מלך מנצ'וריה: מי רצח את את המרשל הזקן

ב-4 ביוני 1928, 1:20 בלילה, יצאה רכבת מלכותית ומפוארת מתחנת הרכבת של בייג'ינג, בדרכה אל הבירה המנצ'ורית מוקדן. הנוסעים, ובראשם הגנרליסימו של סין, איל המלחמה הנודע, "המרשל הזקן" ג'אנג זואו-לין, לא ידעו שהפתעה מחכה להם במהלך המסלול. מי בדיוק רצה להתנקש במרשל הזקן, ולמה? הכירו את המפקדה המוזרה שבה כולם קשרו נגד כולם, ובמסדרונותיה הסתובבו פושעים ומפיונרים שרקמו תוכניות עם סוכנים חשאיים וקציני מטה מרדניים. ינשוף היסטורי על ההתנקשות בג'אנג זואו-לין, האירוע ששינה לעד את פניה של אסיה. מאמר ראשון בסדרה. 

מתעניינים בהתנקשויות פוליטיות? למאמר דומה, על ההתנקשות במלכת קוריאה מין, לחצו כאן. בעבר כתבתי גם על אופטימיזם והתנקשויות ביפן ובמצרים.

wp_train0220463

ב-4 ביוני 1928, בשעה אחת בלילה בערך, התמלאה תחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג בקהל עצום ורב. נכבדים רבים בבירה הקיסרית העתיקה, ביניהם גם חברי הסגל הדיפלומטי, הגיעו להיפרד ממרשל ג'אנג זואו-לין, המושל הצבאי של סין, שהחליט לנטוש את הבירה עם צבאו ולסגת צפונה, למנצ'וריה. ג'אנג, "המרשל הזקן", אחד המוצלחים והנועזים שבאילי המלחמה הסיניים, צמח מהעולם התחתון כמנהיג אכזרי של כנופיית שודדים, מפיונר ומרגל לעת מצוא עבור צבאות זרים. הביוגרף שלו, גאוון מקורמאק, כתב כי בצעירותו, בין "שאכטות ממקטרת האופיום למסיבות הימורים שנמשכו כל הלילה, הזה ג'אנג בהקיץ וחלם להיות קיסר סין." בשנות העשרים, החלום הזה כמעט והפך למציאות. ג'אנג השתלט על הבירה העתיקה בכוח הזרוע, הדף ממנה את יריביו מבין אילי המלחמה והחל לבצע את הפולחנות העתיקים לאדמה ולשמיים, כאילו היה קיסר. אולם ב-1928, בעקבות סדרה של תבוסות צבאיות משפילות לכוח שעלה מן הדרום, "מפלגת האומה" הרפובליקאית על צבאה המאורגן ויועציה הסובייטיים, החליט ג'אנג לסגת למבצר הישן שלו במנצ'וריה. הקהל שהתאסף בתחנת הרכבת הזיל אולי דמעות תנין מול עיניו של המרשל, אולם בבייג'ינג, כמו בסין כולה, הוא נחשב עריץ מאוס ושנוא ותו לא. ובעוד אנשיו מעמיסים על הרכבת רהיטים מפוארים, מכוניות פאר ומכונות ירייה, טיפס ג'אנג לקרון פרטי, מלכותי, בצבע כחול בהיר. איתו עלו אחד ממפקדיו הבכירים, ושני יועצים צבאיים יפניים. מהרציף, השקיפו על המתרחש שני קצינים מהצבא היפני הקיסרי: טָקֶשִיטָה יוֹשִיהָארוּ, בכיר בשירות החשאי (טוֹקוּמוּ קיקָאן) במנצ'וריה, והנספח הצבאי טטקאווה יוֹשיצוּגוּ. כאשר ראו את הרכבת מתחילה לזוז, שעטו החוצה מהתחנה, נכנסו לתוך מכונית צבאית ודהרו לבניין השגרירות. בהגיעם לשם, נכנס טקשיטה לחדר פנימי ושלח הודעה בשפת קוד לקולונל קומוטו דאיסָקוּ, קצין המטה הבכיר של צבא גוואנדונג, הכוח היפני במנצ'וריה:

"1:20. הרכבת יצאה לדרך. צבעה כחול בהיר. המטרה נמצאת בקרון הפרטי מספר שמונה."

המרשל הזקן, ג'אנג זואו-לין

המרשל הזקן, ג'אנג זואו-לין

הרכבת דהרה צפונה, לוקחת את ג'אנג זואו-לין הישר למלכודת שהוכנה עבורו.

אבל למה בעצם רצו היפנים לרצוח את ג'אנג זואו-לין, שנודע תמיד כמשתף הפעולה שלהם? או בעצם, מי בדיוק בקרב היפנים רצה לרצוח אותו, ומאילו סיבות? כדי לענות על השאלה הזאת, ראוי להתבונן במצב הפוליטי והצבאי בסין של שנות העשרים, תקופת אילי המלחמה. כפי שכתבתי באחד המאמרים הקודמים בינשוף, סין הרפובליקאית היתה קרועה באותה תקופה בין שלטונם של גנרלים, אנשי זרוע, סיעות ומפלגות שונות. מבין כל אלו, נהנה ג'אנג זואו-לין משני יתרונות חשובים, לבד מנסיונו הצבאי העשיר. ראשית, הוא משל במנצ'וריה, אזור ספר צפון מזרחי בלתי חדיר כמעט, מוקף בהרים. שנית, הוא נהנה מתמיכתו החזקה של הצבא היפני הקיסרי, כוח בלתי מנוצח בסין של אותה התקופה. תפקידו, בעיני היפנים, היה להרחיק קומוניסטים ויתר גורמים אנטי-יפניים ממנצ'וריה, ובעיקר, לשמור על הפריבילגיות של הקיסרות בחבל ואף להרחיבן לפי דרישה.

מבצר מוקף בהרים - החומה הגדולה בגבול מנצ'וריה

מבצר מוקף בהרים – החומה הגדולה בגבול מנצ'וריה

מאז מלחמת רוסיה-יפן, החזיקה הקיסרות שורה ארוכה של פריבילגיות, זכויות וזכיונות כלכליים במנצ'וריה, שנחשבו ל"ייהרג ובל יעבור" בעיני המנהיגות היפנית כולה. כמאה אלף יפנים ומיליון קוריאנים נתיני האימפריה חיו במנצ'וריה, ברחבי החבל היו עסקים, מפעלים ואדמות בבעלות יפנית, והסחר בין מנצ'וריה ליפן הגיע לסך של 400 מיליון יין בשנה. חשוב מכל – לאחר המלחמה,  ב-1905,"ירשו" היפנים את זכויותיה של רוסיה הצארית בדרום מנצ'וריה, בראש ובראשונה שטח מוחכר רחב ממדים שנודע בשם "חבל גוואנדונג" ואת מסילת הרכבת הדרום מנצ'ורית. היפנים משלו בגוואנדונג באמצעות פקיד אזרחי שמונה מטוקיו, והביטחון באזור היה נתון בידי כוח שנודע בשם "צבא גוואנדונג" והיה כפוף ישירות למטה הכללי. בנוסף, יישם השלטון הקיסרי במנצ'וריה תכסיס נוסף מבית היוצר של רוסיה. הם הכריחו את הסינים להפוך את מסילת הרכבת למעין שטח אקס-טריטוריאלי הנתון לשלטונה של יפן. לפיכך, לצבא גוואנדונג היה מותר להפעיל שומרי רכבת ברדיוס מסויים מהמסילה, שהכניסה אליו נאסרה לחיילים ולשוטרים סינים. כך נוצר "אזור הרכבת", שטח שנשלט בידי גוף כלכלי ממשלתי למחצה בשם "חברת הרכבת הדרום מנצ'ורית" (SMR, יפנית: Mantetsu). ה-SMR לא הסתפקה בשליטה במסילת הרכבת, אלא הפעילה ממשלה פרטית משלה ביישובים הסיניים מסביב למסילה, והחזיקה גם במוסדות כבתי חולים, בתי ספר ואוניברסיטאות. 

אימפריה כלכלית - מטה חברת הרכבת הדרום מנצ'ורית בעיר דיירן - בירת חבל גוואנדונג

אימפריה כלכלית – מטה חברת הרכבת הדרום מנצ'ורית בעיר דיירן – בירת חבל גוואנדונג

ג'אנג זואו-לין היה אמור לשמור על כל הטוּבין הללו לשביעות רצונה של יפן, ואכן, במהלך שנים רבות הוא סיפק את הסחורה. יחסיו עם הקיסרות, יש לציין, התחילו כבר במהלך מלחמת רוסיה-יפן. באותה תקופה, אספה כנופיית השודדים של ג'אנג מודיעין עבור הצבא הרוסי. יום אחד, נלכד המנהיג בידי חיילים יפנים שהחליטו להעמידו מניה וביה בפני כיתת יורים. אולם ברגע האחרון, הסכים קצין מבצעים צעיר מהמטכ"ל היפני, גנרל טנקה גי'צ'י, לחון את ג'אנג – בתנאי שיעביר את תמיכתו מרוסיה ליפן. ואכן, מאז אותו הזמן, שיתף ג'אנג פעולה עם יפן, אם כי מעולם לא הפך לבובה של ממש. בתמורה, העניקו לו היפנים גדולות ונצורות. ראשית כל, הם הכירו בשלטונו בכל שטחי מנצ'וריה לבד מחבל גוואנדונג ואזור הרכבת, סיפקו לו סיוע כלכלי, ייעוץ צבאי ותמיכה פוליטית, אם כי לא ניתקו את קשריהם גם עם אילי מלחמה מתחרים. ב-1924, כאשר ניהל ג'אנג מלחמה לחיים ולמוות עם יריבו הגדול, מרשל וו פיי-פוּ, ארגן צבא גוואנדונג שוחד לאחד מבעלי בריתו של וו, שעבר למחנה ג'אנג והבטיח לו את הניצחון. שלוש שנים לאחר מכן, כאשר מרד אחד מקצינים של ג'אנג נגדו, חסם צבא גוואנדונג את צבא המורדים והוביל לתבוסתו ולהתפרקותו. חשוב מכל, היפנים הכריזו בריש גלי כי לא יאפשרו מלחמת אזרחים וכאוס במנצ'וריה. משמעות הדבר: שום צבא מתחרה לא יוכל להביס את ה"מרשל הזקן" בשטחו שלו, כי היפנים לא יתנו לו להיכנס לשם. העובדה שלמנצ'וריה היה שער כניסה עיקרי אחד, שאן-האי-גואן שבקצה המזרחי של ההרים, ליד הים, סייעה להם לחסום את השטח ביעילות.

שאן-האי-גואן: שער הכניסה העיקרי למנצ'וריה

שאן-האי-גואן: שער הכניסה העיקרי למנצ'וריה

אולם הבעיה היא שבמהלך שנות העשרים, גרם ג'אנג טרדה הולכת וגוברת לבעלי בריתו היפנים. הציבור המנצ'ורי, כמוהו כציבור ברחבי סין כולה, מאס באימפריאליזם חסר העכבות של יפן, והשנאה לקיסרות התבטאה בהפגנות, חרמות מסחריים ואף אלימות דמים כלפי אזרחים יפנים וקוריאנים. קובעי מדיניות רבים ביפן חשדו שג'אנג זואו-לין עמד למעשה מאחורי התנועה האנטי-יפנית. זה לא היה נכון, אבל המרשל הזקן, שהזעם הציבורי כוון גם נגדו, החל לגלות קשיחות הולכת וגוברת במגעים שלו עם יפן. מעל הכל, סירב לתת לקיסרות רשות לסלול קווי רכבת נוספים ולהקים קונסוליה ליד הגבול הקוריאני, מתוך חשש לכרסם במה שנותר מהריבונות הסינית במנצ'וריה. גרוע מזה היה שלטונו חסר האחריות והמופקר בעיר הבירה מוּקְדֶן (כיום: שֶן-יאנְג). ג'אנג השקיע כמעט את כל רווחי המיסים שלקח מהאוכלוסיה במלחמות בלתי פוסקות מדרום לחומה, מתוך שאיפה ברורה לאחד את סין ואולי אף להפוך לקיסר.

בינתיים, האוכלוסיה נמקה בעוני מנוול, התשתיות התפוררו, והפועלים הסינים העניים איבדו את מעט הכסף שנותר להם במאורות האופיום. המוסדות הנתעבים הללו, שנוהלו לרוב בידי הרפתקנים יפנים (רונין) שחלשו על עיקר סחר הסמים באזור, זכו לחסותם של פקידי ה-SMR, צבא גוואנדונג, השירות החשאי ואף המשטרה ומערכת המשפט. לעיתים, הפיצו ההרפתקנים היפנים את האופיום מתוך בתי זונות וחנויות משכון. המראה של פועלים סינים (קוּלים) שדידו לחנויות המשכון הללו כדי להחליף את בגדיהם האחרונים באופיום לא היה נדיר כלל וכלל. הממשלה היפנית, שאחריותה שלה למצב הזה לא היתה קטנה כלל וכלל, בכל זאת ניסתה לשכנע את ג'אנג שישקיע יותר באוכלוסיה במנצ'וריה ופחות במלחמות מדרום לחומה. ההפקרות והשחיתות של המרשל הזקן, סברו המדינאים היפנים, עמדו בבסיס העוינות העממית להסדרים במנצ'וריה והיו עשויים אף להוביל למהומות או למהפכה. היפנים, לפיכך, ניסו לשכנע את ג'אנג לעזוב את בייג'ינג ואת מלחמותיו הבלתי פוסקות, לשוב למנצ'וריה ולהשקיע את תקציבו בפיתוח החבל. המרשל הזקן, שחזר ואמר כי הוא המגן היחיד בפני התפשטות הקומוניזם בסין ואף הוסיף לחלום לאחד את הקיסרות תחת שלטונו, סירב בתקיפות לתביעה היפנית מנימוקים לאומיים. בייג'ינג, הוא אמר, היא בירתה של סין, ואין ליפנים שום זכות להתערב בנעשה שם.

פועלים החליפו את בגדיהם האחרונים במנת סם - מאורת אופיום סינית

פועלים החליפו את בגדיהם האחרונים במנת סם – מאורת אופיום סינית

ב-1927, פתחה "מפלגת האומה" (גואומינדאנג), אויבתו המושבעת של ג'אנג זואו-לין, במערכה אדירה שנודעה כ"מסע צפונה". הכוחות המהפכניים, בראשותו של גנרל גי'אנג קאי-שק ובפיקוחם של יועצים סובייטים, דהרו במהירות לצפון והביסו את כוחותיהם של ג'אנג ובעלי בריתו. גם הסכסוך של ג'יאנג עם הקומוניסטים, בעקבותיו גורשו היועצים הסובייטים חזרה למולדתם, לא עצר את ההתקדמות המהירה של הצבא. בטוקיו, נפלה ממשלת ואקצוקי הליברלית, ובמקומה עלה לשלטון גנרל קשוח בדימוס, טנקה גיצ'י (אותו קצין שחנן פעם את ג'אנג זואו-לין), שהתחייב להבטיח בדם ובברזל את זכויותיה של יפן במנצ'וריה. טנקה הנחית כוחות בשאנדונג, מדרום לבייג'ינג, כדי לבלום את התקדמותה של מפלגת האומה, ובינתיים שלח שליחים לשני הצדדים הניצים כדי לנסות ולהגיע להסדר ביניהם. מפלגת האומה, הבטיח טנקה לג'יאנג קאי-שק בשיחה חשאית ביניהם, תוכל לשלוט בסין שמדרום לחומה, כולל בייג'ינג (כל עוד לא תפגע בזכויות היפניות או במתיישבים יפנים) אך לא תורשה להיכנס למנצ'וריה בשום פנים ואופן. במקביל, ניסו שליחי טנקה לשכנע את ג'אנג זואו-לין לעזוב את בייג'ינג ולסגת לשטח המנצ'ורי שמצפון לחומה. שם יוכל לשלוט בשקט, מוגן בידי כידונים יפניים. עם זאת, טנקה הבהיר הבהר היטב כי הוא לא "נמצא בכיס של ג'אנג". ב-18 למאי 1928, החליטה ממשלת יפן כי בשום פנים ואופן לא תאפשר מלחמה וכאוס במנצ'וריה. אם יובס המרשל הזקן בידי מפלגת האומה וחייליו יחזרו למנצ'וריה כאספסוף חמוש, יפורקו מנשקם על ידי היפנים. אם ייסוגו תוך כדי קרבות ו"ימשכו" את מלחמת האזרחים למנצ'וריה, יפרקו היפנים את הנשק משני הצבאות הניצים. המשמעות המעשית: חיסול שלטונו של ג'אנג זואו-לין, כי כיצד יוכל למשול ללא צבא חמוש?

לא בכיס של ג'אנג - ראש הממשלה טנקה גיצ'י

לא בכיס של ג'אנג – ראש הממשלה טנקה גיצ'י

אולם בצבא גוואנדונג, היו כאלו שהחליטו לנהל מדיניות חוץ עצמאית, בלי להתחשב בהחלטת הממשלה. במיוחד אמורים הדברים בקצין המטה הבכיר, קולונל קומוטו דאיסקו. ובעוד ראש הממשלה טנקה ושליחיו מנהלים משא ומתן קדחתני עם ג'אנג, החל קומוטו לרקום תוכנית חלופית: לרצוח את המרשל הזקן בדרכו מבייג'ינג למוקדן, ובכך לפתור באבחת חרב אחת את בעיותיה של יפן במנצ'וריה. מטרה שנייה היתה להפיל את שלטונו של טנקה, בו ראה עריץ מושחת ומתועב. הקשר של קצין המטה הבכיר, כפי שנראה, חשף את המצב האמיתי בצבא גוואנדונג: ארגון צבאי פרנואידי ומבולגן, בו קצינים ומפקדים קושרים זה נגד זה וזה לצד זה, בעוד פושעים ומפיונרים מסתובבים במסדרונות ורוקמים תוכניות עם קציני מטה וסוכנים מהשירות החשאי. מי בדיוק היה קומוטו דאיסקו, וכיצד קיבל את ההחלטה שהביאה לשיא את פעילותו כמתנגד לממשלה היפנית, סוכן חשאי וקושר – על כך נדבר בשבוע הבא.

להמשך, הקליקו כאן 

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-דצמבר 7, 2013, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. תודה על הפוסט דני ……

    מענין רק שהפוסט מייצר ומתאר אוירת תככים כללית . אבל אותו מרשל זקן סיני ( ג'אנג זואו-לין ) הרי לא עושה רושם שחשד כלל שעשויים להתנקש בו , או שהביון הנגדי וסידורי האבטחה היו מאוד רשלניים , באשר נסיעה ברכבת ( לפחות מבחינת המסלול הצפוי לחלוטין , ודרכי מילוט ) עשויה להיות בבחינת מתכון בטוח להתאבדות .

    תודה ……

    • סידורי האבטחה היו די רשלניים, כפי שנראה בשבוע הבא. אמנם היו מכונות ירייה ברכבת, אבל ג'אנג לא חזה מהיכן תגיע הסכנה. כדאי לציין שזו לא הפעם הראשונה שניסו להתנקש בג'אנג במהלך נסיעה ברכבת. ב-1916 הרפתקנים יפנים ניסו לעשות את אותו התרגיל. אז, ג'אנג הצליח לקפוץ מהרכבת, תפס סוס ונמלט משם.

  2. אל רום, המרשל הזקן רק כנוי, בן 53 במותו, לכן יש להניח שגם בשנות הארבעים שלו קראו לו כך ואולי זה מעיד שהוא היה ערמומי, חשדן ובעל נסיון של זקן גם בגיל צעיר.
    אני מתקשה להבין מדוע לא השאירו אותו בביג'ינג כדי שיתיש את עצמו ואת הקומיטיאנג במקום להחזיר אותו להתסיס את מנג'וריה, ומאחר והממשלה היפנית ברשות טנקה החליטה ב 18 למאי להסיר את חסותה ממנו מה היה הטעם לרצוח אותו וכיצד זה פגע בטנקה,
    כנראה שנשאר במתח עד שבוע הבא.

    • מעניין שדווקא בנו,"המרשל הצעיר" ג'אנג ס'ואה ליאנג האריך ימים ומת בגיל 100.

    • יש לציין שבסינית הכינוי זקן (老, LAO) הוא כינוי כבוד כללי ולא מציין בהכרח גיל.

      טנקה לא החליט ב-18 במאי להיפטר מג'אנג. זו נקודה מאד מרכזית. הוא החליט החלטה עמומה שהשאירה לו למעשה את כל הקלפים ביד, כדי ללחוץ על ג'אנג לעזוב את בייג'ינג. הבעיה היתה שקציני צבא גוואנדונג פירשו את ההחלטה הזאת בדיוק כך – החלטה להפסיק ולתמוך בג'אנג – וכאשר טנקה סירב לעשות זאת האשימו אותו בבגידה ובהתקפלות. בקיצור, הם לא היו מסוגלים להבין דיפלומטיה מורכבת.

  3. מעניין מאוד.

    אתה אומר שצ'יאנג קאי-שק בעצם פעל בחסות סובייטית. אני הייתי תחת הרושם שהוא התנגד לקומוניזם מראשית דרכו. האם הוא בעצם ניסה לתמרן את יפן וברית המועצות זו נגד זו? מה הייתה מידת המעורבות הסובייטית בסין באותה תקופה?

    • הסכסוך של ג'יאנג עם הקומוניסטים, שגרם לגירוש היועצים הסובייטים, היה בעיצומו של "המסע צפונה". באמת ראוי להזכיר זאת, והוספתי לגוף המאמר. לפני הסכסוך הזה, שהתחיל בשנגחאי, מידת המעורבות הסובייטית במפלגת האומה היתה דרמטית. הרוסים הקימו אקדמיה צבאית מקצועית להכשרת קצינים, לימדו אותם תו"ל סובייטי (שמסיבות שונות היה מועיל מאד גם בהמשך). אני לא בטוח בנוגע למידת הסיוע החומרי שהם נתנו מעבר לזה, זה משהו שאני צריך לבדוק.

  4. קריאה מעניינת, רק שתי הערות אם אפשר:

    1 כדאי להוסיף אולי גם את התעתיק של שמות של אנשים ומקומות גם בפיניין. פעם ראשונה, עבורי לפחות, לשמוע על הביטוי "מפלגת האומה" ואני עדיין מנסה להבין איפה זה מוקדן.

    2 המבצר בתמונה העליונה הוא למיטב זכרוני ב Jiayuguan במחוז Gansu על הגבול עם מונגוליה הפנימית ולא עם מנצ'וריה.

    • זק- גם התמונה של הרכבת עם שלג מסביב כשהרצח ביולי:-)
      לגבי סדורי האבטחה, מסילת הרכבת היתה תחת השגחת הצבא של המרשל הזקן פרט לגשר.
      נדב, סון יאט סאן קודמו של צאן קאי צק קיבל חסות וסיוע ממוסקבה, צאן קאי צק בראשית דרכו פעל נגד הקומוניסטים במפלגה ונלחם נגד אילי המלחמה ולכן קיבל סיוע כספי מהעשירים שחששו מהקומוניסטים, ולא היה צריך להיות תלוי ברוסים והשפעתם.

      • תמונת הרכבת היא כמובן תמונת אילוסטרציה (כל קשר בין המצולמים לכתבה מקרי בהחלט). אני רואה שאתה מתמצא בסיפור (הגשר וכו') – אני אדון בכך בפירוט במאמר הבא. יש לציין שגם ג'יאנג קאי שק קיבל סיוע ממוסקבה בתחילת דרכו, עד להפיכה האנטי-קומוניסטית בשנגחאי.

    • תודה על ההערות, זאק. אפשר לתרגם את השם הסיני "גואומינדאנג" (国民党) כ"מפלגת העם" או כ"מפלגת האומה". פעם היה נהוג לתרגם כ"מפלגה הלאומנית", אבל התרגום הזה תמיד נראה לי מפוקפק משהו. השם מוקדן הוא דווקא ממנצ'ורית, וכך היה נהוג לקרוא לעיר בשפות מערביות (ובווריאציה מסויימת, גם ביפנית) בתקופה הנדונה. כיום העיר נקראת שן-יאנג, והוספתי לגוף המאמר.

      בנוגע לתמונה, החלפתי אותה. תודה על התיקון!

  5. תחנת הרכבת בתמונה בעיר דיירן, דלייאן כיום, והמחוז שם נקרא Liaoning, אני לא מצליח למצוא מחוז או חבל ארץ בשם גואנדונג פרט למחוז קנטון.

  6. מצאתי
    http://en.wikipedia.org/wiki/Kwantung_Leased_Territory
    וברישום הדמוגרפיה של האימפריה מופיע
    as of Dec 31, 1908 was as follows:
    Kwantung: 427,117
    Railway Zone: 28,307
    3,374.שטח בקמ"ר
    242 שטח איזור הרכבת.
    אני מניח שהצבא היה יפני ולא מנצ'ורי או סיני, איך אפשר לתחזק צבא של 600 אלף איש שגדול מכלל האוכלוסיה.
    יפן אבדה 30 אחוז מהאוכלוסיה שלה וכמחצית גודלה לאחר מלחמת העולם השניה

  1. פינגבק: הקצין שסירב להתקלח: קומוטו דאייסקו וההתנקשות בג'אנג זואו-לין | הינשוּף

  2. פינגבק: שחר אדום במנצ'וריה: ההתנקשות בג'אנג זואו-לין | הינשוּף

  3. פינגבק: למכור עגבניות באפגניסטן: הדרך הנסתרת לגלות את האמת | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: