או להדוף בלעג? מסקנה מתבקשת, אבל לא נכונה, תהיה זלזול קבוע בעמדתם של אנשי מקצוע, וקבלה אוטומטית של אאטוסיידרים וחובבנים. אבל על כל מקרה של בלוך שהביך את המילייה המקצועי, יש עשרה או מאה מקרים של חובבנים שטעו והטעו, אפילו אם צברו פופולריות (וסאגת מתנגדי החיסונים בישראל תוכיח). לעניות דעתי, אפשר וכדאי להסיק שתי מסקנות אחרות.

ראשית כל, אחת הסיבות לזלזול הלא מוצדק של המילייה הצבאי המקצועי במסקנות בלוך, היה התיחום המוגזם בין עולמות ידע שונים. בלוך אולי היה חובבן בתחום הצבאי (אם כי למד והבין אותו ברמה מקצועית ומפורטת להפליא), אולם בו בזמן, הוא היה מומחה בתחום הכלכלי. מלחמה, גם "מוצדקת" וגם "בלתי נמנעת", עולה כסף רב ויש לה השלכות כלכליות מורכבות. לאנשי צבא, שלא אומנו בתחום הכלכלי ולא למדו אותו, יש נטייה להתעסק בתחום הטקטי והאסטרטגי שלהם, ולחשוב שאחרי המלחמה, אזרח מעונב כזה או אחר יפרע את החשבון, או בהתאם למימרה המפורסמת בעברית, "שולמן ישלם". לעיתים קרובות הם לא מבינים, שמהלכים טקטיים ואסטרטגיים שמתעלמים מאילוצים כלכליים עשויים להמיט על הצבא ואף על המדינה אסון והתמוטטות. כך, גרמניה וצרפת סיימו את מלחמת העולם הראשונה על סף חורבן ופשיטת רגל. וראשי הצבא היפני, שבזו ל"זוטות כלכליות", רקמו תוכנית אסטרטגית "מקודשת ובלתי ניתנת לשינוי" בלי שום קשר למשאביה האמיתיים של המדינה. כשאאוטסיידר כמו בלוך, בן בית בתחום הפיננסי, הוכיח את הבעיות הללו במספרים, שחור על גבי לבן, היה קל לאנשי הצבא לפטור את דבריו כ"חישובי חשבונות של תיאורטיקאי נבער" מאשר להתמודד איתם. לכן, אחת המסקנות המרכזיות מהסיפור העצוב הזה, הוא שרצוי לערבב בין תחומי ידע. חברי מילייה מקצועי חייבים לדעת להקשיב למומחים מתחומים אחרים, שמביאים פרספקטיבות אחרות, ולא למצוא מקלט בתגובה הפבלובית הנפוצה של לעג והסתגרות.

לבסוף, אזהרותיו של בלוך נפלו על אוזניים אטומות, מפני שרוב הגנרלים והמדינאים האמינו באמת ובתמים שמלחמה גדולה היא בלתי נמנעת. ואם אין מנוס, הרי שעדיף להילחם מוקדם מאשר מאוחר (אותו היגיון הוביל את היפנים להתקפה הרת האסון על פרל-הרבור ב-1941). ממילא, אם אני חושב שמשהו בלתי נמנע, נוח מאד להתעלם מההשלכות האפשריות שלו. בפועל, יש מעט מאד דברים שמתאימים להגדרה "בלתי נמנע". לרוב, צעדי מדיניות הם בלתי נמנעים, כל עוד אנחנו לא מוותרים על הנחות יסוד מסויימות. ההתקפה היפנית על ארצות הברית היתה בלתי נמנעת, אבל רק כל עוד יפן התעקשה להמשיך ולשלוט בסין. העימות ההרסני של צרפת מול ה-FLN היה בלתי נמנע, כל עוד התעקשו הצרפתים לשמר את אופי המשטר הקיים שלהם באלג'יריה. מלחמת העולם הראשונה היתה בלתי נמנעת, כל עוד הגרמנים חשו מחוייבים לברית שלהם עם אוסטריה, בנו צי והתעמתו עם בריטניה, ואף פירשו את הגיאופוליטיקה האזורית כ"טבעת מצור המתהדקת סביבם." חישוב זהיר של מחיר המלחמה, מול המחיר של ויתור על אותה הנחת יסוד, עשוי להוביל למסקנה שעדיף לוותר מאשר להילחם. אבל כפי שאמר בלוך עצמו ברגע של ייאוש, "מרגע שהמלחמה נחשבת בלתי נמנעת, אוטמים השליטים את עיניהם מראות את תוצאותיה."  הזעם הצפוי מול מי שמציג בפני השליטים והמקצוענים את תג המחיר, הוא גורם מרכזי לאסונות ולטרגדיות, אז כהיום.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-דצמבר 15, 2018, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 42 תגובות.

