מדבר שקר: איך להישמר מפרשנים מפוקפקים

השבוע, הינשוף מפליג על גלי המחשבה ונותן עצות טובות לגולש הנבוך. אלו אי הבנות משעשעות יעלו על פני המים, כשיחשבו המומחים על ישראל בעוד מאות שנים? האם אפשר להסתיר במדינה שלנו קנוניות חייזרים וקונספירציות אחרות? ינשוף פוליטי-מדיני על המתווכים שמסבירים לנו על המציאות בהיעדר מידע מספיק, ועל הדרכים להיזהר מהמפוקפקים שביניהם.

Credit: Nuvolanevicata, depositphotos.com

לאחרונה, התפרסמה ברשת אסופה מצחיקה עד דמעות הנושאת את הכותרת מדבר שקר (לפי הפסוק התנכ"י, "מדבר שקר תרחק"). העורכים והכותבים, בראשותם של ד"ר חגי משגב והלל גרשוני, מנסים לדמיין מה יכתבו חוקרים על "דרום מערב אסיה במאות הכ' עד כ"א" (דהיינו, ישראל של היום) בעוד כמה מאות שנים. מכיוון שרשת האינטרנט קרסה וכל המידע בה אבד, נאלצים ההיסטוריונים, הארכיאולוגים והפילולוגים שחוקרים את ה"תקופה הישראלית" להשתמש במידע המועט שהזדמן לידיהם מארכיוני טמקא והארץ, וכן בתפזורת נוספת של עדויות. דרך הסקת המסקנות מתוחכמת לעילא ולעילא, ומתבססת על שיטות מדעיות מוכרות ותקפות. ואכן, המסקנות מעניינות ביותר. אחד הכותבים מסיק ש"יום רבין" אינו אלא גלגול לחג פגאני קדום; אחר מעיין בשמות הבודדים של מנהיגי ישראל שהגיעו לידיו, ושם לב שהם מסתיימים תמיד בתנועה  in, למשל גרין, בגין, רבין ובנימין (נתניהו אינו שם משפחה אלא רק כינוי גנאי, ע"ש ישמאעל בן נתניה שרצח את גדליהו בן אחיקם במיתוס התנכ"י). לפיכך, "אין" היא סיומת אצולה, שמקבל כל מנהיג ישראלי לאחר עלייתו לשלטון. שמו האמיתי של דוד גרין (בן גוריון) הוא "דוד גר", ופירוש הדבר שהתגייר או שהיה שייך, לחילופין, לחסידות גור. נתניהו נקרא לפני עלייתו לשלטון "ביבי בניים", מפני שייצג את האינטרסים של תושבי בת-ים. כותבים נוספים מסיקים, תוך ניתוח ראיות ארכיאולוגיות, שהבירה האמיתית של ישראל היתה במודיעין, ש"ידין" ו"דיין" הם למעשה אותה דמות אגדית של שופט, מלומד ומצביא, שבוז'י הרצוג לא היה ולא נברא אלא כבדיחה של קמפיין בחירות, ועוד רבות וטובות.

מעבר לשעשוע שבדבר, כל מי שלמד אי פעם היסטוריה, ובמיוחד היסטוריה עתיקה, יזהה מיד את הדמיון שבין הטיעונים שמופיעים בין דפיו של "בדבר שקר" לבין טיעונים אמיתיים המופיעים באינספור מאמרים וספרים העוסקים בתקופות עתיקות. כשיש לנו מעט מידע, המסקנות שלנו יהיו תמיד בעייתיות, ומבוססות על ניחושים והשערות יותר מאשר על ידע מוצק. הרטוריקה היהירה של הכותבים ב"מדבר שקר", שלקוחה ישירות מהשפה המנופחת הנהוגה במאמרים בתולדות עם ישראל ("מורי ורבי הדגול, פרופ' ערבות ז"ל, כבר הוכיח ש…"), היא ביטחון שנועד לחפות על העובדה האמיתית שאנחנו לא תמיד יודעים.

לא קשה להבין מדוע מחסור במידע עשוי להוביל להסקת מסקנות משוערת, בעייתית ולפעמים שגויה לחלוטין. קשה יותר להכיר בעובדה שגם אנחנו, כאנשים מודרניים המוצפים במידע, נתקלים בבעיות ממשיות של בירור, פיענוח וניתוח של המידע שעומד מולנו. הישראלי הממוצע, למשל, אינו שולט בשפה הערבית, ולכן תשעים אחוז מהשיח בשטחים הפלסטיניים ובמדינות ערב אינו נגיש עבורו. הוא תלוי במאמרים מפוזרים שמופיעים מדי פעם בעיתונות העברית (או במקרים נדירים גם העולמית), או בקליפים מתורגמים וסלקטיביים של מכוני מחקר עם אמינות בעייתית, כמו למשל מבט לתקשורת הפלסטינית. אפילו ממר"י, שרמתו המקצועית גבוהה יותר, מתרגם אחוז זעיר, לא מייצג ובעיקר סנסציוני של המידע המופיע בתקשורת הערבית. מעל הכל, הצופה הממוצע קולט את המציאות מבעד לעיניהם של קומץ מתווכים. במקרה הגרוע מדובר בכל מיני "מומחי" רשת או שרלטנים שמפיצים שמועות בלי להבין דבר וחצי דבר או פרשנים יהירים "לענייני ערבים" עם ביטחון עצמי מופרז. במקרה הטוב, אלו יהיו מומחים אמיתיים, ששולטים בשפה ובתרבות וניחנים בצניעות ובחריצות הראויה להבין אותה באמת, אולם גם אלו כמובן אינם נטולי פניות. האמת המטרידה היא שעבור רוב האנשים, ברוב המוחלט של המקרים, אין מנוס משימוש במתווכים הללו. חרף שפע המידע, המקורות הראשוניים שנטווים בחוטי המציאות אינם נגישים לנו, ואנחנו צריכים לבחור למי להאמין ולמי לא.

גיא בכור – דוגמא מובהקת לפרשן עם ביטחון עצמי מופרז

יש כמה דרכים לבצע את הבחירה הזאת, שכולנו נאלצים להתמודד איתה. הדרך הנפוצה והסבירה ביותר היא לנתח את הדברים עצמם, ובאמצעות מידע אחר, צולב, לנסות להעריך אם הם סבירים ונכונים או לא. המיומנות הזאת, סבוכה אך חשובה, נגישה לכל מי שמתאזר בזמן ובסבלנות הדרושים כדי לרכוש אותה. באחד הפוסטים הקודמים הצעתי כמה שיטות שיכולות לעזור, ולדעתי, מיומנויות מהסוג הזה הן האוצר החשוב ביותר שאפשר לקבל מלימוד מדעי הרוח. כאן, הייתי רוצה להציע מספר תמרורי אזהרה שיוכלו לסייע לזהות מומחים ומתווכים מפוקפקים. אם אתם רואים אותם אצל אחד מהם, רמזור אדום אמור להבהב ולהזהיר אתכם שיתכן ומדובר בשרלטן או לפחות בפרשן בלתי זהיר עם עודף ביטחון עצמי. אף אחד מהם, כשלעצמו, אינו אמור לפסול את הדובר לחלוטין, אבל הם בהחלט מהווים עילה סבירה לחשוד בו.

תמרור מס' 1: תיאורית הקשר: הסיבה העיקרית שרוב תיאוריות הקונספירציה הן מופרכות, היא שהמציאות בדרך מורכבת מדי כדי להיות מכוונת, מסודרת ומאורגנת על ידי קבוצה קטנה של אנשים. גם אם קבוצות קושרים קטנות מתכוונות לארגן את המציאות באופן כלשהו, רק לעיתים נדירות הן מצליחות לעשות זאת, ועוד לשמור על הכל בסוד מוחלט. אם אתם שומעים על תיאורית קונספירציה סנסציונית, למשל ש"כיפת ברזל" היא בלוף וכל הטילים פגעו בעצם בקרקע, יש לחשוד בה ביחס ישר למספר האנשים המעורבים בה. ככל שיש יותר שותפים, הסיכוי שמישהו מהם ידליף מידע גדל בטור הנדסי. לפני כשנה כתב הסטיריקון אלון פוקס ניסוי מחשבתי יוצא מן הכלל: מה יקרה אם פרופסור ממכון וייצמן יגלה חייזר ברחוב, ישמור עליו בסוד כמוס וידווח אך ורק לנשיא המכון, לשר המדע ולראש הממשלה. המסקנה של התרחיש המשעשע הזה, המשורטט לתלפיות ובפרוטרוט, הוא שתוך מספר חודשים יותר מאלף אנשים יחשפו למידע, רובם כאלו שפרנסתם אינה תלויה בשמירת סודיות, אפילו אם ראש הממשלה מאמין שרק שלושים עד ארבעים אנשים שחתמו על שותפות סוד יודעים על התעלומה.

תמרור מס' 2: מחולל המאמרים האוטומטי:  המציאות היא לעולם מורכבת, אולם אלו שמחזיקים בכל מיני אידיאולוגיות דוגמטיות, צדקנים קרועי עיניים ומתקני עולם למיניהם, לא תמיד מבחינים בכך. אצל גדעון לוי, למשל, הפלסטינים תמיד תמימים, צודקים וקורבנות, והישראלים תמיד מעוולים, רוצחים ומשקרים – ואין כל חשיבות לנסיבות. מיותר לומר שיש הרבה יותר כותבים בישראל שחוטאים באותה האיוולת, רק בכיוון ההפוך. כל מי שתומך במאה אחוז מהמקרים באותו צד, ומפרסם תמיד את אותו הטיעון, ראוי להדליק נורת אזהרה אדומה אצל כל קוראיו. מומחה רציני ישנה את דעתו בהתאם לנסיבות ויתן את תמיכתו לצדדים שונים במקרים שונים. כשמדובר על ניתוח מציאותי, עקביות מוגזמת היא חיסרון, לא יתרון.

תמרור מס' 3: טיעוני גן רבקה: ילדים קטנים אוהבים אמיתות פשוטות: שחור ולבן, הם ואנחנו, צדק מול עוול, טוב מוחלט מול רע מוחלט. מי שמנסה לספר לכם שה"ערבים" רוצחים אותנו פשוט כי אנחנו קיימים, אבו מאזן משקר כי הוא שקרן מטבעו, התקשורת העולמית שונאת אותנו פשוט כי אנחנו יהודים, שום דבר שאנחנו עושים לא משפיע על מה שעושים נגדנו, התמימים והטהורים (היי, יאיר לפיד) – ראוי לחשוד בו עד מאד. עם זאת, ישנו ז'אנר נוסף, והפוך, של טיעוני גנון: אלו שמאמינים שהכל תלוי בנו. אם רק נהיה נחמדים יותר לפלסטינים, או לחילופין אם רק נלמד יותר תורה, אם רק נמלא את יעודנו האלוקי ונסביר לגויים את צדקתנו ובעלותינו על ארץ ישראל – אז כולם יאהבו אותנו ויהיה גם שלום וגם ביטחון. משה פייגלין, המייצג המובהק ביותר של קו הטיעונים הזה, היה אורח הכבוד של מאמרי הינשוף כאן וכאן. פרשנים ילדותיים, כמו ילדים של ממש, חושבים שכל העולם מרוכז בהם, או בשאלה האם הערבים או הגויים "אוהבים אותם" או לא. תיזהרו מהם, ומכל מי שמספר לכם כמה אתם מקסימים, טובים ונהדרים, או לחילופין מדוע אתם השטן בהתגלמותו וצריכים להכות על החזה יום ולילה. פרשנות אמיתית תציב אותנו בהקשר רחב יותר, ותסביר כיצד אנחנו משפיעים על המציאות, כיצד היא משפיעה עלינו, אלו גורמים נמצאים בשליטתנו, מה אפשר לשנות ועם אלו פגעים עלינו להשלים בלית ברירה.

ומעל הכל – תקראו את כולם, שקלו את הטענות בכובד ראש, היזהרו ממי שצריך להיזהר, ולעולם אל תתנו לאף אחד אחר לחשוב בשבילכם.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-נובמבר 3, 2015, ב-ינשוף פוליטי-מדיני, ינשופי מגדל השן: סיפורים מתוך האקדמיה ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 29 תגובות.

  1. "רשימת מכולת" מצויינת. תודה.
    הסתייגות קלה לגבי הדוגמה של גדעון לוי. איני מקוראיו ולכן אני כותב בהסתייגות.
    גדעון לוי אינו פרשן לענייני ערבים. הוא גם בודאי לא מתיימר להיות אובייקטיבי, איתו דברים הרבה יותר פשוטים וברורים מאשר פרשנים אובייקטיביים לכאורה, כמו צבי יחזקאלי, גיא בכור וכו'. לוי אינו בהכרח חוטא בהתעלמות ממורכבות המציאות, ויכול להיות אפילו שהוא מדייק מאד במה שהוא כותב. הוא בוחר באופן מודע וגלוי להציג רק היבט אחד של הסיכסוך שהוא הפגיעה של מדינת ישראל בפלסטינים. בתוך המסגרת הזאת יכול להיות שהוא עושה עבודה גרועה, או עבודה טובה, אני לא יודע. אבל לטעמי ציון שמו אינו תורם לחיזוק עמדתך.

    • גדעון לוי אינו פרשן לענייני ערבים, אבל הוא כותב על ענייני ערבים כל הזמן. העובדה שהוא אינו יודע מילה בערבית חמורה בפני עצמה. היא מציבה אותו, למעשה, כשבוי בידיים של מספר קטן של מתורגמנים ומתווכים ומונעים ממנו לנהל חקירות יעילות בעצמו. גם אם נתעלם מהעובדה הזאת, גדעון לוי מקבל תמיד את העמדה של אחד הצדדים, לא משנה מה המצב, ולא משנה מה הנסיבות. המורכבות של העולם אינה מאפשרת למציאות להתיישר באופן "נקי" כל כך לפי האינטרסים של הצד אחד. סביר, למשל, שגם הפלסטינים וגם ישראל לא אומרים את האמת בנסיבות ובמקרים מסויימים, מה גם שהצדדים מורכבים ממיליוני אינדיבידואלים עם רמת אמינות ודיוק שונות. מי שמניח שכל מה שמוציא פלסטיני מפיו נכון, וכל מה שאומרת ישראל הוא שקר, חוטא למורכבות של המציאות ולא נותן מידע אמין לקוראיו.

      דרך אגב, אני חושב שצבי יחזקאלי ובוודאי גיא בכור הם פרשנים גרועים. במקרה של בכור רמת האמינות שלו נמוכה ביותר, ומפלס היהירות והביטחון העצמי מגיע עד האוורסט. תקליק על הקישור בפוסט תחת השורה "פרשנים יהירים לענייני ערבים" ותוכל לקרוא את דעתי על בכור בפרוטרוט.

      • אתה טוען שהוא עושה עבודה גרועה במסגרת מה שהוא מתיימר לעשות. אני אקבל את טענתך לצורך העניין.
        אבל אתה כתבת:
        "כל מי שתומך במאה אחוז מהמקרים באותו צד, ומפרסם תמיד את אותו הטיעון, ראוי להדליק נורת אזהרה אדומה אצל כל קוראיו."
        לא נכון! מישהו אחר יכול לתחקר, ללמוד ערבית וכו' וכו', ועדיין יכול לכתוב בדיוק את אותם המאמרים של לוי, לפחות בתיאוריה. כל מה שהוא צריך לעשות זה לבחור סלקטיבית את מה שהוא רוצה לציין! הוא לא מדען, הוא בעל טור. התפקיד שהוא לקח על עצמו זה לציין פעם אחר פעם את אותו הטיעון בשם אותו הצד.
        לדעתי מי שלא עושה דבר בשביל לאמת את טענותיו הוא מישהו שצריך להדליק נורות אזהרה, בלי קשר אם טענותיו סלקטיביות או לא.

      • שניים מטובי הפרשנים שהיו בארץ, אהרן ברנע ואהוד יערי, כבר לא פעילים וחבל. היו קונטרה חשובה.

        בעניין יחזקאלי – קבוצת סטודנטים לתואר שני ושלישי (וכמה מרצים למזרחנות) יצאה נגדו בקיץ האחרון והעלתה אתר עם פרשנויות מאוזנות יותר –
        http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2662891

        האתר – http://canthink.molad.org/

        צריך עם זאת לומר שהוא הביא לא מעט דברים מרתקים (בעיקר ל'לונדון וקירשנבאום'), גם אם מוקצנים. זכור לי בעיקר ראיון מרתק שלו עם אינטלקטואל ערבי שהתארח באיזה כנס בארץ, ויצא בגלוי נגד 'החינוך הערבי', שלדעתו משחית את האוכלוסיה הערבית. טיפוס ששווה לבדוק.

  2. תמרור מספר 2 בעייתי
    הפלסטינים אינם תמימים ואינם צדקניים בדיוק כמו היהודים – ישראלים אבל חשוב לזכור שהפלסטינים נמצאים תחת שלטון כיבוש ללא זכויות דמוקרטיות ובנוסף הפלסטינים סובלים!!!! מגזל אדמות ומים.
    המדינה מתעלמת!!! ממופרעי נערי הגבעות וחבריהם שמבצעים מיני פוגרום מתמשך בפלסטינים.
    לכן כאשר מסתכלים על התמונה הכוללת צריך לזכור שיש כובש ויש נכבש יש אנשים עם זכויות ויש אנשים ללא זכויות ולכן כאשר גדעון לוי עומד "לצד" הפלסטינים אין זה אומר שהם הצדיקים אלה רק דבר אחד מי שיושב תחת שלטון כיבוש ניתן לצפות ממנו לטרור בדיוק כמו כל התנועות לשחרור שהיו מאז ומתמיד.

    • העולם לא מורכב מבינאריה פשוטה של טוב ורע. לפלסטינים יש סיבות טובות מאד להתנגד לכיבוש, אבל גם לישראלים יש סיבות טובות מאד לשמור עליו, בהתחשב בקרבה של הגדה המערבית לליבה של ישראל והקריסה של מדינות ערביות רבות לתוך קיצוניות אסלאמית. בנוגע לגדעון לוי, ראה תגובתי לגיל.

      • אני מסכים שהעולם איננו מורכב רק מטוב ורע.
        אבל יש לא מעט מקרים שיש בהם רק טוב ורע בחירה שלא לבחור צד היא רעה דוגמאות לטוב ורע:
        מדינת דרום אפריקה , מלחמת וייטנאם
        כיבוש "כל העולם" ע"י בריטניה, צרפת, ספרד…… וכמובן השיא של הרוע הייתה גרמניה.
        במקרה של ישראל והפלסטינים – אילו ישראל הייתה מטפלת ביד קשה בנערי הגבעות, ברבנים המסיטים, גזל קרקעות …. היה ניתן לדבר על מורכבות הסכסוך .
        קריסת המדינות "הערביות" היא תוצר של מספר שנים ואילו הכיבוש נמשך עשרות שנים .

      • אתה טוען ברצינות שמלחמת וייטנאם היא דוגמא לטוב ורע מוחלטים? מכיוון שאני
        משער שארה"ב היא הרעה בסיפור שלך, אז ה"טובים" הם העריצים הקומוניסטים מצפון
        וייטנאם שטבחו כפריים ועירוניים לאין מספר (ראה טבח חואה – גדול בהרבה מהטבח
        האמריקאי המפורסם במאי-לאי), הקימו מחנות לחינוך מחדש והרעיבו אוכלוסיות
        שלמות. אכן, מצפן מוסרי.

        Danny Orbach, PhD
        Postdoctoral fellow, The Program for US-Japan Relations, Harvard University
        Senior lecturer for general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        15 Everett Street, Apartment 8
        Cambridge MA USA 02138
        1-857-2227948
        dannyorbach@gmail.com

      • אני חושב שהטוב והרע שלו הם הממשלה האמריקאית המרושעת ששולחת אמריקאים למות, והפעילים האמריקאים הטובי הלב שנלחמים בהם. הוייאטנמים עצמם לא ממש חלק בסיפור שלו.

      • בעניין ארה"ב ווייטנאם.
        וייטנאם מורחקת אלפי ק"מ מארה"ב , וייטנאם מעולם לא הייתה איום לארה"ב .
        ארה"ב בתרוץ "הדמוקרטי" תמכה בשלטון המושחת של הדרום ( שהתנגד לבחירות) התקיפה את ווייטנאם,
        ההפצצות בוויטנאם היו מהקשות ( כולל מלחמת העולם – מלבד הפצצה האטומית ) ביותר שהאדם ביצע.
        כאשר חלק לא קטן מההפצצות היו פצצות נפלם ופצצות כימיות לחיסול כל הצמחייה .
        במקביל למחמה בוויטנאם "למען הדמוקרטיה" ארה"ב אימנה בבתי ספר שלה קצינים דרום אמריקאים בשיטות של חקירה "עינויים" גזל שלטון דמוקרטי והנצחת דיקטטורות רצחניות.

        ולכן ניתן לומר שארה"ב הייתה הסיפור הרע של מלחמת וויטנאם.

  3. ההיסטוריה נכתבת ע"י המנצחים – אילו היטלר היה יוצא המנצח היום היו כותבים שירי הלל לגיבור.

  4. רשימה יפה.

    לגבי "אלה שמאמינים שהכל תלוי בנו" הייתי מרחיב את היריעה לא רק למי שחושבים שהעניינים שנוגעים לנו ישירות, כגון הסכסוך עם הפלסטינים, תלויים בנו בלבד, אלא גם למי שחושבים שכל התהליכים מסביב, ואפילו דברים שקורים בקצה השני של העולם, הם רק תגובות לפעולות ישראל.

    שתי דוגמאות לא מומצאות:
    א. עיתונאי נחשב טען שלו רק חתמנו על הסכם עם סוריה, כאשר היו גישושים בכיוון ב-2000 ומשהו, היתה נמנעת מלחמת האזרחים שם (כמובן זה יכול להיות ולעולם לא נדע, אבל הגורמים העיקריים למלחמת האזרחים אינם קשורים כלל לישראל).
    ב. בלוגר נחשב בנישתו קבע שהמתקפה הסופית על המורדים הטמילים בסרי-לנקה שאבה השראה מ"עופרת יצוקה". מנהיגי סרי-לנקה ראו שישראל לא נענשת על פגיעה באזרחים, והחליטו לתקוף במלוא העוצמה מבלי להתחשב בחוקי המלחמה.

  5. לגבי גדעון לוי – אני חושב שהוא הי הצריך לקבל פרס ישראל, פרס נובל, וכל פרס אפשרי, על המאמץ העקבי שלו להציג בפני ישראלים את הצד המכוער של הכיבוש ואת מצבם של הפלשתינים. אני מסכים שהוא לא אובייקטיבי והוא חד צדדי ותמיד מציג ומקבל את עמדתם של הפלסתינים, שיוצאים אצלו קרבנות תמימים. אם הוא היה שר בממשלה ייתי מסתייג ממנו. אבל הוא עיתונאי בקהילת עיתונאים שבה כמעט כולם מזהים את עצמם כציונים, יהודים, ישראלים, ובשבילם הפלסתינים הם האוייב. הייתי רוצה לחייב כל ישראלי לקרוא מה שגדעון לוי כותב כדי שיהיו במגע עם הצד ה(אנטי) הומניטרי של הכיבוש, של חייהם של פלסתינים, כדי לאזן את השטף שמקבלים מכל כיוון – ממשלה, כנסת, ערוצי תקשורת, והפרשנים שדני מזכיר.

    • מסכים. האפליה המתקנת שלו נחוצה כדי להראות את המציאות מהצד שלא נראה.

      אגב הוא ועמירה הס – קראתי היכנשהו שאנשי מודיעין מצאו ערך ניכר בכתבות שלה מעזה בשעתו, יותר מדוחות מודיעיניים.

    • צבי, אני לא חולק עליך שיש להציג לציבור הישראלי את נקודת הראות הפלסטינית לא רק מסיבות טקטיות ואסטרטגיות אלא גם מסיבות מוסריות. חשוב שהציבור יכיר את הצד השני והכאב שלו. הבעיה שלי עם גדעון לוי, היא שהוא נכנס לרובריקה הזאת אבל חותר תחת המטרה של עצמו. הגישה החד-צדדית והצדקנית, הזלזול וההתנשאות כלפי הקוראים הישראלים, ובעיקר, חוסר האמינות וחוסר המקצועיות בדיווח, גורמים לו לאבד אמינות וקהל, מחוץ לקומץ המשוכנעים ממילא. כך, הקוראים לא יאמינו ללוי גם כשהוא כותב דברים נכונים. כתב אחר, גם כן פרו-פלסטיני אבל אמין יותר, מורכב יותר, כזה שיכול לראות גם גוונים, ימלא את המטרה הזאת הרבה יותר טוב.

  6. תודה על המאמר.

    הייתי רוצה להרחיב קצת על קונספירציות, כי זה נושא מעניין ומאוד מרכזי במחשבה האנושית. היא לא ייחודית לפוליטיקה, אלא קיימת במגוון תחומים. היא למעשה חלק מדרך החשיבה האנושית – לא פחות מתופעות כמו 'דיסונאנס קוגנטיבי' ושיכנוע רגשי (או השפעות מעוורות של קונספציה). מקוה לכתוב על זה משהו מקיף בעתיד.

    הבסיס להערכתי הוא האינסטינטקט האנושי לנתח מידע, באופן שמחפש בו את המשותף.

    למשל – היכולת של מאמינים למצוא אחידות בתנ"ך, למרות שזהו טקסט שעשוי רבדים-רבדים של גירסאות, חלקן סותרות, חלקן מקוטעות וחלקן תוצאה של עריכה שרירותית מאוד (נזכרתי בזה לפני שבוע, אחרי שקראתי את הפרק על 'מסע סנחריב' ליהודה כפי שמתואר ב'מלכים ב' וישעיהו, בספרו של אלכסנדר רופא 'סיפורי הנביאים'. ספריו הם מקור מצויין להדגמת הסתירות הרבות שבתנ"ך והעריכות שנעשו בו).

    או למשל האופן שבו הקדמונים מצאו צורות בקבוצות הכוכבים וחילקו את השמים לגזרות, שבכל אחת צורה של חיה או אדם או חפץ אחר.

    או כמובן סיפורי המיתולוגיות, שנועדו להסביר את המציאות.

    אבל האינסטינקט הזה מתקיים בעוד רמות, ובעיקר בכל מה קשור לצורך *להשלים את החסר*: כי כאשר המידע אינו מספיק, אנחנו פונים אל הדמיון.

    כאן נכנסת תיאוריית הקונספירציה. היא נועדה בעצם להסביר דברים, שאינם מוסברים בצורה משכנעת. יש בה אלמנט רגשי חזק, כי היא קרובה מאוד לתיאור מיתוס: היא מרגשת ומרתקת ומשלהבת את הדמיון, ממש כמו מיתוס טוב (ומאחר ומיתוסים הם דבר שתמיד שילהב את הדמיון, יש להניח שגם הם חלק מאינסטינקט מחשבתי).

    כך שכאשר הסבר מסויים אינו מספק אותנו, אנחנו נמשכים להסבר המיתי, שמציע דמיון רחב יותר.

    לדעתי יש לא מעט הסברים כאלה בתוך התרבות המודרנית, וחלקם אף בתיאוריות מוכרות וידועות. ההסברים האלה הם למעשה חלק ממוקד המשיכה של אותן תיאוריות, אבל כולם כאחד מבוססים על הנחות בלתי מוכחות, *כי הם תמיד מתארים ישויות/גופים שהקיום שלהם נועד להשלים את החסר*.

    כך למשל התיאוריה המרקסיסטית היא במידה רבה קונספיראטיבית, כי היא טוענת שיש גופים אמורפיים כמו 'מעמדות', 'פועלים', 'איכרים' (משנות החמישים הופיעה נגזרת חדשה שהשתלטה על רוב השיח ההומאניסטי: 'אליטות') ועוד, שפועלים במעין 'גוף אחד', כאילו יש בהם *מודעות* ששואפת להשיג דברים.

    הגופים האלה מקבלים יחס כאילו עם ישויות *מודעות*, ולא הגדרה זמנית או שרירותית שנועדה לתאר קבוצה מסויימת, שמורכבת מיחידים.

    כך שמרגע שהתייחסנו אליהם (כמו שמארקס הציע) כאילו הן *ישויות אוטונומיות* שכאלה, הרי שיצרנו רעיון קונספיראטיבי, שנועד להסביר אירועים שעד כה לא ניתן היה להסביר בצורה *משכנעת*.

    הרי כשאנחנו מדברים על 'הפרולטאריון' או ה'אליטות' הדמיון ניצת… דימויים מיתיים עולים בדעתינו של המונים בצורת חיה ענקית ששואפת לכבוש ולפשוט…

    כך הרעיון מחמיא לדמיון שלנו, ממלא את החסר ומסביר את המציאות, ומספק תחושה טובה של הסבר שהוא גם נשמע טוב, גם מרגיש טוב, וגם 'אמיתי'.

    זו כמובן קונספיראציה מעודנת, שבבסיס תיאוריה חברתית מורכבת. יש קונספיראציות בוטות יותר ודמיוניות יותר (כמו המוכרת מהסידרה 'תיקים באפילה', על המועדון הקטן של הגברים הלבנים הזקנים, שמנהלים את העולם).

    הכוח שלהן תמיד ינבע ממקור אחד – שילהוב הדמיון.
    למשל הרעיון שכל מה שאנחנו רואים אינו מה שהוא באמת, אלא תוצאה של גופים נסתרים, שרק הדמיון יכול ליצור אותם, מרתק ומלהיב. לכן התיאוריות הללו ממשיכות להתקיים.

    הן מדגימות את הנטיה של המחשבה לעבר המיתי, בכל מקום.

    • יובל, זו תגובה מעולה. מסכים ממש עם כל מילה שלך. תיאור קצר, קולע ויפה של תופעת הקונספירציה. מקווה שתכתוב על זה משהו ארוך יותר בעתיד. הייתי מוסיף, שתיאוריות קונספירציה קשיחות אינן ניתנות באמת להפרכה, כי הרי כל ראיה כנגדן היא הוכחה שהקושרים מתאמצים יותר להסתיר את פשעיהם, והרי זו הוכחה נוספת לקונספירציה.

      גילברט קית צ'סטרטון כתב על זה משהו מבריק ב"אדם בלתי מעשי". הבעיה של קונספירטורים, טען צ'סטרטון, אינה חוסר היגיון. להיפך: ההיגיון שלהם הרמטי להפליא. אם, למשל, טוען פלוני שכל סובביו קשרו קשר לרצוח אותו, הסובבים מן הסתם יכחישו – והרי זו דרכם של קושרים מאז ומעולם. אם יטען אלמוני שהוא מלכה החוקי של אנגליה, הרשויות יכחישו זאת מניה וביה, אבל אם הוא אכן המלך האמיתי, הרי הרשויות נוהגות בחוכמה בהכחשתן. כדי להתמודד עם תיאורית הקונספירציה, טוען צ'סטרטון, אין די בהפרכות לוגיות. מה שצריך זה לפתוח את החלון ולהכניס לחדר אוויר צח, או במילים אחרות, להגדיל את הפרספקטיבה.

    • מעניין איך אתה מתייחס למספר עובדות כגון
      בארה"ב כ25 טרליון $ במקלטי מס ( 25 אלף מיליארד )
      בארצנו הקדושה מספר מועט של משפחות שולטות בכלכלה ( המספר קטן כל הזמן )
      "הדפוקים" נדפקים יותר – שכר, עבודה, ביטחון כלכלי…. הפרטה כל מה שזז
      ולכן השאלות הם
      האם לבעלי ההון יש אינטרס משותף בהורדת שכר העובדים, העלאת מחיר המוצרים…..?
      האם לשכירים יש אינטרס משותף שכר הוגן , ביטחון כלכלי….. ?
      במידה והתשובה היא חיובית לא ברור מהי אותה קונספירציה שאתה מדבר עליה.

      • אלה תמיד יחידים; לא גופים אמורפיים. אנשים שאתה יכול לציין את שמם, מעשים ספציפיים שלהם שהביאו ליצירת המצב, חוקים שהועברו ויצרו את המצבים האלה ועוד.
        יש לך אבני-דרך שקיומן הוא שאיפשר את המצב, ושניתן בעזרתן לעקוב אחרי האירוע צעד אחר צעד.

        זו מחשבה שאינה קונספיראטיבית, כי היא מחפשת את ההסבר בפרטים, ובמעשיהם של יחידים. היא מנסה לסגור את הפערים דרך מחקר, ולא הנחות כלליות. זו לדעתי גם הדרך הנכונה לחקור היסטוריה.

        לעומת זאת אם תאמר ש*כל השכירים* במשק נאבקים במיגזר אחר, וכך יוצרים מצב כלכלי מסויים – זו טענה קונספיראטיבית, כי היא מניחה שכולם עובדים כגוף אחד, כמו עדר, ושאין בכוח היחיד לשנות או לעשות משהו; תהליך 'עליון' שאין דרך לשנות בפעולה אחת (שינוי חוק או יצירת גוף חדש), או שאדם אחד בעמדת כוח לא יוכל לשנות, כי זה גדול יותר.

        אגב זה, כדאי לבדוק את 3 פרקי הסידרה 'מגש הכסף'. חומר מרתק על מצבינו הכלכלי כיום: http://www.mixermedia.co.il/magash-hakesef/index.html
        2 הפרקים הראשונים של רולניק וזליכה חשובים ועובדתיים; הפרק ה-3 של גוטווין בעייתי כי יש לו אידיאולוגיה ופחות נתונים, ולכן חלק מטענותיו קונספיראטיביות.

        מצער שהסידרה לא לוותה באתר, עם הפניות למקורות שצוטטו בה. אגב כבר יש אתר מחאה חברתית שנוסד בעקבותיה… (ANU). נקוה שיצליח.

  7. דני, אני מסתכן בנזיפה ממך על סטיה מנושא הדיון, אבל מבקש לראות בטקס הבא מעין "פרשנות" שעשויה לשכנע את ההדיוטות. זה מכתב שקיבלתי אתמול מידיד ותיק שביקר בארץ אחרי הפסקה של 41 שנה. הוא שהה בארץ עם בן-זוגו, והטיול אורגן ע"י סוכנות נסיעות ישראלית ללהט"בים. נפגשנו פעמיים משך שעות ארוכות. חשוב לציין שהוא איש עסקים מצליח מאוד, ובן-זוגו – סופר מצליח מאוד שהתגייר. דעותיהם של ני אנשים כאלה בהחלט יכולות לשכנע. אבל, אולי דעתם החיובית על ישראל נובעת מקונספירציה להט"בית:)

    We leave tomorrow for Oregon after having been gone a month. We could stay so much longer here. Israel is an incredible country – so beautiful and so amazing. The beauty is not just found in the sites, but in the remarkable people here. Israelis should, by all counts, be angry, cynical, intolerant and pessimistic. But they are joyful, hopeful, inclusive and optimistic. They lack hatefulness or malice. They are kind and gentle and appreciate the goodness humanity offers. They don't look backwards, but only forwards into a new future. They embrace technology and education, looking for rational solutions to problems. They are creating a culture and renaissance of collaboration and forward thinking, so different from so many parts of the world. They are unlike even so many Americans today who complain and show bitterness, and who are filled with hate and divisiveness, preferring to blame others. They are unlike those who cannot embrace change and a new tomorrow. Israelis look forward to a new day, knowing it will be better and filled with knowledge, acceptance, diversity and a higher level of human compassion. They represent the best of humanity, and they are an example for us to follow. I am humbled by the Israeli soul. [Name deleted] and I promise to come back very soon and to stay longer next time! Shalom

  8. תודה דני על מאמר נוסף מעניין מאוד.

    דווקא לגביו היה חשוב לי להעיר (ואולי אפילו להאיר…:-)) עניין שראיתי אותו אותו במאמר/ים קודמים שלך ורציתי כבר בעבר להתייחס אליו. אני מסכים לחלוטין כמעט לכל הנקודות שהעלית וגישתך אליהן, למעט נקודה אחת שבעיני ראויה התייחסות ספציפית והיא עניין מאמריו של גיא בכור.
    דווקא משום הגישה החכמה בעיני שזה די "גן רבקה" (כפי שניסחת יפה) לשמוע כל פעם אותן דיעות מאותם אנשים, או במילים אחרות, לדעת מי כותב המאמר על מנת לדעת מראש מה כתוב בו, יש להתייחס תמיד בפתיחות לכל דיעה אחרת. לגבי עצמי תמיד ניסיתי לעשות זאת. למשל, לגבי הסכמי אוסלו, הרי שבעת שנחתמו (שירתתי ביחידה מובחרת ביו"ש- ודי צעיר בגילי כמובן) הייתי מאוד ספקטי שיצליחו (בעיקר סיכויי הצלחה טכניים של מדינה בגודל של כמה אלפי ק"מ ספורים, פרושה בין יוש לעזה בנתק מעשי ללא קיום כלכלי עצמאי) אבל קיויתי מאוד שכן. מחנה השלום ועמדותיו של רבין נראו לי (גם היום) כישראל שפויה המנסה בצעדים נועזים (גם אם ייכשלו) לשפר את עצמה. כמי ששירת בשטחים, ראיתי בפועל את העוול האמיתי שנגרם להרבה ערבים מקומיים, regardless לטענות ישראליות צודקות שקיימות ועל אף ספק אישי כבד שהצד הפלסטיני מעוניין בעצמאות באופן פוזיטיבי, יותר משהו מעוניין באי קיומה של ישראל.
    לעניין גיא בכור. אני עוקב אחר מאמריו משנת 8/2007. נתקלתי בהם במקרה. איני שייך למחנה הימין, איני תומך בעמדות קבוצת המתנחלים הדתיים, ולרוב דעתי האישית הייתה דומה לזו של יצחק רבין שקבוצה זו של מתנחלים דתיים היא בעלת סיכוי רב לגרור את מדינת ישראל לסופה, הן מבחינה ערכים פנימיים והן חיצונית, דווקא בהיותם קבוצה קטנה יחסית, נחושה מאוד ומתוחכמת (הרי הקומוניסטים- דת בפני עצמה- השתלטו על רוסיה העצומה בהיותם מיעוט במיעוט, אך נחוש וקנאי ביותר). מצאתי במהלך השנים במאמריו פירוט מידע מרתק, גישה מרעננת ומקורית, ונקודות שתמיד גרמו לי להרהר ולחשוב עליהם זמן רב לאחר קריאת מאמריו. זאת, למשל, בניגוד לצבי יחזקאלי, שהינו עיתונאי, ואכן מנצל את עובדת היותו של רוב ציבור הישראלים בור לחלוטין בערבות ובתרבות השכנים, ומטרתו הינה בעיקר רייטינג. עוד אציין, שגם אם לשם העניין בקריאה והשיווק העצמי נוקט גיא בכור ב"תרגילים קטנים" של פרסום עצמי (ואיני רואה בכך רע), הרי שלאורך השנים, גם אם טעה נקודתית פה ושם, הרי הווקטורים הכללים שציין התגלו לדעתי כנכונים באורח מרתק. דווקא בעניין מובארק, התפלאתי לקרוא (גם בעבר) ש"הלכת לו על הראש" והצטרפת לקבוצה ש"צחקה" עליו בזמנו. דווקא הביקורת עליו היא היא הייתה בעיני דוגמא לשטחיות התקשורת והגישה הכללית, וקושי להתעמק. עמדתו של גיא בכור הייתה שמצרים הינה ממסדית ביותר לאורך מאות רבות של שנים וזה חלק מטבעה. ובכך היא שונה לחלוטין מיתר היישויות המדיניות הערביות כאן בסביבה ויש להבדילה (גישה מעניינת כשלעצמה). והיות שכך, הסיכוי של "אביב ערבי" ומהפכה אסלמית לנצח את המשטר לא יתקיימו ולא יצלחו, היות והמשקולת של הממסד הצבאי והמדינתי המסורתיים במצרים חזקה מדי. על כן, חזה בכור, מובארק לא ייפול. ומובארק נפל, והייתה מהפכה איסלאמית של מורסי ואז היה גיא בכור כאותו שבתאי צבי. אך מה התברר תוך שנה שנתיים (שהן פסיק קטנטן ברצף ההיסטוריה, מיקרו שניות ממש)? שהנה המטוטלת חזרה למקומה ולשיווי המשקל עליו דיבר גיא בכור. המפלגה האיסלמית הועפה מהשלטון תוך זמן קצר, והצבא והממסד בשר מבשרו של מובארק חזרו לשלוט ומובארק שוחרר למעשה (גם אם לא רשמית) מכלאו ומגזרי הדין שלו. הממסד נשאר וניצח לאחר "הרפתקת אהבים, עם המפלגה האיסלמית (וגם על כך דיבר בכור, שמצרים מתאהבת תמיד בכל מיני הבטחות). הווקטור שקבע היה דווקא מדוייק מאוד, ולא ראיתי או קראתי על אף פרשן שניבא זאת. בעניין אחר, עמדותיו בענין הסכסוך הישראלי פלשתיני מרתקות (אפילו אם איני מסכים עימו) ומעוררות בעיני דיני מרתק ומקורי שאינו מתקיים בציבוריות הישראלית (אשמח להרחיב בתגובה אחרת). זהו. לכן אני מסתייג ממה שציינת לגביו, ושוב, אין לי שום קשר אליו ואיני "מעריץ". אלא פשוט קורא בעניין.
    לגבי גדעון לוי, שם מסכים עימך לחלוטין. אוסיף עוד, שאכן חשוב ולגיטמי שעיתונאי יתרכז רק בעמדות "הצד השני" ואפילו יש בכך מן היופי. אך מביך למדי בעיני שאותו עיתונאי המומחה בהבאת עמדות הצד השני אינו דובר כלל ערבית, ולמעשה בדומה פעמים רבות למה שציינת על איך מפריכים קונספירציה, מתגלה שהוא למעשה מישהו שהצד השני משתמש בו לשם תעמולה ברמה פשוטה ואפילו לא מתוחכמת. אני מניח שבגין עמדותיו גדעון לוי מקבל שכר יפה, אך הוא בדיוק כאותם עיתונאים המכונים ליברלים אשר תמכו בכל לב ובעטם במשטרים החשוכים והרצחניים ביותר בגישה של don"t disturb me with facts . זו הבעיה שלי עימו. לנין היה קורא להם "אידיוטים שימושיים" אבל איני חושב שגדעון לוי הינו אידיוט.

    • הי אלון,

      הביקורת שלי על גיא בכור אינה נובעת מאי הסכמות, או אפילו מהעובדה שהוא טעה בתחזית שלו. כולנו טועים לפעמים. הסיבה שאני מבקר אותו בחריפות היא היהירות האינסופית שלו, הניסיון המהותני שלו למצוא "חוקים נצחיים" במרחב מורכב, מסובך ומגוון להפליא, דבר שאף היסטוריון באקדמיה לא יעז לעשות פן יהפוך ללעג ולקלס. ובמיוחד היומרה שלו להחזיק באופן בלעדי במפתחות של ה"חוקים הנצחיים" הללו. מעבר לזה, עם השנים הוא הופך לתועמלן, שכל מטרתו היא להסביר כמה ישראל מדהימה, עד כמה כל הצרות שלה קשורות לקונספירציה של גורמי שמאל חורשי רעה (פעם הוא טען שארגוני שמאל מסיתים אריתריאים להגיע לארץ ומנהלים את המעבר שלהם דרך סיני, בי נשבעתי), ועד כמה כל מקום אחר, מהמזרח התיכון ועד אירופה, הוא גיהנום חסר תקווה. לטעמי זה לא ניתוח אסטרטגי אלא תעמולה, ולא מן המשובחות שבהן.

      בנוגע למצרים, דבר אחד הוא לומר שהמבנה הבירוקרטי של המדינה נותן יתרונות למשטרים ריכוזיים וצבאיים, ודבר אחד הוא לנבא בוודאות מוחלטת ובביטחון עצמי מושלם שמובארכ לעולם לא יפול. למרות הדמיון בין סיסי למובארכ, המשטר שלהם אינו זהה, מצרים אינה אותה מצרים, ושינויי העומק שנוצרו בעקבות מהפכת תחריר (למשל תקשורת פרועה שקשה מאד לרסן) ימשיכו ללוות אותה גם בעתיד. להזכירך, גם המהפכה הצרפתית נפלה מהר מאד לכאוס, טרור, דיקטטורה נפוליאונית ומלוכה מחודשת, אבל זה לא מנע ממנה להשפיע באופן עמוק ודרמטי על ההיסטוריה של צרפת בעתיד. אפילו המלוכה המחודשת לאחר המהפכה לא היתה זהה למלוכה שלפני המהפכה.

  9. היי דני,

    אני מסכים עימך שסגנונו של בכור יהיר ( למשל גם אם אני משוכנע שאני צודק וגם אם בת קול משמים מסרה לי דברים – עדיין תמיד אסייג את דעתי ולו למקרה שטעיתי). אךמקריאת מאמריו. לאורך שנים אני חייב לציין בכנות לטובתו שהוא האיר נקודות ושטחים עליהם לא ידעתי ונאלצתי לקרוא עוד (שכן לא ידעתי על אף השכלה רחבה) ונדירים המקרים הללו. לאורך זמן אני נוטה לקבל רבות מהערכותיו שאינן מיינסטרים ( ראה למשל מאמרו האחרון). את איכות מאמריו אני נוטה לשפוט כמנהל עסקים או כמקבל ההחלטות ומעריך סיכונים- עד ככמה הן היו תורמות לי ככזה. פשוט לצמצמם הלקמוס לשורת קוד ושורה תחתונה.לגבי מצרים לא אאריך לגבי מה שנכתב שכן זה לא המקום אלא אתייחס לשורה התחתונה בדוח הרווח והפסד/ תחזית שכתב במקום לגוון הצבע של שורה זו: בכור העריך שהדיקטטורה הצבאית תשרוד ובכלל זה צינורות השליטה המסורתיים . Regardless מה האופי שלה כיום. במסגרת זו העריך bottom line שהמפלגה האיסלמית לא תנצח ואם תעלה לשלטון הרי תהיה זו אפיזודה קצרה. ( הרפתקת אהבים קצרה כפי שניסח זאת). ואתה מוזמן לבדוק זאת כחלק מתרגיל עיוני פשוט. האיש אגב שהה שנים במצריים וכתב בה. דיעותײַו אינן שגרתיות (למשל היית מצפה התנגדות מטורפת מצדו להסכם עם איראן אך הוא ציין למשל נקודות חיוביות בו). מאמריו בעבר בנוגע למדוע הוא אינו מעריך שאי פעם יתכן הסכם שלום עם משטר אסד /עלווים הם מאלפים בעיני , עם הגיון פנימי ומנומקים היטב. אך הרושם הרב ביותר עלי דני עשו מאמריו מהשנים 2006-2008 ואף קודם לכך זמן רב לפני ה״אביב הערבי״ (אתה מוזמן בהחלט לבדוק את דברי). הערכותיו לגבי חוסר התוחלת בהסכמים עם מדינות כדוגמת סוריה ומדינות נוספות נשענו על תפיסה ותחזית העולם הערבי הולך to disintegrate לחלקיקים, חמולות ועדות מוסלמיות תוך קריסה מוחלטת של רעיון המדינה הלאומית הערבית (שוב, זמן רב לפני שהעולם צפה נדהם בהתפרקות סוריה ועליית דעאש). זה היה מרתק בעיני. על כן אני נוטה להתייחס בכבוד לווקטורים עיקריים אליהם הוא מתייחס (סוגיית פלשתינים וסוגיית הסדר עימם, סוריה, ירדן, עתיד דעאש, ופליטים) ופחות לעניינים שוליים בעיני שהם די שטויות שהוא כתב ( גרמניה במזימות נגדנו, או מה שציינת). אני מסתייג מן היהירות שלו, אך תובנותיו בשורה ההתחתונה בעיני מרשימות מאוד עיונית ( זה כמי ששירת בשטחים 4 שנים, בעל תארים מתקדמים, ונסיון עסקי עשיר).כמובן שהוא סופג מדי פעם מ״התפלקויות״. זהו:)
    לגבי דעאש למשל- הערכותיו מזה למעלה משנה הן שהארגון רק יתחזק, זאת בניגוד לרוב הפרשנים אותם קראתי ובניגוד להערכתי/דעתי האישית .

  1. פינגבק: סכנת הסיפור היחיד: מי מנסה להאכיל אותנו באותה דייסה מדי שבוע? | הינשוּף

  2. פינגבק: סכנת הסיפור היחיד: מי מנסה להאכיל אותנו באותה דייסה מדי שבוע מאת דני אורבך ? | MabatArt

כתוב תגובה לywelis לבטל