  1. עוד לקח: ניתוחים מבוססי מספרים ועובדות מוצקות צריכים להיחשב יותר מניתוחים אינטואיטיביים
    שאלה: למה חניבעל לא ניצח בסופו של דבר?

    • מפני שבמלחמת התשה, הכוח של הרומאים עלה על הכוח שלו, והוא לא הצליח להתמודד עם קוי אספקה ארוכים ולקבל די אספקה מקרתגו. הבנתי שגם מלחמות פנימיות בקרתגו היו אחראיות לכך, אבל אני באמת לא מומחה לתקופה ההיא.

  2. כתבת הרבה טורים משובחים. זה מתעלה על כולם

  3. eviathar h ben-zedeff

    שמו היה יעקב – יאן – בלוך ולא איוואן

  4. כתבת: ״כדי להגיע להכרעה כזאת, גנרלים למדו לתמרן, להקיף, לנוע במהירות ובמידת האפשר, לכתר את האויב בתנועת מלקחיים״.

    ואילו אני הייתי תחת הרושם שעד מלחמת העולם הראשונה הטקטיקה המובילה הייתה הסתערות חזיתית. ושרק בעקבותיה החלו לפתח טקטיקות אחרות, למשל לידל בארט בספרו ׳אסטרטגיה של גישה עקיפה׳.

    אני טועה?

    • לידל-הארט כרגיל הגזים כדי להדגיש את החידוש בתורתו שלו. למעשה, תנועת מלקחיים היתה אבן יסוד בטקטיקה של נפוליאון (דוגמא קלאסית: קרב אולם, 1805), ובשביל זה אתה חייב לתמרן ולאגף. אם כבר, במאה ה-19 לא היתה איזושהי עדיפות להתקפה חזיתית, אלא לתמרון שנועד להביא להשמדת מרכז הכובד של האויב.

  5. eviathar h ben-zedeff

    אחרי הרבה גלגולים במאה פיתוח הטכנולוגיה הצבאית בעשרים השנים האחרונות אימת את הנחות היסוד של בלוך

  6. eviathar h ben-zedeff

    תיקון לתגובתי הקודמת, שהשתבשה: אחרי הרבה גלגולים, פיתוח הטכנולוגיה במאה ועשרים השנים האחרונות אימת את הנחות היסוד של בלוך

    • זו שאלה מעניינת, שהתשובה אליה לא חד משמעית לדעתי. ראשית כל, וכאן אני מפנה לספרו המצויין של סטיבן בידל Military Power, פיתוח "המערכת המודרנית" אחרי מלחמת העולם הראשונה אפשר להתגבר על כוח האש של ההגנה הסטטית, בוודאי שלאחר פיתוח חילות האוויר והגייסות המשוריינים. בעידן שלנו, כל עוד צבאות מאומנים מספיק כדי להפעיל את המערכת שבידל מתאר (מיומנויות חייליות בסיסיות כמו הסתוות והסתתרות, התקפה במפוזר, הגנה לעומק, לוחמה רב חילית, יוזמה טקטית של קצינים בשטח), אפשר להקהות את החוד של טכנולוגיית האויב. יש מקרים מתועדים של חוליות אל קאעדה באפגניסטן שהצליחו להתמודד מול כלי נשק עתידניים של צבא ארצות הברית באמצעות טכניקות הסתוות פשוטות יחסית. כלומר שאחרי מלחמת העולם הראשונה, אופן הפעלת הכוח הפך לחשוב יותר מהעוצמה הטכנית של כוח האש.

      לכן, המסקנה של בלוך שכל מלחמה גדולה תסתיים בחפירות סטטיות אינה בהכרח רלוונטית לימינו. מה שכן רלוונטי, למעשה מאד רלוונטי, זה הקישור החשוב בין מלחמה לכלכלה, והתיאור של האופן שבו מלחמה טוטלית שואבת את הכוח הכלכלי של שני הצדדים עד למיצויו.

  7. ועם כל הניתוח הזה, מלחמת העולם הראשונה כמעט הסתיימה (או לפחות: החלה) בהכרעה גרמנית של צרפת במלחמת תנועה. וכבר לקראת סוף המלחמה התפתחו טקטיקות להתגברות על הקיפאון הזה.

    • בדיוק עניתי על תגובה דומה בפתיל הפייסבוק. גרמניה אולי היתה קרובה לכיבוש פריז בתנועת מלקחיים, אבל בפועל סיכויי ההצלחה של תוכנית שליפן היו נמוכים מאד. היא היתה מבוססת על "התרחיש הטוב ביותר", במילים אחרות, שכל הכוכבים יסתדרו במקום באופן מושלם. טעות האנוש של גנרל פון קלוק היתה אמנם מקרה מבודד של מסמר שהפיל פרסה, אבל ככל שמערכה מתערכת ותוכנית היא יותר מסובכת ולחוצה בזמן, גובר הסיכוי לטעויות כאלה.

      אכן, בסוף המלחמה התפתחו טקטיקות להתגברות על הקיפאון – אבל הן היו חלקיות, ולא עשו דבר בכדי לשנות את מסקנותיו הכלכליות הרחבות יותר של בלוך.

  8. בלוך קלע למטרה רק במקרה.הוא לא ידע מתי תפרוץ המלחמה הבאה.מה היה קורה לתחזיותיו לו מלחמת העולם הראשונה היתה פורצת בשנת 1939?כזכור,היתה זו מלחמת איגופים והכרעות מהירות וכו.

    • ההיסטוריה לא עובדת ככה. מלחמת העולם השניה הייתה מלחמת תמרון בעקבות לקחים שהופקו ממלחמת העולם הראשונה. סביר להניח למשל שהטנק לא היה מפותח אילולי פרצה מלחמה זו.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        הטנק פותח כבר ב1915.מה שאיפשר את מלחמת הבזק המוכרת לנו ממלחמת העולם השניה היה,בעיקר,פיתוח אמצעי הקשר וניצולם (הודות לרעיון של גודריאן)לצורך מלחמת בזק.

      • בדיוק. וגם מלחמת העולם השנייה היתה מלחמת תנועה בעיקר בהתחלה ובסוף. בחשבון אחרון, היא היתה מלחמה טוטלית של התשה ארוכה וממושכת שהותירה את כולם בהריסות ואפיסת כוחות, מלבד אולי ארה״ב. בדיוק כמו שחזה בלוך.

  9. מה שהיה היה. השאלה מה יהיה עתה. האם למדנו משהו. ברור שלא.
    למה ללכת רחוק, הרי אנו יודעים שעוגת קצפת משמינה, אבל ההנאה הקצרה הזו, כל כך גדולה, שקשה לוותר עליה. כנ"ל מפקדים, מצביאים, מנהיגים שהמצלמה או המקרופון מגרים אותם לפלוט דברי להט ואיומים. איזה כיף להם להקריב את ילדינו לצורך כך

  10. סיימת ב:
    "מרגע שהמלחמה נחשבת בלתי נמנעת, אוטמים השליטים את עיניהם מראות את תוצאותיה." הזעם הצפוי מול מי שמציג בפני השליטים והמקצוענים את תג המחיר, הוא גורם מרכזי לאסונות ולטרגדיות, אז כהיום.
    בדיוק התאור המתאים למצעד האיוולת של ישראל עם השטחים הכבושים, ההתנחלויות והלאומנות המשגשגת.

    • כתבתי קצת על זה באחד מהפוסטים הקודמים בינשוף

    • הגרמנים בחרו במלחמת העולם השניה גם לאחר שראו את תו המחיר במלחמת העולם הראשונה.

      בקשר להערה שלך על השטחים, בארץ הזאת כדאי להיות גם בעל דימיון. בשנות השמונים דיברו על הסכנה הדמוגרפית של ערביי ישראל בתוך קווי 67. ואז הגיעה העליה הרוסית. כיום האליטות הישראליות לא מאמינות שיכולה לבוא עלייה נוספת ולכן המרשם שלהן הוא היפרדות. אולם המציאות יכולה להתהפך ובבת אחת נמצא את עצמנו עם עוד מיליון יהודים מצטופפים פה בארץ (ואינני מדבר על גידול האוכלוסין היהודי שמצופף את גוש דן עוד ועוד). האליטות הישראליות החילוניות כל כך בטוחות בהבנתן את המציאות שאינן מדמיינות אפשרויות אחרות לגמרי.

      אף אחד לא ציפה שהיהודים יחזרו פתאום לארץ ישראל ושזה עוד יעלה בידם (למשל בעליית תלמידי הגר"א, הקמת בית כנסת החורבה, היציאה מהחומות והקמת המושבות הראשונות). אף אחד לא ציפה שהתנועה הציוניות תגייס את האימפריה הבריטית הגדולה בעולם לצידה. אף אחד לא ציפה שהיהודים יצליחו להקים מדינה. אף אחד לא יודע האם יתרחש שינוי רוחני בירושלים שיביא לנטישת הערבים את הר הבית ולעזיבת ירושלים (כמו שקרה במגנומטרים). המציאות שלנו כל כך הזויה שהישראלים החילוניים כדי לא לצאת מדעתם בוחרים בריאליזם. יש לזה יתרונות אולם יש לזה גם חסרון אחד גדול. אתה תמיד מופתע ברגע הבא.

      • הגרמנים לא ״בחרו״ במלחמת העולם השנייה כשהצביעו להיטלר, שהבטיח ההיפך. המלחמה היתה מאד לא פופולרית עד הנצחונןת הראשונים.

      • נכון. למרות שלהצביע היטלר שדרש מפורשות לשנות את מצב העניינים במזרח אירופה היה לשחק באש או פשוט להיות עיוורים למטרות שלו ביחס לסלבים.

  11. בספר של עזר גת שממנו הבאת את הציטוטים הטענה היא שהקבלה של ספרו בלוך הייתה קצת יותר מורכבת מדחייה. למעשה האסכולה המרכזית בצבא הצרפתי הייתה מגננה – מתקפה בדיוק בגלל הנימוקים של בלוך. זה רק מסיבות פוליטיות תרבותיות ששר הצבא השליט את עיקרון המתקפה קודמת. אם נביא דוגמא לגנרל שהסכים עם בלוך אז זה היה פטן שטען את הטענה המפורסמת: האש הורגת.

  12. הבעיה בפריצת מלחמת העולם הראשונה היתה פחות החובה שחשו הגרמנים בגלל הברית עם האוסטרים ויותר הטמטום המוחלט של הקייזר וילהלם השני.
    לא זו בלבד שפיטר את ביסמרק אלא התעקש לפתוח במלחמה שאחריה, בגלל הצירוף של העקשנות של קלמנסו על גביית פיצויי עתק מגרמניה ועלייתו של היטלר, כחביב התעשיינים, היתה פריצת מלחמת העולם השניה כמעט בלתי נמנעת.

    • ישראל מחזיקה ביהודה ושומרון בעיקר בגלל הערך האסטרטגי. קיים כמובן הערך הריגשי שחשוב כמובן אבל לצורך הגנת המדינה ונושא המים חייבים להחזיק ביהודה ושומרון. גם הויתור על סיני כגבול אסטרטגי הייתה טעות קשה שתקשה עלינו במערכה הבאה עם מיצרים.
      היום ובכול זמן הרוסים מוכיחים באוקראינה שלמרות שהם גדולים מאוד השטחים עדיין חשובים ורלוונטיים.

      • אילן, שמעת על Imperial overextension? ולמה שתהיה מערכה הבאה עם מצרים, אם לא נחרחר אותה?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אם זה היה המצב לא היה צורך בכל ההתנחלויות.

      • תקרא מאמרים על התעצמות מיצרים ואיפה היא מתעצמת. הכל בגלל הכבוד הערבי ויותר מכך שהמרחק לישראל התקצר.
        במאמר שלך אתה מתייחס לכך שבסיטואציה מסויימת הגנרלים/מנהיגים לא חושבים על שום דבר רק על ניצחון וזה גם מה שיכול לקרות שוב עם מצרים בגלל המצב הכלכלי שלה וגם בעיות המים הקטסטרופליות וגידול האוכלוסיה.
        אם לישראל היה את שטח סיני מצרים לא הייתה חושבת בכלל על הרעיון הזה.
        למה רוסיה הענקית כובשת ומציקה לאוקראינה. ומחזקת את ההשפעה על המדינות הבלטיות. בגלל החשש שיפלשו אליה מהמקום החלש. גם היום לשטח יש משמעות אסטרטגית חשובה. רוסיה לא שוכחת מה קרה בעבר ואיך ניסו לכבוש אותה פעמיים מאותו מקום.

      • ניתוח אסטרטגי קצת חלש. ממליץ לך לקרוא חומר יותר מקצועי (ולא תעמולתי) על הנושאים שהזכרת.

      • עדו סוקולובסקי

        ישראל איננה מחזיקה ביהודה ושומרון משום סיבה אסטרטגית. למעשה ישראל התכוונה להחזיר את השטחים לחוסיין עבור הסכם שלום. זאת הסיבה לכך שמזרח ירושלים סופחה ושאר הגדה לא. התוכנית הייתה להרחיק את התותחים הירדניים מירושלים (המערבית) והסיפוח נעשה לפי שרטוט של רחבעם זאבי בדיון בן רבע שעה בנושא. אפשר להבין למה בשנות השבעים היו עוד אנשים שחששו ברצינות מטור שריון שיגיע ממזרח ויבתר את ישראל לשניים. היום החשש הזה פשוט אנכרוניסטי. החשש האמיתי הוא מטילים ופגזים ואת אלו אפשר לירות גם מעיראק כפי שראינו.
        לגבי מצרים. כשישראל יצאה מסיני הייתי בערך בן 12. אני זוכר במעומעם שיחות סלון עם כל מיני ותיקי שיריון שהסבירו שזו התאבדות, שאנחנו מאבדים את שטח האימונים שלנו ואת העומק האסטרטגי ושהמצרים מתכננים לנו מלכודת. היה גם ספר עלילתי בשם 'קשר מצדה' שמספר על ישראל שאיבדה את היכולת להגן על עצמה בגלל הסכמי קמפ דייויד ולכן פונה כמוצא אחרון לאיום במלחמה גרעינית.
        בפועל עברו כארבעים שנה מאז. מספר ההרוגים בגבול מצרים הוא בערך כמו בשבוע של מלחמת ההתשה או בכמה שעות של מלחמת יום הכיפורים (הכרתי אישית שניים מההרוגים האלו אז אני ממש לא מזלזל אבל עדיין – אין מה להשוות עם המצב הקודם) בנוסף, השלום עם מצרים הוציא גם את סוריה מהמשחק. סוריה לא מעזה לתקוף אותנו כבר 45 שנה. למעשה אם לא הקדנציה השנייה שלו בגין היה נכנס להיסטוריה בתור ראש הממשלה הכי טוב של ישראל מאז ומעולם בגלל השלום הזה.

  13. מעולה! תודה רבה!

  14. די ברור מה היתה כוונת המשורר במאמר זה שאגב,נהניתי לקרוא אותו כאחד שאוהב היסטוריה, אבל יש משהו פגום כאשר מגיעים למסקנה כלשהי מתוך מסכת מקרים שנוחים כדי להגיע לאותה מסקנה.ומדובר כמובן במלחמות בלתי נמנעות.היו מלחמות בלתי נמנעות בהיסטוריה שצבאות יצאו אליהן,ניצחו,שינו וקידמו את ההיסטוריה.היה אפשר להביא גם אותן כדוגמה.גם פה אצלנו מלחמת השיחרור וששת הימים היו מלחמות בלתי נמנעות והיו הצלחה גדולה לפחות לאלה שחושבים שגבולות רחבים הם כורח המציאות. כך שלהעמיד אותנו בפני דילמה שאולי נוכל למנוע את המלחמה הבאה אם רק ננטרל את הגורם שלה קרי,חזרה ל67 או משהו כזה כפי שאני משער סבור דני אורבך, מחייבת יותר מאשר סקירה היסטורית על מלחמות איומות שהיו יכולות להימנע ונדרשת פה הערכת מציאות קיימת ,סקירה היסטורית קרובה של הסיכסוך המדובר והסקת מסקנות מהפתרונות שלא צלחו מההיסטוריה הממש קרובה.נכון,אנחנו לפני מלחמה בלתי נמנעת שתיהיה כנראה קשה ואף יותר מזה אבל מי שחושב שאפשר למנוע אותה חייב לומר איך אפשר למנוע אותה ולא לשחק על מצפוננו עם תאורי מלחמות שהיו פעם.

    • אני חושב שזו תגובה קצת תמוהה. אולי תתייחס למה שכתבתי במקום למה שלא כתבתי?

      • דני,שנינו בדיוק מאותו הכפר ,אני יודע בדיוק מה מסתתר מאחורי המילים, מה עובר בראשו של כותב ולמה הוא בכלל נדרש לנושא.אל תיתמם. הפניתי את תשומת ליבך לעובדה שהבאת דוגמאות שיצדיקו מסקנות אליהן רצית להגיע בעוד שישנן דוגמאות אחרות שסותרות את אותן מסקנות אליהן הגעת. כיוונת לדבר מאד מסוים ולגבי זה היה שקוף.בכלל, אי אפשר להוציא את המלחמות הבלתי נמנעות מתוך ההוויה האנושית באמצעות הבנה של תהליכים היסטורים כי ההיסטוריה היא לא תמיד ההיסטוריה האמיתית . לא סתם צ’רצ’יל אמר ”ההיסטוריה תזכור אותי לטובה כי אני עומד לכתוב אותה”.צריך אולי להשתדל למנוע מלחמה אבל לפעמים צריך גם לא. בקיצור,העולם יותר מורכב ממה שזה נראה מבעד כוונת מאד מסוימת.בכל מקרה,עכשיו רק גיליתי את הבלוג המעניין שלך ,אמשיך לעקוב אחריו ובמסגרת הקרב על התודעה המתנהל בעת הזאת שגם אתה משתתף פעיל בו, יתכן ואגיב למרות שאולי התגובות יראו תמוהות למי שירצה לראות אותן כך .

      • אם יש לך יכולת קריאת מחשבות, מי אני שאתנגד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: